1. המערער, הוא ילד שטרם מלאו לו 3 שנים (להלן - הפעוט). מאז לידתו הוא סובל ממחלה קשה הקרויה אוסטג'ניס אמפרפקטה, הגורמת לשברים חוזרים ונשנים בעצמותיו, ולחוסר תיפקוד. 2. הורי הפעוט מקבלים בגינו מאת המשיב גמלת פעוט נכה בשיעור של 60% מקצבת יחיד מלאה החל מ-1.12.1991 - המועד שבו נכנס לתוקפו תיקון לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה). התיקון זיכה בקצבה הנדונה, שלא כמקודם, גם ילד שטרם מלאו לו 3 שנים, כל אימת שמתמלאים בו התנאים הקבועים בתיקון הנ"ל (להלן - התיקון). 3. אביו של הפעוט הגיש בגינו תביעה לבית-הדין האזורי, וככל שעולה מכתב תביעתו הוא משיג על גובה הגמלה שאושרה בגין בנו הפעוט, תוך שהוא מתאר את מחלתו החמורה של בנו, הכרוכה בטיפול מתמיד ובכאבים קשים הנגרמים לפעוט עקב שבירת עצמותיו. אי לכך טען אבי הפעוט שגמלה בגובה 60% המשולמת בגינו אינה משקפת את חומרת מצבו, ומן הדין להגדיל את שיעורה ל-100% מקצבת יחיד מלאה. 4. בית-הדין האזורי דחה את תביעת המערער בהתייחסו לתקנה 3א(ב)(2) לתקנות בדבר גמלה לילד נכה. תקנה זו הוספה לתקנות על-ידי תיקון מס' 2, ועל חלותה בנסיבות המקרה לא היה חולק בין הצדדים. בית-הדין האזורי נימק את דחיית התביעה באומרו את הדברים שלהלן: "אין למעשה מחלוקת, והתובע אף הודה בכך, כי על-פי ליקוייו סובל הילד מליקוי התפתחותי חמור ואינו מסוגל לבצע את התנועות, כמצויין בתקנה 3א(א)(2). לפיכך לאור מצוות התקנה, הזכאות בגין הילד לגמלת פעוט נכה הינה בשיעור 60% כאמור בתקנה 3א(ב)(2)". 5. נגד דחיית התביעה כאמור הוגש הערעור הנדון, ובו מיקד אבי המערער את טענתו בדבר אי-סבירותה הקיצונית של תקנה 3א(ב)(2) המבחינה בין מי שזקוק לטיפול התפתחותי לבין מי שאינו זקוק לו, וטען כי "כאשר נבחנו הכללים על פיהם הותקנו התקנות המזכות "פעוט נכה" בקצבה, בתום לב לא נלקח בחשבון שבמחלה כמו זו של בני אסור בתכלית האיסור לתת להם טיפול התפתחותי". הוסיף וטען אבי המערער כי מחלתו של הפעוט גורמת לו לנכות רפואית של 100%, ועקב חומרתה הרבה לא בצדק משולמת לו קצבה רק בגובה 60% מקצבת יחיד מלאה, ומן הדין היה "לכלול בתקנה גם ילדים כמו בני לזכאות לקצבת יחיד מלאה". 6. את עתירתו בערעור שלפנינו ניסח המערער כדלהלן: "אני פונה לכב' בית-הדין הארצי לשם המלצה למחוקק לשם שינוי התקנה הנ"ל קרי 3א(ב)(2)". 7. להלן לשון התקנות הדרושות לענייננו מתוך תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים לסידורים לילד נכה), התש"ם-1980, כפי שתוקנו בתיקון מס' 2 המגדיר את תנאי הזכאות של פעוט נכה: תקנה 3 א(א): "לעניין תקנה זו - 'פעוט נכה' - פעוט שטרם מלאו לו 3 שנים ונתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא לוקה במחלה ומקבל טיפול כמפורט בחלק א' בתוספת השניה. (2) הוא סובל מליקוי ראיה כאמור בחלק ב' בתוספת השניה, או שבשל עיכוב התפתחותי חמור אינו מסוגל לבצע את מרבית הפעולות ותנועות הראש, הגפיים והגו הרגילות אצל בן גילו. 'טיפול התפתחותי' - טיפול לפי תכנית שאישר מי שצויין בחלק ג' לתוספת השניה לפי העניין, או מי שהוא הסמיכו לכך". תקנה 3 א(ב): "גמלה חודשית, כהשתתפות המוסד בהוצאות לסידורים תשולם בעד פעוט נכה. (1) כאמור בפסקה (1) להגדרת 'פעוט נכה' - בסכום השווה לקצבת יחיד מלאה, ואם הוא מקבל טיפול התפתחותי בסכום השווה לקצבת יחיד מלאה. (2) כאמור בפסקה (2) להגדרת 'פעוט נכה' - בסכום השווה ל-60% מקצבת יחיד מלאה, ואם הוא מקבל טיפול התפתחותי - בסכום השווה לקצבת יחיד מלאה". תקנה 3(ג): "רופא מומחה שהסמיכו לכך המוסד, יקבע אם הפעוט הוא פעוט נכה ואם הפעוט הנכה מקבל טיפול התפתחותי". כעולה מלשון התקנות כדלעיל זכאים הורי פעוט נכה בגינו לגמלה בגובה קצבת יחיד מלאה רק אם הוא לוקה במחלה כמפורט בחלק א' לתוספת השניה, ומקבל טיפול עקב מחלתו, או סובל מליקוי ראיה כאמור בחלק ב' לתוספת השניה, וככל שרלבנטי לעניינו, אם בשל עיכוב התפתחותי חמור אינו מסוגל לבצע תנועות ראש גפים וגו כרגיל אצל בן גילו ומקבל בשל כך טיפול התפתחותי. 8. אין טענה בפי המערער כי מחלת בנו הפעוט נכללת בחלק א' לתוספת השניה או כי הוא מקבל טיפול התפתחותי, אלא כאמור טוען המערער כי תקנה 3א(ב)(2) לוקה בחוסר סבירות קיצונית. הבה נבחן אם אכן לוקה התקנה על פניה בחוסר סבירות קיצונית כפי שטוען המערער. 9. התקנות שהכלילו בין הזכאים גם הורי ילד נכה שגילו מתחת לגיל 3, בהתקיים בו תנאים מסויימים, הותקנו רק בשנת 1991 והורחבו תוך החלתן על מקרים נוספים לרבות מקרהו של הפעוט בתיקון משנת 1992. קודם לכן היו הורים לפעוט נכה משוללי כל זכויות, בגין נכותו. עיון בתקנות החדשות במשולב עם התוספת השניה לתקנות מלמד כי הקצבה בשיעור 100% מקצבת יחיד מלאה מוענקת לפעוט הזקוק לטיפול בגלל מחלה המנויה בחלק א' לתוספת השניה או הזקוק לטיפול התפתחותי בגלל מחלה המצויה בתקנה 3א(א) לתקנות, הכוללת גם את מחלת הפעוט שבפנינו. יתכן שהרעיון העומד מאחורי מתן גמלה גבוהה יותר לפעוט הזקוק לטיפול או לטיפול התפתחותי - הינו הנחת מחוקק המשנה כי פעוט כזה תלוי תלות מסיבית והדוקה בזולתו עקב הטיפול האקטיבי שעליו לקבל במנות גדושות נוכח מחלתו החמורה, טיפול הכרוך לעתים בעלות גבוהה. בכך אין למעט כהוא זה מחומרת מחלתו של הפעוט, בנו של המערער, אולם אמת-המבחן שאימץ מתקין התקנות למתן גמלת שירותים מיוחדים ולקביעת גובהה אינה בהכרח חומרת המחלה, או סבלו של הנכה, בין אם הוא מבוגר, ילד או פעוט. אכן לאלה נודעת על פי רוב השפעה על מידת התלות, אולם הקצבה במקרים דנן נועדה לתגמל על התלות בזולת, ולא לפצות על מכאוב וסבל או על שיעורה של הנכות הרפואית, ולפיכך רק התלות בזולת היא הקובעת את שיעור הגמלה, וזו לא תמיד חופפת את אחוז הנכות הרפואית. המחלות שנקבעו בתקנות וההזדקקות לטיפול התפתחותי בגינן, כאמת מידה למתן קצבה גבוהה יותר, הינן פרי שיקולים תקציביים ורפואיים, ועם כל הצער על מחלתו החמורה של הפעוט, אין בידינו לאתר בתקנה 3א(ב)(2) אי-סבירות קיצונית כטענת המערער. בטרם סיום נחזור ונציין, כפי שציין בית-הדין האזורי, כי בהגיע הפעוט לגיל 3 שנים, יש לבחון מחדש את הזכאות הנידונה על פי אמות מבחן שונות לחלוטין, ולא מן הנמנע כי מאותו מועד תוגדל הגמלה בגין הילד, במידה משמעותית. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה