תביעה כספית ע"ס של 31,000 ₪ שעניינה כספי הלוואה אשר טוען התובע כי ניתנה לנתבעים, או למי מהם, ולא הושבו. טענות התובע התובע תיווך בין הנתבעים לספק בחו"ל בשם KC EKECTRONICS (להלן: "הספק מחו"ל" או "חברת קי.סי.") בעזרת סוכן מקומי בשם הרצל סמוכה (להלן: "הסוכן סמוכה") בעסקה לרכישת חוטים לצורך ייצור כבלים ורתמות. המוצרים נרכשו, בתחילת שנת 2008, ע"י הנתבעת 2, חברת הולדר (להלן: "הנתבעת" או "הולדר") מהספק בחו"ל ולאחר האספקה הוצאו חשבוניות על סך כולל של 6,679.2$. הנתבעת לא שילמה לספק את התשלום השלישי בגין המוצרים וכתוצאה מכך נאלץ התובע להתמודד עם דרישות והפצרות רבות מהסוכן סמוכה, נציג הספק בארץ, בהיותו מי ששידך בין הצדדים לעסקה. לאחר שהספק איים בנקיטת הליכים משפטיים, ביקש הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") מהתובע כי יעזור ויממן את תשלום היתרה. התובע הסכים לכך ושילם את חובה של הנתבעת לחברת קי.סי., בסך של 4,452$. התובע פנה בבקשות חוזרות ונשנות, הן בכתב והן בטלפון, להשבת הסכום אך לשווא, ותביעה זו הינה, איפוא, להשבת סכום ההלוואה. זה המקום לציין כי למרות שסכום התביעה הועמד ע"ס של 31,000 ₪, הרי שהסעד שנתבקש בגוף התביעה הינו חיוב הנתבעים לשלם סך של 23,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות ושכ"ט. 3. בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע חזר זה על טענותיו בתביעה, אך לעומת הנטען בה, לפיו הנתבעים לא שילמו את התשלום השלישי (סע' 4 לתביעה), נטען בתצהיר כי הם לא שילמו את התשלומים הראשון והשני (סע' 6 לתצהיר). 4. בתצהיר נטען כי קיימת עילה גם נגד הנתבע באופן אישי מאחר וזה ביקש ממנו טובה אישית לשלם את החוב של הנתבעת, אשר נהנתה מההלוואה ולפיכך ההחזר הכספי נתבע גם ממנה. טענות הנתבעים 5. הנתבעים הכחישו את טענות התובע ואת קבלת ההלוואה. הם טענו כי בחודש פברואר 2008 פנה התובע לנתבעת כדי ששניהם יקבלו הזמנת עבודה מחברת אורביט בע"מ בנתניה, זאת בטענה כי התובע לא מסוגל לקחת על עצמו היקף כזה של עבודה. הסיבה האמיתית היתה, כך נטען, המניעות שלו לבצע סוג כזה של עבודה בשל הסכם עליו חתום עם מעסיקתו הקודמת. הנתבעים מבקשים להתבסס בעניין זה על פסק דין שניתן ע"י ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב - יפו, מיום 20.11.2011, בתביעה שהגישה חברת אי.איי.אם, בין היתר נגד התובע כאן, בעניין הפרת תניית אי תחרות בהסכם העסקה בינה לבין התובע. (כבר כאן יצוין כי פסה"ד בוטל בהסכמה ע"י ביה"ד הארצי לעבודה, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה כוללת במסגרתה סוכם גם על דחיית התביעה שהוגשה בביה"ד האזורי). בהתאם לסיכום בין התובע לנתבעת, הזמנות העבודה יצאו על שם הנתבעת, והתשלום היה לפי החלוקה היחסית בעבודות שביצעו הצדדים. עם זאת, מהחשבוניות שהוציא התובע עלה כי הוא חייב את הנתבעת בסכום המלא של הפריט, חלקים ועבודה ולא התחשב בפריטים שהנתבעת שילמה, דבר שיצר עיוות בחישובי התובע והפרשים גדולים לזכותו. 