בפני בקשת רשות ערעור מטעמו של כונס הנכסים על החלטת הרשמת הנכבדה , הגב' מיכל ברלינר לוי בתיק איחוד 02-99565-08-6 מיום 11/7/12. כונס הנכסים, אשר הינו ב"כ הזוכה בתיק הוצאה לפועל פרטני מס' 02-2382203-4, מונה ככונס במסגרת תיק האיחוד, לצורך מימוש עיקול אשר הטילה הזוכה בתיק הפרטני על נכס המקרקעין של החייב והליך הכינוס הסתיים במכירת הנכס. לרשמת ההוצאה לפועל הוגשה בקשה למתן הוראות מה יעשה בתמורת המכר ובהחלטתה נשוא בקשת רשות הערעור דנן, קבעה הרשמת הנכבדה כי ראשית, ישולמו הוצאות הכינוס ושכר טרחת הכונס. שנית, ישולם מלוא החוב לעיריית חיפה בגין הערות אשר נרשמו לזכותה על נכס המקרקעין. שלישית, מחצית מן היתרה הנותרת תחולק בין כל הנושים שהטילו עיקולים על זכויות החייב במקרקעין בשיעור יחסי לגובה חובותיהם. רביעית - המחצית הנותרת תחולק בין כל הנושים בתיק האיחוד בשיעור יחסי לגובה חובותיהם. כונס הנכסים טוען כי השלב השלישי בחלוקה, שגוי, באשר לטעמו סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל מחייב כי מחצית התמורה האמורה בשלב השלישי, תחולק אך ורק לנושה אשר נקט בהליכים אקטיביים למימוש העיקול אשר הוטל על ידו על מקרקעי החייב ולא בין כל הנושים אשר הטילו עיקולים בלבד על המקרקעין, אך לא פעלו למימושם. כונס הנכסים טוען כי הנימוקים אשר ציינה הרשמת הנכבדה בהחלטתה נשוא בקשת רשות הערעור לפיהם חלוקה בין כלל הנושים אשר הטילו עיקול מקרקעין תמנע "התקוטטות" בין הזוכים מי ימונה ככונס לצורך מימוש הנכס וכן הנימוק בדבר לשונו של 76(א) הקובעת כי יראו עיקול של נכס, מכירתו או מימושו בדרך אחרת , כהליך אחד, אינם נימוקים אשר יכולים לתמוך בפרשנות הסעיף בה נקטה הרשמת הנכבדה. הכונס טוען כי הזוכים אינם "מתקוטטים" ולמעשה איש מהזוכים האחרים בתיקיו הפרטניים של החייב לא נקט בכל הליך למימושו של עיקול המקרקעין אותו הטיל. כך אף איש מן הנושים לא הציע לחלוק עם הזוכה אשר מטעמה מונה כונס הנכסים את ההוצאות נשוא הכינוס. לטענת כונס הנכסים, אין קשר בין קביעת סעיף 76(א) לפיה עיקול נכס מכירתו או מימושו הינם הליך אחד לבין העניין הנדון בבקשתו. המשיבים 2 ו 5 התייצבו לדיון והמשיב 5 אף הגיש תגובתו בכתב. לטענת המשיבים אין לקבל פרשנותו של כונס הנכסים לסעיף 76(א) ויש לחלק את התמורה האמורה בשלב השלישי של החלוקה, בין כלל הנושים אשר הטילו עיקול על מטלטלי החייב, בין אם פעלו בפועל למימוש העיקול ובין אם לאו, באשר כאמור בהתאם ללשון הסעיף, עיקול מימוש ומכירה יחשבו כהליך אחד. המשיב 5 טען כי ברובם של המקרים ישנם מספר זוכים המבקשים למנות כונס דווקא מטעמם, על מנת לממש את הנכס. עוד טען המשיב 5 כי קבלת פרשנותו של הכונס תהווה פגיעה גדולה מזו אשר הייתה בכוונת המחוקק לעשות, בזכות הקניין של הנושים . המשיב 2 טען כי מתחילה היה מקום למחוק על הסף את בקשת רשות הערעור שכן הכונס אינו בעל מעמד להגישה. מי שרשאים להגיש את הבקשה הינם הזוכים השונים המוצאים עצמם נפגעים מן ההחלטה ולא כונס הנכסים אשר הינו בעל תפקיד. עוד טען המשיב 2 כי פעולת הכונס הביאה לנזק לכלל הנושים וכי פרשנות כונס הנכסים לסעיף 76(א), מכניסה לסעיף חלוקה אשר אינה כתובה בו, בין נושים אשר נקטו בהליך אקטיבי יותר או פחות. משכך, טענו המשיבים כי יש לדחות את בקשת כונס הנכסים למתן רשות לערער על החלטת הרשמת הנכבדה ולהותיר את ההחלטה על כנה. דיון : תחילה לטענתם המקדמית של המשיבים כי כונס הנכסים אינו בעל המעמד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל נשוא הבקשה דנן. מעמדו של כונס הנכסים אשר מונה בידי רשם ההוצאה לפועל לצורך מימוש נכס הופך את כונס הנכסים לפקיד בית משפט ותפקיד זה גובר על תפקידו כב"כ אחד הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל של החייב. הכונס חייב לשוות לנגד עיניו את תועלתם של כל הנושים ולאו דווקא את טובתו של הזוכה אשר הוא שימש כבא כוחו טרם מינוי ככונס נכסים. כבר נפסק בעבר כי הכונס חייב לדאוג לעניינם של כלל הזוכים הנושים בחייב חובות פסוקים. ראה בע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ נ. דר' וולף ואח' , דינים עליון כח עמ' 350 כן, האמור בספרו של כבוד השופט בר אופיר "הוצאה לפועל - הליכים והלכות" מהדורה שביעית בע"מ 917. מאחר ונושאה של בקשת רשות הערעור הינו פרשנותם של סעיפים 76(א) ו76(א1) לחוק ההוצאה לפועל הרי שניתן בדוחק רב לקבל בקשה שכזו אשר הוגשה בידי כונס הנכסים. עיון מעמיק בתכלית הבקשה מעלה ספק אם אכן דאגה לאינטרסים של כלל הנושים, היא אשר הולידה בקשת רשות ערעור זו , או שמא הייתה כוונתו של כונס הנכסים למקסם את חלקה של הזוכה אשר הינו בא כוחה בחלוקת הכספים מתוך קופת הכינוס, זאת תוך מתן פרשנות ללשונו של סעיף 76(א). לשונו של סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל ברורה והיא קובעת כי מדרג פנימי בין הנושים השונים בחייב, כאשר לנושים אשר נקטו הליך שבעקבותיו נתקבלו כספים, ניתנת עדיפות. עוד קובע הסעיף בסופו כי לצורך עניין זה, יראו עיקול של נכס, מכירה או מימוש בדרך אחרת, כהליך אחד. כלומר, הזוכים אשר נקטו בהליך של עיקול נכס מקרקעין, לשם משל, מכרו את הנכס או מימשו אותו בדרך אחרת , פעולות אלו נחשבות כהליך אחד לצורך קביעת המדרג בין הזוכים אשר נקטו הליכים לבין אלו אשר לא נקטו בהליכים כנגד החייב. כונס הנכסים טוען כי הסיפא לסעיף אינה קשורה כלל לענייננו העוסק במדרג בין הזוכים השונים, אלא שלהוראה זו של סעיף 76א חשיבות רבה דווקא בענייננו. היא מבהירה כי נקיטת הליך עיקול נכס, מכירתו או מימושו בדרך אחרת , נחשבת כהליך אחד בלתי נפרד וזאת לצורך קביעת המדרג המתבסס על האבחנה בין מי אשר נקט בהליך כנגד החייב ומי אשר לא נקט בו. הכונס מבקש ליצור מדרג פנימי נוסף אשר אינו נובע מלשון הסעיף ולאבחן בין זוכים אשר נקטו בהליך עיקול מקרקעין לשם משל ובין זוכים אשר לא רק נקטו בהליך עיקול המקרקעין