בתאריך 11.3.13 הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעבירות הבאות: נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. בנוסף, בעקבות בקשתו לצירוף תיקים, הודה הנאשם בעבירות כלהלן: עבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק מספר 1439-05-12: נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה אי ציות להוראות שוטר, עבירה על תקנה 23(א)לתקנות התעבורה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. עבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק מספר 7872-01-13: נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. בעקבות כך, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר אודות הנאשם, לצורך בדיקת היכולת לסייע לנאשם על ידי שילובו בטיפול פרטני או קבוצתי. כמו כן, הממונה על עבודות שירות, התבקש להכין חוות דעת, אודות התאמתו של הנאשם לביצוע עבודות שירות. בהודעה מטעם הממונה על עבודות שירות מיום 16.5.13, נמסר כי הנאשם זומן להתייצב לראיון התאמה לעבודות שירות במועדים 2.4.13, באמצעות עורך דינו, ובמועדים 9.4.13, 29.4.13 ו- 2.5.13 באמצעות זימון טלפוני, אך לא התייצב באף אחד ממועדים אלו. נקבע באמצעות עורך דינו מועד נוסף ב-16.5.13 כהזדמנות אחרונה, אך גם במועד זה לא התייצב הנאשם לראיון התאמה. בתאריך 19.5.13 התקבלה הודעה מטעם שירות המבחן למבוגרים, לפיה השירות לא הצליח ליצור קשר עם הנאשם, והוא אף לא הגיע לפגישה אליה זומן באמצעות בא כוחו. משכך, לא עלה בידי השרות להכין תסקיר כמבוקש. בדיון מיום 27.5.13, תיאר הנאשם את בעיותיה הבריאותיות של אימו וכן את בעיותיו הבריאותיות, הכוללות אפילפסיה ו- MFM (פרוט' עמ' 7 שורות 5-6). לדבריו, נאמר לו מטעם הממונה על עבודות שירות כי "..עד שלא יהיה לי אישור מהרופא שאני יכול לעשות עבודות שירות הם לא יוכלו לקבל אותי. אני כרגע בבדיקות בשביל לקבל את האישורים.." (פרוט' עמ' 6 שורות 20-21). לפנים משורת הדין, ובהתחשב בנסיבות חייו של הנאשם, ניתנה החלטה לפיה התבקש הממונה על עבודות שירות לזמנו פעם נוספת, באמצעות בא כוחו, על מנת לבדוק את התאמתו לעבודות שירות, הדיון לטיעונים לעונש נדחה עקב כך ליום 9.7.13. ביום ה-9.7.13 הנאשם לא התייצב לדיון, והתברר כי אף לא התייצב בפני הממונה על עבודות שירות. ניתן צו הבאה כנגד הנאשם והדיון לטיעונים לעונש נקבע ליום 11.9.13. בדיון מיום 11.9.13 הוסכם על ידי ב"כ שני הצדדים, כי מאחר והנאשם לא שיתף פעולה עם הממונה על עבודות שירות, חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, הוא לא יישלח אליו שוב. משכך האפשרות לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שרות, בהתאם להסדר עונשי אליו הגיעו הצדדים, אינה עוד ברת ביצוע. לאור זאת עמדת התביעה הייתה למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. כיוון שאחת מהעבירות בוצעה כחודש לפני שמלאו לנאשם 21 שנים, התבקש שוב שירות המבחן להכין תסקיר אודות הנאשם. על פי הודעת שירות המבחן, תואמו עם הנאשם 3 פגישות, אך הנאשם לא התייצב, ומשכך, לא עלה בידו להגיש תסקיר בעניינו. בדיון מיום 25.11.13, מסרה ב"כ הנאשם כי הנאשם אכן התייצב לפגישה השלישית, אך לא הותר לו להיכנס היות ולא נשא עימו ביום 8.12.13 התקבלה הודעת שרות המבחן, ממנה עולה כי לאור התנהלותו הבעייתית של הנאשם, העדר המוטיבציה וחוסר שיתוף הפעולה עם השרות, אין בידם לערוך את התסקיר בעניינו כמבוקש. טיעוני הצדדים לעונש: ב"כ המאשימה ציין כי הנאשם הורשע ב - 3 עבירות שונות בהן נהג בהיותו בלתי מורשה. בעברו 2 עבירות נוספות כאלה, וכן עבר פלילי. ב"כ המאשימה הפנה להתנהלותו הבעייתית של הנאשם מול שירות המבחן, הכוללת חוסר שיתוף פעולה והעדר מוטיבציה, דבר המלמד כי הנאשם אינו נוטל חלק במאמץ לסייע לעצמו, אינו מודע לחומרת מעשיו ואינו פועל לתיקון דרכיו, אלא מוכיח בהתנהגותו כי אין בהליך המשפטי כדי להרתיעו, ועל כן יש למצות עימו את הדין. לאור זאת, עתרה התביעה לעונש שיכלול מאסר בפועל משמעותי, מאסר על תנאי, פסילה ארוכה, פסילה מותנית וקנס. כן עתרה התביעה להפעלת פסילה מותנית בת 3 חודשים שהינה ברת הפעלה. ב"כ הנאשם