(א) נושא העתירה זו עתירה ליתן פסק-דין הצהרתי, שלפיו תבוטל החלטת המשיבה 1 מיום 19.11.2000 בבקשה לשינוי שם בעל ההיתר שהגישה העותרת, מאחר שבמסגרת בקשה לשינוי שם שקלה העותרת שיקולים תכנוניים שכבר נשקלו על-ידיה, לעמדת העותרת, בעת הוצאת ההיתר המקורי. (ב) העובדות הרלוונטיות ביום 30.12.1999 רכשה העותרת את המקרקעין הידועים כחלקות 3, 4, 5, בגוש 6681 (להלן - החלקות). לחלקות אלה כבר הוצא ביום 22.11.1993 היתר בנייה על שם האחים להבי לאחר מאבק משפטי ממושך. ביום 20.8.2000 נערכה העותרת לתחילת בנייה על המקרקעין. לטענת העותרת, היא הודיעה למשיבה 1 על תחילת הבנייה ביום 12.9.2000. ביום 12.10.2000 הוציאה המשיבה 1 צו הפסקה מינהלי המורה על הפסקת הבנייה בנימוק שהבנייה באתר נעשית ללא היתר בנייה. בעקבות פנייתה של העותרת לבית-משפט השלום בנתניה הגיעו הצדדים להסכם, ולפיו תגיש העותרת בקשה שמהותה בקשה לשינוי שם בעל ההיתר משם להבי על שם העותרת, וזאת עד ליום 10.11.2000. ביום 5.11.2000 נפגשו מנהל העותרת והמשיב 3 לצורך קבלת הנחיות לצורך הגשת הבקשה לשינוי שם בעל ההיתר. העותרת הגישה בקשה לשינוי שם בעל ההיתר בצירוף המסמכים שלגירסתה הונחתה על-ידי המשיב 3 להגישם. ביום 19.11.2000 התקיים דיון בבקשה בפני ועדת המשנה של המשיבה 1. הבקשה אושרה בכפוף לדרישות האלה: - על ההתחייבות לפיתוח יהיו חתומים כל בעלי הקרקע המופיעים בנסח רישום המקרקעין, לפי הפרוצדורה שנקבעה בהמלצת מהנדס הוועדה. - התחייבות לאי-אכלוס טרם השלמת עבודות הפיתוח של התשתיות יירשמו כהערת אזהרה בנסח רישום המקרקעין. - על המבקשים להגיש פתרון אספקת מים וביוב הכולל פתרונות קצה ישימים אם על-ידי חיבור למערכות קיבוץ שפיים ואם פתרון אחר בר-ביצוע. תכנית זו תהיה חלק בלתי נפרד מההיתר. - תיקונים טכניים בתיאום הוועדה. (ג) הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי-הטענות ומהדיון עולה כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסמכות המשיבה 1 לקבוע דרישות כתנאי להיתר במסגרת בקשה לשינוי שם בעל היתר. (ד) ההיתר הקודם כאמור, בידי העותרת היתרי בנייה למקרקעין על שם אחים להבי, הבעלים הקודמים של החלקות. ביום 26.12.1999 הוארך תוקפם של היתרי הבנייה לשלוש שנים נוספות (נספח טז לעתירה). לטענת העותרת, מאחר שמדובר בבקשה לשינוי שם בעל ההיתר, הוספת תנאים שאינם כלולים בהיתר שניתן קודם לכן, היא בבחינת חריגה מסמכות. המשיבה 1 טוענת שניים: ראשית, לגירסתה, אין בדרישות שבהן הותנה ההיתר משום שינוי הדרישות שהוצגו במתן ההיתרים הקודמים. שנית, מדובר בבקשת היתר על כל המשתמע מכך, לפיכך מתפקידה לבחון את מכלול השאלות התכנוניות הכלולות בהיתר. סמכותה של המשיבה 1 בבקשת ההיתר נושא דיון זה תיבחן בשני מישורים. - הסמכות הקבועה בחוק. - ההתקשרות החוזית. (ה) הסמכות הקבועה בחוק תקנה 20א(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 קובעת כדלהלן: "מוסד התכנון יחדש את תוקפו של היתר, לבקשת בעל ההיתר או בעל זכות בנכס, במקרים אלה: ... (ד) חל שינוי בזהות בעל היתר או בעל זכויות בנכס, רשאי מוסד התכנון, לבקשת בעל ההיתר או בעל הזכויות החדש בנכס, להוציא את ההיתר המחודש על שם הבעל החדש של ההיתר או של הזכויות בנכס". לפי הוראות תקנה 20א(א)(ד) לעיל, הוסמכה המשיבה 1 להוציא היתר מחודש על שם בעל זכויות חדש בנכס. מאחר שהוראות תקנה זו אינו קובעות מה הם השיקולים שעל המשיבה 1, כמוסד תכנון, לשקול במקרה זה, השיקולים הבאים בחשבון הם אותם שיקולים הרלוונטיים במסגרת המשפט המינהלי. כבר נקבע כי על הרשות המינהלית לנהוג בהגינות בבואה להחליט בעניינו של האזרח. הגינות זו היא אשר תכתיב את השיקולים הרלוונטיים בעניין העומד בפני המשיבה 1. בג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה [1], בעמ' 571, קבע: "קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן עניניות, ונעשות ביושר ובהגינות". תכליתה של תקנה 20א(א)(ד) היא להעביר את ההיתר על שמו של בעל הזכויות החדש. לצורך הגשמת תכלית זו יש לצאת מנקודת הנחה שרוכש הזכויות החדש בקרקע הביא במסגרת שיקוליו לרכישת הקרקע את העובדה שכבר ניתן היתר בנייה לקרקע. התקשרותו של הרוכש החדש נעשתה בהתאם למצב הזכויות אשר היו לקרקע במועד הרכישה ובהן ההיתר שניתן על-ידי ועדת התכנון המקומית. דיון מחודש בכל הליכי מתן ההיתר יש בו משום שלילת זכויותיו של בעל הנכס החדש שנרכשו כדין ופגיעה בקניינו. בבוא מוסד תכנון לדון בהעברת ההיתר על שם בעל זכויות חדש, אין הוא נדרש לשקול את השיקולים הכלולים בבקשת היתר מקורית רגילה, שכן אז הייתה מתייתרת הוראת תקנה 20א(א)(ד). השיקולים שעל מוסד התכנון לשקול צריכים להיות קשורים אך ורק בשאלת העברת ההיתר על שם בעל הזכויות החדש והכרוך בכך, כמו העברת התחייבויות הכרוכות במתן ההיתר הקודם על שם בעל הזכויות החדש, בדיקת בעלי הזכויות הנוכחיים ועדכון שמות הבעלים החדשים בכל אותם מסמכים הדורשים עדכון. הצבת דרישות אחרות הקשורות בשאלות תכנוניות מהווה חריגה מסמכות המוסד התכנוני הקבועה בתקנה 20א(א)(ד). בסעיף 11 לתגובת המשיבים פורטו השיקולים אשר הנחו את המשיבה 1 בהחלטתה. אין ולא נמצא בשיקולים אלה דבר וחצי דבר מהשיקולים שהייתה צריכה משיבה זו לשקול בבואה להכריע בבקשה. כך, בין היתר, בבואה לדון בבקשה היא מצאה שהעותרת יצאה במסע פרסום למכירת בתים שייבנו על המקרקעין. לכן לטענתה התנתה את שינוי השם מהיתר ברישום הערת אזהרה בטאבו הכוללת התחייבות לאי-אכלוס. לא ברור מדוע נדרשה הערת אזהרה בטאבו נוסף על התחייבות אשר ניתנה בהתאם לתנאי ההיתר הקודם. בניית עשר יחידות דיור משמעותה גם מכירה לקונים פוטנציאליים, כך היה ברור בעת מתן ההיתר לבעלים הקודמים. וכעת, עם הגשת הבקשה לשינוי שם בעל ההיתר, לא השתנה דבר. העובדה שהעותרת יצאה במסע פרסום אינה מצביעה על איזה שהוא פגם בפעולתה. כל חברה קבלנית מלווה את הפרויקט שהיא יוזמת במסע פרסום כזה או אחר, ואין