1. המחלוקת בין הצדדים לתובענה זו עוסקת באופן יישומו של סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק") - על עניינו של התובע. 2. העובדות הרלוונטיות - שאין חולק עליהן - הן אלה: א. התובע נפגע בשמיעתו במהלך עבודתו, עקב תנאי עבודתו. ביום 17.10.99, ביקש התובע להכיר בו כמי שנפגע פגיעה בעבודה. הנתבע, במכתבו מיום 15.5.00, קיבל את הבקשה והכיר בתובע כמי שהירידה בשמיעתו היא תוצאה של פגיע בעבודה. ב. ביום 21.9.00 הגיש התובע לנתבע טופס "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה". ג. ועדה רפואית (דרג ראשון) קבעה ביום 15.11.00 כי עקב לתובע יש דרגת נכות מעבודה בשיעור %10 החל מיום 3.4.95. 3. לאחר קביעת הועדה הרפואית על שיעור הנכות מעבודה, הודיע הנתבע לתובע כי דרגת נכות זו מזכה במענק. אולם, במכתבו מיום 9.1.01, הודיע הנתבע לתובע כי המענק ישולם באופן חלקי בלבד (רק לתקופה שמיום 1.9.96 ואילך), וזאת בהסתמך על סעיפים 107(א) ו-296(ב) לחוק. נביא כאן את הסעיפים הרלוונטיים: "107(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בשבעים; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 48 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה.". "296(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה.". 4. כאמור לעיל, המחלוקת בענייננו היא בשאלה אם אכן האמור בסעיף 107(א) לחוק מונע מהנתבע לשלם לתובע מענק נכות מלא. 5. ב"כ הצדדים טענו בכתב לענין המחלוקת שביניהם. לטענת ב"כ התובע - יש לפרש את סעיף 107 לחוק באופן המתיישב עם טובת המבוטח, כראוי בענין בטחון סוציאלי. מועד הגשת התביעה להכרה בתובע כנכה עבודה, איננו תלוי בו אלא הוא תלוי בכך שהנתבע יקבל קודם את התביעה להכרה בו כמי שנפגע בעבודה. לעתים ההתדיינות עם הנתבע על ההכרה בפגיעה בעבודה נמשכת בעצמה מעבר ל-48 חודשים. לטענת ב"כ הנתבע - הוראת סעיף 107(א) לחוק היא ברורה, והנתבע מיישם את הוראות החוק. לפי החלטת הועדה הרפואית, התנאים המזכים בגמלה נוצרו בחודש אפריל 1995, וממועד זה יש למנות את 48 החודשים. אם התובע היה מגיש את תביעתו להכיר בו כנכה עבודה עד לחודש אפריל 1999, הוא היה מקבל מענק מלא. הפחתת המענק, עקב האיחור בהגשת התביעה - היתה כדין, בהתאם לאמור בסעיף 107(א) לחוק. 6. דעתנו על פרשנותנו של סעיף 107(א) לחוק - שונה מדעתו של הנתבע. להלן נסביר את טעמינו לכך. 7. סעיף 104 לחוק, קובע את הזכות העקרונית לקבלת מענק נכות. בסעיף נאמר כך: "(א) נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה. (ב) ... (ג) מענק לפי סעיף 107 ישולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא דרגה יציבה והיא פחותה מ-%20 אך אינה פחותה מ-%5.". סעיף 107 לחוק, שאותו ציטטנו לעיל, אכן קובע את אופן חישוב המענק. סעיף זה תוקן ביחד עם תיקונו של סעיף 296 לחוק בדבר השיהוי, והמחלוקת בין הצדדים בתובענה זו מתייחסת למצב לאחר תיקונו של הסעיף. הציטוט מהסעיף שנעשה לעיל, הוא ציטוט מהסעיף המתוקן. נעיר כי למיטב ידיעתנו, על סמך תיקים אחרים שנדונו בבית דין זה, בסמוך לתיקונו של סעיף 107 לחוק, שינה הנתבע את הטופס המתייחס לקביעת דרגת נכות מעבודה, וכי הטופס - אשר בעבר הוכתר בכותרת "בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ...", נושא כיום כותרת המתחילה במילה "תביעה". עם זאת, אין בשינוי כותרת הטופס כדי לשנות את מהותו. הן לפני שינויו של הטופס והן לאחריו - מדובר בפניה של מבוטח, אשר נפגע פגיעה בעבודה, במטרה שהנתבע ידאג לכך שהמבוטח יעמוד בפני ועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו מעבודה ולתשלום הגמלה (קצבה או מענק) המגיעה למבוטח עקב הנכות מעבודה. 