1. בפניי בקשת המבקש להפחתת המזונות הזמניים שנפסקו ביום 4.7.99 בבש"א 51916/99. באותה החלטה נקבע שיעור המזונות הזמניים אשר חייב המבקש לשלם לאשתו ולילדיו בשיעור של 5,000 ש"ח לחודש (בתוספת הצמדה). כיום סכום זה עומד על סך של 5,115 ש"ח לחודש. 2. המבקש עותר להפחתת הסכום לסך של 3,500 ש"ח לחודש, ולחילופין להפחתת הסכום לסך של 4,000 ש"ח ולהורות למשיבה מס' 1 לשלם את חלקו של המבקש בתשלומי המשכנתא בשיעור 1,800 ש"ח לחודש, כאשר תשלומים אלו ינוכו מחלקו של המבקש ברכוש המשותף במועד פירוק השיתוף. 3. בפתח דבריהם טענו המשיבים כי אין זכר בספר החוקים לבקשה להפחתת מזונות זמניים, ובשל כך אין לבית המשפט סמכות לשנות מזונות זמניים שנפסקו. 4. קיימות שתי דרכים אפשריות לסווג בקשה לשינוי - הפחתה או הגדלה - מזונות זמניים, ושתיהן מובילות למסקנה אחת. ראשית, ניתן לסווג בקשה לשינוי מזונות זמניים כבקשה לשינוי הסעד הזמני של מזונות זמניים המוסדר בתקנות 266-265 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; שנית, ניתן לסווג בקשה לשינוי מזונות זמניים כבקשה לסעד זמני שונה מזה הקבוע בתקנות הנ"ל. אמנם אין התייחסות בחקיקה לסעד של שינוי של מזונות הזמניים שנפסקו. יחד עם זאת, בית המשפט מוסמך לשנות את גובה המזונות הזמניים כמו שהוא מוסמך לשנות תנאי כל סעד זמני שניתן במסגרת תביעה. כפי שאמר כב' השופט יעקב טירקל (רע"א STOOMNAMER ANATERALAM N.Y. 5088/96 נ' שגב ואח', פ"ד (3) 471, בעמ' 473): "יתר על כן, צו-מניעה זמני, ככל החלטת ביניים אחרת, ניתן לשינוי במהלך המשפט, בין היתר בשל נסיבות חדשות שנתגלו או שנתבררו". בית המשפט העליון אף הכיר באפשרות של פנייה בבקשה לשינוי מזונות זמניים. כדברי כב' השופט קיסטר (ע"א 37/68 חנה גינז נ' יוסף מאירי1 פ"ד כב (1) 525 (להלן: "עניין גינז"), 528): "טיבו של צו זמני הוא שאינו מהווה מעשה-בית-דין שצד כלשהו יכול להסתמך עליו בהליכים מאוחרים, וכמו כל צו זמני אחר, כך גם צו זמני למזונות אינו קובע זכויות, אלא רק ניתן לביצוע, שהרי זהו סגולתו של כל צו המוצא על-ידי בית-המשפט. על כן, מתוך מהותו של צו זמני למזונות, מבחינה עיונית, רשאי השופט שהוציאו לשנותו או לבטלו אף מעיקרו." (ראה גם: רע"א 447/88 אוחיון נ' אוחיון, תקדין עליון 88 (3) 958 (להלן: "עניין אוחיון"). 5. אף אם נאמר כי מדובר בסעד זמני אשר אינו בא לידי ביטוי בספר החוקים, כבר הוכרה הסמכות הטבועה של בתי המשפט בישראל להעניק סעדים זמניים. כך הכיר בית המשפט העליון בסמכות הטבועה של בתי המשפט לתת צו מניעה זמני (ע"א 732/80 ארנס ואח' נ' "בית אל - זכרון יעקב", פ"ד לח (2) 645), ובדומה הכיר בית המשפט המחוזי בסמכות הטבועה לתת צו "מרווה" (ת"א (ת"א) 2233/90 אוקון זקס , פס"מ תשנ"ב (3) 184 (להלן: "עניין אוקון"), ולתת צו "אנטון פילר" (ת"א (ת"א) 798/91, המ' 5530/91 "רותם" חברה לביטוח בע"מ נ' ראודנר ואח', פס"מ תשנ"ב (3) 15). בעניין אוקון הסיק בית המשפט כי סמכות זו לתת סעד זמני נובעת מסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 הקובע: "כל בית-משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו." 6. לטעמי, עדיף לסווג בקשה לשינוי מזונות זמניים כבקשה לשינוי תנאי סעד ומני. מכל מקום, המסקנה העולה מהאמור היא כי יש לבית המשפט סמכות לדון בבקשה לשינוי מזונות זמניים. 7. שתים הן העילות לשינוי החלטה בסעד זמני: ראשית, בית המשפט רשאי לשנות סעד זמני אם התברר כי הסעד ניתן מתוך טעות (ע"א 450/64 פרל איזנר ואח' נ' שושנה פינקלשטיין ואח', פ"ד יט (1) 655, 657; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' לאה ויואל סמסונוב, פ"ד כח (2) 228, 234). שנית, בית המשפט מוסמך לשנות סעד זמני כאשר השתנו הנסיבות שעל בסיסן ניתן הסעד הזמני (עניין גינז; בג"צ 490/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לז (4) 578, 588). בית המשפט העליון גם הכיר באפשרות של שינוי צו ומני, אף כאשר אין שינוי נסיבות. אך אפשרות זו תופעל רק במקרים נדירים (עניין גינז, בעמ' 528; ובעקבותיו ענייו אוחיון). בנדון דידן, לא נטען כי מזונות הזמניים נפסקו מתוך טעות. המבקש טען כי מצבו הכלכלי הורע מאז פסיקת המזונות הזמניים ובשל כך יש להפחית את שיעורם. 8. לא כל שינוי נסיבות יצדיק שינוי בשיעור המזונות. נקבע בפסיקה מהו "שינוי נסיבות" המצדיק תביעה להפחתת או הגדלת מזונות קבועים. בין השאר, נקבע כי השינוי צריך להיות מהותי עד כדי כך שהוא יורד לשורשו של פסק הדין הקודם (תמ"א 957/93 פלונית ואח' נ' אלמוני, פס"מ נד (3) 133, 137). עוד נקבע כי המבקש הפחתה או הגדלה צריך להוכיח שינוי, דהיינו אירוע שלא היה ניתן לצפותו מראש (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187; ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו (3) 179; ע"א 522/83 מבורך נ' מבורך, פ"ד לח(1) 526). כמו כן, על השינוי להיות מתמשך ולא זמני וחולף (עע"מ 37/97 לוי מ לוי (לא פורסם). שינוי נסיבות יכול שיהא באחד היסודות האלה: בעצם החיוב כגון שהתגלה שהקטין אינו בנו של החייב; בשיעור החיוב; בצורכי הזכאי; ביכולת החייב; ביכולת ההורה המשמורן; או ברכוש הקטין. 1. הקריטריונים לשינוי מזונות קבועים יכולים להוות מסגרת ל"שינוי נסיבות" בבקשה להפחתת או הגדלת מזונות זמניים. אך יש להוסיף כי "שינוי הנסיבות" בבקשה לשינוי מזונות זמניים צריך להיות שינוי נסיבות משמעותי ומהותי יותר מאשר "שינוי נסיבות" בבקשה לשינוי מזונות קבועים, וזאת משני טעמים: ראשית, מטרתו של הסעד של מזונות זמניים אינה זהה למטרתה של קביעת שיעור המזונות הקבועים. המזונות הזמניים אינם באים להסדיר את היחסים שבין הצדדים לטווח הרחוק; הם משקפים מצב ביניים וחולף. מזונות זמניים מטרתם "למנוע חרפת רעב" (עניין גינז, בעמ' 528) או לאפשר המשך תנאי מחיה סבירים (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן פ"ד לח (4) 105) עד למתן פסק הדין הסופי במזונות הקבועים. אי לכך, כל עוד לא מדובר במצב של מניעת חרפת רעב של מי מהצדדים, או לפחות נסיבות בעלות משקל רב, בית המשפט לא יזקק לבקשה לשינוי מזונות זמניים. שנית, בכדי למנוע פניות חוזרות ונשנות של הצדדים בבקשות לשינוי מזונות זמניים - שהם מטיבם סעד זמני - על בסיס טענות של מה בכך, רצוי להקשות את התנאים לשינוי הסעד הזמני של מזונות זמניים. רק במידה שיש שינוי בעל השלכה מיידית המצריך התערבות אף בשלב הביניים, יתיר בית המשפט פנייה לשם שינוי גובה המזונות הזמניים; אם לא כן, הצדדים עלולים להאריך את ההתדיינות מעבר לנצרך. מדיניות כזאת, מקדמת את יעילות המערכת ומונעת התדיינות מיותרת, וכן מונעת הפיכת ההליך של מזונות זמניים להליך מקביל למזונות קבועים (השווה עניין גינז, בעמ' 528ו'). 10. מכאן, שומה על בית המשפט לבחון את שינוי הנסיבות שנטען על ידי המבקש, ולהכריע בשאלה האם מדובר בשינוי המצדיק שינוי הסעד הזמני. 11. בנדון דידן, טען המבקש כי חל שינוי ביכולתו לשלם מזונות מאחר שהורע מצבו הכלכלי. להוכחת טענתו מצביע המבקש על שורה של הוצאות שלכאורה התווספו מאז פסיקת המזונות הזמניים ביום 4.7.99. א. המבקש טוען כי עליו לשלם מחצית מתשלומי המשכנתא מידי חודש, ובשל כך הוא עותר להפחתת מזונות. כבר ביום 19.10.99 ניתנה החלטה ע"י בית משפט זה לפיה על המבקש לשאת במחצית מתשלומי המשכנתא. אמנם ביצוע ההחלטה עוכב, אך ביום 5.12.99 חזר בית המשפט ואישר את חבותו של המבקש. שאלת החבות של המבקש בתשלומי המשכנתא היתה בפניי כבר בעת הגשת כתב התביעה המקורי, ובודאי בעת פסיקת מזונות הזמניים. אף בהחלטתי לגבי מזונות הזמניים מיום 4.7.99 יש התייחסות מפורשת לנושא המשכנתא. על כן, לא מדובר בשינוי נסיבות. חובתו של המבקש לשלם את המשכנתא היתה שרירה וקיימת בעת פסיקת המזונות הזמניים; החבות לא נוצרה כתוצאה של החלטותיי מיום 19.10.99 ומיום 5.12.99. החלטות אלו רק חזרו ואישרו כי עליו לשלם מחצית מתשלומי המשכנתא. זאת ועוד: בעבר עתר המבקש לדחות את אכיפת החיוב בתשלומי המשכנתא עד לקבלת החלטה בעניין המזונות הקבועים (בש"א 53709/99). בהחלטתי מיום 5.12.99 דחיתי את הבקשה, ואין לי אלא לחזור על מה שאמרתי באותה החלטה: "כיון שהחלטתי זו היא החלטת ביניים, אינני מתייחס כעת לשאלת ההשפעה האפשרית של תשלומים נוספים אלה על גובה המזונות, שגם הם זמניים, והנושא ידון במסגרת ההחלטה שתינתן בשאלת המזונות הקבועים (אשר בה אתייחס, כמובן, גם לשאלת חובתו של המשיב (המבקש כאן - ב"צ ג.) למתן מדור הולם לילדיו)." ב. ביום 5.12.99, במסגרת החלטת ביניים, חייבתי כל צד לשאת במחצית יתרת החוב בחשבון הבנק, דהיינו שכל צד ישלם סך של 12,000 ש"ח לבנק. בעקבות זה נטל המבקש הלוואה אשר הוא מחזיר בתשלומים של 750 ש"ח לחודש למשך 20 חודש. במסגרת פסק דין בעניין יתרת החוב, מיום 6.6.00, קבעתי כי יתרת החוב כולה נכון ליום 1.5.99 (תחילת החבות במזונות זמניים) הינה באחריות המבקש כחלק מחובתו לשלם מזונות. באותו יום יתרת החוב עמדה על סך של 23,706.40 ש"ח. אינני יכול להצדיק הפחתת חיוב במזונות זמניים בעקבות חוב זה אשר נוצר לאור הזנחת אחריותו של המבקש לשלם מזונות המשיבים עד ליום 1.5.99. לא ייתכן שאדם לא ישלם מזונות ויווצר חוב בבנק, וכאשר בית המשפט יחייב אותו לשלם חוב זה יבקש הפחתת מזונות עקב המעמסה הכלכלית. זאת ועוד: בעקבות החלטותיי מיום 5.12.99 ומיום 6.6.00, הוטלה אחריות עבור חלק מהחובות על המשיבה מס' 1. הכרעות אלו בודאי השפיעו על יכולתה של המשיבה מס' 1 לספק צרכי המשיבים. לא ייתכן שבית המשפט יתחשב בנטל הרובץ על המבקש, תוך התעלמות מהעול המוטל על כתפי המשיבה מס' 1 עקב אותן החלטות. בנוסף לאמור, מדובר בהוצאה חד-פעמית, ועל אף שבחר המבקש לפרוש את התשלומים על פני 20 חודש, אין זה משנה את אופיו של התשלום כחולף. ג. המבקש הצביע על שורה של הוצאות חד-פעמיות וחולפות אשר עליו לשלם. קניית מכשיר לתספורת, טיפול שיניים, חוב לעורכת דין אינם מסמנים הרעת מצבו הכלכלי של החייב, ואינם מצדיקים שינוי בגובה המזונות הזמניים. זאת ועוד: בתי המשפט נוהגים לא לכלול הוצאות חריגות של ילדים בחישוב מזונות זמניים. בדרך כלל, כל הורה משלם מחצית מההוצאות החריגות. בדומה, אין לכלול את ההוצאות החריגות של חייב בחישוב יכולתו הכלכלית לשלם מזונות. ד. המבקש טוען כי הוריה של המשיבה מס' 1 נוטלים חלק בעול פרנסת המשיבים. אמנם לאחרונה בית המשפט העליון הכיר בסיוע ממשפחה כשיקול בפסיקת מזונות זמניים (ע"א 2398/97 ד' אייל, קטין ואח' נ' א' אייל פ"ד נא (5) 608, בעמ' 616-615), אך כאמור על המבקש להוכיח כי בכך חל שינוי נסיבות מהמצב ששרר בעבר; דבר אשר לא נטען ובודאי לא הוכח. בפניי רק אימרות סתמיות בעניין התמיכה של הורי המשיבה מס' 1; לא הוכחו עובדות מוצקות המצביעות על היקף התמיכה באופן שיאפשר שיקלול התמיכה. ה. המבקש לא הצביע על שינוי כלשהו בכושר השתכרותו, ונראה כי משכורתו אף עלה מאת פסיקת מזונות הזמניים. לשם המחשה בלבד - ואינני קובע מהו גובה משכורתו של המבקש לעניין ההכרעה הסופית במזונות הקבועים: ב"תגובת המשיב בענין מזונות זמניים" שהוגש לבית המשפט ביום 4.7.99 נכתב: "בפסיקת המזונות יש לשים לב -כדי למנוע טעות - שהמשכורת של המשיב (המבקש כאן - ב"צ ג.) אינה עולה על הסך של 9,300 ש"ח נטו..." (הדגשה במקור - ב"צ ג.), ואילו בבקשה הנוכחית נאמר: "המבקש משתכר סך של 9,900 ש"ח לחודש". על כן, גם מכאן אין טעם להפחתת מזונות הזמניים שעליו לשלם. 12. ולבסוף אוסיף הערה אחת: אמנם בבחינת בקשה לשינוי מזונות בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, אלא הוא בוחן את המצב העכשווי על רקע המצב בעת מתן ההחלטה הקודמת. לשון אחרת: לא בודקים מחדש את הצרכים ואת היכולות, אלא רק את שינוי הנסיבות לו טוען המבקש (עע"מ (ת"א) 77/97 סלמי נ' סלמי (לא פורסם)). מכל מקום, קביעת מזונות זמניים בשיעור 5,000 ש"ח לחודש (בתוספת הצמדה) עבור המשיבים בהתחשב ביכולות ובצרכים אינה מופרזת, ובהתחשב ברמת החיים בה הורגלו הצדדים, הסכום הוא סביר. 13. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקש להפחתת מזונות זמניים. על פסק דיו זה לא יחול איסור פרסום, בכפוף למחיקת פרטיס מזהים. מזונות