בכך כל פגם הקשור למוסדות התכנון, או בכלל. נימוק זה חורג מהשיקולים שהמשיבה 1 הייתה צריכה להביא בחשבון במסגרת ההליך שבו דנה. גם כל נושא התשתיות, שאליו התייחסה המשיבה 1 מחדש, לא היה בין השיקולים הנדרשים לצורך מתן החלטה במסגרת ההליך שבו דנה המשיבה 1, שהרי מאומה בנושא התשתיות לא השתנה בין מתן ההיתר הראשון לבין הבקשה לשינוי שם בעל הזכויות. אשר-על-כן אני קובעת שהמשיבה 1 חרגה מסמכותה בעצם שקילת שיקולים לא רלוונטיים לצורך ההכרעה בבקשה ובהתניית ההיתר בדרישות נוספות שלא היו מחויבות ממהות הבקשה. (ו) ההתקשרות החוזית המשיבה 1 הגיעה להסכם עם העותרת במהלך הדיון שהתנהל אצל שופטת בית-משפט השלום בנתניה (נספח כז לעתירה). בהסכם נקבע כדלהלן: "בשלב זה מודיעים הצדדים כי הגיעו להסכמה כדלקמן: צו ההפסקה המנהלי נשוא ב.ש. 6750/00 מאושר ועומד בתוקפו. הצו מותלה עד ליום 1.12.00. אם עד ליום 1.12.00 לא יינתן למבקשת היתר בניה על שמה, יראו את הצו המנהלי כמבוטל, ממועד קבלת ההיתר על שמה. ... מהנדס הועדה המקומית הנוכח בדיון, מר ירדן ערמון, מודיע לבית המשפט כי אם עד ליום 10.11.00 תוגש לוועדה על-יד המבקשת תוכנית הגשה חדשה שמהותה בקשה לשינוי שם בעל ההיתר, תובא אותה תוכנית ההגשה והבקשה לדיון בוועדה ביום 19.11.00". לפי ההסכם שהיה בין העותרת לבין המשיב 3, התכוונו הצדדים כי תוגש בקשה לשינוי שם בעל ההיתר. משהסכימו הצדדים על אופי הבקשה, ובלי לכבול רעיונית את הוועדה בעבודה ובשיקוליה, אין המשיבה 1 יכולה לדון בבקשה לשינוי שם בעל ההיתר תוך חריגה מהכללים המינהליים הרלוונטיים למהות הבקשה. (ז) סוף דבר לצורך הכרעתי בעתירה זו לא מצאתי צורך לדון ביחסים שהיו בין המשיבים לבין בעלי הקרקע הקודמים. אולם הנני מוצאת לנכון להעיר כי זכותו של אדם או כל גוף אחר למנוע בנייה שאינה תואמת את אופי מגוריו, בסמיכות אליו. למימוש זכות זו יש בידיו שתי דרכים חוקיות: האחת, הגשת התנגדות עניינית לפי החוק. השנייה, רכישת המקרקעין שלא לשם בנייה. לא יעלה על הדעת שבעלי זכות חוקית לא יוכלו לנצל את המקרקעין שבבעלותם לצורך בנייה והשבחת המקרקעין בשל התנגדות בעל אינטרסים סמוך שלא נקט את הדרכים החוקיות העומדות לרשותו. רשויות השלטון מחויבות להגן על זכויותיו הקנייניות של הפרט, ואין להן להפוך ולהיות כלי שרת במאבקם של בעלי אינטרסים שונים. אשר-על-כן הנני מקבלת את העתירה במובן זה שהחלטת המשיבה 1 מיום 19.11.2000 על הדרישות הקבועות בה מבוטלת. על המשיבה 1 לדון בבקשה לשינוי שם בעל ההיתר, לפי הפראמטרים שנקבעו בפסק-דין זה, לא יאוחר מעשרה ימים ממתן פסק-הדין. אני קובעת כי הצו המינהלי שהוצא על-יד המשיבה 1 ביום 12.10.2000 מבוטל. כן אני קובעת כי אין העותרת נדרשת להגיש לוועדה בקשה אחרת על זו שכבר הוגשה לקראת הדיון שהתקיים ביום 19.11.2000. הנני מחייבת את המשיבים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 35,000 ש"ח + מע"מ. הסכום יישא ריבית והצמדה כדין. שינוי שם