פתח דבר 1. המבקש מס' 2: מישל פילו (להלן: "פילו"), המבקש מס' 3: ז'אק סבג (להלן: "סבג") (פילו וסבג יכונו להלן ביחד: "המבקשים"), והמשיב עבד אל חכים חסונה (להלן: "המשיב") מחזיקים בהון המניות של המבקשת מס' 1: דלתא פסיפיק תובלה בינלאומית בע"מ (להלן: "דלתא תובלה"), בחלקים שווים ביניהם. המבקשים עותרים למתן פסק דין המחייב את המשיב למכור להם את מניותיו בדלתא תובלה במחיר ערכן הנקוב - 1,520 ₪ סך הכל - מאחר שהיפר לטענתם את תניית אי התחרות שבהסכם שביניהם, הכל כפי שיפורט להלן. יוער כי אמנם גם דלתא תובלה צוינה כמבקשת בתובענה ואולם כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה מצידה וגם לא נתבע על ידה סעד כלשהו. רקע עובדתי 2. ביום 23/4/99 התקשרו ביניהם המבקשים והמשיב ביחד עם גורם נוסף, כסלו שירותי מכס בע"מ (להלן: "כסלו") ב"הסכם יזמים" כפי שהוכתר (להלן: "ההסכם", צורף כנספח ב לתובענה), שמטרתו כפי שתוארה בהסכם היא: "הצדדים מעוניינים לשתף פעולה מסחרית ביניהם בדרך של הקמת גוף עסקי אשר יפעל בתחום הובלת ושינוע מטענים מנמלי ו/או אתרים בישראל לשטחים המצויים בשליטת הרשות הפלסטינית כפי שהם ביום חתימת הסכם זה ו/או כפי שיהיו בעתיד ואליהם וכן כל פעילות הובלה ושינוע של מטענים בתחומי ישראל וברחבי העולם". בסעיף 2 להסכם נקבע כי הפעילות תתבצע באמצעות חברה. לצורך זה הוקמה דלתא תובלה ביום 9/5/99 והצדדים להסכם החלו לעסוק במסגרתה בפעילות מסחרית של שינוע בינלאומי. המבקשים הם תושבי ישראל ואילו המשיב תושב עזה ומאז 1979 הוא עוסק בהובלות. ביום 1/3/99 ייסד חברה בשם דלתא אינטרנשיונל לוגיסטיקס אנד טרנספורטיישן עזה בע"מ הרשומה בעזה (להלן: "דלתא עזה"), שהוקמה זמן קצר לפני הקמתה של דלתא תובלה ובמטרה לאפשר לצדדים להסכם ולדלתא תובלה לפעול בתחום ההובלה ושינוע של מטענים בשטחי הרשות הפלסטינית וממנה. 3. במסגרת ההסכם התחייבו הצדדים לשתף פעולה באופן מסחרי, ובסעיף 14 שבו שכותרתו "אי-תחרות" התחייבו במפורש שלא להתחרות בעסקיה של דלתא תובלה בזו הלשון: "הצדדים, למעט כסלו ו/או במסגרת מעמדם ו/או תפקידם במקום עבודתם כפי שהוא במועד חתימת הסכם זה, מתחייבים בזה שלא להתחרות בעסקיה של החברה (דלתא תובלה - ע.ב.), במישרין או בעקיפין, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, בין כעצמאים ובין כשכירים, לרבות על ידי שותפות או החזקה בעצמם או באמצעות אחרים במניות או בזכויות הניהול בתאגידים כלשהם, וזאת משך כל זמן היותם בעלי מניות ו/או עובדי החברה ובמשך 24 (עשרים וארבעה) חודשים לאחר מכן - הכל בתחום עיסוקה של החברה. למרות האמור לעיל, אם החברה תפסיק את פעילותה בהחלטת הצדדים פה אחד ו/או אם החברה תפורק, לא יחולו על הצדדים כל הגבלת תחרות כאמור מיום הפסקת הפעילות או הפירוק לפי העניין". (ראו סעיף 14.1 להסכם, להלן: "תניית אי התחרות"). בסעיף 14.2 להסכם קבעו הצדדים סנקציה למקרה של הפרת תניית אי התחרות: "אם דירקטוריון החברה ימצא ויחליט כי קיים ניגוד עניינים ברור בין פעילות החברה (דלתא תובלה - ע.