1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.11.2013 (רמ"ש 58213-06-13, השופטת ר' למלשטריך-לטר). בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 16.5.2013 (ת"ע 39271-03-12, השופטת א' מירז), שדחתה בקשה לביטול צו מניעה זמני והורתה על מינוי בא-כוחו של המשיב 1 למנהל עיזבון זמני. רקע והליכים קודמים 2. המבקש, המשיב 1 והמשיבות 6-3 הם אחים. אביהם (להלן: המנוח) נפטר ביום 17.6.2009, והותיר אחריו צוואה שנערכה ביום 27.8.2007 (להלן: הצוואה). המשיב 2 הוא עזבונו של המנוח. המנוח הוריש בצוואתו לשני בניו, המבקש והמשיב 1 (להלן: האחים) 50% ממניותיה של חברה מסוימת (להלן: החברה), והורה בה כי כל בן יקבל 25% מהמניות. אולם, למעשה, בעת פטירתו של המנוח נותרו ברשותו רק 25% מן המניות החברה, שכן עוד קודם לפטירתו הוא העביר למשיב 1 במתנה את יתרת 25% המניות. לאחר פטירת המנוח, ועוד טרם קיומו של צו קיום צוואה, העביר המבקש על שמו את 25% המניות שנותרו רשומות על שם המנוח בעת פטירתו. 3. בשלב זה, התעוררה מחלוקת בין האחים. המבקש טען כי הוא זכאי לקבל את 25% המניות שנותרו ברשות המנוח ערב פטירתו, בטענה כי המנוח העביר לו במתנה מניות אלו עוד בחייו, אך הוא עצמו עיכב את רישומן על שמו מטעמים הנוגעים להגנה על נכסיו. לעומת זאת, המשיב 1 גרס כי על פי הצוואה יש לחלק את המניות שנותרו כחלק מנכסי העיזבון לשני האחים כך שכל אחד מהם יקבל 12.5% מניות. 4. ביום 14.3.2012 הגיש המשיב 1 בקשה לקיום צוואתו של המנוח לרשם לענייני ירושה, ובימים 22.3.2012 ו-26.3.2012 הגיש בקשות לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה למתן סעדים זמניים: מינוי מנהל עיזבון זמני ומתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקש לעשות שימוש במניות שהעביר על שמו. ביום 26.3.2012 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש, במעמד צד אחד (ת"ע 39271-03-12, השופט ב' ברגר) (להלן: ההחלטה הראשונה). במהלך החודשים אפריל עד מאי 2012 הגיש המבקש בקשה לביטולו של צו המניעה הזמני וכן תגובה לבקשה למינויו של מנהל עיזבון זמני. 5. ביום 16.5.2013, לאחר שהוגשו כתבי הטענות של הצדדים, ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבקשה לביטול צו המניעה הזמני ובבקשה למינוי מנהל עיזבון זמני (ת"ע 39271-03-12, השופטת א' מירז). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו ולא יצומצם בהיקפו, אך חייב את המשיב 1 בהפקדת התחייבות עצמית בתוך 7 ימים, שאם לא כן יפקע הצו. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשתו של המשיב 1 למינוי בא-כוחו (עו"ד עטאללה דוקאן) למנהל עיזבון זמני למשך 6 חודשים. בית המשפט לענייני משפחה הורה כי מנהל העיזבון הזמני יכנס את נכסי העיזבון וישמור עליהם, יבוא בדברים עם מנהל החברה בקשר לזכויות המנוח בחברה במועד פטירתו ויגיש דו"ח באשר למצב מניות המנוח עובר לפטירתו בתוך 30 יום מהמינוי (להלן: ההחלטה השנייה). 6. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 27.6.2013. המבקש טען כי ההחלטה ניתנה מבלי שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה דיון במעמד שני הצדדים כמתחייב על פי הדין. כמו כן, העלה המבקש טענות באשר לכך שהסעד הזמני הוא גורף ובלתי מוגבל בזמן, ולכן פוגע פגיעה קשה בזכותו לפעול במניותיו בחברה. המבקש הוסיף וטען כי בא כוחו של צד אחד אינו יכול לשמש בתפקיד של מנהל עיזבון זמני, המחייב פעולה חסרת פניות לטובת שני הצדדים. מנגד, טען המשיב 1 כי יש למחוק את בקשת רשות הערעור על הסף בשל הגשתה באיחור (למעלה מ-30 יום ממועד מתן ההחלטה), וכן כי טענותיו של המבקש עוסקות במחלוקת העובדתית בדבר העברת המניות. 7. ביום 11.11.2013, עוד בטרם נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו, התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה במסגרתו העלו הצדדים טענות באשר לשאלה האם 25% המניות שהיו רשומות על שם המנוח בפטירתו (והיום רשומות על שם המבקש) שייכות לעיזבון או למבקש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מחלוקת זו צריכה להתברר בהליך אחר וכי ההליך שבפניו נסב רק על הצו לקיום הצוואה (שבו לא מתבררת סוגיית היקף העיזבון) ועל מינויו של מנהל עיזבון קבוע. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה האריך את מינויו של מנהל העיזבון הזמני לתקופה של 6 חודשים נוספים וכן קבע כי הוא יהיה מוסמך לאסוף מידע בקשר לנכסי העיזבון עובר לפטירת המנוח. לבסוף, פסלה עצמה השופטת א' מירז מהמשך הטיפול בתיק בשל היכרותה עם בא כוח המבקש (להלן: ההחלטה השלישית). 8. ביום 14.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה שהגיש המבקש לערער על ביטול צו המניעה הזמני ועל מינויו של מנהל העיזבון הזמני. בית המשפט המחוזי קבע כי בהעדר אסמכתה לטענת המבקש לפיה ההחלטה הומצאה לו רק ביום 28.5.2013, הרי שחלף המועד הקבוע להגשתה של בקשת רשות הערעור. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי בכל מקרה המחלוקת בין הצדדים היא ברובה עובדתית ולפיכך אין מקום להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטה בנושא של מתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבפני בית המשפט לענייני משפחה הובאו ראיות לכאורה לכך שהמניות הועברו על שמו של המבקש לאחר פטירתו של המנוח וטרם שניתן צו לקיום צוואה ולפיכך היה מקום לכאורה למתן צו מניעה זמני. 9. לשם השלמת התמונה אציין כי בבית המשפט המחוזי חיפה תלוי ועומד הליך נוסף שנסב על תביעה שהגיש המשיב 1 ביום 24.11.2011 כנגד המבקש בטענות בדבר פעולות בלתי חוקיות בחברה ובדבר עושק המיעוט. להליך זה צורף בהמשך גם מנהל העיזבון הזמני כצד, בהתאם לבקשה שהוגשה בעניין זה על-ידי המשיב 1 (ת"א 46827-11-11). בקשת רשות הערעור 10. בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשת רשות הערעור של המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקש טוען כי הבקשה מעלה סוגיות עקרוניות באשר לתקינות ההליך השיפוטי ולהקפדה על צדק דיוני. המבקש טוען כי בית משפט לענייני משפחה, שקבע במסגרת ההחלטה השלישית כי המחלוקת לעניין 25% ממניות החברה הרשומות על שם המבקש לא תתברר לפניו, לא היה מוסמך ליתן סעד זמני הקשור בהן. בנוסף, טוען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה נתן סעד ארעי במעמד צד אחד, שהפך בהמשך לסעד זמני, מבלי לקיים דיון במעמד שני הצדדים בתוך 14 ימים (כפי שמורה תקנה 367(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין)). עוד הוא טוען כי כשניתן הצו הארעי במסגרת ההחלטה הראשונה לא נדרש המשיב 1 להעמיד כנגדו בטוחות (בניגוד לאמור בתקנה 364 לתקנות סדר הדין). המבקש טוען גם כי צו המניעה הזמני ניתן בעניין שלחברה יש בו אינטרס מובהק, וחרף זאת לא ניתנה גם לה זכות טיעון בהליך. 11. לגופו של עניין, טוען המבקש כי צו המניעה הזמני ניתן שלא כדין וללא נימוק והוא פוגע קשות בקניינו של המבקש, כמו גם בהתנהלותה של החברה. עוד טוען המבקש כי ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוא הליך למתן צו לקיום צוואה, ועל כן לא נועד להכריע בסוגיית היקפו של העיזבון. בשל כך, כך נטען, הסעד שניתן, אשר מכוון לטענות הנוגעות להיקפו של העיזבון, אינו יכול לעמוד. כמו כן, המבקש משיג על עצם מינויו של מנהל העיזבון הזמני ובעיקר על זהותו, כמי שמייצג את המשיב 1, אשר שרוי במחלוקת קשה עם המבקש. המבקש טוען כי מנהל העיזבון שמונה אינו יכול או ראוי לשמש בתפקיד זה בשל ניגוד העניינים המובנה שבו הוא נמצא. 12. המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשה, כמפורט להלן. יצוין כי המשיבות 6-3 נמנעו מלהשתתף בהליך שמן הבחינה המעשית נוגע לסכסוך בין המבקש למשיב 1. 13. בפתח הדברים טוענים המשיבים 2-1 כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור שכן לטענתם היא חסרת בסיס ונועדה להטרידם בהליכי סרק. הם מדגישים כי מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שעניינה סעד זמני, החלטה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה, מה גם שהבקשה כבר נדחתה בערכאת ערעור אחת. על כך מוסיפים המשיבים 2-1 כי הבקשה נסבה כל כולה על נסיבות המקרה הספציפי ואינה מעלה שאלה עקרונית. 14. בנוסף לכך, טוענים המשיבים 2-1 כי המבקש הגיש את תגובותיו לסעדים הזמנים מבלי לתמוך את גרסתו העובדתית בתצהירים ובמסמכים כנדרש, ולפיכך רשאי היה בית המשפט לענייני משפחה להתעלם מתגובותיו ואף למחקן. עוד הם טוענים כי ההחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה התבססה על תשתית עובדתית מוצקה, ובכלל זה על החשש שהמבקש יעשה שימוש לרעה במניות בשל חובות שהוא חב לנושים שונים. דיון והכרעה 15. לאחר העיון בבקשה ובתגובה לבקשה וכן בחומר שצורף אליהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. 16. כלל הוא שבקשות רשות ערעור ב"גלגול" שלישי נבחנות באמת מידה מחמירה, לפיה רשות ערעור תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). על כך יש להוסיף כי אמת המידה לקבלתה של בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטת ביניים שעניינה סעד זמני היא אף מחמירה יותר: ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים (ראו: 5072/00 יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2001); בע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (19.7.2012); רע"א 3825/13 המוסד לביטוח לאומי נ' מחיסאן, פסקה 10 (9.6.2013)). הבקשה שבפני, נטועה כולה בנסיבות המקרה הספציפי והיא אינה מעוררת שאלה הראויה לדיון ב"גלגול שלישי". 17. אכן, יש לכאורה ממש בטענת המבקש לפיה בית המשפט לענייני משפחה אינו רשאי לחרוג מקביעתן של תקנות סדר הדין כי ברגיל בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים (תקנה 366(א)) וכי במקרה שבו ניתן סעד זמני במעמד צד אחד על בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו (תקנה 367(א)) (תקנות אלו חלות אף על בית המשפט לעניינים משפחה מכוחה של תנקה 258ב(ב)) (ראו: בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132, 143-142 (2004)). יחד עם זאת, הלכה ידועה היא כי טעות בערכאה הדיונית אינה מקימה, כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי (ראו: רע"א 8768/13 גרמה נ' עוזיר, פסקה 11 (‏12.1.2014) וההפניות שם). 18. אף הטענות שעניינן זהותו של מנהל העיזבון הזמני אינן מצדיקות במקרה זה הענקתה של רשות ערעור. אכן, ברגיל, בית המשפט ימנה מנהל עיזבון ניטראלי שאין לו זיקה ליורש זה או אחר, על מנת למנוע מראית עין של ניגוד עניינים (ראו: בר"ע 206/70 ישיבת פורת יוסף בישראל נ' חומי, פ"ד כה(1) 57 (1971); בע"מ 8203/05 פלוני נ' פלוני, פסקה ה' (26.10.2005); שאול שוחט, מנחם גולדברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 170-169 (מהדורה שישית, 2005)). יחד עם זאת, בנסיבות שבהן מדובר במינוי זמני לתקופת ביניים קצרה של מספר חודשים, כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, לא ראיתי להתערב בהחלטה אף בעניין זה. לא למותר להזכיר, כי מנהל עיזבון זמני אינו מוסמך לחלק את נכסי העיזבון בין היורשים (ראו: בע"מ 7564/13 פלונית נ' פלונית, בפסקה 9 (‏20.11.2013)). 19. שיקול נוסף התומך בדחייתה של הבקשה שבפני נעוץ בהחלטה השלישית, אשר החריגה הלכה למעשה את הדיון במניות נשוא הבקשה שבפני ממסגרת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה. ככל שתתקבל טענת המבקש לפיה החלטה זו יצרה שינוי נסיבות המצדיק את ביטולו של צו המניעה הזמני, הרי שיש בכך כדי לייתר את הדיון שבפני. לכאורה, דרך המלך לדיון בטענה זו היא פנייה לערכאה הדיונית, היינו לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה לעיון מחודש בהחלטה למתן צו המניעה הזמני, נוכח האמור בהחלטה השלישית. בשל נסיבות העניין והתמשכותו של ההליך בטוחני שבית המשפט לענייני משפחה ייתן קדימות לטיפול בבקשה מעין זו, ככל שתוגש. אין צריך לומר שאין בהחלטתי זו משום קביעת מסמרות באשר להחלטה בבקשה כאמור, ככל שתוגש. 20. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. סעד זמנירשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור