המבקשים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה על סך 79,350 ₪ בגין יתרת חובה בחשבון שניהלה המבקשת 1 (להלן: "החברה") אצל המשיב בערבות המבקשים 2 ו-3. נטען בכתב התביעה כי החברה נטלה מהמשיב הלוואה בסך 71,000 ₪ בערבות המבקשים 2 ו-3, ויתרתה נתבעת כאן. טענות הצדדים: הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם המבקש 2 (להלן:"המבקש"). בתצהיר נטען כי התביעה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן לביסוס סכומה צורף רק דף יתרה לאקוני, שאיננו מאושר כדין ואיננו מפרט את היווצרות סכום התביעה. אף ההסכמים שצורפו לתביעה אינם קריאים. כן נטען בתצהיר כי המבקשים לא קיבלו מסמכים החיוניים לצורך הכנת בקשתם למתן רשות להתגונן, כגון: דפי חשבון בגין החשבון נשוא התביעה ובגין החשבונות האישיים של המבקשים, הסכמי מסגרות אשראי ובקשות להקצאת אשראי, בקשה להעמדת הלוואות ולוח סילוקין, הסכמים בדבר תוכניות חסכון, שיעורי ריבית, העתק מדוחו"ת אובליגו, דו"ח ביקורת פנימית וכיו"ב. גם בתקופות הרלוונטיות, לא המציא המשיב את המסמכים למבקשים והדבר מקשה עליהם לביסוס הגנתם. המבקשים טענו עוד כי התביעה התיישנה והוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי עצום. המשיב העלים מהמבקשים 2 ו-3 עובדות הנוגעות לפעולות אסורות שהתנהלו בחשבון החברה ואף הטעה אותם ביחס לכתבי הערבויות עליהם הוחתמו. התברר כי המשיב חייב את חשבון החברה בחיובי יתר הנאמדים בסכום של 150,000 ₪. המשיב אף התנה שרות בשירות שלא כדין ובגין כך נגרם לחשבון החברה נזק המוערך בסך 200,000 ₪ . המבקשים פנו באמצעות בא כוחם לב"כ המשיב בדרישה לקבלת מסמכים ספציפיים, אך לא זכו למענה בענין זה. לבקשתם צרפו המבקשים מכתב מטעם בא כוחם שתאריכו קודם ביום אחד למועד הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן ובו, בין היתר, בקשה לקבלת מסמכים. המשיב הגיש תגובה לבקשת המבקשים, וביום 13.1.09 ניתן להסדר דיוני בין הצדדים תוקף של החלטה, לפיו הסכימו הצדדים על העברת מסמכים ביניהם והגישו טיעוניהם באשר לעלות הפקתם של אלה. בהתאם לכך קבעתי את עלות הפקת מסמכים בהחלטה מיום 18.2.09 . בהחלטה מיום 6.10.10, ולאחר שנערך הליך גילוי מסמכים והצדדים אף ניסו לנהל ביניהם מו"מ לסיום ההליך, הוסכם כי המבקשים רשאים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת ו/או משלימה ו/או חוות דעת מטעמם בתוך 30 ימים, ובמידה ולא יעשו כן, תשמש בקשתם כפי שהוגשה כבסיס לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. קודם לכן הגישו המבקשים, ביום 7.9.09, הודעה על הגשת תצהיר משלים וחוות דעת וטענו כי עדין חסרים בידיהם מסמכים . בדיון שנערך ביום 18.1.11 התייצב המבקש 3 בעצמו. ב"כ המבקשים לא התייצב לאותו דיון מפאת מצבו הרפואי. ב"כ המשיב הודיע כי הינו מוותר על חקירת המבקש על תצהירו. לפיכך הוריתי לצדדים להגיש סיכומים מטעמם. ביום 30.01.11 הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה מיום 18.1.11, ולחילופין, למתן אורכה להגשת סיכומים מטעמם. נטען בבקשה כי אכן הצדדים ניהלו ביניהם מגעים לפשרה, ומאחר והמשיב הגיש הודעה חד-צדדית מטעמו אודות כשלונם של אלה, נפגעה זכות המבקשים להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת. בהחלטה מיום 01.02.11 ניתנה למבקשים אורכה להגשת סיכומים