בפניי התנגדות לביצוע שטר אשר הוגשה ביחס לשטר חוב על סך 12,864 ₪. בסמוך להגשת ההתנגדות עתרו המבקשות גם לשחרור רכב מעוקל שנתפס בהליכי הוצאה לפועל. המשיב הגיש תגובתו המפורטת ביחס להתנגדות לגופה וביחס לבקשה לשחרור הרכב המעוקל. לטענת המבקשות, חתמו על שטר החוב בעת שהגיעו לביתם מעקלים על מנת לבצע הליך של הוצאת מטלטלין מהבית, בשל חובו של אביהם, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 0805414026. לטענתן, אביהן, החייב, לא היה בבית באותה עת, המבקשות שוחחו עמו והוא מסר להן שחובותיו מוסדרים במסגרת של איחוד תיקים, ולאחר ששוחח עם ב"כ הזוכה הורה לבנותיו לחתום על אישור קבלת העיקול, ותו לא. בדיעבד התברר, שהמבקשות הוחתמו על שטר חוב, כאשר למעשה קיים איחוד תיקים, ולא היה בסיס משפטי להפעלת הליך של עיקול והוצאת מטלטלין. לטענת המבקשות, חתמו על השטר בנסיבות של כפייה, הטעיה, חוסר תום לב ומרמה, ועל כן ההתחייבות בטלה. אשר לרכב שעוקל ונתפס, לטענת המבקשות מדובר ברכב אשר משמש אותן להסעת סבתן החולה לטיפולי דיאליזה. לטענת המשיב, ההליך בוצע כדין, שטר החוב נחתם כדין, ללא כל נסיבות של הטעיה, כפייה וכדומה. לטענתו, לא היה עיכוב הליכים אשר ימנע את הליך עיקול המטלטלין, וההליכים עוכבו רק בהמשך, לאחר ביצוע צו העיקול, לאחר שהחייב דאג לשלם את הפיגורים שהצטברו בתיק האיחוד. המשיב מכחיש טענת אביהן של המבקשות, כי שוחח עמו בעת ביצוע העיקול. לטענת המשיב, המבקשות ידעו היטב על מה הן חותמות והדבר הוסבר להן, ועל פי הרשום בדוח העיקול, הן לקחו על עצמן את החוב ככל שהחייב לא יסדיר אותו במלואו תוך 14 יום. לטענת המשיב, צו העיקול בוצע על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל. לאחר ששקלתי את תוצאות הצדדים אני רואה לנכון להורות על קבלת ההתנגדות, תוך הארכת המועד להגשתה על למועד בו הוגשה בפועל. טענות המבקשות מעלות הגנה טובה לכאורה מפני שטר החוב. בדיקת הנתונים בתיק ההוצאה לפועל הרלוונטי מעלה, כי למעשה התנהל נגד החייב העיקרי תיק איחוד עוד בשנת 2010, אם כי התיק הרלוונטי לא נכלל, מטעם שאינו ברור לי כעת, בתיק האיחוד, עד ליום 6.8.12. טענת המשיב, כי התיק צורף לאחר סילוק פיגורים אינה מדויקת, שכן מצאתי כי בתיק האיחוד לא היו פיגורים כלל ואף החלטות רשם ההוצאה לפועל מעידות על כך. יתר על כן, לא מצאתי בין נספחי התגובה את החלטות רשם ההוצאה לפועל המורות על ביצוע הליך של עיקול והוצאת מטלטלין. מאידך, החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת בולוס-עוואד) מיום 9.7.12, הורתה: "בשלב זה אני מורה על עיקול ברישום בלבד". לא מצאתי החלטה שהורתה, כאמור, על הוצאת מטלטלין. לאור הדברים האמורים אין לשלול את הטענה, כי למעשה לא היה המשיב זכאי לבצע הליך של הוצאת מטלטלין ביום 22.7.12, וכי המבקשות הוטעו לחשוב, כי הוא זכאי לעשות כן. טענת המבקשות, כי השטר נחתם בנסיבות הפוגמות בהסכם, לא נסתרו על פניהן, ויש בהן, כאמור, כדי לשמש הגנה מפני התביעה השטרית. מכאן שיש לתת למבקשות את יומן בבית המשפט על מנת להוכיח טענות אלו. ההתנגדות הוגשה באיחור, כאשר לטענת המבקשות, מסרו את הטיפול בעניין לאביהן, וזה לא טיפל בהגשת ההתנגדות במועד. אמנם מדובר בנימוק קלוש, אך נוכח טענות ההגנה לגופן, והעובדה שהאיחור מלכתחילה לא היה רב (הניסיון הראשון להגיש את ההתנגדות נעשה שלושה ימים לאחר חלוף המועד) - אני סבורה כי יש להאריך את המועד עד למועד ההגשה. אשר לבקשה לשחרור הרכב שנתפס, הרי שהליך זה לא היה מתבצע בפועל אילו טרחו המבקשות להגיש את התנגדותן במועד. יחד עם זאת, מדובר בהליך שננקט זמן קצר ביותר לאחר תום תקופת האזהרה: המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 15.11.12; עיקול הרכב ברישום בוצע ביום 19.11.12; והליך תפיסת הרכב בוצע שבוע לאחר מכן, ביום 29.11.12. בין לבין, כבר ניסו המבקשות להגיש את ההתנגדות, אלא שהן אחרו, כאמור, בשלושה ימים, ללא בקשה להארכת מועד. בנוסף, לאור מסקנתי כי דין ההתנגדות להתקבל, הרי שיש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, ובכלל זה - מכירת הרכב במחסן ההוצאה לפועל. אין טעם להותיר את הרכב במחסן עד לסיום הדיון בתיק, כאשר בינתיים נשחק ערכו, והמבקשות אינן יכולות לעשות בו שימוש, במיוחד לאור טענתן כי הרכב משמש להסעת חולה לקבלת טיפול רפואי מדי יומיים. עיקול הרכב ברישום יישאר על כנו. בשל האיחור בהגשת ההתנגדות, אני מורה, כי הרכב ישוחרר לידי המבקשות לאחר שישלמו סך 1,000 ₪ בגין הוצאות ההליך, וישלמו את דמי האחסון ישירות למחסן ההוצאה לפועל. הוצאות ההליך ישולמו ישירות לידי המשיב, או באמצעות הפקדה בקופת ביהמ"ש. לסיכום: א. ההתנגדות מתקבלת. התצהיר ישמש ככתב הגנה. ב. הרכב ישוחרר, בתנאים האמורים לעיל. שחרור תפוסרכבעיקול