עד כה לא נערך בפסיקתו של בית משפט זה דיון מקיף במשמעותה של "הלכת הזניחה" על כל היבטיה, ולא נידונו הסייגים שיש להציב לה. מן הראוי לזכור כנקודת מוצא לדיון, כי הכללים בדבר "זניחת" בקשות לאיחוד משפחות אינם מעוגנים בדבר חקיקה כלשהו, אלא מדובר בהנחיות פנימיות של משרד הפנים, שנותנות ביטוי מעשי לעקרון השיהוי במשפט המינהלי כפי שפותח בפסיקה. טרם נדון בפסיקתנו במישרין, היחס בין הלכת הזניחה לבין חקיקת חוק האזרחות והכניסה לישראל, ובדרך כלל נדחות עתירות מהטעם של "זניחת הבקשה", בלי שמתקיים דיון בטעמים שבגינם לא חידש המבקש את פנייתו במועד. דחיית הבקשות כאמור, נתאשרה פעמים רבות בבית משפט זה, בין היתר, בשל חוסר נתונים ופרטים באשר לנסיבות הסובייקטיביות של השיהוי. גישתו של בית משפט זה לסוגית ה"זניחה" עד עתה היתה גישה פרקטית, שמקורה בהשקפה, שככלל אין להטיל על משרד הפנים להידרש לבקשה לאיחוד משפחות, שלא טופלה מספר שנים על ידי מי שהגיש אותה, וזאת בשל העדר תשתית עובדתית הולמת ועדכנית בנושאים הרלוונטיים להכרעה בבקשה. כעת, משמעלה המערערת את השאלה העקרונית בדבר היחס בין "הלכת הזניחה" לבין חוק האזרחות והכניסה לישראל, על רקע פסיקתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, הגיעה השעה לדון בסוגיה זו לגופה. נקודת המוצא להשקפה שמצאה ביטוי בפסיקתנו היא כי במערך התקין של עבודות הרשויות הציבוריות אין להטיל על הרשות ליתן שירות לאדם שאינו מניח תשתית הולמת לפנייתו; שרות כזה כרוך על-פי רוב בהטלת נטל בלתי סביר על הרשות. זהו כמובן, הכלל הרחב, אולם, חסרונו נעוץ בהיותו כלל גורף. אין להסתפק בקביעת כלל גורף כזה, שהרי כלל נוסף הוא כי על הרשות מוטלת חובה להתייחס לעניינו של כל פרט הנזקק לשירותיה. יש לזכור שאל מול ההליך הבירוקרטי של בדיקת בקשה לאיחוד משפחות עומדת הזכות הבסיסית למשפחה. הזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים יחדיו משפחה, היא זכות מוכרת במשפט הבינלאומי והיא אף זכתה להכרה במשפטנו, בין היתר בהקשר של בקשות לאיחוד משפחות (ראו: בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 782; עע"ם 4614/05 אורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 11 לפסק הדין; סעיף 16(1) להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, 1948; סעיף 23.2 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, 1966; י' מרין "הזכות לחיי משפחה ולנישואין (אזרחיים) - משפט בינלאומי ומקומי" זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל (י' רבין וי' שני עורכים, 2004) 663). קשה לחלוק על כך שכאשר בקשה לאיחוד משפחות נענית בשלילה נפגעת הזכות לחיי משפחה. על כן ההכרעה בבקשה לאיחוד משפחות כמו כל הכרעה אחרת של הרשות בעניין שכרוכה בו זכות אדם, מן הראוי שתהא הכרעה פרטנית. כך יש להכריע באופן פרטני בשאלה אם לדון בבקשה לאיחוד משפחות; משנקבע כי ניתן לדון בבקשה, תיבדק הבקשה לגופה. שני שלבי הבדיקה תלויי נסיבות הם וטעונים בחינה פרטנית של הנתונים הרלוונטיים בזמן מתן ההחלטה. בידוע הוא כי גם בהעדר מניעה על-פי הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל, הרי לא יינתן איחוד משפחות בלא שנבדק קיומו של מרכז חיים בישראל, ובלא שתיבדק השאלה אם נשקף סיכון בטחוני או פלילי מאיחוד המשפחות המבוקש, ובדיקה זו אכן מוצדקת וחיונית היא. העיקרון הבסיסי אותו יש להחיל לשם הכרעה בשאלה האם בקשה פלונית לאיחוד משפחות אמנם "נזנחה" הינו כי שאלת זו, יותר משהיא שאלה משפטית, היא שאלה עובדתית התלויה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון. אין המדובר בשאלה שהתשובה לה תהיה אחידה בכל מצב ומצב רק מפני שחלף פרק זמן כזה או אחר, שבו לא טיפל האדם שהגיש את הבקשה לאיחוד משפחות בבקשתו. אכן, אין ספק כי משך הזמן שחלף מאז פעל המבקש לאחרונה בעניין בקשתו לאיחוד משפחות הינו קריטריון חשוב להכרעה בשאלת ה"זניחה"; עם זאת ככל שיש לְחלוף הזמן משקל רב לעניין זה, אין לקבוע כלל נוקשה וגורף, לפיו יהיה זה קריטריון יחיד ובלבדי. כאשר על הרשות המינהלית הנוגעת בדבר להכריע בשאלה האם הבקשה לאיחוד משפחות אמנם "נזנחה", עליה לבחון את כל הנתונים הרלוונטיים למקרה שבפניה, ובהתחשב בכל אותם נתונים עליה לקבוע האם מבחינה