1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום קצבת ילד נכה ותביעתו אושרה אך לתקופה שמיום 1.12.95. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום הקצבה לתקופה נוספת, רטרואקטיבית, ועל כך התביעה שבפנינו. להלן העובדות: 2. התובע יליד 8.9.1980. התובע סובל מליקוי שמיעה בשתי האוזניים. בדצמבר 1995 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה לגמלת ילד נכה. בינואר 1996 אושרה הגמלה בשיעור 50% מ-1.12.1995. 3. אימו של התובע נולדה בשנת 1957 בישראל, נישאה ביום 3.8.1976 לתושב השטחים ונולדו להם מנישואים אלה ארבעה ילדים, ביניהם התובע. בעקבות הנישואים לתושב השטחים לא הוכרה אימו של התובע כתושבת ישראל על ידי הנתבע. ביום 02.02.00 הגישה אימו של התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בה תבעה תשלום קיצבת ילדים רטרואקטיבית ממועד ההכרה בה כתושבת. בפסק הדין מיום 21.01.04 (בל' 102/00) (להלן: פסק הדין) קבעה כב' השופטת נ. ויימן כי על המוסד לשלם לאימו של התובע קצבת ילדים לתקופה 7/92-7/95. 4. לאחר שניתן פסק הדין, הגיש התובע לנתבע תביעה נוספת לתשלום גמלת ילד נכה רטרואקטיבית מיום לידתו- משנת 1980 - ועד שנת 1995. 5. ביום 15.7.04 קיבל התובע הודעה מהנתבע כי הזכאות לגמלת ילד נכה נקבעה ל-1.12.95 הואיל והתביעה הוגשה ב 6.12.95, וכי רק למי שהגיש תביעה לגמלת ילד נכה החל מ-10.04.97 ניתן לקבוע זכאות רטרואקטיבית. המסגרת הנורמטיבית 6. בעב"ל 1212/04 עמר אפטר (קטין) נ' המוסד לביטוח לאומי,(עבודה ארצי, כרך לג' (63) 53) נקבע כדלקמן: "3. פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995 (להלן -החוק) עוסק בביטוח נכות והוראות סימן ו' שבו עוסקות בילד נכה. סעיף 222 לחוק מסמיך את שר העבודה, בהתייעצות עם שר האוצר, לקבוע "הוראות, תנאים ושיעורי סכומים" בדבר דמי מחיה לילד נכה, עזרה בלימודים, סידורים מיוחדים וכן רשאי השר לקבוע הוראות מיוחדות, תנאים ומבחנים בדבר תשלום קצבה בעד ילד נכה הסובל מליקוים מיוחדים. 4. בדרך כלל, על תשלום גמלאות לפי החוק, חלות הוראות התחולה הכלליות שבסעיף 296 לחוק. לפי סעיף זה, כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה (סעיף 296(א)) ואם הוגשה התביעה לאחר מועד זה והמוסד קבע כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תוגבל תקופת התשלום למפרע לפרק זמן של עד 48 חודשים (סעיף 296(ב)). בשנת תשס"ג תוקן החוק ותקופת התשלום למפרע צומצמה ל-12 חודשים (סעיף 24 (16) (א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003) התשס"ג -2002), אלא שתיקון זה חל על תביעות שהוגשו החל מיום 1.7.03 ואין הוא חל על ענייננו. 5. בצד ההוראות הכלליות הללו, הוסמך שר העבודה, במיוחד, לקבוע בתקנות לפי סעיף 222 לחוק תקופה שבעדה תשולם הגמלה אף בשינוי מהוראות סעיף 296 לחוק (סעיף 222 (ג1)) ובסעיף 222 א' לחוק הוסמך השר, במפורש, לאמור: "מועד תשלום גמלאות בשל ילד נכה השר באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות ומבחנים בדבר תשלום גמלה בשל ילד נכה לפי סעיף 222, לתקופה שקדמה להגשת התביעה לגמלה, ורשאי הוא לקבוע תקופות קודמות שונות, בהתחשב בסוג הליקוי שממנו סובל הילד הנכה ובסוג הגמלה המגיעה בעדו". 7. מכח סעיף 222 לחוק, הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תש"ם-1980 (להלן-התקנות הישנות). בתקנות נקבעו, בין השאר, מבחני הזכאות לגמלה ושיעורי הגמלאות. לעניין תקופת התשלום נקבע בתקנה 6 (א) לתקנות הישנות כי "גמלה, לפי תקנות אלה תשולם רק בעד תקופה המתחילה באחד לחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה" מכאן, שהתקנה לא אפשרה תשלום למפרע כלל ואף לא הותירה שיקול דעת לבית משפט להרחיב את תקופת התשלום מעבר לקבוע בתקנה. על פי הפסיקה נקבע שהוראת ההסמכה שבסעיף 222 לחוק רחבה ומקיפה ואין יסוד לקבוע כי תקנה 6א חורגת ממסגרת זו. 8. לאחר שהוסף סעיף 222 א' לחוק שנוסחו פורט לעיל, (בתיקון מס' 15 ביום 10.04.97), תוקנו התקנות משנת 1980 שהיו עד אז בתוקף, באופן שמאפשר תשלום גמלה למפרע בנסיבות מיוחדות. נוסחה של תקנה 6, כפי שתוקן בשנת 1998, קובע כך: "6 תקופת התשלום (א) גמלה לפי תקנות אלה תשולם בעד תקופה המתחילה ב-1 בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה; ראה המוסד כי נתקיימו בילד התנאים המזכים בגמלה גם בתקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם הגמלה בעד התקופה האמורה ובלבד שלא תשולם גמלה בעד- (1) ילד עם ליקוי מיוחד כאמור בפרט (1) בחלק ב' בתוספת השניה - בעד תקופה העולה על 6 חודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה; (2) ילד התלוי בעזרת הזולת או הזקוק להשגחה מתמדת - בעד תקופה העולה על 12 חודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה; (3) ילד נכה שלא כאמור בפסקאות (1) או (2) - בעד תקופה העולה על 48 חודשים שבתכוף לפני הגשת התביעה. (ב) ילד נכה ששולמה בעדו גמלה לפני תקנות אלה עד שמלאו לו 18 שנים, יימשך תשלום הגימלה בעד 90 ימים נוספים לאחר היום שבו מלאו לו 18 ובלבד שתשלום גמלה לפי תקנה 3 יימשך רק אם הוא ממשיך ללמוד או לקבל הכשרה מקצועית" ואולם, תקנה זו חלה רק על תביעות אשר הוגשו לאחר 1.1.98. כאשר סעיפים 14-15 לתקנות החדשות הסדירו את "הוראות המעבר" וקבעו בין היתר, כי תקנה 6(א) תחול גם לגבי מי שהגיש תביעה בין ה- 10.4.97 ל- 31.12.97. טענות התובע 9. לטענת התובע, מאחר והנתבע הכיר באימו כתושבת ישראל מאז לידתה וחייב אותה בתשלום דמי ביטוח רטרואקטיבית משנת 1987, אזי על הנתבע לשלם לתובע גמלה לילד נכה החל מלידתו, היינו מחודש 9/1980 ועד לחודש 12/1995 שבו החל תשלום הגמלה. התובע ציין כי הנתבע אישר בפועל זכאות רטרואקטיבית במקרים דומים לשלו וכי בדחיית תביעתו נהג באפליה, בחוסר סבירות ובמשוא פנים. 10. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 06/10/05, סיכם ב"כ התובע טענותיו וטען כי יש להחיל בעניננו את התקנות החדשות משנת 1998. לטעמו, מאחר ורק ביום 21.01.04 ניתן פסק הדין בעניינה של אימו הקובע את תושבותה, התובע לא יכול היה להגיש תביעה קודם למתן פסק דין זה ומשכך, יש לראות במועד מתן פסק הדין בשנת 2004 את "מועד הגשת התביעה". לטענת ב"כ התובע, לאור האמור, לא היה שיהוי בהגשת התביעה לגמלת ילד נכה. 11. הוסיף וציין ב"כ התובע, כי המחוקק הביע את עמדתו בצורך לשלם גימלה רטרואקטיבית לילדים נכים כאשר הדבר מתאפשר וזאת בתיקון משנת 1998, ולכן יש לשלם גם לתובע רטרואקטיבית. 12. ב"כ התובע חזר בו מהתביעה בנוגע לשנים 1980 ועד 1992 והותיר את תביעתו לתקופה שמשנת 1992 ועד 1995, קרי שלוש שנים רטרואקטיבית בלבד. טענות הנתבע 13. תביעת התובע לגמלת ילד נכה הוגשה לראשונה ביום 6/12/95, ועל פי תקנה 6(א) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) תשנ"ח - 1998 הזכאות היא רק בעד התקופה המתחילה ב-1 בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה. הנתבע ציין, כי על פי תקנה 14, האפשרות למתן גמלה רטרואקטיבית הינה רק לתביעות שהוגשו החל מיום 10/04/97, וכי אין רלבנטיות לקביעת התושבות של אימו של התובע. 