1. בתאריך 20.4.94 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה "לחייב את המערערים להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המבקש - המשיב בערעורים הנ"ל בסכום הולם כפי שיפורט". בקשה זו הועברה, ככל הנראה, לתגובת המשיבים, אשר חלקם הגיבו עליה בסמוך למועד הגשתה (המערער בע"א 1989/94, המערער בע"א 2018/94, המערער בע"א 2044/94). הבקשה והתגובות לה לא הועברו להחלטת הרשם, ובמהלך חודש יוני 1994 קבע המזכיר הראשי בכל אחד משמונה הערעורים הקשורים בפרשה ערבון בסכום של 30,000 ש"ח. כל המשיבים שבפני הפקידו את סכום הערבון שנקבע, זולת המשיב החמישי (המערער בע"א 2022/94), אשר הגיש בקשה נפרדת לפטור מחובת הפקדת ערבון. בתאריך 10.11.94 פנה ב"כ המבקש למזכירות בית המשפט וביקש לדעת מה ארע בגורל הבקשה הנ"ל בענין גובה הערבון. בירור שנעשה עם ב"כ המבקש העלה, כי המבקש "עומד על בקשתו להגדלת הערבון בכל אחד מהערעורים ועל הדיון בה" (ראה הודעה מטעמו מיום 23.2.95). לנוכח האמור לעיל, נקבעה הבקשה לדיון בפני. לקראת הדיון הוגשה תגובה נוספת של המערער בע"א 2044/95 (המשיב השישי) ושל המערערים בע"א 2021/94 (המשיבים השלישי והרביעי). מהלך האירועים שנסקר לעיל מעלה, כי נתן לסווג את הדיון בבקשת המבקש להגדלת סכום הערבון בין כדיון על פי תקנה 433 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) (לנוכח מהות הבקשה - להגדיל את סכום הערבון), ובין כדיון על פי תקנה 430 סיפא לתקנות (שהרי קביעת סכום הערבון נעשתה מעיקרא על ידי המזכיר הראשי). בעלי הדין לא נדרשו לשאלת מקור סמכותי לדון בבקשה, והדברים הנ"ל מובאים על ידי רק למען הסדר הטוב. 2. בראשית הדברים אציין, כי ההחלטה לעיל לא תעסוק בשניים מן הערעורים, לגביהם הגיעו בעלי הדין להסכמה בדבר דחיית הדיון למועד אחר. ראשית, בנוגע לע"א 2044/94 ביקש עו"ד נחושתן, כי הבקשה תקבע לתזכורת לאחר הפגרה, לאחר שיתבררו עניינים שונים הנוגעים להליכים המתקיימים בארצות הברית. שנית, המערער בע"א 2022/94 הגיש בקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון. בענין זה מונחות, איפוא, שתי בקשות ביחס לערבון. האחת, להגדילו, והשניה, לפטור לחלוטין מן החובה להפקידו. התברר, כי בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב נערכה למערער זה חקירת יכולת, נגבו עדויות ונאסף חומר רב. עתה ממתינים בעלי הדין להחלטה. הוסכם, כי ההחלטה בחקירת היכולת תובא לעיוני ותשמש בסיס גם להחלטה בבקשות בענין זה המונחות בפני. החלטתי תנתן, איפוא, לאחר שתוגש לבית המשפט החלטת ראש ההוצאה לפועל בחקירת היכולת. 