משיבים 1 ו- 2 הגישו תביעה נגד חברת דואר ישראל בע"מ ונגד מר יצחק קניאס בגין לשון הרע שהוציא נגדם מר קניאס בעת שעבד בחברת הדואר הכל כפי שפורט בתביעה. מר קניאס - המבקש - הגיש כתב הגנה וכן הגיש בקשה לקביעת חסינות לעובד רשות ציבורית וזאת בהתאם להוראות תיקון 10 לפקודת הנזיקין. המבקש טוען כי חברת הדואר בע"מ הינה רשות ציבורית כמשמעותה בסעיף 7ג לפקודת הנזיקין ולפיכך ובהתאם להוראות הסעיף הנ"ל ביקש שביהמ"ש יקבע שמתקיימים לגביו תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה. תיקון 10 לפקודת הנזיקין קבע בין היתר את ההוראות הבאות: סעיף 7א(א): "לא תוגש תביעה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין ותוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". סעיף 7ג(א) קובע: "הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך התקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינוית לפי סעיף 7א". כאמור, המבקש טוען כי רשות הדואר הינה רשות ציבורית, המעשה שבגינו הוגשה התביעה ארע עת מילא תפקידו כאשנבאי שנתן שירות וכיון שככל שנאמרו על ידו מילים שלא היה ראוי לאומרם הם לא נאמרו מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לגרימתו יש להעניק לו חסינות. הבקשה הועברה לתגובת חברת הדואר בע"מ ולתגובת התובעים. חברת הדואר התנגדה לבקשה כאשר לפי טענותיה לא מתקיימים במבקש אף אחת מהתנאים המאפשרים לו לבקש חסינות. חברת הדואר אינה רשות ציבורית כמשמעותה בסעיף 7ג לפקודת הנזיקין ואינה כלולה ברשימת התאגידים שמוגדרים כ"רשות ציבורית" בתוספת לפקודת הנזיקין כאשר רשות ציבורית מוגדרת בסעיף 7 לפקודה כך "רשות ציבורית" - רשות מקומית, וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת". כאמור, בתוספת מנויים 8 תאגידים אך חברת הדואר אינה אחת מהם. חברת הדואר טענה עוד כי המעשים המיוחסים למבקש לא ארעו במסגרת מילוי תפקידו ואין די בכך שהמעשים המיוחסים למבקש, ככל שנעשו, נעשו בזמן עבודתו. צריך שתהיה זיקה ברורה בין המעשה לתפקיד וזה לא מתקיים בעניינינו. עוד טענה חברת הדואר כי מעשי המבקש, ככל שנעשו, נעשו תוך כוונה או אדישות לגרימת הנזק. התובעים עצמם התנגדו אף הם למתן חסינות מהטעם שהתנהגות המבקש היתה ביודעין ולפחות מתוך שוויון נפש. בתגובה להתנגדות חברת הדואר טען המבקש כי אמנם נכון שחברת הדואר אינה מוגדרת כרשות ציבורית לפי הוראות סעיף 7 לפקודת הנזיקין אך כיון שהוראות התקשי"ר ממשיכים לחול על עובדי חברת הדואר וכיון שלפי הוראות סעיף 75 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג - 1963 הוחלט שהוראות החוק והתקנות לפיו יחולו גם על עובדי חברת דואר ישראל בע"מ, יש לראות במבקש כעובד ציבור. הצדדים הוזמנו לדיון אך בסופו של דבר לא התקיים דיון והצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי החומר שהוגש לבית המשפט. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי המבקש אינו רשאי לבקש חסינות לפי הוראות סעיף 7ג לפקודת הנזיקין, על פי הוראות סעיף 7ג הנ"ל מי שרשאי לבקש חסינות הוא רק "עובד רשות ציבורית". רשות ציבורית הוגדרה במפורש בחוק וההגדרה על פניה אינה כוללת את חברת הדואר. אמנם רשות הדואר היתה תאגיד סטטוטורי אך היא הוחלפה בחברת הדואר שהחלה לפעול ביום 1.3.06 בהתאם להוראות צו המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(מועד תחילתו של פרק ד' לחוק) תשס"ו - 2006. המקרה נשוא תיק זה ארע, לפי האמור בתביעה, ביום 24.12.06 היינו למעלה מ- 9 חודשים לאחר מכן. התנאי הבסיסי לאפשרות לבקש חסינות, דהיינו שמבקש החסינות יהיה "עובד רשות ציבורית", לא התקיים ולפיכך אין מקום לבקשת המבקש. העובדה שלצורך ענינים אחרים (הוראות התקשיר וענייני משמעת) נקבע שדין עובד חברת הדואר כדין עובד שירות המדינה אין בה כדי לקבוע שגם לצורך הוראות סעיף 7 לפקודת הנזיקין יש להתחשב בעובד חברת הדואר כעובד רשות ציבורית. בפקודת הנזיקין נקבעו הוראות ספציפיות לצורך בחינת ההגדרה של רשות ציבורית ומשלא נקבע שחברת הדואר הינה רשות ציבורית לענין הוראות סעיף זה אין מקום להוסיף אותה ככזו מהסיבה שלעניינים אחרים דין עובד חברת הדואר כדין עובד רשות ציבורית. הבקשה למתן חסינות נדחית איפוא ואני קובע מועד לדיון בנוכחות הצדדים עצמם ליום 3.12.2009 שעה 11:30. חסינות