בקשה לשינוי פרטי הזוכה בהוצל"פ

בפני בקשה לרשות לערער על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ אושרית הובר היימן, אשר דחתה את בקשתו של המבקש לבטל החלטה קודמת של כב' הרשמת בענין פינויו של הנכס נשוא תיק ההצל"פ. המבקש טוען כי שגתה כב' הרשמת בכך שלא ביטלה את החלטתה שניתנה במעמד צד אחד בלבד ללא מתן זכות תגובה למבקש. המדובר בתיק הוצל"פ שנפתח בשנת 1994 לביצוע פס"ד פינוי שניתן על ידי ביהמ"ש בשנת 1990. התיק נפתח על ידי הזוכה נעימה מוחמד צלאח ששימשה מותואלית ואקף שיח מוחמד צאלח (להלן: "הנאמנה"). הנאמנה הלכה לעולמה וב"כ המשיב הגיש בקשה לשינוי פרטי הזוכה. הבקשה הוגשה על סמך החלטה של בית הדין השרעי בירדן שמינה נאמן אחר. כב' הרשם פלקס הורה כי כפי שניתן יהיה לבצע את פסה"ד הירדני יש לאשרו כפסק חוץ על פי הדרך הקבועה בחוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ח - 1958. המשיב פנה לבית הדין השרעי בישראל ולפי החלטת ביה"ד זה מיום 10.11.08 אושרה החלפת הנאמן ובעקבות כך אישר כבוד רשם ההוצל"פ את שינוי פרטי הזוכה, בהחלטה מיום 1.4.09.המשיב נרשם כזוכה לפי אותה החלטה. מאוחר יותר בית הדין השרעי ביטל את החלטתו על שינוי הנאמן ולפיכך עוכבו גם ההליכים בתיק ההוצל"פ נשוא החלטה זו. בסופו של דבר, ביום 9.5.10, ניתנה החלטה של ביה"ד השרעי לערעורים בה נקבע כי המשיב ישמש נאמן במקום הנאמנה. לפי החלטה זו הורתה כב' הרשמת על ביטול עיכוב ההליכים והמשך הליכי הפינוי שננקטו בתיק. ביום 7.11.10 נמסרה למבקש הודעת פינוי וביום 7.12.10 הוא הגיש בקשה לביטול ההחלטה על המשך הליכי הפינוי. הנימוק לבקשה היה העובדה שההחלטה ניתנה במעמד המשיב בלבד. כב' הרשמת דחתה את הבקשה בקובעה שלא היה צורך לקבל תגובה כדי להמשיך בהליכי הפינוי וזאת בהתאם להוראות תקנה 64(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967 שלא דורש תגובת החייב לפני נקיטת הליכי פינוי. וכן בהתאם להוראות תקנה 97(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 שאף היא לא דורשת תגובת החייב לפני נקיטת הליכי פינוי. כב' הרשמת קבעה גם כי די בשיהוי של כחודש בהגשת הבקשה לביטול כדי להביא לדחיית הבקשה. על החלטה זו הוגשה הבר"ע כאשר המבקש טוען כי מדובר בפסק דין שבמשך כ- 15 שנים לא ננקטו הליכים לביצועו. לפיכך, אם יש טענת שיהוי, הרי שטענה זו יכולה להיטען נגד המשיב ולא נגד המבקש שהגיש את בקשתו תוך חודש מיום שנודע לו על חידוש ההליכים. המבקש טוען כי את הבקשה לביטול החלטה הוא לא ביסס על הטענה שההליכים חודשו ללא תגובתו אלא על כך ששינוי שם הזוכה מהנאמנה לנאמן החדש בוצעו ללא קבלת תגובתו. לטענת המבקש רשם ההוצל"פ לא מוסמך לתת החלטה על שינוי זוכה אלא רק ביהמ"ש שנתן את פסה"ד המבוצע. עוד טוען המבקש כי בניגוד להחלטת כב' הרשמת פלקס לא ננקט בתיק זה הליך של אישור פסק חוץ ולא ניתן כלל לאשר פסק חוץ של בי"ד שרעי הדן בענייני מעמד אישי. מכל מקום אישור פסק חוץ יכול להיעשות רק בפני ביהמ"ש ולא בפני בי"ד דתי. בפועל ביה"ד הדתי לא אישר את פסק החוץ. המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה ממספר נימוקים: ראשית, לא צורף לבקשה תצהיר בניגוד