מטעמם. ביום 20.2.11 הגישו המבקשים בקשה לצירוף תצהיר משלים מטעמם . בתצהיר האמור טען המבקש כי התנהל בין הצדדים מו"מ אשר התארך, ואם היתה מוגשת הודעה משותפת לענין זה, היה נדחה המועד שנקבע להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת. מאחר ולא הועברו למבקשים מלוא המסמכים שהתבקשו, לא ניתן היה להגיש חוות דעת מומחה. המשיב בתגובתו טען כי למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת, אך הם לא עשו כן. בהחלטה מיום 9.9.09 נקבע הסדר מיוחד לענין מסירת המסמכים שנתבקשו ונקצב מועד להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת. בית המשפט אף איפשר להעלות בבקשה המתוקנת, ככל ותוגש, כל טענה לענין החסר במסמכים. אף בדיון מיום 6.10.10 הוסכם כי, במידה ולא יצלח המו"מ בין הצדדים, יהיו רשאים המבקשים להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן בתוך המועד שנקצב באותה החלטה. המבקשים לא עשו כן, ולפיכך התנגד המשיב לבקשה. בתשובתם לתגובת המשיב טענו המבקשים כי תגובת המשיב הוגשה באיחור וכי פנה במעמד צד אחד לבית המשפט לבקשה לקבלת החלטה. התגובה אף לא נתמכה בתצהיר מטעם המשיב, אשר ניהל מו"מ בחוסר תום לב. המבקשים הינם אנשים נורמטיביים ומתן פסק דין בעניינם ללא משפט עלול להביא להרס חיי המשפחה. המבקשים חזרו בסיכומיהם על בקשתם למחיקת כותרת התביעה, שכן, לשיטתם, אין מדובר בסכום קצוב ואף לא צורפו ראיות בכתב כנדרש. כמו כן, המשיב סירב באופן שיטתי להמציא למבקשים את כל המסמכים שנדרשו, הגם שהמבקשים שילמו את מלוא הסכומים שנדרשו מהם עבור הפקת המסמכים. המשיב אף לא מסר תצהיר מטעמו בדבר העדרם של המסמכים שנדרשו ולא הומצאו. לפיכך, לא ניתן היה להגיש חוות דעת חשבונאית מטעם המבקשים. 7. המשיב בסיכומיו טען כי המבקשים חרגו באופן קיצוני מהיקף הסיכומים עליו הורה בית המשפט ולפיכך ביקש להטיל על המבקשים הוצאות. המבקשת 3 לא צרפה תצהיר מטעמה לתמיכה בבקשה למתן רשות להגן, ולפיכך יש ליתן פסק דין כנגדה. לגופו של ענין, התביעה הינה בגין יתרת חובה ויתרת הלוואה, כאשר אין חולק כי המבקשים 2 ו-3 חתמו כערבים ללא הגבלה בסכום על חובות החברה. די במסמכים שצורפו לכתב התביעה על מנת להכשירה להתברר בסדר דין מקוצר, המסמכים קריאים ואף הועברו למבקשים מסמכים נוספים כבקשתם. לטענת המשיב, חוסר תום ליבם של המבקשים ניכר לאורך ההליך המשפטי, כאשר המבקשים טענו כי לא קיבלו את המסמכים שביקשו מן המשיב וזאת יום אחד בלבד לאחר ששלחו לב"כ המשיב מכתב דרישה לקבלת המסמכים. כמו כן, המבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן מתוקנת על אף ההזדמנויות שניתנו להם על ידי בית המשפט. יש להניח כי רבים מהמסמכים המבוקשים מצויים בידי החברה שמחובתה לנהל ספרים כדין. התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר שכן הינה תביעה בסכום קצוב הנשענת על ראיות בכתב כגון: הסכם, כתב ערבות ומסמכים נוספים, כשהדרישה לענין זה הינה מינמיאלית. לענין טענת ההתיישנות, מדובר בחשבון בנק פעיל, נוצרה יתרת חוב אותה הסכים המשיב לפרוס ובשנת 2007 אף הסכים המשיב להקים למבקשים הלוואה לצורך כיסוי החוב, ומשלא עמדו בה, הוגשה התביעה. בחוות הדעת שצורפה אין ממש, לא ברור מיהו המומחה המעיד על עצמו כחסר השכלה פורמאלית בתחום הרלוונטי. התצהיר הינו סתמי וכוללני, כאשר המבקשים ניסו להאריך מעבר לזמן סביר את ניהול ההליך, ולפיכך עתר המשיב לדחיית הבקשה. דיון: ספק אם יש עוד מקום לדון בטענת המבקשים למחיקת כותרת התביעה, שעה שנראה כי המבקשים זנחו טענתם זו, עת הגיעו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה לענין המצאת המסמכים על ידי המשיב ואף הגיעו להסדרים ביניהם בדיונים שנערכו לענין מועד הגשת בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן. מכך יש להבין כי המבקשים הסכימו להמשך ניהול ההליך בסדר דין מקוצר. למעלה מן הצורך יצויין כי לכתב התביעה צורף העתק חוזה דביטורי כללי עם החברה וכן תוספת לו בענין חישוב הריבית. כן צורף אישור שיעורי ריבית, בקשה לקבלת הלוואה, אישור יתרות, כתב ערבות וטופס הצהרת ערבים. לטעמי, די בכל אלה על מנת להכשיר התביעה להתברר בסדר דין מקוצר בהתאם להלכות הנוהגות לענין זה. 9. לענין טענת ההתיישנות, הגם שאין בסמכותי לדון בה לגופה, הרי התביעה הינה לתשלום יתרת הלוואה, כאשר נטען בתביעה כי ההלוואה הועמדה בחשבון ביום 10.12.07 ואילו התביעה הוגשה ביום 15.4.08 . מכאן, אין טענת ההתיישנות מהווה טענת הגנה לכאורה. 10. לאחר הדיון שהתנהל ביום 18.1.11, במסגרתו הוריתי על הגשת סיכומים מטעם הצדדים לענין הבקשה למתן רשות להגן כפי שהוגשה מלכתחילה, הגישו המבקשים ביום 20.2.11 בקשה לצירוף תצהיר משלים. למעשה, משניתנה ההחלטה כפי שניתנה בדיון מיום 18.1.11 ובמעמד המבקש 3, אין מקום להורות על שינוי אותה החלטה על דרך הגשת בקשה לצירוף תצהיר משלים, שעה שלמעשה ההחלטה מיום 18.1.11 ניתנה במעמד הצדדים והדרך לשנותה הינה על דרך הגשת השגה לערכאה המתאימה. משנקבע באותה החלטה כי עד אותה עת לא הוגשה בקשת רשות להתגונן מתוקנת וניתנה הוראה להגשת סיכומים, אין מקום ממילא לאשר הגשת תצהיר משלים שהעובדות בו ממילא היו ידועות עוד קודם לדיון מיום 18.1.11 . יצוין עוד כי המבקש טען באותו דיון כי נודע לו ערב הדיון, כי בא כוחו אינו חש בטוב, ולפיכך נבצר ממנו להתייצב לדיון. כפי שצוין באותה החלטה, לא הוגשה בקשה לענין זה מטעם ב"כ המבקשים, ומאחר וב"כ המשיב ויתר על חקירת המצהיר מטעם המבקשים, ולאור העובדה שניתנו מספר אורכות להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת שעה שהתביעה הוגשה כבר בשנת 2008, לא מצאתי מקום להורות על דחיית הדיון למועד אחר וניתנה הוראה, כאמור, להגשת סיכומים. 11. יצוין כי בדיון מיום 9.9.09 הוסכם כי המבקשים יהיו רשאים להודיע, בתוך מועד שנקבע שם, באם הינם מבקשים מסמך נוסף כלשהו מעבר למסמכים שהומצאו להם ע"י ב"כ המשיב, ובהעדר הסכמה, יהיה רשאי כל צד לעתור בבקשה מתאימה לבית המשפט. כמו כן נקבע, כי המבקשים יהיו רשאים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת ו/או חוות דעת בתוך 30 ימים. בדיון שנערך ביום ב-28.12.09 הופיע ב"כ המשיב בלבד, על דעת ב"כ המבקשים, ועתר בשם הצדדים לדחיית מועד הדיון, על מנת למצות הליך גילוי מסמכים. בהתאם, נקבע מועד לדיון ליום 25.4.10 , אליו הופיע ב"כ המבקשים, אף בשם הצד שכנגד, וטען כי מפאת חסר במסמכים, טרם עלה בידי המבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת ונתבקשה דחיית הדיון בהסכמת הצדדים. באותה החלטה הוריתי כי המבקשים רשאים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת בתוך 60 ימים, במסגרתה יהיו רשאים להעלות כל טענה לענין חסר במסמכים. בהמשך נערך דיון , ביום 6.10.10, כאשר עד אותו מועד לא הגישו המבקשים בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן והצדדים ביקשו ליתן להם שהות אחרונה בנסיון להגיע להסדר ביניהם. הצדדים הסכימו באותו מועד כי המבקשים רשאים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת בתוך 60 ימים, ובמידה ולא יעשו כן, ישמש החומר המצוי בתיק כבסיס לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. בהתאם נקבע המשך דיון ליום 18.1.11 . כאמור, ב"כ המבקשים לא התייצב לאותו דיון. אף אין חולק כי עד אותו מועד לא הוגש כל תצהיר משלים או חוות דעת בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן. בנסיבות אלה ולאור ההזדמנויות הרבות שניתנו למבקשים ובהסכמתם להגשת בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן וכשהמועד האחרון ננקב בהחלטה מיום 6.10.10 והמבקשים לא הגישו כל בקשה מטעמם, אינני מוצאת מקום כי יש לאפשר הגשת תצהיר משלים מטעם המבקשים לאחר שניתנה ההחלטה מיום 18.1.11. אף אם, לגופו של ענין, נערך בין הצדדים נסיון אמיתי להגיע להסדר פשרה, אין בכך כדי לאיין את חובת המבקשים לעמוד במועדים שנקצבו בהחלטת בית המשפט מפעם לפעם ושהוסכמו מראש על ידי המבקשים, לשם הגשת בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן. היה באפשרות המבקשים אף לעתור למתן אורכה לשם הגשת הבקשה המתוקנת, אך המבקשים לא עשו כן. אין במתן הודעת ב"כ המשיב בדבר כשלון מו"מ בין הצדדים, כדי לשנות מהמועד שנקבע בהחלטה מיום 06.10.10 להגשת הבקשה המתוקנת. בע"א 5520/90 חברת שבת שרון בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ עליו סומכים המבקשים, אכן איפשר בית המשפט הגשת תצהיר נוסף לשם ביאור פרטים שהיו סתומים, וזאת במקרה גבול. בין היתר ישקול בית המשפט מהי הסיבה להגשת התצהיר באיחור והאם יש בו כדי לבסס לכאורה טענת הגנה לנתבע. יש לשקול האם ייגרם עיוות דין למשיב והאם הסיבה לאיחור נובעת משיקול טאקטי מכוון. במקרה דנן, בתצהיר המשלים אין כדי להקנות הגנה מפורטת יותר למבקשים. גם בתצהיר המשלים לא מפרט המבקש ספציפית אילו מסמכים חסרים לו לביסוס הגנתו. המבקש אך טוען כי לו היתה מוגשת בקשה משותפת מטעם הצדדים לענין כשלון המו"מ ביניהם, היתה מתבקשת באופן טבעי דחיית מועד הגשת בשת רשות להתגונן מתוקנת לכך התייחסתי לעיל, בשים לב לחובת המבקשים לעמוד במועד שקצב בית המשפט, בהסכמתם, להגשת הבקשה המתוקנת. לא היתה כל מניעה להגשת בקשה מטעם המבקשים עצמם למתן האורכה האמורה. הנה כי כן, אין לי אלא לדון בבקשה למתן רשות להתגונן כפי שהוגשה מלכתחילה על ידי המבקשים ובהתאם להודעתם על הגשת תצהיר משלים וחוות דעת מיום 7.9.09. (יצוין כי תגובת המשיב לבקשה להגשת תצהיר משלים הוגשה במועד בהתאם לאורכה שאושרה על ידי). 12. לא מצאתי כי כיום יש להתייחס לטענת המבקשים לענין חסר במסמכים, שכן בהסכמתם מיום 6.10.10, במעמד בא כוחם, הוסכם מפורשות מהו המועד להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת וכי במידה וזו לא תוגש, ישמש החומר המצוי בתיק כבסיס לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. באותו דיון, נתבקשה דחיה, על מנת לאפשר לצדדים לנהל מו"מ לסיום הסכסוך, ולא נטען עוד כי עדין לא הומצאו למבקשים מסמכים כפי שביקשו. מכאן נראה כי הליך זה מוצה. זאת ועוד, בבקשה למתן רשות להתגונן, כפי שהוגשה ביום 11.6.08, טען המבקש בתצהירו כי פניית המבקשים, באמצעות בא כוחם, לב"כ המשיב, לשם קבלת מסמכים להכנת הבקשה למתן רשות להתגונן, לא נענתה, ומכאן פנייתם לבית המשפט. בתצהיר לא פירט המבקש מהו המועד בו נערכה אותה פניה אל ב"כ המשיב, אולם מכתב הדרישה, כאמור, צורף לבקשה למתן רשות להתגונן, והינו נושא תאריך 10.6.08. היינו, מכתב הדרישה נשלח יום אחד בלבד בטרם הוגשה הבקשה למתן רשות להתגונן ומכאן טענת המבקש כאילו פנייתו לב"כ המשיב "לא נענתה". הנה כי כן, המבקשים לא הראו כי ערכו פניה מוקדמת כנדרש בתקנות לגילוי מסמכים וכי לא נענו במועד שנקבע בתקנות ולפיכך נאלצו לפנות לבית המשפט לענין זה. מכל מקום, המבקשים פרטו בתצהיר מסמכים רבים וכלליים הדרושים להם, לשיטתם. לא הובהר, אחד לאחד, הצורך בכל מסמך ומסמך לשם הגשת בקשה למתן רשות להתגונן. ודוק, ידועה האבחנה בין היקף המסמכים הדרושים להכנת בקשה למתן רשות להתגונן, אותם יש לפרט באופן ספציפי וכן את נחיצותם לשם הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, לבין גילוי מסמכים כללי על פי התקנות, לאחר שכבר קיים כתב הגנה בתיק. ראה ת.א. (ת"א) 21306/01 קלקודה נ' בנק הפועלים בע"מ. לכך יש להוסיף כי מאז הוגש התצהיר בתמיכה למתן רשות להתגונן הגיעו הצדדים להסדר דיוני, הן לענין המצאת המסמכים והן לענין קביעת עלות הפקתם על ידי בית המשפט. בדיון מיום 9.9.09 נקבע מנגנון לענין המצאת המסמכים, שנטען על ידי המבקשים כי טרם הומצאו על ידי המשיב, וכבר אז הוסכם על מועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. בדיון ביום 6.10.10, כאמור, לא נטען עוד לחסר במסמכים מצד המבקשים ונתבקשה אורכה אך לשם ניהול מו"מ לסיום הסכסוך. ממילא אף המבקשים מאשרים גם כיום כי לכל הפחות חלק מהמסמכים הומצאו להם, ועל אף זאת לא תיקנו בקשתם למתן רשות להתגונן. מכאן, מתייתר הצורך לדון בטענה לחסר במסמכים, כאשר, מכל מקום, המבקשים לא הראו כי פנו כנדרש בדרישה מוקדמת לב"כ המשיב לגילוי מסמכים, כאשר המבקשים לא פרטו בתצהיר לשם מה נדרש כל מסמך אותו ביקשו מהצד שכנגד לגלות ונוכח ההסדרים הדיוניים אליהם הגיעו הצדדים במהלך הדיונים השונים. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי יש בטענה להעדר מסמכים כדי להוות נימוק למתן רשות להתגונן. יש עוד לציין כי החברה ניהלה את החשבון נשוא התביעה ומוחזקת כמי שברשותה מצויים מסמכי החשבון. 13. לא נעלם מעיני כי המבקשים הגישו, ביום 7.9.09, תצהיר משלים ו"חוות דעת מטעמם". בתצהיר המשלים מטעם המבקש נטען כי המסמכים שהומצאו על ידי המשיב הינם מסמכים חלקיים . ב"חוות דעת המומחה" שהוגשה טען המומחה בסעיף 9 כי אין בידו השכלה פורמאלית למומחיות בתחום הנדרש לצורך הכנת חוות הדעת וכי הדרך היחידה לרכישת מומחיות בתחום זה הינה דרך "לימוד עצמי". המומחה מבסס את נסיונו בתחום בטיפול בלקוחות (לא מפורט באיזה "טיפול" מדובר), בעריכת מאות חוות דעת ובבקיאותו בהילכות דיני הבנקאות, כאשר שילב את הידע שלו עם חברה שעיסוקה במחשבים לשם בניית תוכנת מחשב לשיחזור חשבונות בנק. המומחה אף שימש כמומחה לבדיקת משכנתאות לנפגעי משכנתאות וחסרי דיור באילת. המומחה טען כי ב"כ המשיב לא המציא את מלוא המסמכים הדרושים לעריכת בקשה למתן רשות להתגונן וכי בוצעו העברות בין חשבון החברה לחשבון המבקשים ולכן יש לבדוק את שני החשבונות. המומחה