עובדתית יש מקום לראות את מי שפנה בעבר בבקשה לאיחוד משפחות כמי שויתר עליה. בין הנתונים שיש להביא בחשבון לשם הכרעה בשאלה, נמנים, כמובן, משך הזמן שחלף מאז פנה המבקש לאחרונה לרשות בנוגע לבקשה, אך גם הנסיבות האישיות של המבקש שהביאוהו לעכב את המשך הטיפול בבקשה וכן תיבחן האפשרות המעשית-טכנית שעמדה לרשותו של המבקש כדי לבצע את הפעולות הנדרשות לקידום בקשתו. בית המשפט המוסמך לדון בעתירה בעניין זה, ינחה עצמו, בביקורת השיפוטית על הרשות, על-פי אותן אמות מידה; בית המשפט ייתן דעתו לטעמים שבגינם לא טופלה הבקשה על-ידי המבקש עצמו ויבחן אם אכן היתה "זניחה" של הבקשה. יש גם ממש בגישה לפיה יובא בחשבון, בין היתר, אופן טיפולו של משרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות, שכן גם אופן הטיפול עשוי להשפיע על ההכרעה בשאלת ה"זניחה". היינו, כאשר משרד הפנים מלכתחילה, השתהה באופן משמעותי בטיפולו בבקשה יש ליתן לעובדה זו כשלעצמה משקל מסוים אל מול "זניחת" הבקשה מצדו של המבקש. אשר על כן, במצב בו נסיבותיו האישיות של המבקש הן קשות בהיבט ההומניטרי (כפי שאירע במקרה שלפנינו), כאשר נמנעה מהמבקש מבחינה מעשית אפשרות הגישה למשרד הפנים, על מנת להמציא את המסמכים הנדרשים להמשך הטיפול בבקשתו, וכאשר משרד הפנים מצידו התעכב באופן בלתי סביר במתן הכרעתו בבקשה, אפשר שבית המשפט יקבע כי הבקשה לא "נזנחה" וכי ניתן להסתפק בהמצאת נתונים עדכניים לרשות לשם בחינת הבקשה מחדש. נוסיף עוד לעניין זה כי עמדתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ממנה עולה כי בדיון בשאלת ה"זניחה" יש ליתן משקל מסוים אף לחקיקתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל, מקובלת עלינו. עקב הוראות החוק, הקביעה כי יש לראות בקשה לאיחוד משפחות, שהוגשה לפני כניסתם לתוקף של החוק ושל החלטת הממשלה מיום 12.5.02, כאילו נזנחה, היא בעלת תוצאות קשות למבקש. על-פי המצב המשפטי כיום (ובכפוף לחריגים הקבועים בחוק האזרחות והכניסה לישראל) אין ניתן לקבל בקשות חדשות לאיחוד משפחות. על כן בטרם תקבע הרשות המוסמכת כי יש לראות בקשה מסוימת לאיחוד כאילו נזנחה מתחייבת בדיקה מעמיקה יותר של הנסיבות העובדתיות הקונקרטיות שהביאו את מבקש איחוד המשפחות להשתהות בהמשך הטיפול בבקשתו. כך הדבר כשמדובר בבקשות שמלכתחילה אושרו לתחילתו של הליך מדורג. השפעתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל היא בהחלט שיקול לגיטימי, בין יתר השיקולים, לעניין בחינת שאלת "הזניחה", אף כי איננה השפעה מכרעת. כיוון שההכרעה היא תלוית נסיבות קונקרטיות, הרי בהעדר פגם בהתנהלות הרשות ובהעדר נסיבות אישיות קשות של המבקש, יש להניח שבמקרים רבים פרק הזמן שחלף מאז טיפל המבקש לאחרונה בבקשתו אמנם יביא למסקנה כי יש לראות את המבקש כמי ש"זנח" את בקשתו. כך ייתכנו מקרים בהם יוחלט לאחר בחינת מכלול הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות, כי השתהות בהגשת מסמכים לצורך קידום בקשה מסוימת לאיחוד משפחות מלמדת כי הבקשה "נזנחה" על ידי המבקשים באופן שמצביע על כך שאותם מבקשים ויתרו, למעשה, על בקשתם. כמובן שכך יהיה, אף אם יתברר שכתוצאה מהוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל לא ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות תחת הבקשה ש"נזנחה". אולם המסקנה בדבר ה"זניחה" תתקבל רק לאחר בדיקה פרטנית של נסיבות הבקשה והמבקש. יצוין עוד, כי לרשותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עומדים כלים דיוניים מתאימים יותר לבירורן של השאלות העובדתיות הכרוכות בסוגית ה"זניחה", כלים שאינם עומדים לרשות בית המשפט הגבוה לצדק. משכך ראוי הוא כי בית המשפט המינהלי יבחן את הנסיבות הפרטניות של המקרה שלפניו בטרם יקבע שבקשה לאיחוד משפחות "נזנחה" עקב חלוף הזמן. יודגש, כי אף אם יוחלט במקרה מסוים, שאין לראות את הבקשה לאיחוד משפחות כאילו "נזנחה", עדיין זקוקה, כמובן, הרשות המינהלית לקיומה של תשתית עובדתית עדכנית ביחס למבקשים לשם הכרעה בבקשה. במצב מעין זה יידרשו המבקשים להמציא לרשות את הנתונים העדכניים הנחוצים לה, ובהם קביעת מקום מרכז החיים של המשפחה ונתונים בדבר פוטנציאל הסיכון הבטחוני או הפלילי הנשקף מקבלת הבקשה.משרד הפניםאיחוד משפחותהלכות משפטיות