השופט לנדוי: העותר עבד בעירית תל-אביב-יפו במחלקת הנקיון, בהורקת פחי אשפה. כחודש אפריל 1965, הגיש בקשת התפטרות מטעמי בריאות, תוך בקשה לקבל את מלוא פיצויי הפיטורין. בחודש יוני 1965 הוזמן לבדיקה רפואית ועבר את הבדיקות. הרופא מצא שיש יסוד לתלונות העותר על מצב בריאותו ושאין הוא מסוגל להרים משאות. מאז ועד חודש מאי 1966, עברה בקשת העותר את הדרך המקובלת בעירית תל-אביב-יפו לגבי בקשות מעין אלה: תחילה דנה בה ועדת פקידים, בהשתתפות נציגי ועד העובדים, ולאחר מכן הועברה הבקשה לוועדת משנה של ועדת הכספים של העיריה, ואחרי ששני גופים אלה המליצו על קבלת בקשתו של העותר, הובא הענין בפני מליאת ועדת הכספים לאישור סופי. כתוצאה מכל הדיונים האלה, הודע לעותר לבסוף כי בקשת התפטרותו תוך קבלת פיצויים אושרה, ולפיכך הופסקה עבודתו בעיריה ממאי 1966. העותר טוען שהודעה זו באה לו בהפתעה גמורה, אחרי עבור הזמן הרב מאז הגיש את בקשתו, ושבינתיים שונה מצבו לרעה, כי אין לו אפשרות להסתדר בעבודה אחרת מחוץ לעיריה. הוא מעונין, איפוא, שהודעת העיריה על קבלת בקשתו להתפטרות תבוטל. אין מחלוקת על כך שאת בקשת ההתפטרות של העותר מאפריל 1965, יש לראות כהצעה להתפטרות, שהיתה מותנית בקבלת הפיצויים, והצעה זו נתקבלה, כאמור, רק במאי 1966. השאלה העומדת לפנינו היא אם אותה שעה עדיין אפשר היה לקבל את ההצעה, או שמא היא בטלה בינתיים עקב עבור הזמן. ללא ספק התנהל הדיון בבקשתו של העותר בעצלתיים. ברם, אם כי השהיה כזו בטיפול אינה מניחה את הדעת, הוסברו סיבותיה כתצהיר התשובה בכך, שהמנגנון לטיפול בבקשות כאלה נע בכבדות, המחוייבת לפחות במידת מה על-פי מהות הענינים, שבהם על שתי הוועדות הנזכרות לטפל - ענינים קשים מטבעם, הדורשים דיון מעמיק. מספרם של מקרים כאלה הוא ניכר, באופן שהוועדות עמוסות עבודה. נוכח הדברים האלה נראה הדבר שתדירות הישיבות של שתי הוועדות - פעם בחדשיים - תורמת, היא עצמה, לא מעט לאותה מידת סחבת, המתגלית לפנינו. נראה לי שהצעת התפטרות יכולה להחשב כבטלה, אם לא באה תגובה עליה במשך זמן ממושך. אולם בנסיבות הענין שבפנינו לא אוכל לאמר שכאן קרה כדבר הזה. העותר נוכח לדעת שבקשתו נכנסה למסלול הטיפול הרגיל בבקשות כאלה, כאשר הוזמן להתייצב לבדיקה רפואית. אין להניח שהוא חשב באמת ובתמים שלאחר מכן הופסק הטיפול בבקשה. מצדו היה יכול לחזור בו מבקשתו, שהיתה רק בחינת הצעה, בטרם נתקבלה ההצעה על-ידי העיריה. הוא לא עשה כן. לפי סדרי העבודה הנהוגים בעיריה קיבלה בקשת העותר את הטיפול הרגיל בוועדותיה. אין אני סבור שהיה זה מאוחר מדי לקבל את בקשת העותר שעה שנתקבלה, ושינוי עמדתו של העותר עצמו, המעונין עתה להמשיך בעבודתו בעיריה, אין בה כדי להשפיע על הערכת העובדות, שעל-פיהן חייב גורל עתירה זו להחרץ. לפיכך הנני סבור שיש לבטל את הצו-על-תנאי. השופט מני: אני מסכים. השופט קיסטר: אני מסכים. הוחלט לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה. אין צו להוצאות. התפטרות