אף מאשר כי ההלוואה שהועמדה בחשבון החברה ניתנה במסגרת פריסת חוב ולכן יש לבדוק את נכונות אותה יתרת חוב. כן טען המומחה לענין הצורך בטבלאות ריבית וחישוב סכומי העמלות. אך ברי כי היה מקום לתמוך בתצהיר כל טענה עובדתית שהופיעה בחוות דעת המומחה. התצהיר שהוגש מטעם המבקש ונערך ביום 6.9.09 הינו כוללני ואין בו פירוט באשר למסמכים הספציפיים שלא הומצאו על ידי המשיב והצורך בהם לשם עריכת בקשה למתן רשות להתגונן. אף לא מצאתי כי ניתן תצהיר בתמיכה לטענה ל"שזירה" בין חשבון החברה לחשבון האישי. שתי הדוגמאות שמביא המומחה לענין זה הינן ממועדים הקודמים למועד מתן ההלוואה נשוא התביעה. אם, כטענת המומחה, אכן הסכום הנתבע בגין ההלוואה הינו בגין הלוואה שניתנה לפריסת חוב, ממילא יש בכך כדי לאשר את גובה החוב למועד החתימה על הסכם ההלוואה. הדרישה לבדוק "אחורה", לא רק את החשבון נשוא התביעה אלא גם את שני החשבונות האחרים, נראית לכאורה כנסיון "לדוג" טענות הגנה מצד המבקשים. יתר הטענות המצוינות בתצהיר המבקש מיום 10.6.08 הינן טענות כלליות וסתמיות ואין בהן הפירוט הנדרש במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן. נטען באופן כללי לביצוע "פעולות אסורות", נטען באופן כללי ל"הטעיה" ביחס לכתבי הערבויות ללא כל פירוט, נטען באופן כללי ל"חיובי יתר" ללא כל פירוט, כך גם נטען ל"התניית שירות בשירות אסורה" ללא כל פירוט ול"הערכת" נזקים. מרבית טענות אלה ניתן היה לפרט אף בלא הסתמכות על מסמך כזה או אחר, אך הדבר לא נעשה. באשר לטענת המשיב, כי יש ליתן פסק דין כנגד המבקשת 3 בהעדר תצהיר מטעמה, יש לציין כי בתצהיר המבקש נטען כי הינו ניתן גם בשם רעייתו, המבקשת 3. בין אם היה מקום לצירוף תצהיר מטעם המבקשת 3 ובין אם ניתן להסתפק בתצהיר המבקש לענין זה,ממילא, לגופו של ענין, לא מצאתי כי המבקשים הראו הגנה לכאורה מפני התביעה. בהחלטה מיום 18.01.11 הוריתי כי אורך הסיכומים מטעם כל צד לא יעלה על 3 עמודים. המבקשים הגישו סיכומים מטעמם המשתרעים על פני 14 עמודים. המבקשים לא פנו מבעוד מועד בבקשה להאריך את היקף הסיכומים. בתשובתם לתגובת המשיב לענין בקשתם להגשת תצהיר משלים טענו המבקשים כי לא נתנו הסכמתם לקציבת אורך הסכומים וכי מדובר ב"סיכומים גורליים". למותר לציין כי החלטת בית המשפט כפי שניתנה ביום 18.01.11 לענין היקף הסיכומים מחייבת את המבקשים, אף אם בא כוחם (אשר לא הופיע לאותו דיון) לא נתן הסכמתו לקציבת אורך הסיכומים. ממילא בפני בית המשפט מונחת בקשת המבקשים למתן רשות להתגונן על כלל הטענות המפורטות בה וכתבי בית דין אחרים שהוגשו בתיק לענין טענות הצדדים, הן ביחס למחיקת כותרת התביעה והן ביחס לטענה לאי גילוי מסמכים. לא היה מקום להגשת סיכומים בהיקף שאיננו תואם את החלטת בית המשפט ומבלי שמתבקשת, מבעוד מועד, רשותו של בית המשפט לענין זה. בשים לב לכל האמור לעיל, מצאתי כי המבקשים לא גילו הגנה לכאורה מפני התביעה, ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות להתגונן. ניתן בזאת פסק דין כנגד המבקשים, ביחד ולחוד, כנגד התביעה. כמו כן, אני מחייבת את המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪. לפנים משורת הדין ונוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני מחייבת את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל אורך סיכומיהם. צירוף תצהירמסמכים