3. כאמור, הגיש המבקש בקשה לקביעת סכום הערבון עוד בחודש אפריל 1994. בקשה זו משמשת יסוד גם לבקשה להגדלת הסכום שנקבע (30,000 ש"ח). בבקשה מונה המבקש את הנסיבות המיוחדות של מערכת הערעורים בענין בנק צפון אמריקה בע"מ, המצדיקה, לדעתו, קביעת ערבון בסכום גבוה במיוחד: המשיבים חויבו יחד ולחוד לשלם למבקש סכום של כ-410 מליון ש"ח, כאשר חלקם חויבו בסכומים נוספים עד לסך של כ-490 מליון ש"ח. המדובר, איפוא, במשפט בהיקף ענייני חריג ונכבד ביותר; סכום שכר הטרחה וההוצאות שנקבע בבית המשפט המחוזי נגזר מסכום החיוב הנ"ל והוא עומד על 36 מליון ש"ח (8% מן החוב הפסוק); כללי התעריף המינימלי קובעים את השכר בבית המשפט העליון בגובה מחצית שכר הטירחה בערכאה הראשונה; המשיבים הם תושבי חוץ ונמצאים בחו"ל (המדובר, כזכור, במשיבים 1-4); המשיבים לא שילמו דבר על חשבון הסכום שנפסק; לא נתבקש עיכוב ביצוע פסק הדין, וממילא לא ניתן כל עיכוב ביצוע; הדיון בערעורים ידרוש עבודת הכנה רבה ביותר, בהתחשב בהיקף החומר העובדתי והמשפטי וריבוי הערעורים. המבקש סיכם את הבקשה בכך שהציע כי ייקבע ערבון בסכום כולל של 12 מליון ש"ח לגבי חמישה הערעורים מושא הבקשה. 4. המשיב הראשון (המערער בע"א 1989/94) הגיש תגובה בכתב עוד בחודש מאי 1994. על פי האמור בה, מטרת הבקשה להגדלת סכום הערבון היא לנעול את שערי בית המשפט העליון בפני המשיב הראשון. על פי השקפת המשיב הראשון, עליה חזר גם בא כוחו בעל פה, כאשר מדובר בפסק דין בסכום חריג בגודלו, אין מקום לקבוע את גובה שכר הטירחה על יסוד הסכום שנפסק, אלא יש לנתק בין השניים ולקבוע שכר טירחה שיגרתי בסכום של "כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים". נטען גם כי זו הפרקטיקה הנוהגת בבית משפט זה. עוד נטען, כי בשני ערעורים אחרים שהגיש משיב זה בשנת 1992 נקבע ערבון בסכום של 10,000 ש"ח בלבד. בנוגע להיקף העבודה הכרוכה בדיון בערעור, נטען כי רוב העבודה הושקעה בדיון בפני הערכאה הראשונה, ולכן הכנת הערעור לא תדרוש מאמץ מיוחד. בעת הדיון בעל פה הוסיף בא כוחו של המשיב הראשון, כי מרשו ביקש וקיבל החלטה בדבר עיכוב ביצועו של פסק הדין של הערכאה הראשונה בקליפורניה. המשיב השני (המערער בע"א 2018/94) הגיש גם הוא תגובה לבקשה המקורית עוד בחודש מאי 1994. על פי האמור בה, סכום הערבון שמציע המבקש הוא אבסורדי ואינו עומד בשום יחס מקובל לסכום פסק הדין. הובאה דוגמא מענין אחר (בש"א 367/89 הול נ' דננברג, פ"ד מג(4) 186), שם נקבע ערבון בסכום המהווה 0.3% מן הסכום שפסקה הערכאה הראשונה, בעוד שכאן מתבקש ערבון בסכום המהווה 3% מן החוב הפסוק. גם משיב זה טען, כי היקף העבודה הנדרשת לשם הכנת הערעור איננו מגיע כדי מה שהושקע בערכאה הראשונה. המשיב השני טוען גם, כי סיכויי ערעורו להתקבל הם טובים במיוחד לנוכח טענתו, כי כלל לא כיהן כדירקטור בבנק בתקופה הרלבנטית לתובענה. עוד נאמר בתגובה, כי המשיב השני הוא אמנם אדם אמיד, אך אין ביכולתו לעמוד בסכום הערבון המוצע על ידי המבקש. בעת הדיון בעל פה הוסיף ב"כ המשיב השני, כי קיים בענין זה שיהוי, לנוכח העובדה שהבקשה נקבעה לדיון למעלה משנה לאחר הגשתה. עוד נטען, כי שיהוי זה עלול לפגוע במהלך בירור סידרת הערעורים, אשר נקבעו לדיון לחודש דצמבר שנה זו. ב"כ המשיב השני טען גם, כי שומה היה על המבקש להציג תחשיב = 3 = הוצאות כבסיס לקביעת סכום הערבון. באת כוח המשיבים השלישי והרביעי (המערערים בע"א 2021/94) הגישה לקראת הדיון תגובה בכתב. על פי האמור בה, הגדלת סכום הערבון בסכום המבוקש תנעל את שערי בית המשפט בפני שמיעת ערעורם של משיבים אלה. נטען, כי הסכום שנקבע כערבון הוא סביר, ועד היום הופקד סכום של 155,000 ש"ח בכל הערעורים. סכום זה הוא "יותר מסביר" בנסיבות הענין, ויש בו כדי להבטיח את הוצאות המבקש. גם משיבים אלה טוענים, כי כאשר מדובר בפסק דין בסכום כה גדול, יש לנתק בין סכום פסק הדין לבין סכום הערבון, שכן כמות העבודה וההוצאות איננה גדלה ביחס ישר לסכום פסק הדין. המשיבים השלישי והרביעי מצטרפים גם לטענה, כי הליך הערעור אינו דומה להליך בפני הערכאה הראשונה, ולכן אין ללמוד מן הסכום שפסק בית משפט קמא כשכר-טירחה לבין הסכום שעשוי לפסוק בית המשפט העליון. לחלופין נטען, כי יש להמתין בקביעת סכום הערבון עד למתן ההחלטה ברע"א 456/94 שהגישו המערערים, אשר תקבע את היקפו המדויק של הערעור. ב"כ המשיבים השלישי והרביעי לא חזרה על טענה זו בעת הדיון בעל פה. 5. קביעת סכום הערבון נמצאת בשיקול דעת בית המשפט. הכללים המנחים בכגון דא הם אלה: "בקביעת סכום הערבון יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, גורמים אלה: מספר המשיבים, כשאלה מיוצגים על ידי עורכי דין שונים, שווי נשוא המשפט, ומקום הימצאו של המערער, שאם נמצא בחוץ לארץ, וסכום הערבון לא יכסה את הוצאות המשיב, יפסיד המשיב, קרוב לוודאי, את היתרה המגיעה לו" (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, בעמ' 782). בבש"א 367/89 הנ"ל נאמר בענין זה, כי יש להביא בחשבון גם את סכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה (שם, בעמ' 189), ולסיכום הסוגיה נאמר כך: "דומני, כי אותם השיקולים, שמנחים את בית המשפט בפסיקת ההוצאות בדרגה הראשונה, יכולים לשמש קנה מידה טוב גם כשבאים לשקול את שיעורו של הערבון בערעור המוגש לבית המשפט בדרגה זו" (בעמ' 190). באותו ענין היה מדובר בחוב פסוק של 5 מליון ש"ח בתוספת הוצאות בסכום של 50,000 ש"ח. המשיב דשם לא טרח לשלם סכום כלשהו על חשבון חובו. הוא שהה בחו"ל והתדיין עם המערער שם, ועובדה זו ייקרה באופן משמעותי את הטפול המשפטי. כבוד השופט ד. לוין ראה להתערב בהחלטת כבוד הרשם בענין גובה הערבון והעמיד אותו על סכום של 15,000 ש"ח: "סכום זה נופל ממחצית האחוז משווי החיוב בו חויב המשיב בדרגה הראשונה. הוא בגדר סכום הוצאות סביר אף מתון, אשר בית משפט זה עשוי לפסוק לטובת המערער... אם ידחה ערעורו של המשיב" (שם, בעמ' 190). עוד יש להזכיר את ע"א 2464/91 שמואל פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח' (לא פורסם), שם נדונה בקשה דומה להגדלת סכום הערבון. כב' הרשם, השופט צור, קיבל את הבקשה, ואלה דבריו: "אני סבור כי, בעניננו, יש לקבוע את סכום הערבון בהתחשב במספר גורמים. אשר לסכום החיוב הגלום בפסק הדין (למעלה מ-100 מליון ש"ח) - מדובר בסכום נכבד ביותר. עם זאת יש לזכור כי היקף העבודה המשפטית בערעור הינו פועל יוצא של האמור בפסק הדין והשאלות המתעוררות בו, בלי קשר לגובה סכום החיוב. גם סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בבית משפט קמא (6,5 מליון ש"ח) הינו נכבד ביותר אלא שחיוב זה מקורו בעבודה המרובה והעצומה שהושקעה בניהול המשפט, כפי שתואר ופורט הן במבוא לפסק הדין והן בהחלטה מיום 24.4.91 בדבר הוצאות (נספח להודעת הערעור). מבלי להקל ראש ברוחב היריעה הנפרשת בערעור ובשאלות העובדתיות והמשפטיות העולות בו, אין כל יסוד להשוות את העבודה שהושקעה בבית משפט קמא, משך שנים, לבין זו הצפויה בערעור. לא למותר לציין כי כמחצית פסק הדין עוסק בעניינים עובדתיים מובהקים בהם, בדרך כלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. עם זאת, מעורר הערעור שאלות משפטיות נכבדות ואלה בוודאי יידונו בהרחבה על ידי הצדדים". כבוד הרשם הגדיל את סכום הערבון פי שלוש (מ-5,000 ש"ח ל-15,000 ש"ח) על יסוד קביעתו כי הסכום שנקבע לכתחילה "אינו מתאים למימדים העולים מן הערעור". החלטת כבוד הרשם אושרה על ידי כבוד הנשיא בערעור (בש"א 1263/93 (ע"א 2464/91) שמואל פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון). 6. התמונה העולה מן המקובץ היא, כי מלאכת קביעת סכום הערבון איננה מדע מדוייק. לא ניתן לכמת מראש משקלו של כל אחד מן השיקולים המנחים שנימנו ולהציב את הנתונים הספציפיים של תיק פלוני במעין "נוסחה" לקביעת סכום הערבון. קיימים מספר נתונים העולים מן ההליך שהתנהל בפני הערכאה הראשונה, מהודעת הערעור ומנסיבות הענין, אשר יש להתחשב בהם ולקבוע על סימכם את גובה הערבון. על הסכום שנקבע לנבא במידה קרובה ככל האפשר את סכום ההוצאות שעשוי בית המשפט שלערעור לפסוק במקרה של דחיית הערעור. הפקדת הערבון נועדה להבטיח הוצאות אלה (תקנה 428 לתקנות), ולכן יש לשאוף ככל האפשר לקבוע את הערבון בגובה ההוצאות שייפסקו. אך מובן, כי בשלב קביעת הערבון עצם החיוב בהוצאות וסכומן אינם ידועים, שהרי בירור הערעור טרם החל. על כן, כל שניתן לעשות בשלב זה הוא, כאמור, להתחשב בכל השיקולים הרלבנטיים ולקבוע את סכום הערבון על יסוד הערכה בדבר גובה ההוצאות העתידיות שערכאת הערעור עשויה לפסוק. 