8. מאחר שכאמור בסעיפים 104 ו-107 לחוק, תנאי הכרחי לזכאות למענק נכות מעבודה הוא קיומה של קביעת ועדה רפואית בדבר שיעור הנכות מעבודה, הרי שטרם קביעה כזו - לא נוצרו "התנאים המזכים במענק" ולכן, ככל שהתביעה לא הוגשה לאחר שחלפו 48 חודשים מיום קביעת דרגת הנכות מעבודה של המבוטח - הרי שאין מקום להפחית את המענק או לשלול אותו. 9. אנו מודעים לכך שלפי המצב הקיים היום, שבו התביעה לגמלת נכות מעבודה מוגשת למעשה ביחד עם הבקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה, אין משמעות לאמור בסיפא של סעיף 107(א) לחוק בדבר מועד הגשת התביעה למענק נכות לאחר שנוצרו התנאים המזכים במענק. אולם, העובדה שהנתבע השכיל לדאוג לטופס מאוחד שבו יש תביעה לגמלת נכות מעבודה עוד טרם הקביעה אם יש דרגת נכות מעבודה, איננה אמורה להביא לשינוי פרשנותו של הסעיף ולכך שבין התנאים המזכים במענק מצוי גם התנאי שתהיה קביעה של ועדה רפואית על דרגת הנכות מעבודה. חלקו של הסעיף המתייחס לשיהוי בהגשת התביעה היה יכול להיות ישים אילו היתה מוגשת בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה, בלא תביעה לקבלת גמלת נכות מעבודה, ולאחר מכן היתה נקבעת דרגת נכות מעבודה המזכה בגמלה. במצב כזה, היה על המבוטח לדאוג לכך שהוא יגיש תביעה בטרם חלוף 48 חודשים מיום קביעת דרגת הנכות, שכן עם קביעת דרגת הנכות מעבודה - "נוצרו התנאים המזכים בגמלה". יפה עשה הנתבע בכך שדאג למנוע מהמבוטחים את הצורך להגיש תביעה נפרדת לגמלת נכות מעבודה, וכלל את התביעה האמורה כבר בטופס שמטרתו הראשונית היא להביא לקביעת דרגת נכות מעבודה, אולם משעשה כך - שוב אין הוא יכול לטעון שהתביעה לגמלת נכות מעבודה הוגשה לאחר שחלפו 48 חודשים מיום היווצרותם של התנאים לקבלת גמלת נכות, שכן אותם תנאים - כזכור - כוללים את עצם הקביעה בדבר הנכות, קביעה שבאה רק אחרי הגשת התביעה. 10. לדעתנו האמורה לעיל, מצאנו גם תימוכין בהלכה הפסוקה, ואותם נביא להלן. 11. בדב"ע לד/78-0 שומלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 378, 380, נאמר: "קביעת דרגת נכות, להבדיל מעצם היותו של המבוטח לנכה, אינה אקט דקלרטיבי, אלא אקט קונסטיטוטיבי. אין אדם נכה בדרגת נכות מסוימת, אלא אם נקבע הדבר על-ידי ועדה רפואית.". מכאן, שבטרם קביעתה של ועדה רפואית על כך שמבוטח הוא בגדר נכה עבודה וקביעתה על שיעור הנכות שלו, אין הוא נכה עבודה בדרגת נכות מסויימת. לא ניתן, איפוא, לראות את המבוטח כמי שהתקיימו בו התנאים המזכים בגמלת נכות מעבודה, בטרם קביעת ועדה רפואית על דרגת נכותו. בעניינו של התובע שבפנינו, קביעתה של הועדה הרפואית היתה ביום 15.11.00. זו הקביעה הסופית בדבר דרגת נכותו מעבודה של התובע, עקב פגיעתו בעבודה, ועל כן, רק ביום 15.11.00 נוצרו התנאים המזכים בגמלה ואת 48 החודשים האמורים בסעיף 107(א) לחוק היה מקום למנות רק ממועד זה (אלא שממילא, כאמור כבר לעיל, הדבר איננו מעשי, שכן התביעה לגמלת נכות מוגשת - דרך קבע - טרם קביעת דרגת הנכות). 