ב.) ופעילות מי מעובדי החברה שהם בעלי מניות בחברה ולאחר מתן התראה בכתב 30 יום מראש שבה תפורט הפעילות המתחרה ובעל המניות האמור לא ישנה פעילותו, כי אז יהיה אותו בעל מניות חייב, בכפוף לדרישת הצדדים האחרים, למכור את מניות החברה שבידיו לצדדים האחרים, לפי חלקם היחסי במניות החברה על פי ערכן הנקוב על פי הוראות סעיף 12 לעיל (שעניינו ב"העברת מניות" - ע.ב.) ובשינויים המחוייבים" (להלן: "הוראת הסנקציה" או "סעיף 14.2"). הוראות אלה הם בלב ליבה של המחלוקת שבין הצדדים. 4. כשמונה חודשים מעת שהצדדים התקשרו בהסכם כהגדרתו לעיל, בהסכם נוסף מיום 15/12/99 רכשו המבקשים והמשיב את מניותיה של כסלו - שכזכור אף היא היתה צד להסכם מיום 23/4/99 - וכיום כאמור הם מחזיקים בכלל מניותיה של דלתא תובלה, שליש כל אחד. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 22/6/00, התקשרה דלתא תובלה עם אחד בשם דניאל גדז (להלן: "דניאל") בהסכם חדש שאף הוא הוכתר "הסכם יזמים" (להלן: "ההסכם החדש", צורף כנספח ד לתובענה), שלפיו הוקמה חברה חדשה בשם דלתא פסיפיק אינטרנשיונל לוגיסטיקה ס.א.ל בע"מ (להלן: "החברה החדשה"), במטרה שפעילותה של דלתא תובלה תעבור אליה, כפי שאמנם היה. משכך הפכה דלתא תובלה לחברת אחזקות המחזיקה ב-51% ממניות החברה החדשה ואילו דניאל מחזיק ב-49% ממניותיה. טענות הצדדים 5. המבקשים טוענים כי אחת הפעילויות העסקיות של דלתא תובלה, ולאחר מכן של החברה החדשה, היתה מתן שירותים לארגון WFP (World Food Programme) שהוא ארגון הפועל ליד ארגון האומות המאוחדות (להלן: "ארגון WFP"). ארגון WFP יצא מידי שנה במכרז לעבודות שחרור, הובלת סחורות ותרומות המגיעות לרשות הפלסטינית, ולטענת המבקשים "באופן מסורתי" היו דלתא תובלה ולאחר מכן החברה החדשה, ניגשות למכרז וזוכות בו. המשיב מצידו טוען כי הוא עצמו עבד עם ארגון WFP עוד משנת 1995 וכי עד שנת 2003 החברה החדשה מעולם לא השתתפה במכרז. אין מחלוקת כי בשנת 2003 נרשמו למכרז הן החברה החדשה והן דלתא עזה. לטענת המשיב, פילו פנה אליו ואמר לו שלא כדאי ששתי החברות יתחרו במכרז וביקש מהמשיב למשוך את הצעתה של דלתא עזה. המשיב לטענתו נעתר לבקשה לאחר שהובטח לו כי חברת ההובלות דלתא עזה שבבעלותו היא שתבצע את ההובלות מישראל לרשות הפלסטינית; ואמנם החברה החדשה זכתה במכרז, אלא שהמשיב טוען שפילו לא עמד בהתחייבותו וכי החברה החדשה מסרה את עבודת ההובלה לביצוע לידי חברת הובלות מתחרה. על רקע האמור, לטענת המשיב - ולטענת המבקשת בלא כל צידוק ותוך הפרת תניית אי התחרות - בשנת 2004 חזר וניגש המשיב למכרז של ארגון WFP. גם החברה החדשה ניגשה למכרז והתוצאה היתה שהן המשיב והן החברה החדשה זכו במכרז - כל אחד מהם ב-50% מהעבודה. כך היה גם במכרז לשנת 2005. יוער למען הסדר כי המשיב אישר שגם בשנת 2006 ניגש למכרז ואולם לא זכה, ואילו בשנת 2007 ניגש למכרז וזכה לדבריו ב-5% מהעבודה. במצב דברים זה ועוד ביום 12/5/04, נשלח מכתב למשיב מאת דלתא תובלה והחברה החדשה באמצעות עו"ד עודד גבעון, שבו נטען כלפי המשיב כי היפר את תניית אי התחרות שבהסכם וכי אם לא יחזור בו מהפרתו יירכשו מניותיו על ידי המבקשים לפי ערכן הנקוב, והכל על פי הוראת סעיף 14.2 להסכם. מכתב התראה בנוסח דומה נשלח למשיב גם ביום 3/5/05 (מכתבי ההתראה צורפו כנספחים ה ו-ו לתובענה). משהיפר המשיב וחזר והיפר את תניית אי התחרות שבהסכם ולא חזר בו מהפרתו, כטענת המבקשים, הוגשה התובענה דנן. 6. לגרסתו של המשיב, לא הוא זה שהיפר את ההסכם אלא המבקשים הם שהפרו אותו וגם את ההסכם החדש, שכן לא שילמו למשיב את המגיע לו כבעל מניות בדלתא תובלה וכשותף עקב כך בחברה החדשה. לדבריו, המבקשים למעשה לא שיתפו אותו בהכנסות החברה החדשה כלל, והם מנסים לנשל אותו מזכויותיו בכדי להתחמק ממילוי אחר התחייבויותיהם. על כן לטענתו דין התביעה להידחות לגופה. ואולם, בראש ובראשונה הוא טוען כי יש לדחות על הסף את התובענה, שכן המבקשים לא עמדו בתנאי סעיף 14.2 להסכם שעליו היא נסמכת, מה גם שהוראה בהסכם המגבילה את התחרות יש לפרש על דרך הצמצום. יש לטענתו לדחות את התובענה על הסף גם משום שעניינו של ההסכם הוא בהקמתה ובפעילותה של דלתא תובלה, שאין מחלוקת שאינה פעילה מזה שנים, וממילא אין המשיב יכול להתחרות בחברה שאין לה פעילות. דיון 7. מטעם המבקשים נשמעה עדותו של פילו, ומטעם המשיב נשמעה עדותו שלו. הם נחקרו על תצהיריהם שניתנו כעדות ראשית. טרם שאפנה לברר את טענות הצדדים, מן הראוי לציין כי התביעה נסמכת על הוראת סעיף 14.2 להסכם לעניין איסור התחרות והסנקציה שבהפרת איסור זה, ועל הוראה זו בלבד. אמנם עיון בהסכם החדש מגלה, שאף בו כלול סעיף האוסר תחרות וקובע סנקציה בגין הפרת האיסור - ואולם חשוב להדגיש שהמבקשים אינם טוענים לתחולתו של סעיף זה ואף אינם מאזכרים אותו בתביעתם או בסיכום טיעוניהם; ואילו המשיב בסעיף 17 לסיכומים מטעמו טען כי בהסכם החדש "אין סעיף מקביל לסעיף 14.2 הנ"ל (להוראת הסנקציה להסכם - ע.ב.)", והמבקשים מצידם על אף הזכות שניתנה להם להגיש סיכומי תשובה לסיכומי המשיב, בחרו שלא לנצלה וממילא גם לא השיבו לטענת המשיב כאמור. 8. אומר מיד כי הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות על הסף, באשר לא הוכח ואף לא נעשה ניסיון להוכיח קיומם של התנאים הדרושים להחלת הוראת הסנקציה. כפי שצוטט לעיל, תנאי להחלת הוראת הסנקציה הוא : "אם דירקטוריון החברה" (דלתא תובלה - ע.