הצביע על הודית הנאשם, תוך חסכון זמן שיפוטי, באופן המצביע על לקיחת אחריות על מעשיו. לדברי ההגנה אי התייצבות הנאשם בפני הממונה על עבודות שירות, נובעת מכך שלא היו בידו אישורים רפואיים, אולם על פי ההסדר שגובש עם התביעה בזמנו, לפיו ירצה הנאשם עבודות שירות, ניתן ללמוד כי ענישת המאסר המרבית הראויה היא 6 חודשים. ב"כ הנאשם ביקש להביא בחשבון את העובדה שהנאשם נתון בתנאי מעצר בית לילי קרוב לשנה, גילו הצעיר, כבן 22.5 שנים, וכן את היעדרו של מאסר מותנה לחובת הנאשם. תוארו נסיבות חייו הקשות של הנאשם, כמו גם הקשיים הבריאותיים והכלכליים איתם מתמודדים הנאשם ומשפחתו. לאור זאת, עתרה ההגנה להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונשים מותנים, צופי פני עתיד. מתחם הענישה: הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו: נהיגה על ידי מי שלא מורשה לנהיגה, הינה עבירה חמורה, אשר טמון בה סיכון ממשי לעוברי דרך, לרבות בהעדר מידע ופיקוח על טיבה של נהיגתו. ב-רע"פ 3149/11 בראנסי ראסם נ' מדינת ישראל, וכן ב-רע"פ 4477/11 אלי נחמן נ' מדינת ישראל, כינה ביהמ"ש העליון עבירה של נהיגה על ידי נהג בלתי מורשה כ"איום נע" על נוסעי הכביש וכמובן על הנהג ומשפחתו, והובהר כי יאה לה ענישה של ממש, גם לצרכי הרתעה. ב- עפ"ת (י-ם) 37090-05-10 אימן עודה (עציר) נ' מדינת ישראל, נאמר: "אין להקל ראש בסיכון הנובע מהעבירה של נהיגה ללא רשיון. אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה כלל, לעתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב. בכל אלה יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש - נהגים אחרים, הולכי רגל ואף המערער עצמו." ב-עפ"ת 42946/08/11 מסארווה נ' מדינת ישראל , ציינה כב' השוטפת אהד: "על בתי המשפט להילחם מלחמת חורמה בנהגים בלתי מורשים. נהיגה על ידי בלתי מורשה כמוה כעליה על כלי רצח, נהיגה בו בנתיב נסיעה כמעט כמו שימוש ב"רולטה רוסית"... נהגים בלתי מורשים חייבים להיות מורחקים מהכביש לתקופה ארוכה". לבד מהמסוכנות לשלום הציבור מפני נוהג בלתי מורשה, שאין לדעת מהי מיומנות נהיגתו, טמון בנהיגה זו גם פוטנציאל לגרימת נזק כלכלי לא מבוטל, בשל קשיים במימוש פיצוי בגין נזקי גוף או רכוש, שיארעו עקב נהיגת בלתי מורשה, ראה: רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י. ב-רע"פ 2666/12 אמיר עטאלה נ' מדינת ישראל, נאמרו על נהיגה בלי רישיון, הדברים הבאים: "נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת.. ומעבר לכך, נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור..". מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם: ב- רע"פ 4477/11 אלי נחמן נ' מדינת ישראל, בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, על בסיס הודאתו, בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון בתוקף, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, ללא פוליסת ביטוח וללא רישיון רכב. המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון, בו סוכם כי יוטל עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה ופסילה בפועל למשך 18 חודשים. בית המשפט לתעבורה דחה את הסדר הטיעון והטיל על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, על החלטת בית המשפט לתעבורה שלא לקבל את הסדר הטיעון, וקבע כי במקרה דנן הסטייה של העונש המוסכם מן העונש הראוי הצדיקה את דחיית ההסדר, על אף ערכם המוסף הידוע של הסדרי טיעון. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. ב-רע"פ 4236/13 חיים בן חיון נ' מדינת ישראל דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור של מבקש שהורשע בנהיגה מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף לסוג רכב בו נהג, וכן בנהיגה ללא ביטוח תקף, וזאת בנסיבות בהן הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שכלל הסכמה בדבר עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. ברם, הממונה על עבודות שירות מצא כי המבקש לא מתאים לעבודות שירות, משיקולים בריאותיים. נוכח כך הוגבלה האפשרות להשית על המבקש עונש מסוג זה. בימ"ש לתעבורה גזר את דינו של המבקש, והשית עליו: 7 חודשי מאסר בפועל, נוסף על כל זאת, הפעיל עונש מאסר על תנאי בן 7 חודשים, בחופף. ב-ע"פ 42946-08-11 סבחי מסארוה נ' מדינת ישראל אושר גזר דין שניתן לנאשם רצדיביסט בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אשר כלל מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. ב-עפ"ת 25225-03-13 יבין גייטנס נ' מדינת ישראל נקבע לגבי נאשם אשר הורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונת דרכים ועזיבת מקום תאונה. כי העונש ההולם לעבירת נהיגה על ידי בלתי מורשה, כבר בפעם הראשונה, הוא מאסר בפועל, לא בעבודות שירות, אלא בפועל ממש. התקופה תיגזר מהנסיבות, האם יש עבירות נוספות, מה התוצאות ומה ההשלכות של אותן עבירות ואלה יש להשפיע על אורך תקופת המאסר". ב- ע"פ (ת"א) 71016/08 ארתור יונתנוב נ' מדינת ישראל, הוטל מאסר בפועל למשך שנה, על נאשם שנהג פעם שלישית בהיותו בלתי מורשה לנהיגה בישראל ואף בזמן פסילה, תוך הפעלת מאסר מותנה שהיה תלוי כנגדו למשך שנה. בקשת רשות ערעור על גזר דין זה נדחתה, רע"פ 802/09 ארטור יונתנוב נ' מדינת ישראל. לאור האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, אותן ביצע הנאשם בשלושה מקרים שונים, נע בין מאסר בפועל למשך חצי שנה ועד שנה, אשר ברף התחתון של עד 6 חודשי מאסר בפועל, יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה: הנאשם נותן את הדין על 3 עבירות שעניינן נהיגה בלתי מורשית. באחד מהמקרים, נלוותה לעבירה זו גם עבירת נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראות שוטר, תוך שנסיבות העבירה כללו נסיעה פרועה באופנוע על מדרכה, כניסה לתוך גן ציבורי, תוך ניסיון הימלטות מניידת משטרה שביקשה ממנו לעצור. לא למותר לציין את הסיכון הרב הטמון לשלום הציבור בנהיגה שלוחת רסן זו. אירוע חמור זה, והגשת כתב אישום בגינו, לא היה בהם כדי להרתיע את הנאשם מלשוב לסורו בשני מקרים נוספים, כפי שפורט לעיל. זאת ועוד, הרשעתו האחרונה של הנאשם בנהיגה בלתי מורשית הינה מיום 21.11.11, ולפיכך חלה בנידון דנן הוראת סעיף 63 לפקודת התעבורה הקובעת ענישה הכוללת מאסר בעבירה חוזרת בתוך תקופה של שנתיים. מכאן כי עמדת המחוקק היא להטלת מאסר בעבירה חוזרת מסוג העבירות בהן הורשע הנאשם. בחינת קיומם של שיקולים חריגים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה: האפשרות לשקול חריגה לקולא ממתחם הענישה שנקבע, נעוצה בקיומם של שיקולי שיקום חריגים, המצביעים על פוטנציאל שיקומי יוצא דופן, שיש באי חריגה מהמתחם כדי להכשילו. על פי טענת בא כוחו, לנאשם נסיבות חיים לא קלות, הוריו התגרשו בהיותו כבן 5, האב מעולם לא היה מעורב בחייו, והנאשם חונך בפנימיה. אמו של הנאשם חולה באפילפסיה וב- FMF, שתי מחלות מהן גם הנאשם סובל. בשנה האחרונה, אימו של הנאשם מרותקת למיטתה בשל מחלת הסרטן בה לקתה, והנאשם מטפל בה בשעות הערב, בעודו עובד בשיפוצים ובאינסטלציה במשך שעות היום. על מנת לבחון קיומם של שיקולי שיקום חריגים שאפשר ועליו לשקול, מסתייע בית המשפט בתסקיר שירות המבחן. משהודיעה התביעה כי היא תעתור לעונש מאסר בפועל, ובהינתן כי אחת העבירות בהן הורשע הנאשם נעברה בטרם מלאו לו 21 שנים, ולנוכח קביעת המחוקק בדבר החובה לעריכת תסקיר שרות מבחן בנסיבות אלה, (סעיף 38(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בצירוף סעיף 1(1) לאכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן) תשכ"ד - 1994), נתבקש תסקיר שירות המבחן בעניינו. אולם כפי שכבר תואר, כל הניסיונות שנעשו על יד בית המשפט להפנות את הנאשם לשרות המבחן, על מנת לקבל תסקיר בעניינו, העלו חרס. אי שיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי הטיפול, על מנת לבחון את האפשרות לשילובו בהליך שיקומי - טיפולי, מלמדת כי הנאשם אינו בשל או אינו מסוגל בעת הזאת להירתם להליך שיקומי ואינו מפנים את חשיבותו ונחיצותו. אי הירתמותו של הנאשם להליך שיקומי, מלמדת בבירור כי אין הצדקה לחריגה לקולא ממתחם הענישה. מנגד, אני בדעה כי בנדון דנן, אין נסיבות קיצוניות עד כדי כך שהן מצריכות לחרוג ממתחם הענישה לחומרא, ואני סבורה כי שיקולי ההגנה על הציבור מוצאים ביטויים הראוי במתחם זה. לעניין חובת התסקיר: המלומד קדמי, בספרו "על סדר הדין בפלילים", מהדורה תשס"ט-2009 חלק שני, עמ' 1642, ציין באשר לחובת התסקיר: מקום שנאשם אינו משתף פעולה ו"אינו מתייצב בפני קצין המבחן, ניתן לגזור את דינו, גם ללא תסקיר.." ראה ע"פ (י-ם) 2164/06, רמזי). בהוראת סעיף 15ב. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982. נקבע כי "לא יטיל בית משפט עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג; הוראה זו לא תחול על נאשם שייצוגו הופסק ברשות בית המשפט לפי הוראות סעיף 17. בהוראת סעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, נקבע כי: "הרשה בית המשפט לסניגור להפסיק לייצג את הנאשם מחמת שלא שיתף פעולה עם סניגורו, רשאי בית המשפט, על אף האמור בסעיף 15, לא למנות לנאשם סניגור אחר אם ראה שאין בכך להועיל." כפי שציין המלומד קדמי: "..משמגיע בית המשפט למסקנה כי אין טעם במאמצים למינוי סניגור, עליו לקבוע - בהחלטת ביניים או בפסק דינו, כי שוכנע, שאין ברצונו או ביכולתו של הנאשם לשתף פעולה עם עורך הדין" (בספרו שלעיל, עמ' 1084). הנה לנו מכח קל וחומר, זכות הייצוג נהנית מדרגה נורמטיבית גבוהה ואף על חוקית. חרף זאת, בהינתן אי שיתוף פעולה של נאשם עם סניגורו, ניתן להשית עליו עונש מאסר בפועל על אף שאינו מיוצג. מכאן ברי כי ניתן להשית עונש מאסר בפועל, על נאשם שאינו משתף פעולה לצורך להכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו, בהיות המלצות התסקיר, כידוע, המלצה בלבד. לעניין זה נקבע ב-רע"פ ‏7257/12 גדעון סנדרוביץ נ' מדינת ישראל: "..המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן - המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם..". בנסיבות המקרה שבפניי, אין מנוס מלקבוע כי הנאשם לא שיתף פעולה לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו. אין הדעת נותנת כי חוסר שיתוף הפעולה מצדו, יהא בבחינת מחסום המונח לפתחו של בית המשפט, בבואו לשקול ענישה הכוללת מאסר בפועל. קביעת העונש הראוי במתחם שנקבע: במסגרת זו נתתי דעתי, לחומרא ולקולא, לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, בין השאר בהתאם לסעיפים 40יא(1),2),(4),(8),(11) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. לקולא, הבאתי בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, את הפגיעה האפשרית של העונש באמו החולה ואת נסיבות חייו הקשות. כמו כן, נתתי דעתי לכך שהנאשם הודה, חסך זמן שיפוטי, ובמובן זה ניתן לזקוף לזכותו נטילת אחריות. לחומרא, לנאשם עבר פלילי, הרשעותיו כוללות עבירות אלימות, תקיפה, שבל"ר וכן העדר מן השרות הצבאי שלא ברשות. על הנאשם הוטלו בעבר שני עונשי מאסר בפועל, ועונשי מאסר מותנים. הנאשם שלא הוסמך מעולם לנהוג, הורשע חמש פעמים בעבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה. בנסיבות אלה, הנני בדעה כי רק ענישה משמעותית תהווה גמול הולם למעשה חוזר ונשנה זה, כמו גם מסר כי ראוי לחדול הימנו. ב- רע"פ 8013/13 ‏‏ אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל למשך שנה. כבוד השופט סולברג דחה את בקשת רשות הערעור, בפסקו כי: "אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה.." ובהמשך: "..במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח..". לאור האמור לעיל ולאחר שקלול כלל הנתונים, אדון את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. 8 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה, או בהיותו בלתי מורשה לנהיגה. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים, שימנו החל ממועד שחרורו מהמאסר שהוטל בגזר דין זה. אני מורה על הפעלת עונש של פסילה למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי, ביום 21.11.11, בתיק תת"ע 4213-10-11 בבית משפט לתעבורה בתל אביב, לריצוי באופן מצטבר. פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים, וזאת לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה, או בהיותו בלתי מורשה לנהיגה. הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום. משפט פליליסניגור