14. בסיכומיה חזרה ב"כ הנתבע וציינה כי בענייננו לא חלות התקנות החדשות שכן התביעה הוגשה בשנת 1995 ולכן חלות התקנות הקודמות ואין מקום לתשלום רטרואקטיבי. כן ציינה ב"כ הנתבע כי אימו של התובע יכלה להגיש תביעה להכרתה כתושבת ישראל הרבה לפני מועד הגשתה בפועל ולכן למועד הכרתה כתושבת אין רלבנטיות למועד הגשת התביעה לגמלת ילד נכה, וכי תשלום דמי ביטוח רטרואקטיבית אינו קריטריון לתשלום גמלאות. 15. לסיכום דבריה ציינה ב"כ הנתבע כי הינה טוענת להתיישנות מאחר ועל פי התקנות החדשות היה ניתן להגיש את התביעה מקסימום חצי שנה מיום שקבעו את מועד התחולה. הכרעה 16. תחילה לשאלה מהו "מועד הגשת התביעה" אשר על פיו יש לקבוע את התקנות החלות: התובע כאמור טען כי יש לראות את שנת 2004 כ"מועד הגשת התביעה", והנתבע טען כי מועד הגשת התביעה הינו מועד הגשתה בפועל, קרי -12/1995 17. בעב"ל 246/97 מוסקל - המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע לה', 348) נדון עניינה של ילדה החולה במחלה נדירה המצריכה הזנה תוך ורידית מדי לילה מגיל חודש וחצי. הילדה נולדה בשנת 1983, אולם הוריה הגישו למוסד תביעה לגמלת ילד נכה רק ביום 21.9.95 מאחר ולטענתם "לא ידעו אודות הזכאות לגמלה". תביעתם לגמלת ילד נכה אושרה מיום 1.9.95. הוריה של הילדה טענו כי מאחר והילדה חולה מגיל חודש וחצי (משנת 1983) יש לשלם להם את הגמלה רטרואקטיבית ממועד היווצר הנכות. 18. בפסק הדין קבע השופט פליטמן: "משהדרך לבירור הזכאות לגימלה הינה על ידי הגשת תביעה למוסד תוך המועד הנקצב להגשתה לאחר קום עילת התביעה - אזי, בהכרח אותה תביעה חייבת להיחרץ על פי הדין כפי שהיה במועד שקדם ליום הגשתה למוסד, ולא על פי דין שעתיד לחול לאחר מכן. אם ייאמר אחרת - יופר עקרון השיוויון בין התובעים אותה גימלה של ילד נכה עבור אותו פרק זמן שהגישו באותו מועד את תביעתם, ותיווצר אפליה ביניהם במקרה של שינוי הדין לאחר הגשת התביעה אך ורק בשל העובדה כי בירור תביעתו של האחד התארך יותר מבירור תביעת חברו. משאלה הם הדברים, תביעת המערערים מ- 9/95 לגימלת ילד נכה צריכה להתברר על פי התקנות כנוסחן עובר למועד הגשת תביעתם למוסד ולא על פי תקנה 6(א) לתקנות החדשות אשר בהתאם לסעיף "תחילה ותחולה" שלהן, תחילתן הינה רק "ב- 1 בחודש שלאחר פרסומן...", דהיינו, החל מיום 1.5.98." 19. עוד נוסיף בעניין זה את ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין "סביר": "בית-דין זה חזר ופסק כי: "...קופת המוסד לא נועדה לשמש קופת חיסכון..., לצבירת קצבאות שנועדו לצריכה שוטפת ומיידית לקיום, וכן העיקרון, שהמוסד לא יכול לכלכל את צעדיו בלי מערכת חישובים ותחזיות מושתתים על יסודות אקטואריים. צריך שיהא תחום זמן סביר ומוגבל לכל 'סיכון' (אם לנקוט לשון הביטוח המסחרי) המוטל על המוסד, ומה עוד שהמדובר במערכת מורכבת ובקנה מידה כלל ארצי... עקרונות אלה יורדים לשורשו ולמהותו של הביטחון הסוציאלי..." (ראה דב"ע מד/128-0 המוסד לביטוח לאומי - תמר [5], בעמ' 280; דב"ע נד/87-0 אליעזר - המוסד לביטוח לאומי [6], בעמ' 238; דב"ע נד/287-0 המוסד לביטוח לאומי - הררי ואח' [7]). שנית, פסיקת בית-דין זה בתחום הביטחון הסוציאלי מלמדת, כי בפועל, במקרה בו משונה ההלכה הקיימת, השינוי הוא פרוספקטיבי וחל בכל הליך החל ממועד שינוי ההלכה. לשם דוגמה, בפרשת דב"ע מו/139-0 יצחק - המוסד לביטוח לאומי [8], שונה המבחן המכריע לצורך הקביעה אם אוטם שריר הלב מהווה "תאונת עבודה". ההלכה החדשה לא הוחלה למפרע והמוסד לא נאלץ לשקול מחדש את המקרים של כל אותם מבוטחים שתביעותיהם נדחו לאור ההלכה הקודמת. לעומת זאת, לצורך קביעת זכויות המבוטח בעתיד, היינו - מהיום והלאה, תיושם ההלכה החדשה ולמעשה זה מה שנקבע בבג"ץ כנפי [3]. נוסיף, כי נסיבות פרשת כנפי [3] שונות בתכלית מנסיבות המקרה שלפנינו ועל-כן אין ללמוד מהן על תשלום למפרע של קיצבה. 