בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.11.2013 ומיום 12.12.2013 בת"א 39733-09-12 (השופטת ד' קרת-מאיר), במסגרתן נדחתה בקשת המבקשים למתן צו לעיון במסמכים שגוּלו בתצהיר גילוי מסמכים כללי, ולמתן צו לגילוי ספציפי של מסמכים ולעיון בהם. עיקרי העובדות במסגרת הליכים מקדמיים בתביעה ובתביעה שכנגד בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ניתן ביום 4.4.2013 צו לגילוי מסמכים הדדי, לביצוע בתוך 60 יום. ביום 15.9.2013 וביום 30.9.2013 פנה ב"כ המבקשים אל ב"כ המשיבים, בבקשה לתאם מועד להחלפה הדדית של תצהירי גילוי המסמכים הכלליים והעיון בהם, וכן בדרישה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, למתן פרטים נוספים ולמילוי שאלון. דרישתם של המבקשים נדחתה על-ידי המשיבים במכתב מיום 7.10.2013, ובתגובה לכך, השיבו המבקשים במכתב מיום 13.10.2013 - יומיים לפני ישיבת קדם משפט - כי תשובת המשיבים אינה מקובלת עליהם, ואף על-פי כן, "... מתוך שאיפה להגיע להבנות בנוגע להליכים המקדמיים, תוך חיסכון בזמן שיפוטי ובהתדיינויות בנושאים אלה, ניתנת בזו למרשיך שהות נוספת להשיב לכל הדרישות שהופנו אליהם...". בקדם המשפט ביום 15.10.2013 נקבע, לבקשת המבקשים, כי "ההליכים המקדמיים ישארו בתוקף לתקופה של 30 יום". 3. ביום 14.11.2013 הגישו המבקשים בקשה למתן צו לעיון במסמכים כלליים, צו לגילוי מסמכים ספציפיים ולעיון בהם, צו להשיב על שאלון וכן צו למתן פרטים נוספים. ביחס לבקשה זו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי ביום 28.11.2013 (להלן: ההחלטה הראשונה). זו לשונה: "מהבקשה עולה כי כבר ביום 13.10.2013 היו הנתבעים שכנגד 2-3 מודעים לטענות שהועלו בבקשה בקשר למסמכים ואף שלחו לנתבעים מכתב באותו מועד, לאחר שקיבלו תשובה שלילית למכתב קודם. למרות זאת לא הוגשה בקשה כך שניתן יהיה לדון בה בק"מ שהתקיים ביום 15.10.13. אין מקום להגשת בקשה בעניין זה יום לפני עבור המועד להליכים המקדמיים כפי שנקבע בדיון שהתייחס בעיקר לשאלונים ולפרטים נוספים. אין לכן מקום להמשיך ולדון בעניין זה. באשר לשאלון - אין הנתבעים יכולים לפטור עצמם ממענה בטענה גורפת כי השאלות לא רלוונטיות. השאלון קוצר באופן משמעותי ועל הנתבעים לענות. נראה כי יש מקום להתרכז בהגשת התצהירים כדי שניתן יהיה לנהל דיון לגופו". 4. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים ביום 2.12.2013 בקשה לעיון חוזר, ובה חזרו על עיקרי טענותיהם בבקשתם הנ"ל למתן הצווים, והוסיפו בין היתר כי "ההחלטה ניתנה בלא שהתאפשר למבקשים להשיב לתגובת המשיבים לבקשה, כמצוות תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי ומשמעות הדבר כי ממילא דינה של החלטה כזו להתבטל". בהחלטה מיום 12.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי "אין מקום לעיון מחדש בהחלטה" (להלן: ההחלטה השנייה). 5. נגד החלטות בית המשפט המחוזי הנ"ל מיום 28.11.2013 ומיום 12.12.2013 הוגשה ביום 29.12.2013 בקשת רשות הערעור שלפנינו. עיקרי טענות הצדדים 6. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט בהחלטותיו לדחות את בקשתם לעיון במסמכים כלליים ולגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, וכפועל יוצא מכך נפגעה באופן מהותי יכולתם להתגונן כראוי, שכן עתה יאלצו לנהל את הגנתם כשהם "מגששים באפילה", חשופים ל"שליפות" של מסמכים ולהפתעות דיוניות. עוד נטען כי בקדם-המשפט ביום 15.10.2013 הבהיר בית המשפט הבהרה, שלא צויינה בפרוטוקול, כי בתוך המועד שהוארך לצורך ההליכים המקדמיים ניתן יהיה להגיש כל בקשה בעניינם. רק ביום 13.10.2013, אם בכלל, יכלו המבקשים, לטענתם, להסיק כי המשיבים החליטו שלא לגלות את המסמכים, כך שנותר להם יום אחד בלבד להגיש בקשה בעניין זה לפני קדם-המשפט. בנסיבות אלה, סבורים המבקשים, כי אין לזקוף לחובתם את אי-הגשת הבקשה לפני קדם-המשפט. המבקשים הוסיפו וטענו כי ההחלטה השנייה, שבה נדחתה בקשתם לעיון חוזר, ניתנה בלא הנמקה, ודי בכך על מנת להצדיק מתן רשות ערעור. 