6. ההזמנה נשוא הדיון סופקה לתובע ולנתבעת לפי חלוקה שנקבעה בין הצדדים, והנתבעת שילמה את חלקה בסך 9,194 ₪ בשיק מיום 19.4.2009. ניסיונותיו של התובע לחייב את הנתבעת במלוא סכום ההזמנה, במיוחד כאשר מרבית ההזמנה נלקחה על ידו, מהווים ניסיון לקבלת כספים במרמה. 7. הנתבע טען כי בכל מקרה, אין עילת תביעה נגדו באופן אישי, שכן גם לשיטתו של התובע הוא שילם חוב של הנתבעת 2 ואין מדובר בהלוואה אישית לנתבע. 8. לחילופין, טענו הנתבעים לקיזוז נזקים שגרם להם התובע ובין היתר סך של 118,000 ₪ בתוספת מע"מ, שנלקח על ידי התובע ביתר וכן נזקים של אובדן הכנסות, אובדן מוניטין ונזקים אחרים הנובעים מהתנהלותו של התובע והשימוש הבלתי חוקי שעשה ללא הרשאה במסמכי החברה הנתבעת. 9. לכתב ההגנה צורפו מסמכים רבים, ובין היתר פסק הדין של ביה"ד האזור לעבודה בת"א -יפו, מסמכים הקשורים להזמנה מחברת אורביט, חשבוניות מחברת יו.אנ.איי וחברת טי.טי.אי והעתק שיקים שמשכה חברת הולדר. 10. בתשובה לכתב ההגנה, טען התובע כי אין כל קשר בין עסקת אורביט לחוב שעל הנתבעים לשלם. עדויות הצדדים וראיותיהם עדות התובע וחקירתו הנגדית 11. גרסתו של התובע בתצהיר הינה פשוטה ועיקרה חזרה על הנטען בכתב התביעה. הוא טען כי הנתבעת רכשה סחורה בשווי 6,679$ מחברת קי.סי. וקיבלה בגינה חשבוניות. מאחר והספק הכיר את התובע ולא את הנתבעים, הוא לא הסכים לתת להם אשראי והתובע היה זה שתיווך בעסקה. כנגד החשבניות, בוצעו בפועל 3 תשלומים. התובע העיד : "שני תשלומים אני העברתי לנציג של הספק בארץ ואת התשלום השלישי הולדר שילם בשיק. נתתי כסף באופן אישי ופרטי לנתבע מס' 1". (שורות 16-16 עמ' 2 לפר'). לגבי הסחורה שהוזמנה מחברת קי.סי, העיד התובע כי "אולי זה קשור לחב' אורביט כי הפריט הזה נעשה בו שימוש כאחד מהדברים של אורביט" (שורות 10-11 עמ' 2 לפר'). 12. התובע נשאל, בחקירתו הנגדית, לגבי הקשר של חברת יו. אן. איי לעסקה והשיב כי חברת זו היא של הוריו והוא נותן לה שירותים. החברה עשתה שירותי רכש ומכרה שירותי ייצור עבור הנתבע עבור העסקה של אורביט. התובע הכחיש את טענת הנתבע לגבי החלוקה בין הצדדים, בעסקה של קי.סי., הכחיש כי המסמך עליו הצביע הנתבע כ-ג.1. קשור להזמנה נשוא התביעה והכחיש כי קיבל חלק מהסחורה שהוזמנה. לטענתו, הנתבעת הייתה מי שקיבלה את הסחורה וכל עסקה שהייתה, היתה בין הולדר לבין חברת יו.אן. איי ולא מול התובע עצמו. 13. לגבי החוב נשוא התביעה טען התובע כי הוא שילם להרצל סמוכה פעמיים את הסכום 2,200 דולר במזומן, מכספו הפרטי. לטענתו מדובר בהלוואה אישית שלו לנתבע. להוכחת התשלום, נטען כי החוב של הנתבעת (כלפי חברת קי.סי.) בכרטסת הוא אפס, למרות שהנתבע שילם תשלום אחד בלבד מתוך שלושה. התובע נשאל אם יש בידיו אסמכתא על הלוואה אישית, שטר חוב, מסמכי העברה בנקאית, משיכת כסף והשיב שאין לו "שום דבר. הכל אישי ...ביהמ"ש צריך להאמין למה שאני אומר.. זה שאני מטומטם ונתתי כסף ולא דרשתי קבלה, אני שילמתי את הכסף במזומן" (שורות 24-28 עמ' 6 לפר'). 14. לשאלה מדוע דרש את החוב רק כעבור 3 שנים השיב, כי היו שיחות בין הצדדים והם היו חברים והנתבע תמיד אמר לו "אל תדאג, את הכסף תקבל ממני" (שורות 31-32 עמ' 6 לפר'). עדות הנתבע וחקירתו הנגדית 15. בתחילת עדותו התייחס הנתבע לטבלה שצורפה כנספח ג'1 לכתב ההגנה והעיד כי מדובר בטבלה המפרטת את חלוקת העבודה בין ה"המפעל" שלו ל"מפעל" של התובע, לפי הזמנת עבודה שקיבלו מחברת אורביט. 