שוב הכרעה בשאלת מרוץ הסמכויות שבין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני. כפי שניתן להתרשם מהתנהלות הצדדים, שתפורט להלן, התגלה כאן במלוא עוזו "מרוץ הסמכויות" המוביל לאובדן זמנה של המערכת השיפוטית ולבזבוז משאבי בעלי הדין, המשקיעים משאביהם "במרוץ ההחלטות", תחת השכנת שלום או פתרון הסכסוך בהבנה. 1. הצדדים הם בני זוג אשר נישאו כדמו"י ביום 12.6.06 ולהם שני ילדים בגיל 5, 1שנים. 2. ביום 20.5.2012 הגיש הבעל לבית הדין הרבני האזורי בחיפה, תביעה שכותרתה "תביעת גירושין ובכרוך לה ענייני מזונות הקטינים, מזונות אישה, משמורת ורכוש הצדדים". 3. בו ביום הגיש הבעל "בקשה להקפאת הליכים" במסגרתה עתר לא לקבוע התביעה לדיון מאחר ו"השכילו הצדדים" להתחיל במשא ומתן לגיבוש הסכם גירושין כולל. 4. ביום 11.6.2012,כשלושה שבועות לאחר הגשת תביעת הבעל, עזב הבעל את בית המגורים המשותף. 5. ביום 2.7.2012 הגישה האישה תביעותיה לבית משפט זה: תביעת משמורת, תביעה למזונות אישה וקטינים ותביעה רכושיתלסעדים הצהרתיים כנגד הבעל והוריו. 6. תביעות האישה נמסרו לבעל ביום 2.7.2012. תביעת הבעל נמסרה לאישה ביום 10.7.2012. מיד בסמוך למסירת תביעות האישה לידי הבעל, פנה הבעללבית הדין הרבני האזורי בבקשה שכותרתה "בקשה לקביעת מועד דיון וקביעת סמכות בעניין התביעה הרכושית ומשמורת הקטינים ומזונות האשה". בהחלטת בית הדין הרבני מיום 9.7.2012 נעתר בית הדין לבקשה לקביעת מועד דיון, וקבע דיון במעמד הצדדים ליום 16.10.2012. באשר לשאלת סמכותו, הורה בית הדין הרבני, כי תגובת האישה תוגש תוך 21 יום. 7. ביום 15.7.2012 הגישה האשה את הבקשה המונחת בפני שכותרת "עתירה לקביעת סמכות ענינית". בהתאם להחלטתי, הבקשה הועברה לתגובת הבעל תוך 20 יום ממועד המצאתה לידיו. תגובת הבעל הוגשה ביום 3.9.2012. במועד המאוחר להחלטתי, ביום 19.7.2012 פנה הבעל בבקשה נוספת לבית הדין הרבני. בבקשתו התבקש בית הדין "לחרוג מהרגלו תוך מתן החלטה בעניין הסכמות אף בטרם הגשת תגובת האישה". בבקשה טען הבעל, כי תביעתו הוגשה ביום 16.5.2012, כי נוהל מו"מ בין הצדדים וכי האישה, במהלך המו"מ, פנתה בתביעותיה לבית המשפט לענייני משפחה. הבעל ציין בבקשתו, כי טרם חלף המועד להגשת תגובת האישה, אך, משהאישה פנתה בבקשה לקביעת סמכות לבית משפט זה, נטען כי יש להקדים מתן ההחלטה. בית הדין נעתר לבקשה ובהחלטתו מאותו מועד, קבע בית הדין הרבני, "שבשלב זה עד מתן התגובה ע"י ב"כ האישה...שהסמכות נתונה לבית הדין". (ההדגשה שלי - ה.ג.ש.). 8. לאור ההסלמה בסכסוך בין הצדדים, כפי שהשתקף מהגשת כ-26 בקשות שונות בזמן קצר, ולמען שלמות נפשם של הקטינים, קבעתי דיון במהלך הפגרה ליום 1.8.2012. לאור בקשת האישה לקבוע סמכות עניינית, קבעתי בהחלטתי מיום 22.7.2012כי בפתח הדיון ישמעו טענות הצדדים לעניין הסמכות העניינית וישמעו חקירות קצרות. ביום 23.7.2012 פנה הבעל לבית הדין, בבקשה למתן פסק דין בעניין הסמכות. בו ביוםקבעדין הרבני בהחלטה שכותרתה פסק דין, כי הסמכות לדון בכל התביעות, מלבד מזונות הילדים, נתונה לבית הדין. 9. ביום 1.8.2012 התקיים בפני דיון ולאור התנהלות הצדדים במהלך הדיון נדחו חקירות הצדדים לדיון המשך שנקבע ליום 2.8.2012. 10. במקביל, ובמועד המוקד למועד שנקבע לדיון,הגישה האישה עתירה לבית המשפט העליון לביטול החלטת בית הדין הרבני מיום 23.7.2012 וכן בקשה לביטול ההחלטה לבית הדין הרבני האזורי. 11. לאור עתירות אלו ומשהתבררה קיומה של בקשת הבעל והחלטות ביה"ד, קבעתי בהחלטתי מיום 6.8.2012 כי ראוי שאמנע מליתן החלטה בשאלת הסמכות,לאור הבקשה לביטול שהוגשה לבית הדין הרבני, ועד להחלטת כבוד בית המשפט העליון בעתירה המונחת בפניו. 12. האישה הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 6.8.2012. בבקשה נכללו טענות ערעוריות וכן נטען בה כי התגלו לב"כ האישה עובדות חדשות. לאחר שעיינתי בבקשה ובעובדות החדשות שנטענו בה, לא מצאתי כי בכך יש לשנות מהחלטתי מיום 6.8.2012.על החלטתי זו הגישה האישה בקשת רשות ערעור. 13. בפסק דינו של כבוד בית המשפט המחוזי אשר קיבל את הבקשה ודן בה כבערעור, נקבע כי מאחר והתקיימו בפני חקירות הצדדים, הדיון בשאלת הסמכות יוחזר למתן החלטתי בשאלת הסמכות.מכאן החלטתי זו. 14. לטענת האישה, המקרה שבפני הוא מסוג המקרים החריגים והמצומצמים בהם מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק כי הערכאה השניה - במקרה כאן בית המשפט לענייני משפחה, תיזקק לטענות הנוגעות לסמכותה לדון בתביעת המשמורת והרכוש שבין הצדדים, על אף קיומה של החלטה סותרת של הערכאה הראשונה - בית הדין הרבני, בנוגע לסמכות. ראו: בג"ץ8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118, 139 (27/01/2003) (להלן: "הלכת פלמן")). לטענתה, תביעת הבעל אינה עומדת במבחן המשולש, הבעל נהג בחוסר תום לב עת הגיש הקפאת הליכים והסתיר הגשת התביעה מן האישה, כתב התביעה נמסר כחודש וחצי לאחר הגשתו ולאחר שתביעות האישה נמסרו לבעל, לא צורפה הרצאת פרטים כנדרש, לא פורטו מלוא נכסי הצדדים, בכתב התביעה צוינה כתובת עיסקו של הבעל ככתובתה של האישה. בנסיבות אלו נטען, כי הסמכות אינה לבית הדין הרבני הגם שתביעת הבעל קודמת בזמן למועד הגשת תביעת האישה. לטענת הבעל, עתירת האישה לקביעת סמכות היא ניסיון לבצע מחטף סמכויות של ממש. לטענתו, תביעת הגירושין שהוגשה עונה על תנאי המבחן המשולש, הקפאת ההליכים נבעה מרצון כנה לנהל מו"מ כפי שנדברו הצדדים עצמם, מסירת כתב התביעה הייתה באחריות בית הדין הרבני, העדרה של הרצאת הפרטים הינו פגם טכני בפרט כאשר כלל הנתונים מפורטים בתביעה עצמה וכתובת הדואר של הצדדים הייתה, מאז עברו לבית החדש, כתובת עסקו. הבעל טוען, כי לא חזר בו מרצונו להתגרש, כי פירט את כלל רכוש הצדדים למעט השמטה בשל טעות של חלק קטן מהרכוש, וכי טענות האישה נוגעות לרכוש הוריו אשר אין עליו חובה לפרטו. כן נטען שהגשת אינספור עתירות ובקשות "דחופות כביכול" (למעלה מ- 30 בקשות) על ידי האישה, מהלך תקופה של כחודשיים, לרבות במהלך הפגרה, נועדו לסמא את עיני בית המשפט ולהטעותו וכי רובן ככולן של הבקשות, נועד לצורכי מחטף בשאלת הסמכות ולצורך זה בלבד. 15. סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953 (להלן: "החוק" או "חוק שיפוט בתי דין רבניים") קובע את סמכותו של בית-הדין הרבני בעניינים הכרוכים וקובע: "שיפוט אגב גירושין" "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". 16. סוגיות מזונות אישה וחלוקת רכוש אינן כרוכות מעצם טיבן וטבען בתביעת הגירושין. על כן, על מנת שבית הדין ירכוש סמכות שיפוט ייחודית בסוגיות אלו נדרשת כריכה מפורשת בתביעת הגירושין. ראו: ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד יג(1) 1085, 1091. לא כן באשר למשמורת קטינים אשר הינו עניין אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו בהליך הגירושין. ראו: ד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457, 1470; בג"ץ 8754/00 רון נ' אב"ד הגדול פ"ד נו(2) 625, 646; בג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח', פ"ד נ (3) 321, 329. 17. סעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, (להלן: "חוק בית המשפט לעניני משפחה"), אשר עיגן את כלל כיבוד הערכאות קובע:- "בענין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לעניני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו". 18. נפסק, "כיבוד הדדי זה אינו עניין של נימוסים תקינים והנהגה טובה בלבד, אלא חיוני הוא לקיומה של מערכת שיפוט תקינה, במיוחד בתחום המשפטי הרגיש של ענייני המעמד האישי, שבו שתי ערכאות שיפוטיות מתרוצצות בקרבה של המערכת המשפטית. כיבוד הדדי זה נובע, כדבריו של הנשיא זוסמן המנוח, 'מן הצורך למנוע התערבותו של בית-המשפט במלאכתו של בית-הדין, ולהיפך, מפני תיקונו של עולם... 'ריצת בעלי-הדין מבית-משפט למשנהו'... אינה הולמת את כבודם של בתי-המשפט ולא של בתי-הדין והיא נוגדת את הסדר הציבורי' (ע"א 167/63, ג'ראח נ' גראח, פ"ד יז 2617 בעמ' 2626, 2627)" (דברי השופט אלון בבד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1) 365 בעמ' 398). 19. תנאי הסף לסמכות בית הדין הרבני הינו מבחן הזמן. היינו, כאשר הקדים בעל דין והגיש תביעה כרוכה לבית הדין הרבני תתעורר שאלת הסמכות. ראו: בג"ץ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 12 לפסה"ד (21.1.2010): "בפסיקה לא נקבע מבחן מקביל לגבי תביעות רגילות המוגשות לבית המשפט לענייני משפחה. לכן, לכאורה, משהקדים בעל דין לפתוח בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, הנכלל בסמכות המקבילה, נסתם הגולל על האפשרות כי הסמכות לדון בעניין תימסר לבית הדין הרבני". וראו גם למשל: ע"א 104/54 הרניק נ' הרניק, פ"ד ח 995 (1954);ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817 (1998);בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625 (2002)). 20. נוכח המצב המשפטי, ומבחן הזמן לפיו הראשון בזמן גובר, התפתח בשיטתנו המשפטית "מרוץ סמכויות" עת כל אחד מבני הזוג מבקש להקדים את האחר בהגשת התביעה לערכאה הנוחה עבורו. תופעה זו פוגעת בכבודה של המערכת המשפטית וגורמת לבזבוז זמן שיפוטי יקר ומשאבי הצדדים. ראו: בהקשר זה: אשר מעוז "'כרוך' זה הכרוך על עקבנו- על הכריכה בתביעת הגירושין "עיוני משפט יד (תשמ"ט) 101, 127-126; אריאל רוזן-צבי "הלכת "הכריכה" ו"מירוץ הסמכויות" והשפעתם על המשפחה ודיני המשפחה" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 67, 91-88. בעקבות הלכת פלמן התחלף "מרוץ הסמכויות "ב"מרוץ ההחלטות". כאשר רק במקרים החריגים ביותר, שחלקם הובאו שם בעניין פלמן, כאשר ניתנה החלטה על ידי ערכאה אחת, תידון שאלת הסמכות על ידי הערכאה השניה. 21. במקרה כאן, במבחן הזמן הקדים הבעל את האישה ותביעתו הוגשה לבית הדין הרבני קודם לתביעות האישה לבית המשפט לענייני משפחה. במקרה כאן, בית הדין הרבני הקדים ונתן החלטתו בשאלת סמכותו הכרוכה - רכוש, משמורת ומזונות אישה. לכאורה על פי הלכת פלמן, יש לבור "טעם מיוחד" על מנת שתינתן החלטתי בסוגיית הסמכות. כבוד בית המשפט המחוזי בפסה"ד בערעור על החלטתי מיום 14.10.2012, מצא טעם מיוחד שכזה ועל פי פסק דינו עלי ליתן החלטתי בסוגיית הסמכות. 22. בפסיקה נקבע, כי לצורך בחינת היקף סמכותו הנכרכת ומניעת ניצול לרעה של ההסדר הקבוע בסעיף 3 לחוק שיפוט בית דין רבניים יש להחיל את המבחן המשולש- ראשית, נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה; שנית, נדרש כי הכריכה תהא כנה; ושלישית, נדרש כי הכריכה תיעשה כדין. ראו: בג"ץ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פסקה 11 לפסה"ד (21.1.2010); ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי פ"ד לד(4) 155, 157(1980) המאוזכר שם. רק בהתקיים תנאי המבחן המשולש, רוכש בית הדין סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין. 23. לאור כך אבחן, על פי המבחן המשולש, מה הוא היקף הנושאים שסמכות בית הדין חלה עליהם מכוח סמכותו הנכרכת. 24. לאחר ששבתי ובחנתי טענות הצדדים כפי שהובאו בפני, בכתב ובעל פה, שבתי וקראתי החקירות שנערכו בפני וסיכומי הבעל (סיכומי האישה לא הוגשו), אני סבורה, כי לאור חוסר תום לב דיוני של האישה, הגם שנפלו פגמים בכנות תביעת הבעל, הסמכות הינה לבית הדין הרבני. ולהלן נימוקי. 25. כנות התביעה - מחקירות הצדדים והתסקיר מיום 29.8.2012 התרשמתי כי הבעל מבקש להתגרש. הבעל עזב את הבית המשותף זמן קצר לאחר הגשת תביעת הגירושין ועל פי התסקיר מיום 29.8.2012, הוא נחוש בעמדתו להתגרש. הגשת התביעה מטעמו בהקדם, לבית הדין הרבני בפניו הוא מבקש להתדיין, ולו מאחר ולכאורה תקל עליו הקדמה זו ניהול משא ומתן עם הצד שכנגד, אין בה, בנסיבות כאן, לפגוע בכנות התביעה לגירושין. אמנם, תביעת הבעל הוגשה לבית הדין הרבני למעלה מחודש קודם לתביעת האישה ונמסרה לאישה ביום 10.7.2012, למעלה מחודש וחצי לאחר הגשתה, בשל בקשה "להקפאת הליכים" שהגיש הבעל, ככול הנראה כצד טקטי מכוון ועל מנת לתפוס ולשמר סמכות בית הדין הרבני (ראו עמוד 25 שורות 1-8 לפרוטוקול מיום 2.8.12). אך, במקרה שבפניי, כאשר כל צד מאשים משנהו בנקיטת צעדים טקטיים וניהול הליכים בחוסר תום לב דיוני, יש ליתן משקל רב יותר לחוסר תום ליבו והתנהלותו של בעל הדין המבקש סעד - במקרה כאן, האישה. 26. ובמה הדברים אמורים? האישה אישרה בחקירתה, כי נודע לה על הגשת התביעה עוד קודם למסירתה מאת ב"כ הבעל (עמוד 19 שורות 10, 19, עמוד 20 שורות 20-29 לפרוטוקול מיום 2.8.12). האישה לא פנתה לקבל העתק התביעה לא מב"כ הבעל ולא מבית הדין. האישה לא הודיעה לבעל או לבאת כוחו, כי היא מסרבת לנהל מו"מ לאחר שנודע לה כי הוגשה תביעה (עמוד 19 שורה 25 לפרוטוקול מיום 2.8.12) ותחת זאת נקטה בצעדים מעשיים להגשת תביעותיה ו"למרוץ החלטות" (עמוד 21 שורות 7-8, עמוד 24 שורות 7-11 לפרוטוקול מיום 2.8.12) כשהיא מגישה מספר רב של בקשות שחלקן הוכתרו כ"דחופות ובהולות",תחת הגשת תגובתה בשאלת הסמכות לבית הדין הרבני. האישה לא הפנתה את בית משפט זה, לכך שהוגשה בקשה לקביעת סמכות על ידי הבעל והבקשה הועברה לתגובתה עוד בטרם פנייתה לבית משפט זה בבקשה לקביעת סמכות עניינית.מספר ימים לאחר הגשת הבקשה לקביעת סמכות לבית משפט זה, הגישה האישה שתי עתירות נוספות: האחת - לבית הדין הרבני לביטול החלטתו מיום 23.7.2012 והשניה - לבית המשפט העליון מכוח סעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז -1956. היענות לסעד המבוקש בעתירות אלו יביא לתוצאה זהה לתוצאה המבוקשת בבקשת האישה שבפני. התנהלות זו מלמדת, כי האישה באותו שלב, בחרה להתעלם מהחלטת בית הדין הרבני שהורתה על הגשת תגובתה, "וניסתה מזלה" לקבל החלטת בית משפט זה, על ידי הגשת בקשות "דחופות" ובפני ערכאות נוספות. מצופה מבעל דין המבקש סעד, כי יגלה את מלוא ההליכים הרלוונטים בעת הגשת בקשתו לסעד וכי ימצה ההליך בפני הערכאה אליה פנה. הגשת מספר הליכים, בפני ערכאות שונות ובאותו עניין, מהווה חוסר תום לב דיוני העלול לגרור החלטות סותרות אגב פגיעה הן באינטרס הציבורי והן באינטרס בעלי הדין המתדיינים עצמם. אבהיר, כי לכאורה נראה שעיתוי הגשת בקשת הבעל להקפאת הליכים במועד הגשת תביעת הגירושין וכשנכתב בבקשה, כי "השכילו הצדדים", כשלאישה לא היה ידוע באותה עת דבר הגשת תביעת הגירושין, נועד"על מנת לתפוס סמכות" וכך גם עולה למקרא חקירת הבעל שביקש להתחמק ממתן תשובה לשאלה זו, 2.8.12), אלא שמרגע שהוברר, זמן קצר אח"כ, כי פני הצדדים להליכים משפטיים ותחת ניהול משא ומתן והידברות בין באי כוח הצדדים הוגשו תביעות האישה והחל "מחול מחטף סמכויות" על ידי שני הצדדים לא ניתן לומר כי מחדלו של הבעל מבטל את התוצאה המתחייבת מחוסר תום הלב הדיוני של האישה בהתנהגותה כפי שפורט לעיל. אני סבורה שמחדל האישה לציין בבקשתה כי הוגשה לבית הדין הרבני בקשה דומה מטעם הבעל וההחלטה שניתנה שם, הגשת עשרות בקשות בפרק זמן קצר וטרם ההכרעה בסמכות, ככול הנראה על מנת לנסות ולקבע מצב קיים,והגשת הליכים שונים לערכאות שונות באותו עניין,תחת מיצוי ההליך בערכאה אליה פנתה, מהווה חוסר תום לב דיוני בגינו מנועה ומושתקת האישה מלטעון כנגד כנות תביעת הגירושין הכרוכה שהגיש הבעל, ותביעת הגירושין עונה על מבחן הכנות. על חוסר תום לב דיוני ראו בין היתר, בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול פסקה 38-39 לפסה"ד (23.6.09). וכן, בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, פסקאות 4-8 לפסה"ד (15.1.2007). 27. כנות הכריכה - האישה לא הצביעה בבקשתה (ובהעדר סיכומים מטעמה) כי הכריכה אינה כנה. לא הובאה בפני כל ראייה לכך שהבעל אינו מעוניין שבית הדין הרבני ידון בעניינים שנכרכו בתביעה. למעשה ההפך הוא הנכון. כלל מעשיו של הבעל וטענותיו בפני מצביעים כי עשה כל שביכולתו על מנת שהסמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעתו, תהא לבית הדין הרבני. 28. כריכה כדין - האם נכרכו במפורש ובפירוט שאלת מזונות אישה והרכוש (שכן שאלת המשמורת כרוכה מעצם טיבה וטיבעה)?. התביעה הינה תביעת גירושין, שאלת מזונות אישה ורכוש הצדדים ניתנים לכריכה לפי מהותם. מעיון בתביעת הגירושין עולה כי בנושאים אלו אין התביעה "סתמית" והם נכללים באופן מפורט ומפורש בתביעת הגירושין שהגיש הבעל.אמנם מתביעת הגירושין הושמט נכס מקרקעין מבין מספר נכסי מקרקעין שבבעלות הצדדים (סה"כ צויינו בתביעה 4 נכסי מקרקעין), אך נכס מקרקעין זה רשום על שם שני הצדדים ולכן אני מקבלת את טענתו של הבעל שמדובר בהשמטה מקרית. בחקירתו טען הבעל כי הרכוש הנוסף שנטען כי הושמט הוארכוש הוריו (כגון כלי רכב הרשום על שם אבי הבעל). ואמנם, בתביעה שבפני עתרה האישה לסעדים הצהרתיים לרבות כנגד הורי הבעל. משכך, למעט נכס המקרקעין שהושמט בשל השמטה מקרית, טענת האישה כי הבעל לא פירט את כלל רכוש הצדדים לא הוכחה. השמטה מקרית אינה פוגמת בכנות הכריכה ומשהסכמות לדון בענייני רכוש הצדדים נתונה לבית הדין הרבני יש לדחות התביעה העדר סמכות.ראו לעניין זה: פרופ' מנשה שאוה "היש לנקוט ב"דחייה על הסף" או ב"הקפאת התביעה" במקרה של כריכת רכוש ומזונות אישה בתביעת גירושין של הבעל? קרית המשפט תשס"ג 145 -175. יחד עם זאת, בכל הנוגע למתן סעדים ההצהרתיים המבוקשים כנגד הורי הבעל - הנתבעים 2-3, הסמכות הינה לבית משפט זה. ככל שיינתן על ידי בית משפט זה, סעד המצהיר כי רכוש המצוי בחזקת הורי הבעל או הרשום על הורי הבעל הינו רכוש משותף, אזי, הסמכות לדון בפירוק השיתוף בו, איזונו או חלוקתו, תהא לבית הדין הרבני, אשר קנה סמכות לדון בתביעות הרכוש בין הצדדים. 30. לאור האמור לעיל, נקבע כי הסמכות לדון בתביעות המשמורת, התביעה למזונות האישה והרכוש, היא לבית הדין הרבני האזורי ויש לדחותן בשל חוסר סמכות. באשר לחלק בתביעה בו התבקשו סעדים הצהרתיים כנגד הורי הבעל - האישה תגיש כתב תביעה מתוקן במסגרתו יתבקשו סעד הצהרתיים כנגד הורי הבעל, על פי שיקול דעתה. כך גם בכל הנוגע לתביעה למזונות הילדים שיש למחוק ממנה טענות הנוגעות למזונות אישה. כתבי תביעה מתוקנים יוגשו תוך 30 יום מהיום עם העתק ישירות לצד שכנגד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. לידיעת הצדדים, בשל שינויים אירגוניים, המותב שידון בהליכים בין הצדדים יהא מותב אחר.גירושיןמזונות