7. בעלי הדין הכבירו מילים על המשקל שיש ליחס לסכום החיוב הפסוק. ב"כ המבקש טען, כי יש לגזור את סכום הערבון מסכום ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה, המהווה 8% מן החוב הפסוק. על פי הנתונים שנמסרו חויבו המשיבים ביחד ולחוד בסכום של 410,000,000 (ארבע מאות ועשרה מליון) ש"ח, ובהוצאות בסכום של 36,000,000 (שלושים וששה מליון) ש"ח. ב"כ המבקש הציע, כי הערבון הכולל יהיה בסכום המהווה שליש מן ההוצאות שפסקה הערכאה הראשונה, היינו, בסכום של 12,000,000 (שנים עשר מליון) ש"ח. באי כוח המשיבים טענו, כי מקום שמדובר בסכומים כה גבוהים, יש לנתק באופן מוחלט את סכום הערבון מסכום פסק הדין. אך מובן כי סכום פסק הדין כשלעצמו איננו יכול להוות מדד בלעדי בקביעת סכום הערבון, שהרי לא תמיד משקפת הפסיקתא, המוצאת לאחר מתן פסק הדין, את כמות העבודה שהושקעה ורמת המורכבות של התיק. ואולם, נראה כי בענין שבפנינו מדובר הן בפסק דין שקבע חיוב סכום חריג בגודלו והן בתיק מורכב ומסובך מבחינה עובדתית ומשפטית. המדובר בפסק דין החובק מאות עמודים, בהליך המשתרע על אלפי עמודי פרוטוקול ובאלפי מוצגים. ההיקף הענייני של סידרת הערעורים שהוגשו עולה גם מן ההחלטה של כבוד הנשיא שמגר בדבר סדרי הדיון בערעור, מיום 12.3.95. הדיון בערעורים נקבע לשבועיים ימים, נקבע כי יוגשו עיקרי טיעון בהיקף של מאה עמודים לכל אחד מן המערערים, וכי עיקרי הטיעון של המשיב (המבקש בפני) לא יעלו על מאתיים עמודים. סדרי הדיון שנקבעו בערעור מעלים שיקול נוסף שיש להתחשב בו בקביעת סכום הערבון, והוא כמות העבודה והטירחה שיש להשקיע בהכנת הערעורים לדיון בבית המשפט העליון ובדיון בהם. אך מובן, כי סדרי הדין השונים הנוהגים בערכאה הראשונה מזה ובערכאת הערעור מזה מכתיבים צורת עבודה שונה בשני המקרים. אני סבורה גם, כי יש לקבל את טענת המשיבים בהקשר זה, כי בסך הכל המדובר בפחות עבודה. בענייננו, המדובר בשמונה ערעורים שנקבעו לדיון מאוחד, ומבחינת המבקש - המשיב בערעורים יש עניינים רבים המשותפים לכל הערעורים, לצד עניינים שהם ספציפיים לכל ערעור וערעור. היחס האמור בין הדיונים בשתי הערכאות עולה גם מכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977, הקובעים את השכר בבית המשפט העליון בגובה מחצית השכר שפסקה הערכאה הראשונה (סעיף 5 לתוספת). סיכומה של נקודה זו, המדובר בסידרת תיקים בהיקף חריג ביחס לערעורים המוגשים לבית משפט זה, הן מבחינת סכום החיוב הקבוע בפסק הדין של הערכאה הראשונה, והן מבחינת היקף העניינים העובדתיים והמשפטיים הכרוכים בבירורם של ערעורים אלה. 8. אין חולק, כי המשיבים הם תושבי חוץ (כוונתי למשיבים 1-4 שעניינם נדון עתה), ובאי כוחם לא הכחישו כי לא שולם דבר על חשבון פסק הדין של הערכאה הראשונה ועל חשבון ההוצאות שנפסקו. כפי שצויין, נועד הערבון להבטיח את הוצאות המשיב, אם אלה ייפסקו במקרה של דחיית הערעור. לכן, מקום שמתבקש פטור מהפקדת ערבון, אחד השיקולים המרכזיים הוא אם המבקש פרע את סכום ההוצאות שהוטלו עליו (אם הוטלו) בבית משפט קמא. מקום שהחיוב בהוצאות לא נפרע, גובר הצורך להגן