16. לשאלת ביהמ"ש לגבי הקשר בין ההתחשבנות זו לסכום התביעה, השיב הנתבע "אני לא יודע, לא חתמתי לו על כלום. בא מישהו שלא קשור ליו.אן.אי ואמר שהלווה לי כסף. שיראה לי מסמך שחתמתי לו הלווה לי כסף. התובע הוא הבן של הבעלים של חברת יו.אן. אי" (שורת 3-6 עמ' 2 לפר'). 17. הנתבע טען, כי ברשותו מסמך המלמד שהתובע הוא שהזמין את הסחורה מחברת קי.סי.. לטענתו, התובע והסוכן התכתבו ביניהם לבד ולגבי חלקו בעסקה העיד "אני סה"כ מה שעשיתי, לקחתי והעברתי את החלקים שהוא הביא לי כדי שהכל יתחלק בינינו. העברתי לו את החלקים האלה והוא הוציא סכום מלא. אם היה צריך להוציא חלק עם החומר אז הייתי מקבל בחשבוניות רק עבודה". (שורות 2-5 עמ' 3 לפר'). 18. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הוא שילם רק שליש מהתשלום עבור חברת קי.סי. וטען "את שלי שילמתי" והכחיש בהמשך חקירתו כי קיבל כספים מהתובע. (שורה 5 עמ' 9 לפר'). הנתבע הופנה למסמך ג'-1 המפרט חלוקה בינו לבין חברת יו.אן. איי וטען כי התובע הוא נציג של חברה זו (יו.אן. איי), ורק איתו היה לנתבע קשר ולא עם "אף אחד אחר" בחברה. לגבי טענתו שהסחורה שהוזמנה סופקה לתובע העיד כי התכוון לחברת יו.אן.איי. 19. הנתבע פירט בחקירתו הנגדית את אופן ההתחשבנות שלו עם חברת יו.אן.אי, וטען שהחברה שלחה לנתבעת חשבונית בסכומים לא נכונים ומנופחים, החברה הוציאה לו חשבוניות בגין מחירים הכוללים "עבודה וחומר" וחברת יו.אן.אי הייתה אמורה לשלם עבור החומר. הנתבע טען כי חברת יו.אן.אי חייבת לו כספים. 20. בחזרה לעסקה נשוא התביעה - הכחיש הנתבע את הטענה כי ברישומי הנה"ח רשום שהוא לא חייב לחברת קי.סי. או שהחשבוניות נפרעו. הוא שוב הפנה לרשימה וטען כי "מי שיש לו את הצד שלו, הוא צריך לשלם ומי שיש לו את הצד שלי, אני שילמתי. יש שיק 2,200 דולר שזה מה שהייתי צריך לשלם. מה שקרה, בגלל שיו.אן.אי והתובע -התובע טיפל בכל הדברים...". הנתבע נשאל אם החשבוניות של חברת קי.סי. המופנות לחברת הולדר, הוכנסו להנה"ח של חברת הולדר והשיב "אני לא יודע עד היום כי מי שעשתה את זה היא הפקידה שלי". (שורות 1-8 עמ' 10 לפר'). דיון ומסקנות 21. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי טענות הנתבעים עולות כדי "הודאה והדחה", מאחר ולטענתו, הם לא הכחישו את הטענה כי הכסף שולם, אך סיפקו הסבר "לא ברור ולא מספק" כדבריו, מדוע אין הנתבעים חייבים בהחזר חובם לתובע. 22. טענה של "הודאה והדחה" מחייבת הודאה מצד הנתבעים, בכל העובדות הנטענות בכתב התביעה. כפי שנאמר ב-פס"ד תא (ת"א) 1193-07 ג'ארלד ברקוביץ נ' עו"ד ג'נין שטראוס : "כידוע, 'לסיטואציה של "הודאה והדחה" - המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה.....הלכה פסוקה היא כי טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה איננה בבחינת "הודאה והדחה", ולצורך כך די בהכחשת אחת מן העובדות המקימות את עילת התביעה (ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143; א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמ' 82-83)". (ההדגשות אינן במקור). 