1. התובעת 2 (להלן: "התובעת") נהגה ברכבו של התובע 1 (להלן: "התובע") אחרי רכב צד ג', אשר עצר לפניה על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות במעבר חצייה ולפתע חשה התובעת חבטה עזה ברכבה. לטענת התובעים, היה זה רכב, שהיה נהוג בידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") אשר הגיח מאחורי רכבה ובשל אי שמירת מרחק המאפשר לעצור בכל עת ולמנוע תאונה - פגע ברכב התובע. לאחר התאונה התברר, שרכב הנתבעת 3 (להלן: "שלמה תחבורה") נסע מאחורי רכב הנתבעת, פגע ברכב הנתבעת וזה נהדף לעבר רכב התובע. מאחר והתובעים סבורים, שהאחריות לגרם התאונה והנזק רובצת על הנתבעים, הוגשה תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לתובעים את נזקיהם בסך של 4,505 ₪, הכולל: עלות תיקון הרכב בסך של 2,484 ₪, שכ"ט שמאי בסך 500 ₪, ירידת ערך בסך 800 ₪, טרחה ועגמת נפש 500 ₪, הפרשי הצמדה וריבית בסך 221 ₪. 2. א. הנתבעים 1, 2 הגישו כתב הגנה, בו מבקשים הם לדחות התביעה נגדם, שכן לטענתם, נסעה הנתבעת מאחורי רכב התובעים ובמהלך הנסיעה בכיכר עצרה התובעת ואילו הנתבעת עצרה מאחורי רכבה ללא מגע ביניהם. הרכב של שלמה תחבורה הגיח מאחור ובשל כך שלא שמר מרחק פגע ברכב בו נהגה הנתבעת והדף אותו לעבר רכב התובעים. ב. שלמה תחבורה, הינה בעלים ו/או משכירה של רכב בו נהג מי מטעמה והגישה כתב הגנה. גם היא סבורה שיש לדחות את התביעה נגדה, משום שלטענתה, היא עצמה לא קיבלה כל דיווח מהנהגת אשר נהגה ברכבה ולכן אין היא חייבת לפצות התובע - זאת לאור החוזה שנערך בינה ובין הנתבעת הקובע, שעל הפוגע להתייצב בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות לצורך מסירת הודעה על תאונה. לרכבה של שלמה תחבורה לא נגרם נזק ובשל כל האמור לעיל, לא יכלה לדעת דבר אודות האירוע. לכן, מוכחשת גם אחריותה לגרם התאונה ולגרם הנזק. 3. א. כפי שעולה מעדויות הצדדים למשפט זה, נטענת הטענה העיקרית, שהפגיעה ברכב התובעת היא תוצאה של תאונת שרשרת, כאשר הנתבעת מבקשת להסיר מעצמה אחריות - זאת לאור טענתה, שהיא בעצם הספיקה לעצור אחרי רכבה של התובעת ורק כתוצאה מהפגיעה בחלק האחורי של רכבה על ידי רכב שנסע אחריה - נהדפה אל עבר רכב התובעת וכך נפגע רכב התובעת וגם רכבה. לעומת הנתבעת, מכחישה נציגת שלמה תחבורה אחריות כלשהי מצד הנהג שנהג ברכבה, שכן לרכבה לא נגרם נזק כלשהו באירוע זה. ב. לאחר שבחנתי לעומקן את הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, יש בדעתי להתייחס תחילה לטענות שלמה תחבורה, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתב ההגנה: א) באין ראיה לסתור, מוכן בית המשפט לקבל את הטענה, שהנהג ברכבה של שלמה תחבורה לא דיווח על התאונה, אך אין ספק, שלאחר ששלמה תחבורה קיבלה את כתב התביעה, היה באפשרותה לגלות מיהו זה אשר נהג במועד הרלוונטי ברכב שהושכר. ב) גם אם לרכבה של שלמה תחבורה לא נגרם נזק - גם אז היה סיפק בידה לברר את העובדות באמצעות הנהג שנהג ברכבה - זאת על פי נתוני החוזה שנערך עם אותו נהג או, למצער, היא יכלה להזמינו להעיד בבית המשפט או אף לבקש לצרפו כנתבע נוסף. ג) מהאמור לעיל עולה, שלשלמה תחבורה היו האמצעים הדרושים לברר את קרות האירוע והיה לה די זמן לזמן את אותו נהג על מנת שידווח לה על האירוע הנטען או לזמנו לעדות או לבקש לצרפו כנתבע נוסף. 4. לגופו של עניין, עולה השאלה השנויה במחלוקת והיא: האם הנתבעת פגעה באופן ישיר בחלקו האחורי של רכב התובעים או שמא נפגע רכב הנתבעת על ידי רכב צד ג' וכתוצאה מכך נהדפה אל עבר רכב התובעים. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי שאלה זו ולאור העדויות, כפי שהובאו בפני, אני מחליט כדלקמן: א. א) אין לי ספק, שרכב התובעים נפגע בחלקו האחורי (פח אחורי ומגן אחורי) - זאת כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי אשר צורפה לכתב התביעה. התובעת העידה בבית המשפט, שעצרה בכיכר אחרי רכב שעצר לפניה על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות במעבר חציה ולפתע חשה חבטה עזה בחלק האחורי של רכבה. מכתב התביעה עולה, שפגיעה זו נגרמה במישרין על ידי רכב הנתבעת, שכן על פי הנאמר בכתב התביעה: "לפתע, חשה התובעת חבטה עזה ברכבה" ובהמשך נאמר שחבטה זו נגרמה על ידי רכב הנתבע 1 אשר הגיח מאחור ופגע ברכבה (סעיף 4 לכתב התביעה). ב) גם בעדותה בבית המשפט, חוזרת התובעת ומתארת את העצירה ואת הפגיעה ברכבה ואומרת באופן מפורש פעמיים, שהגב' קינן נכנסה בה מאחור (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 11-12, ש' 14-15). בהמשך לכך, לקחה התובעת פרטים מהנתבעת. התובעת העידה, שהיא ראתה אמנם את הנהג השלישי בשיירה, אך היות והיא סברה שהפגיעה הייתה פגיעה ישירה של הנתבעת ברכבה, ממשיכה התובעת ואומרת, שהיא ראתה אותו, אך הוא לא עניין אותה, משום שהיא תארה לעצמה שהוא לא אחראי, אלא האחריות רובצת על הנתבעת (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 23-26). ג) מטעם התובעת העיד בנה בן ה-11.5. הבן הוא אמנם קטין, אך - כנראה - לתובעת לא הייתה דרך אחרת אלא להביאו לבית המשפט, היות והוא זה אשר נסע עמה ברכב בעת האירוע. בעצם, מה שתיאר עד זה, תומכת בעדותה של התובעת מעת הגעת התובעת אל הכיכר והרגשת הדחיפה לקדימה. העד יחד עם אמו בדקו את רכב התובעים לאחר המכה וגילו את הפגיעה עצמה בחלק האחורי. עצם הפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובעים אינו שנוי במחלוקת, כך שעד זה לא יכול היה לעזור לבית המשפט לקובע סדר הפוגעים, קרי, האם הפגיעה של רכב הנתבעת הייתה פגיעה ישירה או האם הייתה פגיעה כתוצאה מהדיפת רכב הנתבעת אל עבר רכב התובעת, שכן לעניין זה אמר העד: "לא ראיתי מי פגע מאחור" (עמ' 4 לפ', ש' 11-15). ב. אני מקבל עדותה של הנתבעת, שאכן רכבה נפגע מאחור, אך לאור עדותה של התובעת ולאור גובה הנזקים שנגרמו לרכבים - של הנתבעת ושל הרכב השלישי - אני קובע, כי שלושה הם הנימוקים העיקריים אשר הביאו את בית המשפט למסקנה, שרכב הנתבעת פגע באופן ישיר ברכב התובעת: ראשית, גם אם רכב הנתבע נפגע מאחור וכתוצאה מכך הוא נהדף לעבר רכב התובעת, הרי שעובדה זו מצביעה על כך, שהנתבעת לא שמרה מרחק סביר מרכב התובעת והתוצאה מכך הייתה, שדי היה בהדיפת רכבה מאחור כדי לפגוע ברכב התובעת. הנתבעת לא ידעה להעריך את המרחק אותו שמרה מרכב התובעת, אם כי העריכה מרחק זה ב-40-50 ס"מ ומרחק כזה בוודאי אינו סביר כדי למנוע פגיעה כתוצאה מהדיפה (עמ' 5 לפ', ש' 7-8). שנית, הנתבעת העידה בבית המשפט, שהפגיעה בחלק האחורי של רכבה לא הייתה פגיעה בעוצמה ולכן אי שמירת מרחק מרכב התובעת גרמה גם לפגיעה קלה לפגוע ברכב התובעת. אני מסכים לטענת נציגת שלמה תחבורה, שהנתבעת לא הציגה דו"ח שמאי המעיד על נזקים ברכבה - נזק קדמי ואחורי כדי שתהא אפשרות לבדוק האם בכלל היה נזק אחורי ברכב הנתבעת על מנת להוכיח את עוצמת המכה בחלק האחורי של רכב הנתבעת (ראה בעמ' 6 לפ', ש' 18-19). בעניין גובה הנזק בחלק האחורי של רכבה - מאשרת הנתבעת - שלא נערך דו"ח שמאי משום שהנזק היה רק מסביב למספר ורק על יד הפגוש האחורי ולכן הרכב גם לא תוקן (ראה הפגיעות בכל אחד מהרכבים בתמונות שהוצגו וסומנו: נ/1, נ/2, נ/3). שלישית, הנתבעת ידעה את שמו של נהג הרכב השלישי ואין כל הסבר, מדוע לא דאגה הנתבעת להזמין את הנהג השלישי לעדות בבית המשפט (ראה דברי הנתבעת בעמ' 5 לפ', ש' 11-12). ג. עם זאת, אני מקבל את עדותה של הנתבעת - עדות שלא נסתרה, אלא שנתמכה בעדות התובעת והעד מטעמה, שרכב הנתבעת אכן נפגע בחלקו האחורי על ידי הנהג ברכב השלישי ואני מקבל את טענתה, שכתוצאה מהפגיעה נהדף רכבה אל עבר רכב התובעת - אם כי ההדיפה אירעה לאחר שהנתבעת כבר פגעה קודם לכן ברכב התובעת, אך אין ספק שאותה הדיפה אך הגדילה את הנזק בחלק האחורי של רכב התובעת ולכן, אחראי גם הנהג שנהג ברכבה של שלמה תחבורה לנזק שנגרם לרכב התובעת ובעקבות אחריות זו והיות ושלמה תחבורה לא עשתה מאומה על מנת לאתר ולהוסיף את הנהג מטעמה - אחראית היא כבעלים של הרכב לגרם הנזק. במקרה בו עסקינן ולאור צורת הפגיעות, אין וודאות איזו פגיעה גרמה לנזק גדול יותר - הפגיעה הראשונה הישירה או המשך הפגיעה על ידי הדיפת רכב הנתבעת. 5. לפיכך ולאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור קביעת סדר הפגיעות וסדר הגדלת הנזק, אני מחליט שיש לחלק את תשלום גובה הנזק לתובעים בין הנתבעות ולכן, אני קובע שכ"א מהנתבעות אחראית לנזק שנגרם לרכב התובעת בשיעור של 50% ובהתאם לכך על כ"א מהן לפצות את התובעת. התובעים הוכיחו נזקים בסך של 3,784 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך והתובעים לא הוכיחו יתרת סכום התביעה. על כן, אני מחייב את הנתבעים 1, 2, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי סך של 1,892 ₪ (מחצית מסכום הנזק הנ"ל) וכמו כן אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעים, באופן סולידרי סך של 1,892 ₪ (מחצית מסכום הנזק הנ"ל). כ"א מהסכומים הנ"ל יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 21.7.11 - ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 1, 2, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 300 ₪ וכן אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 300 ₪. שני הסכומים הנ"ל יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.משפט תעבורהתאונת דרכיםשמירת מרחק