א. בפניי בקשה לסילוק הערעור שבכותרת, ע"א 13870-12-10 (להלן: "הערעור") על הסף. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המבקש מס' 2, מנהל כנגד המבקש מס' 1, החייב, מר יניב רון, הליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל, מס' 01-89998-96-5 (להלן בהתאמה: "הזוכה", "החייב" ו"תיק ההוצאה לפועל"). במהלך ההליכים מונה, ביום 28.6.2007, ב"כ הזוכה, עו"ד מנשה ששון, לכונס נכסים, על מנת לממש את דירתו של החייב, המשיב מס' 1 (להלן בהתאמה: "כונס הנכסים" ו"הדירה" או "הנכס"). מתוך כלל ההצעות שהוגשו לכונס הנכסים לרכישת הדירה, נבחרה הצעתם של המשיבים, (להלן: "הקונים") בהיותה ההצעה הגבוהה ביותר. ביום 29.12.2008 הגיש החייב לרשם ההוצאה לפועל הודעה על בקשה לפדות את הדירה. ביום 22.1.2009 אישר רשם ההוצל"פ לחייב לפדות את הדירה, בכפוף לתנאים שנקבעו. ביום 1.3.2009 הגיש החייב בקשה נוספת לפדות את הנכס, לאחר שלטענתו השיג מימון לפדיון הנכס מסוכנות הביטוח 'יותר' (להלן: "יותר") ברם, בקשתו נדחתה על ידי רשם ההוצל"פ ביום 24.3.2009 (מוצג 8 לערעור, עמ' 8). החייב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 24.3.2009 אשר נידונה בפניי (בר"ע 1380/09). במהלך הדיון שהתקיים בפניי, בבקשת רשות ערעור, כאמור, ביום 7.6.2009, קיבל החייב את המלצתי ועתר למחיקת בקשת רשות הערעור (מוצג 4 לערעור). לאחר שהחייב הגיש לרשם ההוצל"פ, ביום 11.6.2009, בקשה להארכת המועד לפדיון הנכס, הורה רשם ההוצל"פ כי כונס הנכסים יקיים פגישה עם הקונים והחייב על מנת ליישב את המחלוקות בין הצדדים. לאחר שפגישה זו נכשלה, דחה רשם ההוצל"פ, ביום 17.8.2009, את בקשת החייב למתן ארכה לפדיון הנכס, בנימוקים הבאים: "הבקשה שלפני הוגשה ביום 14.6.09 בחלוף כשלושה חודשים. לטענת החייב סוכנות הביטוח "יותר" (להלן: "יותר") עמה הוא קשור בהלוואות נוספות נאותה ליתן לו הלוואה נוספת בגובה סכום המכר. כונס הנכסים תומך בבקשת החייב. יצויין כי יותר הגישה בעבר בקשות נוספות (וחויבה בהוצאות בגין אחת מהן) לרבות לביטול הליך כינוס הנכסים. נקבע מועד לדיון אך יותר לא התייצבה לדיון ובשל כך נדחתה בקשתה תוך חיוב בהוצאות. התנהלות יותר מעלה ספיקות רבים. בהחלטה מיום 23/3/09 אושר המכר למציעים. ההחלטה הינה חלוטה. ודוק: המכר אושר באופן חד משמעי וללא כל סייג. על מנת לאפשר לצדדים לצמצם את נזקיהם הוריתי לכונס הנכסים לקיים ישיבה בנוכחות כל הצדדים. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. לפיכך ומאחר והחייב לא פדה את הנכס במועד בהתאם להחלטות שניתנו והיות והמכר אושר למציעים אשר לא חזרו בהם מן ההצעה ובהיעדר הסכמה בין הצדדים, הבקשה נדחית. הדרך להשיג על אישור המכר הינה בהגשת בר"ע (במועד הקבוע לכך) ולא בהגשת בקשה למתן ארכה לפדיון הנכס". ביום 15.9.2009 הגיש החייב לבית משפט השלום בתל אביב בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 17.8.2009. במסגרת בקשת רשות הערעור טען החייב בין היתר, כי לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית וראויה לפדות את הנכס וכי תנאי הצעתו לפדיון הנכס טובים מתנאי הצעת הקונים. עוד טען החייב כי ההליך למימוש הנכס שנוהל על ידי כונס הנכסים, היה לקוי. לאחר שהחליט בית משפט השלום (כב' השופט סובל) לדון בבקשת רשות הערעור של החייב כערעור, קבע בית המשפט כדלהלן: "אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהחזיר את המחלוקת שבין המבקש לבין המציעים, בהשתתפותו של כונס הנכסים לבירור יסודי וענייני בפני הרשם. בין היתר יש לברר האם אכן הצעתו של המבקש גבוהה ומשופרת מזו של המציעים וברת ביצוע עפ"י המבוקש, בהשוואה לדרכי התשלום של המציעים במידת הצורך יש לאפשר למציעים