עניינו של הליך זה - ערעורה של התובעת על החלטת המוסד לביטוח לאומי כי אינה זכאית לדמי פגיעה בעד התקופה מיום 1.11.09 ואילך. העובדות, כעולה מכלל החומר שבתיק הן: המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע תאונתי מיום 19.10.2009, בו נפגעה התובעת בגבה, כפגיעה בעבודה. במכתב מיום 13.5.2010 הודיע המוסד לתובעת כי הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, מאחר שהתובעת פנתה לטיפול רפואי ביום התאונה. תביעתה לתשלום דמי פגיעה נדחתה בנימוק ש"מבחינת אי הכושר לעבודה נבדק ונמצא כי מבחינה רפואית היעדרותך מעבודה רק החל מ- 11.11.209 איננה סבירה ומנתקת את הקשר הסיבתי בין התאונה לאי הכושר שנקבע לך" (להלן - החלטת פקיד התביעות). ביום 9.3.2010 הגישה התובעת בקשה לקביעת דרגת נכות. בהליך זה, שהוגש לבית הדין ביום 23.7.2010, ערערה התובעת על החלטת פקיד התביעות. ביום 12.8.2010 נבדקה התובעת על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה לה בגין התאונה דרגת נכות זמנית בשיעור של 15% לתקופה מיום 20.10.09 עד יום 30.9.2010. בהחלטה מיום 24.10.2010 קבעה ועדה רפואית לעררים כי לתובעת דרגת נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה מיום 20.10.09 עד יום 31.12.2010. בקדם משפט טענה ב"כ המוסד לביטוח לאומי כי לנוכח העובדה שנקבעה דרגת נכות זמנית ממועד האירוע, לא ניתן לדון בערעור על החלטת פקיד התביעות שלא לשלם לתובעת דמי פגיעה בעד אותה תקופה. ב"כ התובעת טען כי בוועדה הרפואית לעררים לא התקיים דיון בנוגע לזכאותה של התובעת לדמי פגיעה; התובעת והמוסד לביטוח לאומי לא ביקשו מהוועדה לדון בעניין זה; קודם להגשת הבקשה לקביעת דרגת נכות הוגשה התביעה לבית הדין; רק לאחר קבלת דמי פגיעה יכולה להיקבע דרגת נכות שתשלול את המשך תשלום דמי הפגיעה. המוסד טען כי בהתאם לפסיקה [דב"ע מח/ 101 - 0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 242) אין להידרש לתביעה לדמי פגיעה כאשר נקבעה לאותה תקופה דרגת נכות בוועדות הרפואיות. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין התביעה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. כאמור, בקשתה של התובעת לקביעת דרגת נכות הוגשה ביום 9.3.2010, ואילו תביעתה לבית הדין הוגשה ביום 23.7.2010. מכאן, כי בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובעת, הבקשה לקביעת דרגת נכות הוגשה לפני הגשת התביעה לבית הדין. הדיון בעניינה של התובעת בוועדות הרפואיות התקיים לאחר הגשת התביעה לבית הדין. בדב"ע נב/27 - 0 יצחק זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 254 קבע בית הדין הארצי כי - "אין להבחין, משפטית, בין מצב בו פונה מבוטח לוועדה רפואית לקבוע קשר סיבתי בין פגימה לתאונה, וסמוך לאחר מכן פונה לבית הדין באותו נושא, לבין מצב בו הפנייה לבית הדין באה לאחר החלטתה של וועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות ... הטעם הוא שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה ילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחרת - פניה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הועדה הרפואית מדרג ראשון בפני הועדה הרפואית לעררים וממנה לבית הדין. משהכיר פקיד התביעות באירוע כ"תאונה בעבודה" והמבוטח טוען לנכות בגינה והוא פונה לועדה רפואית לעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לועדה הרפואית .. בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו... למותר לציין כי הועדה אם תמצא קשר שכזה המונע מהמבוטח לעסוק בעבודתו או במשלח ידו פרק זמן מסוים בגין הפגימה האחרת, מוסמכת לקבוע לו נכות זמנית בשיעור של 100% אשר מזכה בתשלום הזהה לדמי פגיעה מלאים. וראו גם: בל (חי) 3851/98 ח'טיב פתחי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.12.2002. עוד יש לציין כי בהתאם לפסיקה משקבעה וועדה רפואית דרגת נכות "תקופת דמי הפגיעה הסתיימה לבלי שוב [דב"ע (ארצי) מח/101- 0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 242 ע' 243]. יישום הפסיקה מביא לתוצאה לפיה יש לדחות את התביעה, מנימוקים אלה: במקרה הנדון, עוד לפני הגשת התביעה לבית הדין, הגישה התובעת בקשה לקביעת דרגת נכות, וכאמור הועדה הרפואית לעררים קבעה לתובעת דרגת נכות זמנית לאותה תקופה בעדה התובעת עותרת לתשלום דמי פגיעה. לפיכך, בהתאם לפסיקה בעניין זכי מזרחי משבחרה התובעת במסלול קביעת דרגת נכותה על ידי הוועדה הרפואית, ונקבעה לה דרגת נכות זמנית לתקופה שלאחר התאונה, היא מנועה מלערער על החלטת פקיד התביעות בעניין תשלום דמי פגיעה בעד אותה תקופה לגביה נקבעה לה דרגת נכות זמנית. אכן, החלטת פקיד התביעות מושא הליך זה ניתנה ביום 2.5.2010, לאחר שהתובעת הגישה בקשה לקביעת דרגת נכות. אולם, ככל שביקשה התובעת לערער על החלטת פקיד תביעות בעניין תשלום דמי פגיעה, היה עליה לעכב את הדיון בעניינה בוועדות הרפואיות. זאת ועוד. כאמור בעניין זכי מזרחי, אילו סברה הוועדה הרפואית כי התובעת לא יכלה לעבוד בפרק הזמן שלאחר התאונה, הייתה קובעת לתובעת דרגת נכות זמנית בשיעור של 100%, ואז הייתה התובעת זכאית לתשלום הזהה לדמי פגיעה. סוף דבר: לנוכח העובדה כי ועדה רפואית לעררים קבעה לתובעת דרגת נכות זמנית לתקופה בעדה נתבעים דמי פגיעה, התביעה לדמי פגיעה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. נכות