12. בדב"ע מג/52-0 אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 16, 19, נאמר: "עילת התביעה לגמלת נכות נוצרת כאשר מופיעה החוליה האחרונה ברצף החוליות הדרושות, שהן: תאונת עבודה - גמר תקופת דמי הפגיעה - ולבסוף, קביעת דרגת נכות על-ידי ועדת רפואית. עם קביעת דרגת הנכות בשלה ('נוצרה') עילת התביעה ... אין לדבר על 'שיהוי' כמשמעותו בסעיף 128, על סמך מועד הגשתו של 'טופס תביעה לתשלום גמלת נכות מעבודה' ... חרף הכותרת המתנוססת עליו, אין בטופס הנ"ל אלא דרישת המבוטח שהמוסד יעמידהו בפני ועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו. רק לאחר שתיקבע - אם תיקבע - דרגת נכות של %5 לפחות ... תקום 'עילת התביעה'. המערער דנן אמנם התמהמה בהגשת הטופס שתכליתו, כאמור, להעמידו בפני ועדה רפואית, וברור שפרק זמן של 17 שנה בין מועד קרות תאונה לבין מועד התכנסותה של ועדה רפואית, יכול היה לצמצם עד למינימום את סיכוייו שהוועדה תוכל להעריך את נכותו בעבר. אך רצה מזלו והוועדה מדרג ראשון ראתה לקבוע קביעה רטרואקטיבית מכוח סמכותה לפי תקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. שגה פקיד התביעות בסוברו, שמצווה הינו לפעול לפי סעיף 128 לחוק. לסעיף זה לא היתה כל תחולה על המקרה דנן: מהרגע בו נקבעה דרגת הנכות ('נוצרה עילת התביעה') לא הושהתה התביעה לגמלת כסף לא שנים-עשר חודשים ואף לא חודש אחד". אמנם, פסיקה זו עוסקת בסעיף 296 לחוק (שהיה סעיף 128 לנוסח החוק מתשכ"ח), בטרם תיקונו במקביל לתיקון סעיף 107(א) לחוק, אולם תיקונו של הסעיף איננו משנה את המהות של המועד שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. התנאי של קביעת הועדה הרפואית בדבר דרגת הנכות (קביעה שכפי שנפסק בדב"ע לד/78-0 הנ"ל, היא קונסטיטוטיווית ולא דקלרטיווית בלבד), הוא תנאי הכרחי לזכאות לגמלה ולכן - גם לאחר תיקונו של סעיף 296 לחוק וגם לאור האמור בנוסח הנוכחי של סעיף 107(א) לחוק - אין "שיהוי" בכך שתביעה לגמלת נכות מעבודה מוגשת זמן רב לאחר התאונה ואף זמן רב לאחר המועד שבו לפי קביעת הועדה הרפואית החלה דרגת הנכות, כל עוד התביעה לא הוגשה לאחר שנקבעה דרגת הנכות. 13. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דן בסוגיה דומה לענייננו, שהתעוררה לאחר תיקונו של החוק, וגם הוא הגיע למסקנה דומה למסקנתנו. בתיק ב"ל 2047/00 חרוש - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פס"ד מיום 14.10.01), קבע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בין השאר, כך: "אנו סבורים כי לשון הסעיף ברורה ואינה מאפשרת את הפירוש שניתן לה ע"י הנתבע. אילו רצה המחוקק לומר כי יש למנות את 48 החודשים מיום התאונה היה אומר במפורש 'מיום האירוע' ולא 'מיום שנוצרו התנאים המזכים במענק'. ההבדל בין השניים משמעותי ביותר. ... כל עוד לא הגיש המבוטח תביעה לקביעת דרגת נכות לא נוצרו כלל התנאים המזכים במענק. ... זאת ועוד. סעיף 107(א) עוסק במי שהינו נכה מעבודה כאמור בסעיף 104(ג) היינו מי שנקבעה לו דרגת נכות הפחותה מ-%20 ואינה פחותה מ-%5. מכאן שהמועד שבו נפגע המבוטח בתאונה אינו רלוונטי כלל לאמור בסעיף זה שהרי הסעיף דן במי שכבר נצא ב'שלב ב'', היינו בשלב של קביעת דרגת נכות.". דברים אלה - מקובלים גם עלינו ויפים גם לעניינו של התובע. לסיכום 14. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי אין ליישם לגבי התובע את האמור בסיפא לסעיף 107(א) לחוק, שכן תביעתו לגמלת נכות מעבודה הוגשה עוד בטרם נוצרו התנאים המזכים בגמלה (שנוצרו רק עם קביעת הועדה הרפואית על דרגת נכותו). משכך - על הנתבע לשלם לתובע את מענק הנכות המגיע לו, במלואו (כלומר לפי 70 חודשים). 15. על הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.7.02, אם לא ישולמו קודם לכן. 16. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. דירוג שכר (דרגה)