לשפר הצעתם, אם ירצו בכך, ולאפשר למבקש את זכות הפדיון במחיר הגבוה שיוצע. בנסיבות העניין דומני כי פרק זמן של 14 יום לביצוע הפדיון הינו זמן סביר אך הרשם מוסמך לקבוע כל מועד אחר שימצא לנכון. אין ספק כי המבקש זכאי לקבל מהכונס מכתב כוונות למה שמבקשים המציעים לקבל. ניתן אף לשקול ניסיון להסדר לפיו מי שלא יזכה בדירה יפוצה על ידי הצד הזוכה בפיצוי הוגן" (שם, עמ' 11). ביום 10.12.2009 הגישו הקונים את הערעור שבכותרת על פסק דינו של בית משפט השלום. בערעור טענו הקונים, בין היתר, כי לאחר שרשם ההוצל"פ אישר את הצעתם לרכישת הדירה, לא היה מקום לקבל הצעה נוספת של החייב לפדיון הדירה. עוד טענו הקונים כי החלטת רשם ההוצל"פ לאישור מכר הדירה הינה החלטה חלוטה וסופית. ביום 21.6.2010 הגיש החייב בקשה לסילוק הערעור על הסף - בקשה זו היא מושא פסק דין זה. ג. טענת החייב דינו של הערעור שהגישו הקונים הוא סילוק על הסף, שכן הערעור הוגש בלא שקיבלו הקונים רשות מבית משפט השלום או מבית משפט זה להגשתו. החייב טוען כי הערעור שבכותרת הינו ערעור 'בגלגול שלישי' המחייב קבלת רשות בית המשפט בטרם הגשתו. הקונים מחזיקים בדעה כי מוקנית להם זכות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום. בעניין זה, מפנים הקונים, להוראות סעיף 52(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). לחלופין, עותרים הקונים, למתן רשות ערעור. כונס הנכסים תומך בבקשת החייב לסילוק הערעור על הסף מהנימוקים המשפטיים עליהם היא מבוססת. גם לעמדת כונס הנכסים, לא היו רשאים הקונים להגיש ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בלא לקבל רשות ערעור. ד. דיון סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") קובע כדלקמן: "צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות רשם ההוצאה לפועל או שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו-58, יהא בזכות". כלומר, רק החלטות רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי' (ס' 19 לחוק ההוצל"פ); חיוב נאמן בחוב הפסוק (ס' 25 לחוק); חיוב צד שלישי בחוב הפסוק (ס' 48 לחוק) וחיוב כונס נכסים בפיצוי בגין נזק שגרם (ס' 58 לחוק) ניתנות לערעור בזכות בפני בית משפט שלום, שכן המדובר בהחלטות בהן הרשם "פוסק וחותך בזכויות מהותיות ומפעיל שיקול דעת שיפוטי" (בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (כרך א', מהדורה שביעית, 2010) עמ' 108). החלטותיו האחרות של רשם ההוצל"פ ניתנות לערעור ברשות רשם ההוצל"פ או שופט בית השלום, בפני בית משפט השלום. סעיף 80(ב), תוקן במסגרת תיקון 29 לחוק ההוצל"פ. התיקון נכנס לתוקפו ביום 15.5.2009. קודם לתיקון האמור קבע סעיף 80(ב) כי צווים והחלטות של רשם ההוצל"פ יהיו ניתנים לערעור, ברשות ראש ההוצל"פ או שופט בית המשפט המחוזי, לפני בית המשפט המחוזי, וכי ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ בנושאים האמורים לעיל, יהא בזכות. אם כן, החלטה של רשם ההוצל"פ שאינה החלטה עפ"י סעיפים: 19, 25, 48 ו-58 לחוק ההוצל"פ, ניתנת לערעור ברשות בפני בית משפט שלום. במקרה דנא, ערער החייב ברשות לבית משפט שלום על החלטת רשם ההוצל"פ שלא להתיר לו לפדות את הנכס. בית משפט השלום, כב' השופט סובל, נתן לחייב רשות לערער ומכוח סמכותו על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דן בבקשת רשות ערעור כבערעור. בפסק דינו הורה בית משפט קמא על החזרת הסוגיה שבמחלוקת לרשם ההוצל"פ ומתן ארכה לחייב לפדות את הנכס. כאמור הקונים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. והמחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה האם הקונים נדרשו לרשות בית משפט זה בטרם הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. סעיף 52(א) לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן: "(א) פסק דין של בית משפט שלום ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי". לעניין החלטות של בית משפט שלום שניתנו בערעור על החלטות רשם בית משפט שלום קובע חוק בתי המשפט: סעיף 96(ב) "החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד". בסעיף 96(ג) "החלטה של בית משפט שלום בערעור לפי סעיף קטן (ב), למעט בסוגי החלטות שנקבעו בצו לפי הוראות סעיף 52(ג), ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה או מאת בית המשפט המחוזי או אחד משופטיו". אם כן, בהתאם להוראות סעיף 96(ב) ו(ג) לחוק בתי המשפט החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ניתנה לערעור ברשות בפני בית המשפט המחוזי. בפסק דינו בעניין בש"א 7338/01 וינברג דורון ושות' נ' כהנא, פ"ד נו(2) 913 (2002) (להלן: "פס"ד וינברג דורון"), קבע כב' השופט ריבלין, המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, כי כאשר החלטת בית משפט אשר ניתנה בערעור על החלטת רשם הינה בבחינת 'פסק דין' המסיימת את ההליך, הערעור על החלטה זו הוא בזכות. באותו מקרה הגישה המערערת תביעה אזרחית בבית משפט מחוזי, אשר המשיב ביקש לדחותה על הסף. רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה לסילוק על הסף. המשיב ערער על החלטת רשמת בית המשפט מחוזי, הערעור התקבל ותביעתה של המערערת נדחתה. כב' השופט ריבלין קבע כי הערעור על פסק דינו של בית משפט מחוזי שניתן בערעור על החלטת אחרת של רשם הינו בזכות, זאת מאחר והמדובר בפסק דין הדוחה את התביעה שהגישה המערערת. כך בלשון כב' השופט ריבלין: "אולם ישנו סוג נוסף של החלטות, מלבד שני הסוגים שנמנו לעיל, אשר יכולות להינתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשם, והוא - החלטה של בית-משפט מחוזי המהווה פסק-דין בערעור על החלטה אחרת של רשם בית-המשפט המחוזי. כזה הוא המקרה בעניין שלפנינו, שבו החלטת רשמת בית-המשפט המחוזי שלא לדחות על הסף את התובענה היוותה החלטה אחרת, ואילו החלטת בית-המשפט המחוזי בערעור, שבה הוא דחה את התובענה על הסף, היוותה פסק-דין המאחד בתוכו הן את ההחלטה לבטל את קביעת הרשם והן את תוצאתה - מתן פסק-דין הדוחה את התובענה. על פסק-הדין ניתן לערער בזכות. אכן, זהו הטעם העומד ביסוד הקביעה כי קיימת זכות ערעור בע"א 13/80 הנ"ל [2], שהוזכר לעיל. אין הצדקה ליצירת הבחנה, לעניין זכות הערעור, בין מקרנו העוסק בבקשת דחייה על הסף לבין המקרה שם, שבו כאמור קיבל בית-המשפט המחוזי ערעור על החלטת רשם ליתן רשות להגן בסדר דין מקוצר וקיבל את התביעה (ההדגשה אינה במקור - י.ש.). (ראו גם: רע"א 1102/04 יצחק וולך נ' עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ). יצויין, כי דעה שונה הובעה באמרת אגב על ידי כב' השופט רובינשטיין בעניין רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited נ'Albany Park Limited. בהחלטתו ציין כב' השופט רובינשטיין, בהערת אגב, כי יתכן שבנסיבותיו של פס"ד וינברג דורון, הערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית משפט המחוזי אשר דחה את התביעה על הסף, שניתן בערעור על החלטה אחרת של רשם, הינו בבחינת ערעור בגלגול שלישי, המצדיק רשות ערעור, ולא ערעור בזכות, כפי שקבע כב' השופט ריבלין. מכל מקום בעניין Kirkham נידונה טענת המבקשת לפיה ההלכה בעניין חניון חיפה (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123) אינה חלה עת עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שבו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת רשם בית המשפט המחוזי. כב' השופט רובינשטיין קובע כי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט מחוזי שניתן בערעור על החלטת רשם הינו בגדר 'גלגול שלישי' המחייב רשות ערעור. כב' השופט רובינשטיין קובע כי: "2) (א) דרך עקבית לטיפול בכל אלה היא לדעתי בהעמדת השאלה האם היה לצד המעוניין יומו הערעורי, ואזי יום ערעורי נוסף טעון רשות; בחקיקה הקיימת ככלל כך בתחום האזרחי וכן המינהלי, ואף מקום שערעור על החלטה (אחרת) טעון רשות, אפשר בכל מקרה לערער על ההחלטה בזכות בגדרי הערעור על פסק הדין או ההחלטה ה"סופית" בתיק ...