1. בהחלטתי מתאריך 9.7.02 ב-ע"מ/33/02, קיבלתי את הערעור שהגיש המבקש על החלטתו מתאריך 3.7.02 של סגן הנשיא הנכבד קמא - שבה הורה על מעצרו ("הסגור") של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו - והחלטתי, בעיקר לאור ההתפתחויות שחלו לאחר החלטתו של סגן הנשיא ובמיוחד קביעת פרופיל 21 למבקש, לשחרר את המבקש בערבות; זאת, לחלופת מעצר של "מעצר בית מלא", בכתובת קבועה שאותה ימסור מראש, למשך 45 ימים, בכפוף גם להפקדת ערבות כספית ולערבויות בכתב, תוך שציינתי כי תנאים אלו נועדו "הן לענות על התכלית של העילה של הפגיעה בצבא, בעוצמתה המופחתת כאמור, והן להבטיח התייצבותו לכל ישיבה במשפטו". הנסיבות המלאות של המקרה ושל המבקש דנן, לרבות מצבו הקשה של אביו, פורטו בהרחבה בהחלטתי דלעיל, ולא אחזור עליהן כאן. 2. בתאריך 18.7.02 הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו המלומד, לבית הדין המחוזי, "בקשה לשינוי תנאי השחרור", כך שהמבקש ישהה במעצר בית חלקי בין השעות 20:00 בערב עד 06:00 בבוקר למחרת. הטעמים לבקשה הם שניים: ראשית, כי אביו של המבקש הינו חולה סרטן סופני והמבקש מעונין להשתתף בטיפול בו וכן לסייע לאימו הנמצאת במצב נפשי קשה עקב מחלת האב; שנית, כי המבקש הינו אדם דתי, הנוהג מאז ומעולם עפ"י אמונתו להתפלל שלוש פעמים ביום בבית הכנסת. 3. נשיא בית הדין הנכבד קמא החליט, ביום הגשת הבקשה, כדלקמן: "מאז מתן ההחלטה ע"י שופט ביה"ד לערעורים חלפו רק 9 ימים, ואין הסניגור מצביע על שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה. הואיל וערכאת הערעור היא הערכאה הדיונית שקבעה את תנאי השחרור בערובה, מתבקש הסניגור להפנות בקשתו אל קצין בית הדין לערעורים" (ההדגשה היא במקור). 4. בעקבות החלטתו של הנשיא קמא, היפנה המבקש לבית דין זה, באמצעות סניגורו, בקשה זהה, לשינוי תנאי שחרורו, מאותם הטעמים המנויים לעיל. 5. התביעה הצבאית הודיעה לבית הדין כי היא מתנגדת לבקשה ונימקה זאת כדלקמן: "... ב"כ הנאשם לא העלה עובדות או טענות שלא הובאו בפני ביה"ד הנכבד קודם להחלטתו: א. בפני כב' השופט, אל"ם לוי, הובאו באריכות נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות מצבו הרפואי של אב הנאשם. לאור המצב האמור, אמר לו כב' השופט שעליו לבחור כתובת קבועה אחת וכי עליו לבחור היכן הוא רוצה לשהות במעצר בית: אצל אביו או בבית אשתו. הנאשם בחר את בית אשתו ככתובת הקבועה שלו. ב. גם נושא אמונתו של הנאשם עלה באריכות בדיון המעצר בפני כב' השופט ולכן אין בעובדה שמדובר באדם דתי המעוניין להתפלל בבית הכנסת, כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בתנאי המעצר. נתון זה היה בפני כב' השופט, שבחנו ולאורו נתן את החלטתו. ג. באשר ליתר טיעוני ב"כ הנאשם, הרי שאלו הם בדיוק הטיעונים אותם העלה בפני ביה"ד ובשל אותם הטיעונים הוחלט על שחרורו של הנאשם ממעצרו הסגור, וקבע כי בנסיבותיו של הנאשם ניתן להסתפק במעצר בית מלא ומתן ערבויות. אין מקום בשל אותם טיעונים לשוב ולרדת מדרגה נוספת למעצר בית חלקי, אך ורק מאחר וב"כ הנאשם מעלה את הטיעונים פעם נוספת. 3. לאור האמור לעיל, ומאחר וב"כ הנאשם לא הציג שינוי נסיבות כלשהו לאורו יש לבחון מחדש את תנאי המעצר, התביעה תבקש מכבוד ביה"ד הנכבד לדחות את בקשת ב"כ הנאשם, שאילולא כן, נמצאנו מערערים על החלטת מעצרו של ביה"ד לערעורים בדרך של 'בקשה לשינוי תנאי השחרור'. 4. התביעה תשוב ותציין כי משנדחתה בקשתה המקורית למעצרו הסגור של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, סבורה התביעה כי רק במעצר בית מלא יש בכדי להלום את החשש מפני המלטות מאימת הדין של הנאשם, המואשם בעבירה של השתמטות ארוכה ושבמשך שנים לא הצליחו הרשויות לאתרו" (ההדגשה היא במקור). 6. עמדת התביעה ונימוקיה מקובלים עלי, עקרונית וגם לענייננו. 7. כל הטעמים לבקשה היו ידועים בעת הדיון בערעור המעצר בפניי, והובאו בחשבון על-ידי בעת מתן החלטתי דלעיל. לא נתגלו איפוא כל עובדות חדשות, לא נשתנו נסיבות, וכן לא עבר זמן ניכר מעת מתן החלטתי (ראו הוראת סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). 8. לפיכך הנני דוחה את הבקשה. יחד עם זאת, לאור הסיפא אשר בהחלטתו דלעיל של הנשיא הנכבד קמא, אציין כי גם אם ישתנו הנסיבות או יתגלו עובדות חדשות, ולמרות שתנאי השחרור בערבות של המבקש אכן נקבעו בהחלטתי, הערכאה הדיונית אשר עליה לדון בכל בקשה לעיון חוזר הינה בית הדין המחוזי; זאת, גם כדי שתהיה אפשרות של ערעור על ההחלטה, וביקורת שיפוטית של ערכאת הערעור על כל החלטה כאמור (ראו, למשל: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, תשנ"ז, בעמ' 283; והאסמכתאות אשר בהערת שוליים מס' 23, שם). שחרור ממעצרמעצרמעצר עד תום ההליכים