ב.) ימצא ויחליט כי קיים ניגוד עניינים ברור בין פעילות החברה ומי מעובדי החברה שהם בעלי מניות בחברה ..." (ההדגשות שלי - ע.ב.). המבקשים לא הציגו פרוטוקול החלטה של דירקטוריון דלתא תובלה הקובעת כי קיים ניגוד עניינים כנדרש בסעיף 14.2 להסכם, ואף לא הציגו החלטה כלשהי בנדון של הדירקטוריון. כאשר פילו נשאל בעניין זה בעת שנחקר, השיב כי אינו יודע אם בכלל קיים פרוטוקול כזה (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-6). המבקשים גם לא הוכיחו ואף לא נעשה על ידם ניסיון להוכיח כי המשיב הוא עובד של דלתא תובלה, שכן לא די שהוא בעל מניות בדלתא תובלה, אלא צריך גם שיהא עובד חברה זו כתנאי להחלת הוראת הסנקציה, כלשונה. בהקשר זה אישר פילו בחקירתו כי המשיב מעולם לא קיבל שכר בדלתא תובלה (עמ' 8, שורות 11-14). די בכך כדי לדחות על הסף את התובענה, ואולם לא רק זאת. בפסקה השניה לתניית אי התחרות, שאף היא צוטטה לעיל, נאמר במפורש כי אם דלתא תובלה תחדל מפעילותה, הרי שמאותה עת לא תחול על הצדדים להסכם כל הגבלת תחרות. פילו בחקירתו אישר כי משנת 2001 דלתא תובלה אינה פעילה עוד (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 16-22). התחרות המיוחסת למשיב היא בשנת 2004 ואילך, שאז על פי האמור בהסכם לא היתה עוד הגבלת תחרות מכוחו. גם מטעם זה דין התביעה להידחות. ודוק: כפי שכבר צוין, התובענה נסמכת אך ורק על הוראת סעיף 14 שבהסכם, שעניינו אי-תחרות בדלתא תובלה; בחקירתו אישר פילו כי המשיב לא מתחרה בדלתא תובלה אלא בחברה החדשה (עמ' 16, שורות 9-10), אלא שאין כל טענה מצד המבקשים כלפי המשיב להפרת הוראה מהוראות ההסכם החדש שמכוחו פועלת החברה החדשה - נושא שלפיכך לא נדון ואיני נדרשת לכן לבררו. בסיכום טיעוניהם אומנם טענו המבקשים כי העברת הפעילות מדלתא תובלה לחברה החדשה "יצקה תוכן חדש" לתניית אי התחרות, ואולם זו טענה חדשה שלא בא זכרה בכתב התביעה ובתצהיר מטעם המבקשים. משכך, לא ניתנה ההזדמנות למשיב להתגונן בפניה ואין להידרש לה. לנוכח כל האמור ולמקרא תניית אי התחרות והוראת סעיף 14.2 שבהסכם, ברי כי לא התקיימו התנאים המקדמיים להחלת הוראת הסנקציה. הדברים אמורים במשנה תוקף במקרה דנן, מקום שבו עסקינן בהוראה בחוזה שיש בה משום פגיעה בחופש העיסוק שהיא זכות חוקתית, שכן הוראה מעין זו יש לפרש באופן דווקני ועל דרך הצמצום (ראו: ע"א 6601/96 AES System Inc נ' משה סער, פ"ד נד(3) 850, 877-879). סוף דבר 9. התוצאה היא שהתובענה נדחית. המבקשים כהגדרתם לעיל, פילו וסבג, ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. דיני חברותבעלי מניותמניותסעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות