בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל שחר קטוביץ, שניתנה בהעדר המבקש, ולפיה הורה כב' הרשם על מועד פינויו של המבקש מדירתו ביום 27.11.12 ללא צורך במסירת הודעת פינוי. המבקש טוען כי לא היה מקום להורות על פינויו ללא מתן הודעת פינוי , מבלי שניתנה לו יכולת לטעון בענין ומבלי שהיתה לו ידיעה על מהות הבקשה שבעקבותיה ניתנה ההחלטה. מיד כשנודע למבקש תוכן ההחלטה הוא הגיש בקשה לביטולה. הבקשה הוגשה ביום 21.11.12 אך עד יום 26.11.12 לא ניתנה בה החלטה לפיכך הוגשה הבר"ע. המבקש נטל משכנתה אצל המשיב. המבקש לא עמד בתשלומי המשכנתה לפיכך נפתח תיק ההוצל"פ למימוש המשכנתה. לצורך מימוש המשכנתה מונה ב"כ המשיב, עו"ד שמואל מיכאל, ככונס נכסים על הדירה הממושכנת. ביום 14.10.12 הגיש כונס הנכסים בקשה לקביעת מועד לפינוי לאחר שלדבריו המבקש ורעייתו לא עמדו בהסדרים קודמים שנכרתו עמו. לטענת כונס הנכסים יתרת חוב הפיגורים של המבקש בעת הגשת הבקשה היה כ- 90,000 ₪ והיתרה הבלתי מסולקת למעלה מ- 200,000 ₪. כאמור, כב' הרשם קיבל את הבקשה והורה פינוי, ללא משלוח הודעת פינוי נוספת, כדי לא להכביד בהוצאות ובעלויות נוספות. לפי האמור בהחלטת כב' הרשם ניתנו כבר 2 הודעות פינוי קודמות וכב' הרשם לא מצא לנכון לשלוח הודעת פינוי שלישית. כב' הרשם גם הבהיר כי משנתמנה ב"כ אחד הזוכים ככונס נכסים הוא חדל לייצג את הזוכה שאותו הוא מייצג. מרגע מינויו הוא הופך לידו הארוכה של רשם ההוצל"פ למימוש הנכס ולפיכך אין די בכך שהחייב הגיע להסדר עם הנושה שאותו הוא מייצג כדי לסכל ביצוע הליך פינוי. על כונס הנכסים לפנות לרשם ההוצל"פ ולקבל ממנו הוראות. בנדון דנן, קבע כב' הרשם כי לחייב - המבקש - חובות בסכום העולה על 1.8 מיליון ₪ ולא רק החוב של 110,000 ₪ למשיב. כאמור, המבקש מלין על כך שניתנה החלטה המורה על מועד פינוי ללא הודעת פינוי מבלי שהתבקשה תגובתו. לטענתו, גובה החובות שלו בתיקי ההוצל"פ לא עמד על הסך של 1.8 מיליון ₪ ואף לא על סכום דומה לסכום זה, לאחר שחלק מתיקי ההוצל"פ שהיו פתוחים נגדו נסגרו או עוכבו בהם הליכים בעקבות הסדרים אליהם הוא הגיע עם הנושים השונים. המשיב בתגובתו טוען כי הוא פעל בהתאם להנחיית רשם ההוצל"פ. הוא לא יודע מה היקף חובותיו של המבקש לנושיו השונים מכל מקום החוב למשיב בעת הגשת בקשתו היה זה שהוא ציין בבקשה. המשיב מוסיף וטוען כי בנוסף למשלוח ההחלטה מיום 24.10.12 למבקש על ידי מזכירות ההוצל"פ אף הוא שלח את ההחלטה למשיב וזו התקבלה אצלו ביום 4.11.12 היינו 23 יום לפני מועד הפינוי. למרות זאת בחר המבקש להגיש בקשה לביטול ההחלטה רק ביום 21.11.12 מבלי שמסר לכונס את הבקשה, לכן טוען המשיב כי אין למבקש להלין אלא על עצמו. המשיב הוסיף והבהיר כי ביום 26.11.12 העביר סך של 196,299 ₪ לחשבון נאמנות לסילוק יתרת ההלוואה ובעקבות כך, כבר ביום 27.11.12, הגיש הכונס בקשה לדחיית הפינוי וזה נדחה. בנוסף טוען המשיב כי המבקש שילם ביום 29.11.12 סך נוסף של 13,238 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט ובכך למעשה סולק מלוא החוב למשיב. בעקבות כך הגיש כונס הנכסים בקשה לכב' רשם ההוצל"פ בה ביקש לקבוע את שכרו וההוצאות (ששולמו כבר אך טרם נקבעו) וכן ביקש לבטל את מינוי כונס הנכסים. בקשה זו הועברה לתגובת המבקש וטרם ניתנה בה החלטה סופית. ביום 12.12.12 הגיש המבקש בקשה דחופה לתיק זה בה ביקש להורות על ביטול מיידי של כל הליכי ההוצל"פ לרבות מינוי כונס הנכסים וכן לחייב בהוצאות וזאת משום שאין מחלוקת שהחוב כוסה במלואו כולל הוצאות ושכ"ט ולפי דבריו אף שילם סכומים ביתר שלגביהם הוא עוד מתכוון לנקוט בהליכים. המשיב הגיב לבקשה זו. לדבריו, מבחינתו