10. לבסוף, תקציבו של המוסד לביטוח לאומי נקבע על-פי המצב המשפטי הנוהג, ובכלל זה על-פי המבחנים והכללים הקבועים בהלכה הפסוקה. המצב המשפטי הנוהג יכול להשתנות, אולם שינויו מחייב יצירת קרן שממנה ימומנו הזכויות החדשות. הכלל הוא, כי יצירת קרן המימון צריכה להיעשות מראש, וזאת כדי לשמור על התקציב המאושר של המוסד. עם זאת, אין בכלל זה כדי למנוע פסיקה לטובת מבוטח, אם כי כאמור, יש להתחשב באפשרות ששינוי ההלכה יהיה בעל השלכה תקציבית משמעותית." (ההדגשות אינן במקור-מ.פ.). (דב"ע נז/41-0 המוסד לביטוח לאומי-עדאל סביר, פד"ע לד' 533, עמ' 541) 20. הנה כי כן, עינינו הרואות כי הפסיקה קבעה חד משמעית כי תביעה חייבת להיחרץ על פי הדין כפי שהיה במועד הגשתה. בענייננו, מועד הגשת התביעה הינו שנת 1995 ולכן התקנות החלות הן התקנות הישנות משנת 1980 הקובעות "גמלה לפי תקנות אלה תשולם רק בעד תקופה המתחילה באחד בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה" ולפיכך התובע אינו זכאי לתשלום רטרואקטיבי. 21. אין כל קשר בין קביעת תושבותה של אימו של התובע בשנת 2004 לבין גמלת ילד נכה. לראיה, התובע הגיש תביעה לגמלת ילד נכה עוד בשנת 1995 שעה שעדיין לא ניתן פסק דין בעניינה של אימו, ולא הייתה מניעה להגיש את התביעה קודם לכן. 22. באשר לטענת ב"כ התובע כי התקנות החדשות תוקנו כדי לדאוג למקרים כמקרה של התובע, נציין, כי אין בטענה זו, גם אם היה בה ממש, כדי לגבור על הוראות התחולה של התקנות כפי שפרטנו לעיל. לגופו של עניין, בעב"ל (ארצי) 1095/01 מתן-חיים פרפה (באמצעות אביו-אפוטרופוסו) נ' המוסד לביטוח לאומי(עבודה ארצי, כרך לג (86), 32) נקבע כי מדברי ההסבר להצעת החוק בדבר תיקון סעיף 222 עולה כי הרציונל שבמתן גמלה למפרע הוא שלא לפגוע בהורים לילד נכה אשר לא הגישו תביעה לגמלה מיד עם מועד האבחון מאחר והיו טרודים בטיפול בילדם הנכה. אין זה המצב בענייננו. 23. עוד נקבע, כי גמלת ילד נכה נועדה לתשלום שוטף להורי ילד נכה ולא לכיסוי הוצאות העבר. (דב"ע מט/213-0 המוסד לביטוח לאומי - בן אור פד"ע כ"א 227, 282). 24. תקנה 6(א) לתקנות הותקנה לא רק מן הטעם שהגימלה נועדה "לתשלום שוטף להורי ילד נכה", אלא גם לבטא את המצב כי עקב השינויים התכופים יותר, האפשריים, במצב בריאותו של הילד, יש קושי בבדיקת התביעה לגבי מצב שבעבר, וייתכן כי במקרים מסוימים הדבר אינו ניתן להיעשות כלל. מכאן, סבירותה של ההוראה המיוחדת בתקנה 6(א) לתקנות, במסגרת ההסמכה הרחבה והמקיפה להתקנת התקנות. (דב"ע נה/198-0 נעים עמרי-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל,9 וראה גם עב"ל 305/03 הורי הקטינה שירה קוט - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(4) 57 ). 25. לאור האמור לעיל, ומשהוגשה תביעת התובע ב- 12/95, ובמועד הגשתה היתה בתוקף תקנה 6(א) לתקנות הישנות, הקובעת כי גימלה תשולם רק בעד תקופה המתחילה באחד לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלה, התביעה לתשלום גמלה רטרואקטיבית משנת 1992 ועד שנת 1995 - נדחית. 26. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה