1. זוהי בקשה שהוגשה ע"י המבקשת לעיון חוזר בתנאי שחרור בערובה שנקבעו לגבי המשיבים, וכן לקביעת תנאי שחרור בערובה לפי סעיפים 44(ב), 48 ו- 52 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), כל זאת בשים לב לעובדה שכנגד המשיבים כולם הוגש כתב אישום לבימ"ש זה המייחס למשיבים שורה ארוכה של עבירות כלכליות חמורות ביותר, של גניבת סכומי כסף של מליוני ש"ח, כל זאת לגבי המשיבים 1 - 3 בעוד שלגבי המשיב 4 מיוחסות עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד וכיו"ב עבירות. בתי המשפט קבעו תנאי שחרור לגבי המשיבים כולם, תנאים שנקבעו עוד בטרם הגשת כתב האישום לבימ"ש זה, כאשר בתי המשפט נזקקו מדי פעם בפעם לתנאי שחרור אלה והקלו במקצת בתנאי השחרור עד כדי מתן אפשרות למשיבים כולם או חלקם לעזוב את הארץ לפרקי זמן מוגבלים. 2. עם הגשת כתב האישום לביהמ,ש עתרה המבקשת לקביעת תנאי שחרור מחמירים יותר, כל זאת ביחס ישיר לחומרת האישומים המיוחסים למשיבים, הכל כמפורט בכתב האישום שצורף כנספח לבקשה זו. אכן מדובר בעבירות חמורות ביותר שמצדיקות ואף מחייבות קביעת תנאי שחרור שיש בהם להשיג את אותה מטרה של הבטחת התייצבותם של המשיבים כולם כאחד, בפני ביהמ"ש שדן באישומים אלה, כל זאת בהתייחס לחומרת העונש שיוטל עליהם במידה ויורשעו בדין כולם או חלקם בבוא העת, ולצורך להבטיח את התייצבותם בשים לב לכל אלה. יחד עם זאת יש לציין שלגבי המשיב 4, הוגשה בקשה לקביעת תנאי שחרור בהסכמה, בעוד שבפתח הדיון שנערך בפני הצהירו באי כח המבקשת וב"כ המשיב 1 שהגיעו להסכמה בדבר תנאי השחרור המוסכמים לגבי משיב זה והכוללים הפקדת ערבות בנקאית על סך חצי מליון ש"ח, ערבות צד ג' על סך דומה שתחתם ע"י שני קרובי משפחתו של המשיב ומתן אפשרות למשיב לצאת את הארץ תוך תאום יציאות אלה עם יומן ביהמ"ש ועם המבקשת עצמה. 3. לכאורה, משנקבעו תנאי שחרור מוסכמים לגבי המשיב 1 וחלקו של משיב זה אינו שונה מחלקם של המשיבים 2 ו- 3, להם מיוחסות אותן עבירות באותם אישומים, הדעת נותנת שהמקום לקבוע תנאי שחרור זהים לגבי משיבים אלה, כך ראוי וכך צריך היה לעשות. דא עקא, המשיבים 2 ו- 3 עתרו לביהמ"ש לבחון את עניינם באספקלריה שונה של מי שחרב עליהם עולמם ומי שנקלעו להתמוטטות כלכלית שמאיינת כל אפשרות להפקדת ערבויות כספיות כלשהן, ועל כן עתרו הם לביהמ"ש להסתפק בערבות עצמית וערבות צד ג' שתחתם ע"י קרוב משפחה. המשיב 2, מר הבי, טען שהוא נקלע לחובות כספיים של מליוני ש"ח, שקיימים צווי עיקול על סך מליוני ש"ח רבים שהוטלו ע"י נושים שונים, שהוא נותר חסר כל, שהוא מסובך בהלוואות כספיות שנטל מהשוק האפור, שהוא נתון לאיומים ממושכים מצידם של גורמים בשוק האפור, עד אשר אלה אף הניחו מטען חבלה מתחת לרכבו, טען לטרגדיה משפחתית שפקדה אותו ובסופו של דבר עתר לביהמ"ש להסתפק בערבות עצמית וערבות צד ג' שתחתם ע"י בנו, כל זאת בהעדר אפשרות להפקיד ערבויות כספיות במזומן. גם המשיב 3 בעצמו ובאמצעות בא כוחו, עו"ד רזניק, עתר לביהמ"ש להתחשב במצוקותיו של משיב זה, שהגיע לפי פחת עד אשר אין לו כל אפשרות מעשית להפקיד כל ערבות כספית במזומן. עו"ד רזניק הוסיף וטען שכנגד משיב זה מתנהלים שני הליכים משפטיים נוספים במקביל, באחד מהם אף סיימו הצדדים להגיש את סיכומיהם לביהמ"ש והם ממתינים מזה חודשים רבים להכרעת דינו של ביהמ"ש (תיק שמתנהל בפני כב' השופטת אמסטרדם עוד בכהונתה בבימ"ש השלום בת"א), ובהליך אחר שמתנהל כנגד המשיב ע"י שלטונות מע"מ - כאשר במהלך כל השנים שבהם התנהלו ההליכים כנגד המשיב, הוא הוכיח הלכה למעשה שלא נשקפת כל סכנה להימלטות מן הדין, שעה שהתייצב לכל ההליכים ולא עשה כל נסיון להתחמק מהם ומשום כך אין כל טעם לחייבו בערבויות שאין ידו משגת אותן, כאשר פועל יוצא של חיוב בערבות שכזו הוא מאסרו מאחורי סורג ובריח בהעדר כל יכולת כלכלית. 4. הלכה פסוקה היא שאומנם על ביהמ"ש להתחשב במצבו הכלכלי של נאשם בפלילים שמובא בפניו בעת שביהמ"ש נדרש לקבוע את גובה הערבות שאמורה להבטיח את התייצבותו לדיון, כמו גם להבטיח שהנאשם לא ישבש הליכי משפט, לא ידיח עדים וכיו"ב מטרות שקבע המחוקק, אך אין זה שיקול בלעדי שביהמ"ש שוקל, כאשר כנגד שיקול זה עומד אותו שיקול לפיו גובה הערבות נגזר גם, בין היתר, מחומרת האישומים המיוחסים לנאשם, מסכום המעילה הלכאורי, מהסכנה הצפויה לאותו נאשם להטלת עונש חמור נוכח חומרת העבירות, מהסיכון שעומד בפני נאשם, מהצורך למנוע פיתוי להתחמק מהליכי המשפט או מנשיאה בעונש וכיו"ב שיקולים שגם הם חייבים לעמוד בפני ביהמ"ש בצד אותו שיקול של העדר יכולת כלכלית. על ביהמ"ש לאזן בין שיקולים אלה, שהם שיקולים ראויים וכבדי משקל ולא תמיד יכולים לדור אחד לצד משנהו, תחת אותה כפיפה, ובמקרים של טענה בדבר העדר יכולת כלכלית נדרש ביהמ"ש לערוך מלאכת איזון עדינה שמחד לא תכביד על נאשם עד כדי השמתו במעצר מאחורי סורג ובריח רק משום אי יכולת כלכלית לעמוד באותם תנאי שחרור, אך מאידך עליו לקבוע תנאים שיעמדו ביחס כלשהו לאותם שיקולים ראויים של הבטחת התייצבות הנאשם להליכים המשפטיים, אך גם לשאת בעונש במידה וביהמ"ש ירשיעו בסופו של הליך משפטי. 5. נתתי את דעתי לכל השיקולים הרלוונטיים, תוך התייחסות פרטנית לטיעונים שהועלו ע"י המשיבים 2 ו- 3, ותוך בחינה של תנאי השחרור שנקבעו לגבי המשיב 1, והגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לקבל את עמדת המבקשת לפיה יש לחייב את המשיבים 2 ו- 3 בהפקדת ערבות בנקאית בסך חצי מליון ש"ח, אך מאידך אין כל הצדקה לפטור את המשיבים 2 ו- 3 כליל מהפקדת ערבות בנקאית. אשר על כן, אני קובע שהערבויות שיינתנו לגבי המשיבים 2 ו- 3 יהיו כדלקמן: א. התחייבות עצמית על סך 300,000 ש"ח. ב. ערבות צד ג' על סך 500,000 ש"ח. המשיבים יכולים להגיש לביהמ"ש רשימה של מי שאמורים לשמש ערבים צד ג' לצורך החלטה זו, כל זאת יעשו תוך 7 ימים מהיום, לאחר שעותק מרשימה זו יובא לעיון ובדיקה של המבקשת. ג. ערבות בנקאית או הפקדה במזומן על סך 200,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים. ניתנת ארכה של 30 יום להפקדת הערבות הבנקאית. ד. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 40213/05 (בימ"ש מחוזי ת"א), והמשיבים יכולים לפנות למבקשת אם רצונם לעזוב את הארץ לפרק זמן מוגבל, באותם תנאים שנקבעו לגבי המשיב 1. שחרור ממעצרמעצר