א.בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 22.2.07 של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת פלאוט), אשר חייב את המבקשת והמשיב 2, הוריהם של הקטינים ד' וע' (להלן: "הקטינים"), לשלם למשיבות 1, עו"ד גב' עידית זמר ועו"ד גב' עדי ינובר, סכום של 5000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף החזר הוצאות על פי קבלות, בגין שכר טרחתן כאפוטרופוסיות לדין של הקטינים. ב.העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המבקשת והמשיב 2 הם הוריהם של הקטינים ד' יליד 1995 וע' ילידת 1998. המבקשת והמשיב 2 עברו הליך גירושין קשה וסוער, אשר נתן אותות קשים בקטינים. מצבם של הקטינים חייב התערבות פקידת סעד לחוק הנוער, וביום 3.1.05 הגישה פקידת הסעד לחוק הנוער, בקשה על פי סעיף 2 (2) ו- 2 (6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך - 1960, ועתרה להכריז על הקטינים "קטינים נזקקים". דרכי הטיפול שהתבקשו היו הוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם, והעברתם למרכז חירום לילדים למשך שלושה חודשים. בבית המשפט לענייני משפחה התנהלו דיונים בעניינם של הקטינים. למרות ניסיון טיפולי, הלך מצבם של הקטינים והחמיר. מצבם הרגשי והתפקודי של הקטינים נמצא, על ידי בית המשפט קמא, מדאיג ביותר. התקבלו דיווחים קשים מבית הספר, והאבחונים הפסיכולוגים הצביעו על מצוקה קשה של הקטינים. פקידת הסעד לחוק הנוער שבה ועתרה להוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם והעברתם למרכז החירום. ההורים התנגדו לבקשה, וכל אחד מהם הטיל את האחריות למצבם של הקטינים על האחר. בהחלטתו מיום 5.5.05 החליט בית המשפט לענייני משפחה כדלהלן: "לפיכך, נראה כי לנוכח מצבם של הקטינים והעדר יכולת מצד המשיבים אף להבחין במצוקת הקטינים שלא לומר להקל על מצוקה זו, הרי בלית ברירה, וכברירת מחדל, בבחינת "הרע במעוטו", יש להעתר לבקשה. כמו כן, במצב הקיים, כאשר דעתם של הצדדים איננה פנויה לדאגה לקטינים, קם הצורך למנות להם אפוטרופוס ניטראלי אשר יוכל לייצג את טובתם המוחלטת ללא שיקולים זרים כלשהם" (עמ' 8 להחלטה מיום 5.5.05). בית המשפט לענייני משפחה הורה על העברת הקטינים למרכז החירום בת"א, וכן מינה אפוטרופא לדין לקטינים. בהמשך, מונו כאפוטרופסיות לדין לקטינים, עו"ד גב' זמר ועו"ד גב' ינובר. הקטינים אכן שהו במרכז חירום במשך 4.5 חודשים, ולאחריהם הועברו לבית האם, בעוד צו השגחה, על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) נותר בעינו עד חודש ינואר 08'. ג. לימים, הגישו האפוטרופוסיות לדין לבית המשפט בקשה לקביעת שכר טרחת ביניים, בו פירטו את מקצת פעולותיהן במשך שנה וחצי של כהונה כאפוטרופסיות. בית המשפט פסק לאפוטרופסיות שכר טרחה בסך 5000 ₪ כאמור, בתוספת מע"מ, וחילק את שכר טרחת האפוטרופסיות, בחלקים שווים, בין האם והאב. ד. אם הקטינים, המבקשת, הגישה בקשת רשות ערעור, על החלטת בית המשפט שקבע את שכר טרחת האפוטרופסיות. הבקשה הוגשה, מלכתחילה, כנגד האפוטרופסיות בלבד, אולם, בשלב מאוחר יותר הגישה המבקשת בקשה להוסיף חמישה משיבים והם: האב, מר א.י., פקידת הסעד לחוק הנוער הגב' ציפי פאר, משרד העבודה והרווחה, גב' סנדרה בן צור פקידת סעד לחוק נוער, וגב' אבישיג לנגל - רכזת חוק נוער. המבקשת טענה בבקשתה כי בית המשפט קמא לא עמד בחובת ההנמקה, ולא נימק את פסיקת ההוצאות והטלתן על הורי הקטינים. עוד טענה המבקשת כי מאחר שאביהם של הקטינים מחוייב במזונותיהם, ואם אומנם ראה בית המשפט כי יש למנות אפוטרופסיות לדין לקטנים, הרי מן הדין ששכר טרחתן של האפוטרופסיות, יחשב, כמזונות הכרחיים, ויוטל על האב. עוד טענה המבקשת בבקשתה כי התנגדה, לאורך כל הדרך, להוצאת הקטינים מביתה, ולאחר הוצאתם פעלה להשבת הקטינים לביתה, ואכן בסופו של דבר חזרו הקטינים לבית המבקשת. לטענת המבקשת, אין לה כל קשר עם האפוטרופסיות, ולא היה כל צורך במינוין ומכל מקום לא היה מקום להמשיך מינוי זה לאחר החזרת הילדים לבית המבקשת. לטענת המבקשת "קיים חשש כבד כי האפוטרופסיות לדין נקטו לצד האב בסכסוך..." (סעיף 9 לבר"ע). המבקשת טוענת עוד כי האפוטרופסיות לדין נפגשו עם האב וחברתו חמש פעמים ואילו עם המבקשת נפגשו פגישה אחת בלבד, ואין כל עילה מן הדין לחייבה, איפוא, בשכר טרחתן. ה. דין בקשת רשות הערעור להדחות, משלא מצאתי כל ממש בטענות המבקשת. אפוטרופוס לדין הוא זה אשר מייצג קטינים בהליכים, במקרים בהם הוריהם אינם יכולים לייצגם, בלא להיות מוטים על ידי שיקולים זרים, הנובעים מאופי הסכסוך ביניהם. וכך גם בענייננו. בהחלטתו מיום 5.5.05 פירט, בית המשפט קמא, בהרחבה יתרה, את מצבם הקשה של הקטינים, אשר נקלעו למצוקה קשה עקב הסכסוך המר בין הוריהם. בית המשפט קמא קבע כי הצדדים, הורי הקטינים, אינם פנויים להתייחס למצוקתם של הקטינים, ומשכך, אין מנוס ממינוי אפוטרופוס לדין לקטינים. בנסיבות הענין, ראויים היו הקטינים למינוי אפוטרופוס לדין, אשר ייצגם בהליכים, ואשר אך ורק טובתם המוחלטת של הקטינים כנגד עיניו. בית המשפט קמא פסק לאפוטרופסיות לדין, אשר ייצגו את הקטינים והשקיעו עמל רב בניסיון לקדם את ענייני הקטינים, שכר טרחה נמוך ביותר, סכום של 5000 ₪ לשתי האפוטרופסיות, והאם, המבקשת, מחוייבת, כאמור, בתשלום המחצית בלבד. לא מצאתי כל עילה מן הדין, להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר רואה אני אותה מוצדקת לחלוטין, אם לא מקפחת במידה זו או אחרת, את האפוטרופסיות לדין. כאמור, אינני מוצאת כל עילה, למתן רשות ערעור, ובקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תשלם למשיבות 1 יחד, למשיב 2 ולמשיבות 3 ו- 5 יחד, הוצאות ההליך בסכום של 1000 ₪ לכל אחד (סה"כ 3000 ₪ - הסכום כולל מע"מ). אפוטרופסות