אין כל מניעה לסגור את תיק ההוצל"פ ולבטל את כל ההליכים בו ואולם ההליכים הם רק הליך הפינוי- שכבר בוטל -והליך מינוי כונס הנכסים שלגביו הוא הגיש בקשה לשחררו מהכינוס ואף צרף צו לצורך כך אך רשם ההוצל"פ ביקש את תגובת המבקש, שלא ניתנה עד מועד הגשת הבקשה על ידי המבקש. המשיב טוען כי התבקשה תגובה של המבקש משום שהוא עצמו בקש להימנע ממתן החלטה כלשהי ללא תגובתו. לבקשת המבקש קוים דיון בו חזרו הצדדים למעשה על טענותיהם כאשר המבקש טוען כי מאחר ואין חוב מצווה כב' הרשם, על ידי הוראות תקנה 117 לתקנות ההוצל"פ להפסיק כל הליך ולבטל כל רישום או מינוי בשל אותו חוב. לטענתו, אם כב' הרשם לא עשה כן מוטל על ביהמ"ש לעשות כן במסגרת ערעור זה. ב"כ המשיב חזרה על הטענות שבכתבי הטענות. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי מדובר בבקשת רשות ערעור תאורטית בלבד לפיכך אין מקום למתן החלטה אופרטיבית כלשהי של ביהמ"ש. בקשת רשות הערעור כשהוגשה היתה רק על כך שכב' הרשם קבע מועד פינוי ללא משלוח הוראות פינוי. בקשה זו הפכה להיות תיאורטית כאשר המבקש שילם, יום לפני מועד הפינוי המיועד, את יתרת חובו למשיב והמשיב הגיש מיד בקשה לביטול הפינוי, וזה אף בוטל. מרגע שבוטל הפינוי, לאחר ביצוע תשלום, למעשה הפכה הבר"ע לתאורטית ולא מעשית. למעלה מהצורך אעיר כי בעת מתן החלטת כב' הרשם, לפי הנתונים שהיו בידיו מתיקי ההוצל"פ השונים, אכן מדובר היה בהיקף חובות של למעלה מ- 1.8 מיליון ₪. תיקי ההוצל"פ שבהם היו החובות הנ"ל נסגרו רק לאחר מתן החלטת כב' הרשם, כפי שאף אמרתי למבקש בדיון עצמו. מדובר היה במבקש שנקבעו לו כבר 2 מועדי פינוי שלא בוצעו לפיכך רשאי היה כב' הרשם לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על פינוי ללא משלוח הודעת פינוי נוספת. באשר לבקשת המבקש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ וביטול מינוי הכינוס, בקשה כזו מונחת בפני כב' הרשם והיא הוגשה על ידי המשיב עצמו. לא נכון שבית המשפט אליו הוגשה בר"ע בענין אחר יתן החלטתו לפני שניתנה החלטת כב' רשם ההוצל"פ. רק אם תינתן החלטה של כב' הרשם שלא תמצא חן בעיני מי מהצדדים יהיה הוא רשאי להגיש עליה ערעור או בר"ע ואז ביהמ"ש יוכל לדון בה. מה שמבקש המבקש בשלב זה הוא למעשה לבצע עקיפה של דרך המלך ולקבל החלטה מבית המשפט בענין שעדיין תלוי ועומד בפני כב' הרשם. כאמור, המשיב עצמו הגיש בקשה לשחררו מהכינוס לאחר שביהמ"ש יאשר את ההוצאות ושכר הטרחה, המבקש התבקש להגיב על כך וטרם ניתנה החלטת כב' הרשם לפיכך אין מקום שאתן החלטה לפני החלטת כב' הרשם. בענין זה יש רק להעיר כי כיוון שהמשיב מודה שכל החוב כלפיו שולם, כולל החוב בגין הוצאות ושכ"ט, וכיוון שהמשיב עצמו מבקש לשחררו מתפקיד כונס הנכסים וכיוון שהמבקש הראה שנכון להיום כל תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו ולמצער הרוב המכריע שלהם, נסגרו או נמצאים בהסדר וכיוון שלדברי המבקש עיכוב במתן החלטה על ביטול מינוי כונס הנכסים גורם לו נזקים מן הראוי שכב' הרשם יתן במהירות האפשרית החלטתו בבקשת המשיב למתן צו לביטול מינוי כונס הנכסים. התוצאה היא איפוא שהבר"ע כפי שהוגשה הפכה תיאורטית שעה שהחוב שולם והפינוי בוטל, ולפיכך אין מקום להתערבות בהחלטת כב' הרשם, שכאמור בעת נתינתה היתה הגיונית ועלתה מהנתונים העדכניים של תיקי ההוצל"פ שהיו פתוחים אותה שעה נגד המבקש, ואין מקום להטלת הוצאות. הבקשה לרשות ערעור נדחית ללא צו להוצאות ויש להחזיר למבקש את סכום הערובה שהפקיד. יש להעביר החלטה זו לכב' רשם ההולצ"פ על מנת שתינתן במהירות האפשרית החלטה בבקשת כונס הנכסים והמבקש לשחרור כונס הנכסים מתפקידו וביטול הכינוס . פינוי