23. לאורך כל כתב ההגנה והתצהיר שהגישו, הכחישו הנתבעים את עצם קיום החוב כלפיהם, כתוצאה מ"הלוואה" שהעניק להם התובע והציגו גרסה שונה מגרסתו של התובע, לא רק לעצם חובתם לשלם את הסכום, אם כי לעניין קיומה של הלוואה כלשהי ו/או בקשה מצד מי מהנתבעים מהתובע לשלם את 'חובם' לחברת קי. סי. הם אף הכחישו, מחוסר ידיעה, כי התובע שילם כספים כלשהם לחברת קי. סי. כנגד החשבונית שהוצאה. בנסיבות אלה, ברי כי לא מתקיים התנאי היסודי להקמת טענה של "הודאה והדחה". 24. וכעת לעובדות שהוכחו ולמסקנות מהמפורט בכתבי הטענות על צירופיהם, התצהירים, עדויות הצדדים והסיכומים, עולה כי ביום 5.5.2008 בוצעה הזמנת רכש מס' 310123 POשהודפסה על נייר לוגו של הנתבעת. ההזמנה ממוענת לחברת קי.סי. באמצעות הסוכן "הרצל סמוכה" והיא 'הוצאה' ע"י שני הנתבעים (שמותיהם הופיעו בתחתית המסמך). העתק ההזמנה צורף כנספח 1 לכתב התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסחורה סופקה ובגין האספקה הוצאו שתי חשבוניות, שהונפקו באנגלית וצורפו לכתב התביעה: האחת מיום 2.7.2008 ע"ס 5,464.15$ והשניה מיום 1.8.2008 ע"ס 1,215.05$ (נספחים 2.2-2.9 לכתב התביעה), בנוסף הוגש דו"ח מיום 12.2.2009 המפרט את שתי החשבוניות ומעמיד את החשבון ע"ס כולל של 6,679.2$. 25. כאמור, התובע טען כי הוא תיווך בין הנתבעים לחברת קי.סי. וכי על הנתבעים היה לשלם לחברת קי.סי. בגין שתי החשבוניות שהוצאו. לטענתו, הוא הסכים לעזור לנתבעים לממן את התשלום ושילם לבקשת הנתבע את חובה של הנתבעת לחברת קי.סי. בסך 4,452$, כאשר הנתבעים או מי מהם שילמו את היתרה בסך 2,226$. התובע טען, איפוא, כי מדובר בהלוואה פרטית שניתנה לנתבע. מנגד, הכחישו הנתבעים כי קיבלו הלוואה מהתובע וטענו כי ההזמנה סופקה לתובע ולנתבעת לפי חלוקה שנקבעה בין הצדדים. הנתבעת שילמה את חלקה בחוב (כשליש) ולפיכך אינה חייבת מאום. 26. כדי להוכיח את תביעתו, על התובע למעשה להתגבר על שתי משוכות, האחת, להוכיח שהוא אכן שילם סך של 4,452$ לחברת קי.סי. או למי מטעמה, בגין החשבוניות שהוצאו ע"ש הנתבעת (הולדר), והשנייה כי הכספים שולמו במקום הנתבעת, כהלוואה אישית עבור הנתבע ולבקשתו. 27. ומיד אומר כי לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק ולאחר שבחנתי היטב את עדויות הצדדים וטענותיהם, מצאתי כי התובע לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח את הרכיבים העובדתיים שנטענו בתביעה, וכפועל יוצא מכך, דין תביעתו להידחות. 28. לעניין הוכחת ביצוע התשלום - התובע לא הציג כל ראיה פוזיטיבית, המצביעה על כסף שהעביר לחברת קי.סי. או לסוכן מטעמה הרצל סמוכה, בגין הזמנת הסחורה נשוא התביעה; 29. מהראיות שהוגשו ניתן לראות כי אכן הוזמנו מוצרים מחברת קי. סי. והונפקו חשבוניות על שם חברת הולדר, הנתבעת, על סך כולל של 6,679$. התובע העיד אומנם כי שילם סך של 4,452$ מתוך הסכום הנ"ל, בשני תשלומים, ואולם לא הגיש קבלה מחברת קי.סי. היכולה להעיד על תשלום שביצע בפועל, במזומן לטענתו. 30. התובע העיד כי את הכסף שילם לידי הסוכן סמוכה, שהוא מכר ואיש קשר אשר באמצעותו, לפי עדות התובע, בוצעה העסקה בין הנתבעת לחברת קי.