בפני בקשה למתן צו לגילוי ולעיון מסמכים. רקע יורשי עיזבון המנוח (להלן: "המשיב"), מיוצגים בתביעה זו על ידי סמדר (להלן: "סמדר") אלמנתו של המנוח (להלן: "המנוח") אשר נפטר ביום 18.09.07. ביום 09.01.08 ניתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח ולפיו סמדר וילדיה הנם יורשי העיזבון במלואו (העתק צו הירושה צורף כנספח א' לכתב התביעה). דוד עקיבא (להלן: "המבקש"), שכר את שירותיו המקצועיים של המנוח, ולגישת המשיב התחייב לשלם בין השאר סך של 40,000 ₪ שהופקדו בקופת בית המשפט (20,000 ₪ הופקדו במסגרת תפ"ח 1120/04 בבית המשפט המחוזי וכן 20,000 ₪ נוספים הופקדו במסגרת בש"פ 5546/05 בבית המשפט העליון). וזאת בעבור שכ"ט בגין ייצוג בהליכים משפטיים אשר מתנהלים כנגד הנתבע. לגישת המשיב לצורך הקלה על גביית שכר הטרחה חתם הנתבע ביום 07.05.07 על כתב המחאת זכויות בלתי חוזר (להלן: "כתב ההמחאה") שנועד להבטיח את תשלום שכר הטרחה המגיע למנוח. (כתב ההמחאה צורף כנספח ב' לכתב התביעה). בכתב ההמחאה נקבע כי עם קביעת זכאותו של הנתבע לקבלת כספי הפיקדון כולם או מקצתם יועברו הסכומים ישירות למנוח לכיסוי שכר טרחתו. כב' השופט ע' פוגלמן החליט ביום 19.07.07 (צורפה כנספח ג' לכתב התביעה) שהפיקדון בגובה 40,000 ₪ יוחזר לנתבע דכאן וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בגובה זהה. לגישת המשיב, החלטה זו באה לאור בקשתו של המבקש כי הכספים אשר הופקדו ישוחררו לטובת המנוח לצורך תשלום שכר טרחתו. על אף העובדה כי בקשה לשחרור כספי הפיקדון הוכנה עוד ביום 22.07.07, לא הוגשה הבקשה לתיק בית המשפט בטרם נפטר המנוח ביום 18.09.07. בהחלטה מיום 25.10.07 קיבל כב' השופט גלעד נויטל את בקשת המשיב האוסרת בין השאר דיספוזיציה בכספי הפיקדון ושלא לטובת המנוח או עיזבונו (העתק ההחלטה צורף כנספח ו' לכתב התביעה). המשיב טוען שהמבקש הפר את התחייבותו לתשלום שכר הטרחה המגיע למנוח תוך ניצול ציני של פטירתו. המבקש, שהינו חוקר פרטי במקצועו, מודה כי שכר את שירותיו של המנוח עוד בשנת 2004 על מנת שייצגו בהליך פלילי שנפתח כנגדו במסגרת הליך תפ"ח 1120/04, כשהוסכם בין הצדדים כי בעבור ייצוגו בכל נדבכי ההליך מלבד ייצוגו בהליך של מעצר ימים, יעמוד שכר הטרחה על סך של 46,000 $ ( על פי שער של 1 $=4.6 ₪). המבקש טוען כי בין החודשים יולי 2004 ליוני 2007 שולמו מרבית הכספים למנוח במספר תשלומים בסך כולל של 36,000 $. עם זאת טוען ההמבקש כי אין בידיו כל חשבונית או קבלה המאשרת את קבלת הכספים וזאת כיוון שלא קיבל קבלות מהמנוח. לאור העובדה כי התיק לא התנהל בקצב אותו צפה המנוח ביקש המנוח בחודש אפריל 2007 את יתרת שכר טרחתו בגובה 10,000 $. בעקבות כך הוסכם בין הצדדים כי סכום בגובה 40,000 ₪ אשר הופקד בבית המשפט לשם הבטחת תנאי שחרורו יועבר למנוח, ומשכך, ביום 11.04.07, חתם המבקש על כתב המחאה בלתי חוזר. בסמוך לפטירתו החל המנוח לפעול לשחרור כספי הפיקדון ובהחלטה מיום 19.07.07 הותנה שחרור הפיקדון בהפקדת ערבות בנקאית. לגישת המבקש, לא עלה בידיו לקבל ערבות בנקאית. המנוח נפטר ביום 18.9.07 והמבקש נותר ללא ייצוג, דבר אשר אילץ אותו להמשיך ולנהל את התיק, בסיוע שירותי הסנגוריה הציבורית. המבקש טוען כי זכאי הוא להשבת כספים אשר שולמו ביתר, שכן לא ניתן השירות המלא בגין התשלום ששולם. בתאריך 29.12.08 הגיש המבקש בקשה למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי כמפורט בכתב הבקשה. המבקש נימק את בקשתו בעיקר בטענות כדלהלן: 1. לא הוצגו בפניו המסמכים הנוגעים למערכת היחסים בינו לבין המנוח לרבות קבלות וחשבוניות בגין שכ"ט וכיוצא לאחר שביקש הצגתם. 2. מה שהוצג בפניו לא נוגע ליחסים בינו לבין המנוח. 3. אין במסמכים שהועברו אליו כדי לשקף אף לא חלק מזערי ממה ששולם לכאורה למנוח. 4. מסמכים אלו צריכים להימצא בחזקת העיזבון מאחר והיה על המנוח לשמור מסמכים אלו כחלק ממערכת היחסים של המנוח עם המבקש מתוקף היותו עורך דינו. 5. הגנתו וטענותיו של המבקש מתבססות על מסמכים אלו. 6. העדרם של מסמכים אלו גורם נזק ראייתי למבקש והוא יהיה מנוע מלהתגונן כראוי כנגד התביעה בהעדרם. המשיב טען מנגד את עיקר טענותיו כדלהלן: 1. הגשת הבקשה באיחור,לא בהתאם לתקנות ומבלי שהוגשה הארכת מועד לבקשה לוקה בחוסר תום לב ומהווה שיהוי, המונע מהמבקש קבלת צו זה. 2. רצונו של המבקש הוא "לדוג" מסמכים, וכך גם עולה מהחלטת בית משפט זה בתאריך 9.12.08 הדוחה את בקשת המבקש לגילוי מסמכים. 3. הוראות פרק ט' לתקנות סדר דין מהיר האזרחי תשמ"ד-1984 אינן חלות בסדר דין בו מתנהל העניין בין הצדדים (סדמ"ר) 4. חובו של המבקש למנוח היא מכוח המחאת זכויות ואין בין נימוקי בקשתו של המבקש לבין התחייבותו מאום. דיון הגישה לגילוי מסמכים היא ליברלית. מסע דיג של מסמכים אצל היריב אינו אסור, ובלבד שהדיג יהיה קשור לתביעה גופא, ולא נועד לדוג במי היריב לצורך תביעה אחרת או לצרכים אחרים (רע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ. אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54. עוד בנושא רלוונטיות מסמכים, ראה המ' (ב"ש) 1238/92 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ נד (3) 102). במצב שבו מתבקש גילויים של סוגי מסמכים, ואין ביכולתו של המבקש להצביע על מסמכים ספציפיים, עלול להיווצר "מעגל שוטה": המבקש יידרש להוכיח את רלוונטיות המסמכים כתנאי לעיון בהם, אך הוא יוכל להצביע על רלוונטיות, אם בכלל, רק לאחר שיעיין באותם המסמכים. על-מנת להיחלץ מפרדוקס זה מן הראוי ליצור זיקה בין דרישת הרלוונטיות לבין הסעד המבוקש. המבקש את גילוים של סוגי מסמכים יידרש להוכיח כי על פניו סוגים אלה רלוונטיים לעניינו. גישה זו לא נועדה להעניק הכשר לבעל-דין לעיין ללא מגבלה במסמכיו של יריבו. בתי-המשפט כבר עמדו על ההבחנה שבין "מסע דיג" של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה. על-מנת שהדבר יותר, נדרש המבקש לשכנע את בית-המשפט כי לכאורה קיימת זיקה ישירה בין המסמכים (או סוגיהם) לבין העניין שבפניו. לגופה של הבקשה, המסמכים שבגילוים מעוניין המבקש הם מסמכים המלמדים על העניין שבמחלוקת בין הצדדים, כגון החשבוניות אשר הוצאו על ידי המשיב למבקש. הסברים אלו נוגעים למחלוקת, (ראה סעיף 3 לבקשת רשות להתגונן). אינני מקבל את טענת ב"כ התובע המלומד לפיה משתמע על פי כתב ההמחאה כל ההתחשבנות הקודמת שבין הצדדים איננה רלוונטית. טענה זו יכול ותתקבל לאחר שמיעת הראיות, אך בשלב המקדמי הרלוונטית עולה מכתבי הטענות. הכלל המושרש של גילוי רחב של המסמכים בין בעלי דין ובלבד שהמסמך רלבנטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט (ראו: רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, תקדין-עליון 2002(2) 2481 ; רע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, בעמ' 60), חל , לדידי, גם בהליך המתנהל ב"סדר דין מהיר". בעניין זה ראה ספר "סדר דין מהיר בבית משפט השלום" בעריכת ר. כהן ומ. קליין, הוצאת נבו-2005, ע' 39-40: "העובדה שמדובר בסדר דין מהיר בתובענה המוגבלת לסך של 50,000 ₪ אינה מפחיתה מחשיבות גילוי המסמכים וחשיפת האמת ואינה גורעת מזכות הצדדים לעיין במסמכים הרלוונטיים לתובענה. תקנה 214ח, השוללת את תחולתו של פרק ט' לתקנות על הליך סדר דין מהיר, יוצאת מנקודת הנחה שבעל דין יגלה את כל המסמכים הרלוונטיים, ואם אינו עושה כך, יורה לו בית המשפט לגלות את המסמך לאחר שיבחן את הרלוונטיות שלו למחלוקת שבין הצדדים" כמו כן, אינני סבור שעיתוי הדרישה היה כה באיחור ובשיהוי כה ניכר, כטענת המשיב, המצדיק פגיעה בזכויותיו הדיוניות של המבקש. המבקש ישלם למשיב את עלות איסוף והעתקת המסמכים המבוקשים בסך של 1.0 ₪ עבור כל עמוד, תוך 7 ימים מקבלת חשבון ודרישה ובטרם מסירת המסמכים. עניין הוצאות הליך זה יילקח בחשבון בסיום ההליך ועל פי תוצאותיו. שחרור כספיםערבות