להוראות תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצל"פ. שנית, המועד להגשת ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד היא 7 ימים מיום שנודע על ההחלטה בהתאם לתקנה 27(ב) לתקנות ההוצל"פ וכאן הוגשה הבקשה לביטול החלטה חודש לאחר שנודע עליה ללא בקשה להארכת מועד. דבר שלישי, ההחלטה על שינוי זוכה ניתנה על ידי כב' הרשם פלקס עוד ביום 23.4.09. מאוחר יותר החלטה זו עוכבה בעקבות החלטת ביה"ד השרעי אשר ביטלה את ההחלטה על מינוי הנאמן. רק לאחר שביה"ד השרעי לערעורים קבע כי המשיב יהיה נאמן חודשו הליכים לפיכך לא ניתן עתה לתקוף את ההחלטה על שינוי הזוכה. דבר רביעי, רשם ההוצל"פ לא חייב כלל לשמוע את הצדדים, ראה תקנה 26 לתקנות ההוצל"פ. דבר חמישי, החלטות ביה"ד השרעי ניתנו כדין ומכל מקום, ראש ההוצל"פ לא מוסמך לסטות מהם אף אם הוא סבור שניתנו שלא כדין. הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ולאחר עיון בהם באתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור מהנימוקים הבאים: א. הבקשה לביטול החלטה על חידוש הליכים ושינוי זוכה הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה ולא הוגשה בקשה להארכת מועד. המועד להגשת בקשה לשינוי החלטה שנתנה במעמד צד אחד היא 7 ימים מיום שנודע למבקש על ההחלטה. בנדון דנן הוגשה הבקשה 30 יום לאחר מכן ללא הגשת בקשה להארכת מועד (תקנה 27 לתקנות ההוצל"פ). ב. ההחלטה ששינתה את פרטי הזוכה ניתנה על ידי כב' הרשם פלקס עוד ביום 23.4.09. מאוחר יותר הושהתה ההחלטה לפי החלטת ביה"ד השרעי, ולאחר מכן, לאחר שההחלטה לשינוי נאמן אושרה על ידי ביה"ד השרעי לערעורים, הוחזרה החלטה זו לתוקף. לפיכך, מה שמבקש המבקש הוא למעשה לבטל את החלטת כב' הרשם פלקס מיום 23.4.09 כאשר בקשה לכך הוגשה רק בחודש דצמבר 2010. ברור שאין מקום לבקשה זו. ג. החלטת בי"ד השרעי המשנה את הנאמן ניתנה בסמכות ביה"ד. מה שעשה כב' רשם ההוצל"פ היה רק רישום ההחלטה באופן שהנאמנת שהלכה לעולמה הוחלפה בנאמן החדש. ככל שיש למבקש טענות לגבי החלפת הנאמן היה עליו להפנותם לביה"ד השרעי. לרשם ההוצל"פ אין סמכות לחרוג מההחלטות ביה"ד השרעי שניתנו במסגרת סמכותו. למעשה מה שעשה כב' הרשם פלקס ובעקבותיו גם החלטת כב' הרשמת הובר היימן היה יישום של החלטת ביה"ד השרעי להחלפת נאמן. 3. הוראות חוק ההוצל"פ והתקנות לא דורשים קבלת תגובת החייב לפני נקיטת הליכי פינוי. די בכך שהחייב לא ממלא אחר האזהרה כדי לאפשר נקיטת הליכי פינוי. בנדון דנן אין מחלוקת שהמבקש (החייב) קיבל את האזהרה, אין מחלוקת שהוא לא פינה את הנכס לפיכך לא היה צריך לקבל את תגובתו לפני חידוש הליכי הפינוי. ה. גם אם היה צורך בקבלת תגובה, המבקש לא הראה שהעדר התגובה פגע בטענה כלשהי מטענותיו. המבקש לא הראה אף נימוק שיש בו כדי להצדיק ביטול ההחלטה על שיפעול ההליכים לגופה. לאור כל האמור אין מקום לתת למבקש רשות לערער על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ולפיכך בקשת הרשות לערעור נדחית ואני מחייב את המבקש בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך הסכומים שהפקיד המבקש. את יתרת סכום ההפקדה יש להחזיר למבקש. הוצאה לפועל