7. המבקשים טוענים עוד כי שתי ההחלטות ניתנו תוך פגיעה בזכות המוקנית להם בדין להגשת תשובה לתשובת המשיבים. ההחלטה הראשונה ניתנה בתוך המועד הקבוע בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) להגשת תשובה לתשובת המשיבים, מבלי שהיה סיפּק בידם לעשות כן. אשר להחלטה השנייה טענו המבקשים כי תשובתם לתשובת המשיבים הוגשה בערבו של יום 11.12.2013, והחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בשעות המוקדמות של הבוקר שלמחרת, ביום 12.12.2013. בנסיבות אלה עולה חשש, לטענת המבקשים, כי ההחלטה השנייה ניתנה מבלי שבית המשפט עיין כדבעי בתשובתם לתשובת המשיבים. 8. בתשובתם לבקשת הרשות לערער, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לפי גישתם, הלכה למעשה, בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים מכוח תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא בקשה לגילוי מסמכים כללי לפי תקנה 112, שכן דרישותיהם של המבקשים נוסחו באופן רחב וגורף. לפיכך יש לדחות את בקשת הרשות לערער על הסף, על יסוד הוראת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. זהו מחסום דיוני מוחלט, המונע אפשרות להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנדונה, ולפיכך יש לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור. 9. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי לא נפל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. בקשת המבקשים לגילוי מסמכים היא גורפת ובלתי מידתית, בבחינת "דיג" של עובדות ומסמכים, כאשר חלק מהמסמכים מצויים ממילא בידיהם. היה להם, למבקשים, יומם בבית המשפט המחוזי והם לא ניצלו אותו כהלכה. כל מטרתה של הבקשה הנוכחית היא להשהות ולעכב את ההליך העיקרי, וזאת לאחר שכבר התקיימו שני קדמי משפט, לאחר שניתנו למבקשים ארכות, ולאחר שבקשתם לגילוי מסמכים הוגשה באיחור ניכר של 4 חודשים מהמועד שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. עוד טוענים המשיבים, כי בניגוד לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי לא הבהיר כי הארכת המועד להליכים המקדמיים מאפשרת הגשת בקשות בעניינם, ולא בכדי לא מופיעה הבהרה מעין זו בפרוטוקול. המבקשים עצמם לא המציאו עד כה את תצהיר גילוי המסמכים מטעמם, בניגוד להוראת בית המשפט המחוזי, והדבר מעיד על חוסר תום לבם בהגשת בקשה זו. אשר להחלטה השנייה טוענים המשיבים כי אין בסיס ל"חשד" שהביעו המבקשים שמא ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בלא לעיין בתשובתם. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל. 11. צו בתי המשפט הנ"ל מונה רשימה של החלטות מסוגים שונים, שלגביהן לא תינתן רשות ערעור. סעיף 1(10) לצו קובע כך: 1. לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן: ... (10) החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון. בקשת רשות הערעור שלפנינו נוגעת להחלטות בית המשפט המחוזי הן בסוגיית העיון במסמכים, הן בסוגיית הגילוי. עינינו הרואות, כי החלטה שעניינה בעיון במסמכים מוחרגת מתחולת הצו. משכך, ככל שהדבר נוגע לסוגיית העיון במסמכים, אין מחסום דיוני המונע מתן רשות ערעור. 12. אשר לגילוי המסמכים, לפי סעיף 1(10) קיימת נפקות להבחנה בין בקשה לפי תקנה 112 לבין בקשה לפי תקנה 113: "בעוד החלטה בעניין בקשה מהסוג האחרון - גילוי מסמך ספציפי - איננה נועלת את הדלת בפני בקשה מערכאת הערעור למתן רשות ערעור עוד בטרם הסתיים ההליך העיקרי, הרי שלא תינתן בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין בקשה שהוגשה מכוח תקנה 112 - גילוי מסמכים כללי" (רע"א 9162/12 ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013) (להלן: עניין ח'ורי)). לפיכך, על מנת לבחון האם חל הצו על ההחלטות מושא בקשת רשות הערעור, אם לאו, עלינו לבחון האם ניתנו לפי תקנה 112 או לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי. זו לשונן של התקנות הללו: "112. בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים. 113. בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו". 13. גילוי מסמכים כללי על-פי תקנה 112 הוא הליך שבמסגרתו מתבקש בעל דין לגלות מהם המסמכים הקשורים לעניין ומצויים, או שהיו מצויים ברשותו. לעומת כן, בהליך של גילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113, מתבקש בעל דין לגלות האם מסמכים מסויימים, שצויינו בבקשת בעל דין אחר, מצויים ברשותו; ואם היו מצויים ואינם עוד, אימתי יצאו מרשותו ומה היה עליהם. כפי שנאמר ברע"א 3059/12 שדורי פרסומות מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור (1.7.2012) (להלן: עניין מדיה), מטרתו של הליך גילוי מסמכים ספציפי אינה כמטרתו של הליך גילוי מסמכים כללי: "גילוי מסמכים כללי שונה מגילוי מסמך פלוני (גילוי מסמכים ספציפי), בכך, שהגילוי מהסוג הראשון אינו מתייחס כלל ועיקר למסמכים מסוימים, ובגדרו נדרש בעל הדין שכנגד לגלות את כל המסמכים 'הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה' (כאמור בתקנה 112 לתקנות). כלומר, מבקש הגילוי אינו מפנה את הדרישה לכיוון מסמך שניתן להגדירו או לאפיינו, בין מכיוון שאין הוא יודע אילו מסמכים מצויים בידי יריבו ובין משום שהוא מבקש לחייב את היריב לערוך "חקירה ודרישה" ולאתר את כל המסמכים "הנוגעים לענין הנדון". כלומר, גם אם המבקש יודע שבידי יריבו מצוי מסמך מסוים, או שהוא מניח שכך הדבר, יש הגיון לדרוש, בנוסף, גם גילוי מסמכים כללי. בכך יש כדי לאלץ את המשיב להצהיר כי ערך בדיקה ואין בידיו מסמכים מעבר לאלו שפורטו על-ידו בתשובתו לדרישה. כאשר בעל דין יודע, או מניח, שבידי יריבו מצויים מסמכים שביכולתו לאפיינם, הוא יכול לדרוש גילויים של אלה בנוסף לדרישת הגילוי הכללי. בדרך זו הוא מצמצם את האפשרות שיריבו יסתיר קיומו של מסמך פלוני במסגרת הגילוי הכללי, שכן עליו להצהיר ספציפית בנוגע למסמך המסוים הנדרש, האם הוא בידיו אם לאו, והאם יש מניעה לגלותו ומה היא אותה מניעה". (ראו גם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 252 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)). 14. בבקשת רשות הערעור דנן הגדירו המבקשים את בקשתם בבית המשפט המחוזי כבקשה "לגילוי מסמכים ספציפיים", וזו באה על פני הדברים בגדר החריגים המנויים בסעיף 1(10) לצו. אולם על מנת לקבוע אם אכן מדובר בבקשה לגילוי מסמך ספציפי או בבקשה לגילוי מסמכים כללי, יש לבחון את הבקשה לפי מהותה ולא לפי כותרתה (ראו: רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא ויצוא נ' עו"ד ברוך טולידאנו (21.3.2012) (להלן: עניין שחף)). לעניין זה נקבע בפסיקה כי בגדר "בקשה לגילוי מסמך ספציפי", באה גם בקשה לגילוי סוג של מסמכים ואין הכרח כי המבקש יצביע במסגרתה על מסמך מסויים בלבד (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196 (2002)). עם זאת, נקבע כי "בכך אין כדי לומר כי ניתן להגיש בקשה לגילוי מסמכים אשר אינה אלא 'מסע דיג' חסר הבחנה. בקשה לגילוי מסמכים מסוג מסוים צריכה להיות ממוקדת דיה ולהתייחס למסמכים אשר על-פי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים" (רע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי, פסקה 5 (7.5.2009)). כך נאמר בעניין מדיה הנ"ל: "במרוצת השנים חלה התפתחות פסיקתית בפרשנות המונח 'גילוי מסמכים ספציפי', או 'גילוי מסמך פלוני', שעל-פי תקנה 113 לתקנות. תחילה סברו, כי המבקש צו גילוי מסמכים על פי תקנה 113, חייב להצביע במפורש על מסמך מסוים, או על מסמכים מסוימים, ולא על סוג מסוים של מסמכים (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 437 (מהדורה שביעית, 1995)). אולם, עמדה זו רוככה בפסיקה מאוחרת יותר, אשר הכירה באפשרות לבקש, במסגרת תקנה 113 לתקנות, גם גילויו של סוג מסוים של מסמכים, זאת כדי להגשים את "עקרון הגילוי", שלפיו בהליך אזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע רלוונטי למחלוקת הנדונה... אולם, להרחבה זו של המונח "גילוי מסמך פלוני" הוצבו גבולות, ועל הבקשה להיות ממוקדת דיה". 15. יש לבחון, אם כן, האם בקשת המבקשים בבית המשפט המחוזי לגילוי מסמכים היתה ממוקדת דיה, והאם התייחסה למסמכים אשר על-פי הנסיבות קיים סיכוי סביר שהם קיימים. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בחיוב, כי אז מדובר בגילוי מסמכים ספציפי. ודוק: לא הכמות קובעת, אלא האיכות. למספר המסמכים המבוקש אין נפקות לצורך הקביעה האם בבקשה לגילוי מסמכים כללי עסקינן, או בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי. בקשה לגילוי מסמך ספציפי יכולה להתייחס לסוג של מסמכים, הצופן בחובו מסמכים לרוב (עניין מדיה הנ"ל בפסקה 12; וכן רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' עו"ד שלמה גן צבי (21.4.2009); אולם ראו: עניין שחף לעיל; עניין ח'ורי לעיל; רע"א 8785/13 סגמן נ' לנגה (31.12.2013)). 16. המבקשים ביקשו לגלות מסמכים אלה: "א. ייפוי הכוח להגשת התביעה שכנגד. ב. הסכם השותפות / בעלי המניות בין ראובן הוד לבין איתמר זלץ המסדיר את יחסיהם משנת 1993 או כל מועד אחר שבו נערך הסכם כזה. ג. דו"חות כספיים מבוקרים של רימס אינטרנשיונל לשנים 2006- 2012 ומאזן בוחן לשנת 2013. ד. דו"חות כספיים מבוקרים של ש.נ. איתמר מגמות בע"מ לשנים 2011- 2012, ומאזן בוחן לשנת 2013. ה. דו"חות מע"מ וטופסי 102 לביטוח לאומי של רימס אינטרנשיונל לשנת 2012- 2013. ו. דו"חות מע"מ וטופסי 102 לביטוח לאומי של ש.נ. איתמר מגמות בע"מ לשנת 2012- 2013. ז. כרטסת חשבון/הנהלת חשבונות של איתמר זלץ בהנהלת החשבונות של רימס אינטרנשיונל בע"מ. ח. כרטסת הוצאות משפטיות של רימס אינטרנשיונל בע"מ לשנים 2006- 2012. ט. אסמכתאות, חשבוניות ואישורים להוצאות הנסיעה של מיכה לוי ואשתו לרומניה. י. הסכמי כל ההלוואות שנטענו בכתב התביעה שכנגד, וכן מצבי חשבון הבנק של ההלוואות ותדפיסי החזרי ההלוואות. יא. דפי תנועות חשבון הבנק של רימס אינטרנשיונל בע"מ בבנק הפועלים לשנים 2008- 2013. יב. דפי תנועות חשבון הבנק של רימס אינטרנשיונל בע"מ בבנק לאומי לשנים 2008- 2013. יג. מסמכי הפטר/פטור של איזה מהחובות שפורטו בכתב התביעה שכנגד. יד. אסמכתאות / חשבוניות מס / קבלות לכל תשלום של איזה מהחובות, כנטען בכתב התביעה שכנגד. טו. כתב התביעה מטעם בנק