מכל מקום, אין ענייננו בהחלטות ש"סיימו" את התיק אלא בהחלטות ביניים, והריהו בוודאי גלגול שלישי הטעון רשות, לאחר שהבקשה כבר נבחנה בכור המצרף של שני פורומים שיפוטיים; והנה במהותו אין התיק מעלה נושאים נורמטיביים החורגים ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותם נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי, על פי האמור בהחלטת חניון חיפה". עוד יוסף, כי גם ד"ר בן נון מציין בספרו (ד"ר ח' בן נון הערעור האזרחי (2004)) כי לדעתו "פתרונו של השופט ריבלין פוגע בהרמוניה שיצר חוק בתי המשפט כי חוק זה לא בהכרח "שתק" - המילה "החלטה" כוללת בחובה הן "פסק דין" והן "החלטה אחרת" (כפי שמצויין בתקנה 1 לתקנות סדר הדין) ועל כן הפתרון ההרמוני יותר שאין שני ערעורים רצופים בזכות על אותה החלטה" (שם, עמ' 121, ה"ש 32). מכל מקום מקרה זה שונה מפס"ד וינברג דורון, באשר החלטת בית משפט קמא אינה מהווה פסק דין מבחינה מהותית ואין היא מסיימת את ההליך. שאלה נפרדת שעולה בענייננו, היא האם בכלל סעיף 96(ג) לחוק בתי המשפטהקובע כאמור, כי החלטת בימ"ש שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם בית המשפט השלום ניתנת לערעור ברשות בפני בית המשפט המחוזי, חל גם כאשר המדובר בהחלטה של בית משפט השלום, אשר ניתנה בערעור על החלטות רשם ההוצל"פ. בעניין רע"א 355214-05-10 (מחוזי נצרת) הקסטודיה דה טרה סנטה נ' דוד אוחנה (טרם פורסם, 11.10.2010) קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בהחלטתו כי "הערעור על החלטת בימ"ש שלום שניתנה בערעור על רשם ההוצל"פ הינו ברשות, זאת בהתאם לסעיף 96 (נוסח משולב) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, ובהתאם לסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967". כלומר, בית המשפט המחוזי בנצרת הסתמך על סעיף 96 לחוק בתי המשפט בקובעו כי דרושה רשות על מנת להגיש ערעור על החלטת בימ"ש שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. במקרה אחר נקבע על ידי כב' השופט אברהם יעקב מביהמ"ש המחוזי מרכז כי סעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט אינו מתייחס לערעורים על פסקי דין של בית משפט שלום שניתנו בערעור על החלטות של רשם ההוצל"פ. יחד עם זאת, קבע כב' השופט אברהם יעקב, כי על פסק דין של בית משפט שלום שניתן בערעור על החלטות רשם ההוצל"פ בעניינים שאינם לפי סעיפים 19, 25, 48 ו-58 ניתן לערער ברשות בפני בית משפט מחוזי, ואילו ערעור על פסק דין של בית משפט שלום בעניינים המצויים בסעיפים לעיל יהיה בזכות בפני בית משפט מחוזי (ראו: רע"א 41364-04-10 (מחוזי מרכז) עדו עמרם נ' פי.אס.אי אקולוגיה בע"מ ואח' (טרם פורסם, 8.11.2010) (להלן: "עניין עדו עמרם")). סעיף 96 לחוק בתי המשפט מצוי בפרק ג' לחוק שכותרתו 'רשמים', אשר מסדיר בין היתר, את סמכותם של רשמי בתי המשפט, ואת הערעור על החלטותיהם. סעיף 84 לחוק בתי המשפט, המצוי בפתחו של פרק ג' האמור קובע כי: "84. (א) נשיא בית המשפט העליון רשאי, באישור שר המשפטים, למנות שופט או אדם הכשיר להתמנות שופט בית משפט שלום, לרשם או לסגן רשם של בית המשפט העליון, של בית משפט מחוזי או של בית משפט שלום. (ב) הודעה על המינוי תפורסם ברשומות ומשפורסמה אין עוררין על המינוי. (ג) בפרק זה, "רשם" - מי שנתמנה רשם או סגן רשם לפי סעיף זה." לכאורה מחד, למקרא סעיף 84 לחוק בתי המשפט ניתן להסיק כי סעיף 96, העוסק כאמור בערעור על החלטות רשמי בתי המשפט, אינו חל על ערעורים המוגשים על החלטות רשמי ההוצל"פ. מאידך, סבורה אני כי כל עוד לא קבע המחוקק הסדר ספציפי לעניין ערעור על החלטת בית משפט שלום, שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, כפי שקבע לגבי ערעורים על החלטת רשם ההוצל"פ, הרי שיש להחיל את ההסדר הקבוע בסעיף 96(ג) גם בעניין זה. זאת במיוחד, כאשר כיום, טרם נחקק התיקון לחוק, האמור להסדיר את מעמדם וסמכויותיהם של רשמי ההוצל"פ, עליו אעמוד בהמשך (הצ"ח ההוצאה לפועל (תיקון מס' 32) (רשמי הוצאה לפועל), התשע"א- (2010) (להלן: "הצ"ח ההוצל"פ (תיקון מס' 32)"). סבורה אני, איפוא, כי כל עוד לא נקבע על ידי המחוקק הסדר ספציפי לעניין הערעור על החלטות בית משפט שלום שניתנו בערעור על החלטות רשמי ההוצל"פ, יש להחיל את ההסדר הקבוע בסעיף 96(ג) לפיו ערעור על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ מחייב מתן רשות. זאת ועוד, גם אם סבורה הייתי כי סעיף 96(ג) לא חל כאשר מדובר בערעור על החלטות רשם ההוצל"פ, לא היה בידי לקבל את עמדת הקונים לפיה עומדת להם הזכות לערער על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. קבלת עמדת הקונים תוביל לתוצאה אבסורדית, שלפיה יידרש בעל דין לרשות ערעור על מנת להגיש ערעור לבית משפט שלום על החלטת רשם ההוצל"פ שאינה בעניינים המנויים בסעיפים: 19, 25, 48 ו-58, ואילו, בגין החלטת בית משפט שלום זו, מוקנית לו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. סבורה אני, כפי שציין כב' השופט רובינשטיין בעניין Kirkham כי "דרך עקבית לטיפול בכל אלה היא לדעתי בהעמדת השאלה האם היה לצד המעוניין יומו הערעורי, ואזי יום ערעורי נוסף טעון רשות". בהתאם לכך, איני מקבלת את עמדת הקונים כי הערעור לערכאה שלישית, כבענייננו, לאחר ששתי ערכאות כבר דנו בסוגיה, הוא ערעור בזכות. למעלה מן הדרוש, ולמרות ששאלה זו אינה עולה בענייננו, אוסיף, כי בניגוד לדעת כב' השופט אברהם יעקב בעניין עדו עמרם, סבורה אני כי גם ערעור על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בעניינים המנויים בסעיפים: 19, 25, 48 ו-58 טעון רשות להגשתו. לא נראה לי סביר כי מטרת המחוקק בתיקון 29 לסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל הייתה להקנות לבעלי הדין זכות ערעור כפולה, קרי הזכות לערער על החלטת רשם ההוצל"פ לבית משפט שלום, והזכות לערער על החלטת בית משפט שלום שניתנה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ לבית משפט המחוזי. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הרעיון שעל מנת שערכאה שלישית תידון בעניין כלשהו, שכבר נידון בשתי ערכאות קודמות, נדרשת רשות לערער. לעניין זה יפים דברי כב' השופט רובינשטיין שנאמרו במסגרת רע"א 1310/09 עזבון שמואל זילברשטיין ז"ל נ' עו"ד דוד הנדל ז"ל (טרם פורסם, 2009, פסקה ה להחלטה): "בכל הכבוד, מערכת בתי המשפט, בעומסים המוטלים עליה, אינה יכולה להרשות לעצמה את המותרות של גלגול שלישי, לא כל שכן רביעי .. זאת - אלא אם בשאלה בעלת חשיבות החורגת מתחומם של הצדדים עסקינן". בין יתר טענותיהם, נסמכו הקונים על סעיף 3 להצ"ח ההוצל"פ (תיקון מס' 32) שבו הוצע לתקן את סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל באופן הבא: "בסעיף 80 לחוק העיקרי - בכותרת השוליים, אחרי "ערר" יבוא "עתירה"; במקום סעיף קטן (ב) יבוא: "(ב) על צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א) ניתן להגיש עתירה לבית משפט השלום, ואולם על החלטה לפי סעיפים 19, 25, 48 ו-58 ניתן לערער בזכות לבית משפט השלום"; בסעיף קטן (ב1), במקום "ערעור בעניין" יבוא "צווים והחלטות של רשם הוצאה לפועל בעניין", במקום "לרבות ערעור על החלטה" יבוא "לרבות החלטה" ובמקום "יידון בזכות" יבוא "ניתנים לערעור בזכות"; אחרי סעיף (ב1) יבוא: " (ב2) פסק דין של בית משפט שלום בעתירה או בערעור שהוגשו לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) ניתנים לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי".; בדברי ההסבר לתיקון האמור צוין, בין היתר, כי "מוצע להוסיף לסעיף 80 לחוק את סעיף קטן (ב2) שעניינו ערעור על פסק דין של בית משפט שלום בעתירה או בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל. עד לתיקון 29 קבע סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל כי ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל יהיה לבית משפט מחוזי. במסגרת תיקון מס' 29 תוקן הסעיף האמור ונקבע בו כי הערעור על החלטת הרשם יוגש לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי. כדי למנוע מצב שבו יהיה אפשר להשיג על החלטת רשם הוצאה לפועל שלוש פעמים (ערעור ראשון או עתירה לבית משפט השלום, בהתאם לקבוע בסעיף 80 לחוק, כנוסחו המוצע; ערעור שני בזכות לבית המשפט מחוזי, בהתאם להוראות סעיף 52(א) לחוק בתי המשפט, וערעור שלישי ברשות לבית המשפט העליון), מוצע לתקן את סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל ולקבוע בו, במסגרת סעיף קטן (ב2) המוצע, חריג לכלל האמור בסעיף 52(א) לחוק בתי המשפט, ולפיו יהיה אפשר לערער לפני בית המשפט המחוזי על פסק הדין של בית משפט השלום בעתירה או בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל שהוגשו לפי סעיף 80(ב) ו-(ב1) לחוק ההוצאה לפועל, רק אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי". על יסוד הצעת החוק האמורה ודברי ההסבר שהובאו לעיל טענו הקונים כי הדין הקיים כיום מקנה להם זכות לערער על פסק דינו בית משפט השלום שניתן בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. אין בידי לקבל את טענת הקונים. כפי שציינתי לעיל מושכלות יסוד הן, מימים ימימה, גם בלא הקביעה שסעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט חל בענייננו, כי בעל דין נדרש לרשות על מנת שיוכל להביא לפתחה של ערכאה שלישית עניין שנידון כבר בשתי ערכאות קודמות. לטעמי בתיקון המוצע מבקש המחוקק, עם הסדרת מעמדם וסמכויותיהם של רשמי ההוצל"פ, להבהיר את אופן הגשת הערעורים על החלטות רשם ההוצל"פ. ברם, אין חדש תחת השמש, והקונים המעוניינים להביא את עניינם בפני ערכאה שלישית - בית משפט זה - נדרשים לקבלת רשות ערעור. ה. סוף דבר לאור האמור דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להתקבל, והערעור נמחק. בתגובתם לבקשה לסילוק על הסף ביקשו, לחלופין, הקונים לראות בערעור שהוגש על ידם, מושא החלטה זו (ע"א 13870-12-09) כבקשת רשות ערעור, וכבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הקונים טוענים כי ראוי במקרה זה להאריך את המועד להגשת בר"ע על פסק דינו של בית משפט השלום וזאת מטעמים שונים. אינני סבורה כי נכון היה לכרוך בתגובת הקונים גם בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע. משכך, אם אמנם עותרים הקונים לראות בערעור שהוגש בקשת רשות ערעור וכן עותרים להארכת המועד להגשת בר"ע, עליהם לפנות בהליך כדין שיוכרע ע"י הרשם. בנסיבות העניין ובשל הסוגיה המשפטית שמקורה באי בהירות משפטית שנוצרה לאחר חקיקת תיקון 29, כמפורט בפסק הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. רשםערעור על החלטת רשםערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)