על האינטרס של המשיב, שהוצאותיו בערכאת הערעור יובטחו בבטוחה זמינה ויעילה בדמות ערבון המופקד בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית. בענייננו לא התבקש פטור מן החובה להפקיד ערבון, ולכן המשמעות שיש ליתן לעובדה שהמשיבים הם תושבי חוץ אשר לא שילמו את החוב הפסוק - היא שונה. אני סבורה כי נתונים אלה אודות המשיבים מגבירים את הצורך, הקיים ממילא, לקבוע את הערבון בסכום אשר ישקף במידת קירבה גדולה ככל האפשר את סכום ההוצאות שבית המשפט עתיד לפסוק. באופן כזה יובטח החיוב בהוצאות באופן ראוי. 9. מקצת מן המשיבים העלו את הטענה, כי קביעת סכום הערבון כמוצע על ידי המבקש תביא לנעילת שערי בית המשפט בפניהם, שכן לא יהא ביכולתם לעמוד בתשלום סכום כה גדול. המבקש טען, כי הנטל להוכחת טענה זו הוא על הטוען לה. אני סבורה כי הצדק עימו. אבאר עמדתי: מהלך הדברים הרגיל הוא, כי בית המשפט קובע את סכום הערבון (תקנה 428 לתקנות). פעולה זו נעשית על יסוד נתוניו של הערעור (שווי הענין, מספר המשיבים, סכום ההוצאות שנפסקו וכו', הכל כמבואר לעיל). נתוניו האישיים של המערער ובהם מצבו הכלכלי אינם פרושים בפני בית המשפט בשלב זה כדבר שבשיגרה (אלא אם כן הם כרוכים באופן כלשהו בענין עצמו). בשלב הדיוני הבא יכולים בעלי הדין להגיש בקשות שונות בנוגע לסכום שנקבע: יכול המערער לבקש קביעת ערובה אחרת במקום ערבון (תקנה 429 לתקנות), ויכול הוא לבקש כי יינתן לו פטור מוחלט מחובה זו (תקנה 432 לתקנות וראה גם הדיון בענין זה בע"א 2464/91). המשיב מצידו יכול לבקש הגדלת סכום הערבון (תקנה 433). הדיון שבפני הוא בבקשת המבקש להגדיל את סכום הערבון. בקשה זו נסמכת על יסוד נתוני ההליך כפי שפורט, ואין בינה לבין מצבו הכלכלי של מי מן המשיבים כל קשר. משיב המבקש לטעון, כי אין להגדיל את סכום הערבון לנוכח מצבו וקשייו הכלכליים צריך להיכבד ולבסס טענתו בראיות כדרך שמוכיחים טענה עובדתית בהליך משפטי. נטל ההוכחה בענין זה הוא - כמקובל - על הטוען, וכאשר מדובר במצב ענייניו של פלוני, העובדות מצויות גם בידיעתו הבלעדית של הטוען. = 6 = המשיבים אשר טענו, כי יש להתחשב במצבם הכלכלי לא נהגו באופן שפורט לעיל, וזולת הפרחת הטענה לחלל לא הובאו לה כל תימוכין. בקביעת סכום הערבון הראוי בתיקים אלה אתחשב, איפוא, אך ורק בנתונים שנסקרו, העולים מן ההליכים שהתנהלו בערכאה הראשונה ומן הצפיות לגבי אלה שיתנהלו בבית משפט זה. 10. בראשית הדברים הזכרתי, כי סכום הערבון שנקבע על ידי המזכיר הראשי הוא 30,000 ש"ח, בכל אחד מן הערעורים. עד היום הופקד סכום של 155,000 ש"ח כערבון בכל שמונה הערעורים (לגבי שלושה ערעורים - ע"א 610/94, ע"א 848/94 וע"א 2023/94 - נקבעו הסדרים מיוחדים, ובקשת המבקש להגדלת סכום הערבון לא התיחסה אליהם). המשיבים טענו, כי יש להתיחס לסכום הערבון בכל הערעורים באופן כולל. ב"כ המבקש לא טען במישרין לנקודה זו, ואולם מטיעונו עולה שהוא מסכים להסתכלות כוללת. יש להזכיר, כי הצעתו לקבוע ערבון בסכום של 12 מליון ש"ח התיחסה לכל חמישה התיקים מושא הבקשה. אכן, יש הצדקה עניינית לגישת המשיבים, שהרי כל שמונה הערעורים נקבעו לדיון מאוחד; ואולם, מבחינה מעשית, לא ניתן יהיה להפעיל את הגישה הכוללנית במלואה: ראשית, הבקשה להגדלת סכום הערבון התיחסה מדעיקרא לחמישה מבין שמונה הערעורים; שנית, במהלך הדיון בפני הוחלט לדחות את הדיון לגבי שניים מן הערעורים שהיו כלולים בבקשה למועד אחר. לא נתבקשתי לדחות את ההחלטה גם לגבי שלושה הערעורים בהם נשמעו טענות לגופו של ענין. לפיכך, אחליט בעניינם של המשיבים 1-4 על יסוד תמונת המצב הקיימת בפני היום. 11. כזכור, קבע המזכיר הראשי כי סכום הערבון בכל אחד מן הערעורים יהיה 30,000 ש"ח. אני סבורה, כי סכום זה אינו עומד בשום יחס להיקפם של הערעורים מושא הבקשה. כדי לסבר את האוזן אעיר, כי באופן שגרתי נקבע ערבון בסכום של 20,000 ש"ח בערעורים המוגשים לבית משפט זה, שאין בהם ענין מיוחד המצדיק הפחתה או הגדלה של הסכום. סקרתי לעיל את רשימת הגורמים בהם יש להתחשב עת באים לקבוע את גובה הערבון בערעור פלוני. אזכיר, כי בענייננו יש לקחת בחשבון את הענין בו מדובר, היינו, את נושא הערעור, הן מבחינת היקפו הכספי והן מבחינת היקפו הענייני (כמות החומר, הנושאים השנויים במחלוקת וכדומה). מבחינה זו, המדובר בסדרת ערעורים החובקים נתח משפטי ועובדתי נכבד וחריג בגודלו. יש לציין, כי המדובר בסדרה של ערעורים המעלים שאלות שהן בחלקן משותפות ובחלקן ספציפיות. לכל אלה יש להוסיף גם את סכום ההוצאות ושכר הטירחה שפסקה הערכאה הראשונה. עוד נזכיר, כי המדובר במערערים שהם תושבי חוץ, אשר טרם פרעו את החוב הפסוק, לרבות סכום ההוצאות. כפי שציינתי, אין המדובר במדע מדויק ובתוצאה אחת נכונה, כי אם בהערכה ובאומדן על יסוד קבוצת נתונים. בנוסף לרשימת הגורמים הנ"ל, נתתי דעתי גם לסכומי ערבונות שנקבעו במקרים דומים (למשל, בבש"א 367/89 הנ"ל נקבע ערבון בסכום ה"נופל ממחצית האחוז משווי החיוב בו חויב המשיב בדרגה הראשונה" (שם, בעמ' 190); בע"א 2464/91 הנ"ל, נקבע ערבון בסכום של 150,000 ש"ח בתיק שהיקפו הענייני היה כחמישית (שמונים מליון ש"ח) מן הסכום עליו מדובר בערעורים שבפני). לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים והנחיתי עצמי בהלכות שנקבעו בפסקי הדין הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה להגדיל את סכום הערבון שעל המשיבים להפקיד בכל אחד מן הערעורים הבאים: ע"א 1989/94, ע"א 2018/94 וע"א 2021/94. סכום הערבון בכל אחד מן הערעורים יהא 150,000 ש"ח (אזכיר, כי סכום של 30,000 ש"ח כבר הופקד). יתרת הערבון תופקד תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. אין צו להוצאות. ערובה להבטחת הוצאותערבון