סי. עם זאת, לא הוגש כל אישור ו/או תצהיר מטעם מר סמוכה המאשש את טענות התובע, לגבי העברת שני התשלומים לידיו, ולמרות שמדובר בעד רלוונטי לתמיכה בגרסת התביעה, מר סמוכה לא זומן ע"י התובע למסירת עדות בביהמ"ש. 31. בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית לא נטען באיזה מועדים בוצעו התשלומים לידי מר סמוכה. המועד נרשם במסמך שסומן כנספח 3 לכתב התביעה, הנושא תאריך 20.1.2011 ונשלח לטענת התובע לנתבע, לגבי החוב נשוא התביעה. עפ"י מסמך זה, התובע ביצע את התשלום הראשון ע"ס 2,200$ ביום 16.2.2009 ואת התשלום השני באותו סכום ביום 24.3.2009. לתצהיר עדות שהגיש התובע, צירף שני מיילים ששלח מר סמוכה לתובע, בעניין ההזמנה מחברת קי.סי. (נספחים 7.1 ו- 7.3 לתצהיר התובע). מדובר במיילים שנשלחו ביום 15.2.2009 ו- 27.4.2009, במועדים הסמוכים למועדי התשלום הנטענים. עם זאת, אין בהתכתבות זו אזכור או ציון תשלום כלשהו שבוצע או עתיד להתבצע ע"י התובע! 32. התובע ביקש להסיק מאי קיומו של חוב בספרי הנתבעת כלפי חברת קי.סי. והעדר הוכחת תשלום ע"י הנתבעת (לגבי הסכום 4,452$) כי הסכום הנ"ל, בוצע על ידו, אלא שהנתבע הכחיש כי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה נפרעו ע"י מאן דהוא, וטען כי עד היום אינו יודע אם החשבוניות בגין העסקה הוכנסו להנה"ח של הולדר. מכל מקום, הרי שנוכח גרסתם של הנתבעים בדבר חלוקה במוצרים בינו לבין התובע, הרי שאין לזקוף אי הצגת מסמכים בדבר הפרעון, ע"י הנתבעת, לחובתה של זו. 33. מעבר לאמור אציין כי קיימת אי התאמה בין טענות התובע בכתב התביעה לבין טענותיו בתצהיר, בדבר התשלומים ששילם (בתצהיר טען כי הוא ביצע את התשלומים הראשון והשני ובתביעה טען כי הוא ביצע את התשלום השלישי). קיימת גם אי התאמה בין הסכום שאין מחלוקת כי לא שולם ע"י הנתבעת, סך של 4,452 $, לבין הסכום הכולל שהתובע טען כי שילם, לאמור סך של 4,400 $. שני אלה שונים גם מהסכום שנרשם בדרישה שנשלחה לנתבע עובר להגשת התביעה : סך של 19,600 $. 34. בנסיבות אלה ולאור המקובץ, דומה כי החוליה העיקרית העומדת בבסיס התביעה, לאמור ביצוע התשלום ע"י התובע, לא הוכחה, זאת חרף העובדה כי מדובר בטענה שלכאורה קל להוכיחה, בין אם באמצעות מסמכים מתאימים מחברת קי. סי. ובין אם באמצעות העדתו של סמוכה בביהמ"ש. 35. ואולם, גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי שילם סך 4,452$ לחברת קי.סי., הרי שהנטל להוכחת דבר מתן ההלוואה לנתבעים לא הורם. 36. התובע לא הציג, אף לא ראשית ראייה לכך, שהנתבע ביקש ממנו לשלם במקומו את הסכום הנדרש בחשבוניות ולא הציג הסכם הלוואה או מסמך אחר המלמד על מתן הלוואה, תנאיה ומועדי פרעונה. התובע מודע לכך שאין בידו כל מסמך להוכחת טיעוניו ובחקירתו הנגדית אמר ש"ביהמ"ש צריך להאמין למה שאני אומר" (שורה 26 עמ' 6 לפר'). למעשה בעניין יש לפני ביהמ"ש גרסאות סותרות של התובע מחד ושל הנתבע מנגד, כאשר התרשמותי היא כי שני הצדדים לא גילו לפני ביהמ"ש את מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית ואת ההתחשבנות הכוללת ביניהם. התובע ניסה לטעון כי תביעתו כוללת דרישה פשוטה להשבת סכום ששולם, ונראה כי במכוון ביקש להרחיק את עצמו מכל העסקאות שנטענו ע"י הנתבעים תוך מתן תשובות מתחמקות בחקירתו הנגדית. עדותו של התובע לא עשתה עלי רושם אמין והתרשמותי היתה כי רב הנסתר בה על הגלוי. מנגד מצאתי ליתן אמון בגרסתו הבסיסית של הנתבע בדבר עסקה משותפת של שני הצדדים כשבפועל הוצגה הנתבעת כמזמינה של המוצרים בשל תניית אי תחרות עליה חתום התובע. אומנם הנתבע לא הצליח למסור גרסה סדורה בדבר ההתחשבנות בין הצדדים ובדבר הקשר בין החברות השונות, ואולם מנגד לא הצליח התובע - עליו מוטל הנטל - לשכנעני כי הוא שילם את הכספים לחברת קי. סי. לבקשתם של הנתבעים ו/או מי מהם וכי אחרונים אלה היו חייבים לשאת במלוא התשלום לחברת קי.סי. 37. הנתבע הרחיב בכתבי טענותיו ובעדותו אודות אופן ההתחשבנות בין חברת הולדר לבין התובע או בינה לבין חברת יו.אן.אי, חברה שבבעלות הורי התובע, על רקע העסקה מול חברת "אורביט". המדובר בעסקה ששוויה כמיליון ₪, אשר מעדויות הצדדים עולה כי הנתבעת וחברת יו.אן.אי, ביצעו לפי חלוקה מסוימת ביניהם. הנתבע טען למעשה כי אותה חלוקה תקפה גם לגבי העסקה מול חברת קי.סי. וכי חברת יו.אן.אי קיבלה חלקה מהסחורה שהוזמנה מחברת קי.סי והנתבעת שילמה את חלקה בעסקה. הנתבע לא הצליח אומנם ליתן הסבר ברור לקשר בין ההזמנה מחברת קי.סי. לעסקת אורביט, ואולם אין לומר כי גרסתו משוללת כל יסוד, שכן התובע עצמו העיד בביהמ"ש שההזמנה מחברת קי.סי. "אולי" קשורה לעסקה של אורביט, הואיל ו"הפריט הזה נעשה בו שימוש לאחד מהדברים של אורביט", מה גם שבמכתב הדרישה, נספח 3 לכתב התביעה, נכתב "בתחילת 2008 רכשת מחברת KC EKECTRONICS חוטים לצורך ייצור כבלים ורתמות עבור הזמנת אורביט...". 38. לזאת אוסיף כי מהראיות בתיק עולה, לכאורה, כי חלקו של התובע בעסקת קי.סי. היה יותר מאשר מתווך, זאת בין היתר נוכח הקשר (גם אם לא הקשר המשפטי) בינו לבין חברת יו.אן.אי, נוכח העובדה כי השיק ע"ס 9,194 ₪, המשוך על חשבונה של הנתבעת (נספח ג' לכתב ההגנה) נמשך על שם "עופר שמואלי" ונוכח ההתכתבויות בין חברת קי.סי., באמצעות הסוכן לבין התובע. 39. משהגעתי כאן אציין כ בעדותו טען התובע כי בעבר, בשנת 2006, נתן "הלוואה פרטית" לנתבע וזו לא הוחזרה עד היום, אלא שקשה להלום כי איש דוגמתו של התובע, אשר מהעדויות עולה כי הוא איש עסקים ותיק ומנוסה, נתן הלוואה שנייה לנתבע, ללא תיעוד דבר קבלתה ו/או מבלי להסדיר כל דרך להשבתה; ואם אכן נתן שתי הלוואות, שלא נפרעו, לא ברור מדוע החליט לצמצם את תביעתו ל'הלוואה' השנייה הנטענת. 40. לאור כל האמור, לא מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבע ולא שוכנעתי כי די בעדותו זו כדי לקבל את התביעה, ודאי שאין בה כדי לעמוד במבחן סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שעל-פיו נדרש בית-המשפט לנימוקים מיוחדים אם משית הוא פסק-דין על יסוד עדות כזו לבדה בלא כל סיוע של עדות נוספת. 41. סוף דבר - אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 4,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום. חוזה עבודהחוזהסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות