1. המבקש הגיש שתי תובענות להפחתת מזונות הילדים שנקבעו בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית הדין הרבני. 2. התובענה הראשונה הוגשה ביום 12.6.97 בתמ"ש 33220/97. בהחלטתי מיום 1.7.97 קבעתי: "מכיוון שההסכם אושר ע"י בית הדין הרבני, אף שינויו יעשה ע"י ביה"ד הרבני, לפיכך אני מעביר את התובענה לבית הדין הרבני ברחובות". 3. התובענה השניה הוגשה ביום 23.8.99 בתמ"ש 53221/97; המשיבה הגישה בקשה לדחות את התביעה על הסף (בש"א 16114/99). המבקש מסר תצהיר תשובה ביום 20.12.99. ביום 18.1.00 ניתנה החלטה כדלהלן: "1. ערכאה אחת אינה מוסמכת לשנות פסק דין של ערכאה אחרת. 2. פסק הדין ניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי ברחובות וכל בקשה לשינויו יש להגיש לבית הדין הנ"ל. 3. התובענה נדחית על הסף בשל חוסר סמכות עניינית". 4. ביום 00.2.7 המבקש הגיש את הבקשה הנוכחית לביטול ההחלטה הנ"ל מיום 18.1.00. המבקש טוען כי החלטה ניתנה מבלי שינתן לו יומו בבית המשפט. כידוע עפ"י תקנה 240 (ד') לתסד"א, רשאי בית המשפט להחליט על יסוד הבקשה והתשובה בלבד וכך נעשה גם במקרה שלפנינו. המבקש לא ביקש בתגובתו לקיים דיון בבקשה, לפיכך יש לו להלין רק על עצמו. 5. טענתו הנוספת של המבקש היא כי המשיבה עצמה התנגדה שבית הדין ידון בהפחתת המזונות. אולם בענייני סמכות עניינית, בית המשפט אינו חי מפי הצדדים, אלא עפ"י המצב המשפטי המחייב. 6. המבקש מסתמך על פסק דינו של סה"נ השופט ח. פורת בעע"מ 1047/98 ליפשיץ נ' ליפשיץ, דינים מחוזי. אולם פסק הדין הנ"ל עוסק בתביעת מזונות של ילד. כידוע עפ"י ההלכות, אין בד"כ הסכם גירושין מחייב את הילדים, הואיל והחשש הוא כי ההורים היו בהולים להתגרש "והקריבו" את מזונות הילדים על מזבח הגירושין, לפיכך נקבעו בפסיקה מבחנים מתי, למרות זאת, הסכם גירושין מחייב את הילדים (ר' ע"א 289/82 דאובה נ' דאובה פד"י לא (4) 625, 628; ע"א 404/70 עברון נ' עברון, פד"י כה (1) 373, 452; ע"א 51/81 בראור נ' בראור פד"י לה (4) 231, 275; ע"א 445/84 חבושה נ' חבושה פד"י לט (3) 713). אולם כל ההלכות הנ"ל אינן חלות על ההורה עצמו. הורה התובע להפחית את סכום המזונות שחוייב בו (ודוק: זו אינה תביעה של הורה בשם הילדים, אלא תביעה של הורה כנגד הילדים), כוונתו לשנות את פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני, דבר שרק בית הדין הרבני שנתן את פסק הדין מוסמך לעשות. 7. אני מוצא לנכון להדגיש את ההבחנה שיש לעשות בין תביעה של הילדים למזונותיהם שהיא תביעה עצמאית ומקורית שבה הילדים מתנערים מהסכמת הוריהם ומגישים תביעת מזונות ראשונית עבור מזונותיהם, לבין מצב שבו הורה תובע הפחתת מזונות. תביעה להפחתת מזונות מתייחסת לפסק דין שכבר ניתן ואינה בגדר תביעה ראשונית ועצמאית של הילדים. רק ערכאה שנתנה את פסק הדין מוסמכת לשנותו, ותביעה להפחתת היא תביעה שבה מבוקש לשנות את פסק הדין. מצב שבו ערכאה אחת תיתן פסק דין וערכאה אחרת תשנה אותו, יגרום אך ורק לתוהו ובוהו משפטי, שאין לאפשר אותו. די לנו בסיטואציה הבלתי אפשרית של מירוץ הסמכויות, עקב כריכות והנזק הנגרם מכך ואין להוסיף עליו גם את האפשרות שערכאה אזרחית תבטל פסק דין של ערכאה דתית ולהיפך. לפיכך את התביעה להפחתת מזונות, שהילדים הם הנתבעים בה, יש להגיש לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין. ודוק: בעוד שהילדים רשאים להתעלם מפסק דין שאישר את מזונותיהם בהסכם גירושין, מבלי שהתקיים דיון נפרד בענייניהם ולהגיש את תביעתם לבית המשפט האזרחי (בין שפסק הדין ניתן ע"י בית המשפט ובין שניתן ע"י בית הדין הרבני), אין ההורה רשאי להתעלם מפסק הדין ולכן עליו להגיש בקשה לשינוי פסק הדין לערכאה שנתנה אותו. 8. יתר על כן, המשיב פנה בעצמו לבית הדין הרבני וביקש ממנו להפחית את המזונות; לבקשה שלפנינו, המבקש צירף פרוטוקול של הדיון בבית הדין הרבני מיום 1.4.97 בו אומר בא כוחו: "אבל יש לדון להפחתת מזו" (ר' שורה 10). הצדדים לא המציאו את התביעה שהמבקש הגיש לבית הדין, אך מהאמור על ידי בא כוחו נראה כי המשיבה צודקת בטענתה (שבסעיף 15 לתצהיר התשובה שלה) כי "המשיב פנה לביה"ד מיוזמתו לשינוי הסכם גירושין, הפחתת מזונות...." וכי רק משנדחתה תביעתו שם, פנה לבית המשפט לענייני משפחה. 9. לפיכך אני דוחה את הבקשה. 10. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזהשינוי חוזהגירושיןהסכם גירושין