אלא אף פעלו למימושו של הליך. לא זו בלבד שמדרג זה אינו נובע מלשון הסעיף אלא שהוא עומד בסתירה לקביעה בסיפא של הסעיף לפיה עיקול נכס, מכירה או מימוש בדרך אחרת נחשבות כולן הליך אחד לצורך קביעת המדרג. הכונס צירף שלושה פסקי דין העוסקים בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל ואף צירף במלואם את דברי ההסבר אשר נילוו לתיקון 29 , בו תוקן בין היתר סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שצוטטו בפסק דינה של כבוד השופטת אטיאס בתיק רע"צ 45580-01-11 זיאד בעראר נ. המועצה המקומית סאג'ור ואח' (ניתן ביום 12/4/11). אין מחלוקת בדבר ההגיון העומד בבסיס התיקון אשר קבע חלוקה פנימית בין הזוכים לבין עצמם, במסגרתה ניתנה עדיפות לאלו אשר נקטו בהליך בעקבותיו נתקבלו כספים לבין הנושים אשר ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר לגביית חובם. תיקון החוק נועד ללא ספק, לתמרץ את הנושים לפעול לגביית חובם ולתגמל נושים אשר בחרו לעשות כן. אלא שהפסיקה ואף דברי ההסבר עליהם הסתמך הכונס, אינם מועילים לכונס הנכסים בתמיכה לטענתו לפיה יש לבצע אבחנה בין הזוכים אשר נקטו בהליכים לבין אלו אשר לא נקטו כלל בהליכים ולאחריה יש לבצע אבחנה נוספת בין נושים אשר נקטו הליך עיקול, לבין נושים אשר נקטו אף בהליך מימוש אותו העיקול. לאבחנה נוספת זו לא מצאתי כל תימוכין, לא בלשונו של חוק ההוצאה לפועל, אשר כאמור סותרת את האבחנה אשר ביקש הכונס לבצע ואף לא בפסיקה ובדברי ההסבר להצעת החוק. הכונס מלין כי איש מן הזוכים האחרים אשר נקטו בהליך עיקול מקרקעין לא ביקש להשתתף בהוצאות אשר היו מנת חלקה של הזוכה אותה ייצג לצורך מימוש ההליך. ברם הוצאות אלו הושבו בראש ובראשונה מתוך התמורה, בהתאם להוראות המחוקק מכוחן הורתה כך הרשמת הנכבדה בהחלטתה נשוא בקשת רשות ערעור זו. לא בכדי ניתנה ההוראה להשבת ההוצאות לשכר טרחת הכונס עוד בטרם ביצוע חלוקה נוספת של כספי קופת הכינוס. הוראה זו נועדה לתמרץ את הנושים לפעול לצורך נקיטת הליכים, כך שידעו כי כספים אשר יוצאו בהליך עיקול והמימוש ושכר טרחת כונס ישולמו להם בראש ובראשונה עוד בטרם ביצוע חלוקה ליתר הנושים. בכך, נמצאנו משיגים בדיוק את המטרה אשר לשמה נועד תיקון הסעיף. משכך, בטעם ביצעה רשמת ההוצאה לפועל את חלוקת הכספים בהחלטתה נשוא בקשת רשות הערעור ונתנה עדיפות בחלוקת הכספים, לכלל הנושים אשר נקטו בהליכי עיקול נכס המקרקעין על פני אלו אשר לא נקטו בהליכים. איני רואה כיצד מתיישבת הפרשנות לסעיף 76(א) ולסעיף 76(א1) אותה הציע הכונס, עם לשונו המפורשת של חוק ההוצאה לפועל ולפיכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בקשת רשות הערעור נדחית. כונס הנכסים, כב"כ המבקשת, ישא בהוצאות המשיב 2 והמשיב 5 אשר התייצבו לדיון בפני בית המשפט , בסך של 3000 ₪ לכל משיב. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ערעורמקרקעיןרשות ערעור (בזכות או ברשות)עיקול