הפועלים / בקשת רשות להתגונן / כתב ההגנה וכל כתב בי דין אחר שהוגש מטעם התובע 1 ופסק הדין בתיק 26493-01-12. טז. כתב התביעה מטעם בנק לאומי / בקשת רשות להתגונן / כתב ההגנה וכל כתב בי דין אחר שהוגש מטעם התובע 1 ופסק הדין בתיק 31269-05-12. יז. החלטות דירקטוריון של חברת רימס אינטרנשיונל בע"מ בדבר זכויות החתימה בחברה לשנים 2006-2008. יח. פרוטוקול ישיבות הנהלה / דירקטוריון / אסיפה כללית של רימס בע"מ ו/או רימס אינטרנשיונל בע"מ לשנים 2006- 2013, לרבות דו"חות, ו/או כל צרופה שנלוותה לפרוטוקול. יט. הסכמי פשרה בגינם שילמו התובעים שכנגד ו/או מי מהם סכומים כלשהם הנתבעים בכתב התביעה שכנגד (ר' למשל סעיפים 63, 71 לכתב התביעה שכנגד. כ. הסכמי השכירות, על נספחיהם, הנטענים בכתב התביעה שכנגד (למשל בסעיפים 64, 73 לכתב התביעה שכנגד). כא. התחייבותו של הנתבע שכנגד 2 לשאת בשכ"ט מנהלת החשבונות, כנטען בסעיף 74 לכתב התביעה. כב. ההודעה בכתב שנשלחה לנתבע שכנגד 2 בחודש דצמבר 2010, כנטען בסעיף 75 לכתב התביעה". 17. האם בקשת גילוי המסמכים הנדונה ממוקדת דיה כך שניתן לראותה כבקשה לגילוי ספציפי, או שמא מדובר למעשה בבקשה לגילוי כללי? עיון בבקשה מעלה כי מדובר אכן בגילוי ספציפי. יתכן אמנם שבחלק מסעיפי הבקשה מדובר במספר רב של מסמכים, אך כאמור זוהי אינה אמת המידה הרלוונטית. המבקשים ביקשו לגלות מסמכים מסוגים שונים, אך ציינו בכל סעיף של בקשתם את מאפייניהם של המסמכים שגילויים נתבקש ואת נושאיהם (עניין מדיה הנ"ל). עניינה של התביעה שכנגד, שבמסגרתה הוגשה בקשה זו, איננו בעסקה מסויימת או באירוע יחיד, אלא בגורמים השונים שהובילו בסופו של דבר לקריסתה של חברה. הדעת נותנת, כי בירור הגורמים שהובילו לקריסתה של החברה מצריך בחינת מסמכים רבים, ואינו מתמצה במסמך יחיד כזה או אחר. בנסיבות אלה, סבורני כי הבקשה הנדונה ממוקדת ומסויימת דיה על מנת שתֵחשב כבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. מדובר אפוא בהליך לגילוי מסמכים ספציפי, המוחרג מתחולתו של הצו הנ"ל. 18. מן המקובץ עולה כי שתי הסוגיות שלגביהן ניתנו החלטות בית המשפט המחוזי - הן סוגיית העיון במסמכים, הן סוגיית גילוי המסמכים - מוחרגות מן הצו ומשכך אין לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף. 19. לגופה של בקשת רשות הערעור, שכאמור, הוחלט לדון בה כבערעור, סבורני כי די בנימוק שהעלו המבקשים באשר לפגיעה בזכותם לפי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, כדי להצדיק את קבלת הערעור. על-פי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי המבקש להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים מהמועד שבו הוגשה תשובת המשיב, או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם. החלטתו הראשונה של בית משפט המחוזי מיום 28.11.2013, שניתנה כששה ימים לאחר הגשת תשובת המשיבים, בלא שתשובת המבקשים הונחה לפניו, שללה מהם את זכותם הדיונית האמורה. דינה של החלטה זו הוא איפוא לביטול, וממילא תתבטל גם ההחלטה השנייה (ראו: רע"א 7681/05 פישר נ' בנק לאומי בע"מ (5.12.2004); רע"א 8978/04 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (5.12.2004); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 195- 196 (מהדורה שלישית, 2012)). המבקשים יגישו לבית המשפט המחוזי בתוך 10 ימים את תשובתם לתשובת המשיבים. ברי כי אין בדברינו כדי לחוות דעה לגופה של בקשת הגילוי והעיון, ובסוגיה זו יעשה בית המשפט המחוזי כחכמתו ויחליט כטוב בעיניו. גילוי מסמכיםרשות ערעור (בזכות או ברשות)מסמכיםערעור