1. בפני בקשת הנתבעת - מדינת ישראל - משרד החקלאות (להלן- המבקשת) לדחית התביעה על הסף בשל התיישנות, השתק, שיהוי ומניעות. 2. התובע - יורי פליצנוב (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה. 3. טענות המבקשת בתמצית - א. המשיב עבד אצל המבקשת מיום 1.10.93 ועד 31.7.98; ב. ביום 14.4.99 או בסמוך לכך הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת בתיק 2300007/99 (להלן- התביעה הראשונה) בה תבע הפרשי שכר וגמול לפי דירוג מחקר והפרשי שכר בגין תשלום שעות נוספות; ג. במהלך ניהול ההוכחות בתביעה הראשונה, ביום 18.3.04, בחקירתו הנגדית של מר פייפר, ביקש המשיב להגיש מכתב מיום 5.6.97 שנחתם ע"י מר בקשי (להלן- מכתב בקשי). הנתבעת התנגדה להגשת המסמך ולהרחבת החזית. בית הדין קבע כי אין מקום להגיש את המסמך ללא עורכו, במיוחד לאחר שמר פייפר הצהיר שאינו מכיר את המסמך אלא רק את העיקרון, לפיו נקלטו במבקשת חוקרים שהם עולים חדשים ונמצאו להם אפשרויות העסקה שונות מבחינה תקציבית והיו כל מיני דרכים להאריך את עבודתם. כן הוחלט שככל שב"כ המשיב יבקש לזמן לעדות את מר בקשי, בית הדין ישקול את הנושא מחדש. בסיום ההוכחות הצהיר ב"כ המשיב כי הוא זקוק למספר ימים לשקול האם לזמן את מר בקשי לעדות. העתק הפרוטוקול מיום 18.3.04 צורף לבקשה; ד. המשיב ביקש לזמן את בקשי לעדות לשם חקירתו על מכתב בקשי. המבקשת התנגדה לכך וביום 23.5.04 החליט בית הדין שאין מקום לזמנו לעדות שכן ההליך כבר מתנהל שנים, העדות אינה עדות מכרעת ואין להתירה באיחור כה רב מה גם שהדבר יגרום לפתיחת מסכת הראיות מחדש. העתק הבקשה והתגובה לה צורפו לבקשה; ה. המשיב לא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה ואף לא הגיש מיד תביעה חדשה הנסמכת על מכתב בקשי אלא ישב על הגדר, הגיש סיכומים בהם ניסה להרחיב החזית ו"להגניב" אליהם את מכתב בקשי והמתין לתוצאות ההליך בתביעה הראשונה; ו. ביום 14.11.07, למעלה מ-9 שנים לאחר סיום עבודתו , הגיש המשיב את תביעתו בתיק זה, בה תובע הוא פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין זכויות שבתון; ז. משהמשיב סיים לעבוד ביום 31.7.98 אין הוא יכול לתבוע תביעות כספיות חדשות בגין תקופת עבודתו וסיומה למעלה מ- 9 שנים לאחר סיום עבודתו ולאור תאור הנסיבות כאמור- דין התביעה להידחות על הסף עקב התיישנות, השתק, שיהוי ומניעות; ח. הכלל הוא שתובענה צריכה להכיל את מלוא הסעד המבוקש בגין מסכת העובדות המהוות את עילת התובענה (תקנה 9 ו-26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991). במקרה זה המשיב לא הגיש בקשות רשות ערעור על החלטות בית הדין שלא לזמן את בקשי לעדות, ואף לא הגיש תביעה חדשה בסמיכות לאחר שנודע לו על מכתב בקשי ומשהתברר במאי 2004 כי בית הדין לא מתיר לו לזמן את בקשי לעדות. המשיב אף לא ביקש לתקן את התביעה הראשונה ולהוסיף לה סעדים ולא ביקש לפצל סעדים בתביעה הראשונה. 4. טענות המשיב בתמצית - א. הלכה פסוקה היא כי קיום השתק פלוגתא מותנה בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים, שעל בית המשפט לבחון מתוך שיקולי הוגנות וצדק; ב. בדיון המקדמי שהתקיים בתביעה הראשונה נקבעו הפלוגתאות. הן מתוך הפלוגתאות והן מתוך פסק הדין שניתן בסופו של יום עולה בבירור כי נסיבות סיום העסקתו של המשיב לא היוו פלוגתא בתביעה הראשונה; ג. עניין זה עלה בעת הדיון בתביעה הראשונה כאשר המבקשת טענה כי המשיב לא זכאי להפרשים לשכר חוקר מהטעם שבפועל לא היה הוא ראוי מלכתחילה להיות מדורג בדרוג חוקרים מסיבות אי אמינות ומסיבות הנוגעות לרמתו המקצועית; ד. המבקשת הסתמכה על החלטות ועדות הליווי בעניינו של המשיב. כאשר הגיע מכתב בקשי לידי המשיב היה זה בסיום שלב חקירות עדי המבקשת והמשיב ביקש לעשות שימוש במכתב זה כדי לטעון לשיקולים הזרים ששקלו חברי ועדות הליווי ואשר הביאו להחלטות תמוהות בעניינו; ה. בית הדין לא התיר למשיב להגיש את המסמך ואף לא לזמן את בקשי להגיש את המסמך באמצעותו. בפסק הדין לא נדרש בית הדין כלל לעניין ועדות הליווי ולטענות המבקשת משום שההכרעה היתה ברובד ההסכמי כאשר נקבע כי למשיב לא היתה "זכות קנויה" לקבל שכר כעובד מחקר מתחילת העסקתו; ו. לעניין התנאים לקיומו של השתק פלוגתא - הפלוגתא העיקרית בתביעה זו ונסיבות פיטוריו של המשיב לא עלתה כלל בתיק הראשון; למשיב לא היה את יומו בבית הדין בכל הנוגע לנסיבות פיטוריו, שאלה אחת שנשאלה בעניין המכתב לא יכולה להיקרא "דיון"; בית הדין בפסק דינו לא התייחס כלל לעניין המכתב ולנסיבות סיום העסקתו של המשיב ולא קבע כל ממצא בעניין ושמכך לא התקיים השתק פלוגתא במקרה דנן; ז. בעת שהוגשה התביעה הראשונה היה המשיב בדעה כי חברי ועדות הליווי מייחסים לו חוסר אמינות ומסיבה זו הביאו לפיטוריו. המשיב לא היה מודע כלל להנחיה כוללת שניתנה להעביר את כל החוקרים העולים החדשים לדירוג מהנדסים או לפטרם. רק בסמוך לדיון בו נחקר מר פייפר, הגיע לידי המשיב מכתב בקשי, מכתב ממנו עולה כי המבקשת הפעילה בעניינו שיקולים זרים ופסולים כאשר האשימה אותו בחוסר אמינות במטרה לכפות עליו מעבר לדירוג מהנדסים בעוד שבפועל היה השיקול שהפעילה שיקול כלכלי פסול וזר. המבקשת פגעה בשמו הטוב של המשיב, פגיעה הגורמת לו נזק ומעכבת את קידומו עד היום; ח. עפ"י סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 (להלן- חוק ההתיישנות) , תקופת ההתיישנות נמנית רק ממועד שנסיבות העילה נודעו למשיב. המבקשת מעולם לא חלקה על כך, כי מכתבו של בקשי הגיע לידי המשיב בסמוך לחודש מרץ 04 ולכן לא חלה התיישנות בכל הנוגע לעילת נסיבות פיטוריו של המשיב; ט. באשר לטענת השיהוי- טענה זו אינה רלבנטית משלא מדובר בתביעה לסעד זמני או לסעד מן היושר אלא בתביעה המבוססת על זכויות בדין; י. הלכה פסוקה היא כי בית הדין ינקוט בדרך של מחיקה על הסף במסורה ויעדיף בירור התביעה לגופה; יא. עילת הזכות לפיצוי בגין אי מתן תקופת ניסיון כאמור בנוהל קליטת חוקרים נוצרה רק בעקבות פסק הדין בתביעה הראשונה אשר קבע כי המשיב היה בדירוג חוקרים רק מ-4/95. קודם למתן פסק הדין היה המשיב בדעה כי בפועל ניתנה לו תקופת ניסיון כדין. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובצרופותיהם הנני מורה כלהלן - המבקשת מבקשת לדחות את תביעת המשיב על הסף ממספר טעמים - התיישנות, השתק שיהוי ומניעות, נדון בהם להלן אחד לאחד, לאו דווקא בסדר הדברים כפי שהובאו בבקשה. 5. דחיה על הסף בשל השתק - הפסיקה עמדה רבות על חשיבות יישום הכלל של "מעשה בית דין", "העובדה שלא ניצל הזדמנות זו כהלכה, מחמת ניהול כושל של המשפט, כגון מחדלו להביא ראיה או להעלות טענה כלשהי, ואפילו נעשה הדבר מתוך טעות כנה או שכחה, אינה משמשת צידוק לפתיחת ההתדיינות מחדש. די שהיה לבעל דין "יומו בבית המשפט" ואין רלוונטיות לשאלה כיצד בחר לנהוג ולמצות את יומו זה". (ע"א 417/89 אע'בריה ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח', פ"ד מה(4) 641, 645-644). לכלל של מעשה בית דין שני ענפים, המבטאים את אותו רעיון ומבוססים על אותם שיקולים, והם השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין קודם, בין שזכה התובע בפסק הדין ובין שתביעתו נדחתה, ומונע בעדו מלחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם מבקש הוא להעמיד למחלוקת פלוגתאות שלא הועלו בתובענה הראשונה. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההתדיינות השניה על עילת תביעה שונה. כך שטענת ההשתק עשויה לקום בכל התדיינות אחרת בין אותם צדדים ואינה מוגבלת לעילה שעליה נשענה התובענה הראשונה, ובלבד שהמדובר בפלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם בין המתדיינים. (נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות אוניברסיטת תל אביב עמ' 9 (להלן - נ. זלצמן) כוחו המחייב של פסק הדין כמעשה בית דין, על כל אחד משני ענפיו, מותנה בשלוש דרישות: א. סופיותה של ההכרעה השיפוטית שמשמעותה, לצורך מעשה בית דין, היא שההכרעה השיפוטית הינה סופית מבחינת הערכאה שנתנה אותה, במובן שהיא מביאה לידי סיומה של ההתדיינות ואינה ניתנת עוד לשינוי או לביטול על ידי אותה ערכאה שיפוטית. ב. פסק הדין ניתן בסמכות והוא תקף. ג. פסק הדין הכריע במחלוקת נשוא התובענה לגופו של ענין. (נ זלצמן, שם, עמ' 10-11). כן כותבת נ. זלצמן - "על בעל הדין הטוען להשתק מחמת מעשה בית דין, נדרש להוכיח קיומם של התנאים החיוניים, להיווצרותו של ההשתק. הוכחת הטענה תעשה בהבאתו של פסק הדין כראיה, ובית המשפט יעיין לצורך הכרעתו בתיק בית המשפט, כולל כתבי הטענות שהוחלפו, הליכי ביניים אם היו ופרוטוקול הדיון. יכול שבעל הדין שכנגד יבקש להדוף את טענת ההשתק בהתדיינות הנוכחית בטענות המכוונות לשלול את כוחו המחייב של פסק הדין, בין השאר, בטענות המצדיקות את אי הפעלתו של הכלל במקרה הנדון, כגון שהצדדים הסכימו ביניהם שאין בכוחה של ההכרעה הקודמת למנוע התדיינות נוספת, או שיהא זה בלתי צודק, בנסיבות המיוחדות של המקרה, להשתיקו באמצעות מעשה בית דין. נטל השכנוע בטענות מסוג זה, שתכליתן להצביע על עילה לסטייה מכלל המניעות בהתדיינות הנוכחית, מוטל על כתפי בעל הדין שכנגד". (נ. זלצמן, שם, עמ' 24). השתק עילה - עיון בכתב התביעה בתביעה הראשונה מעלה כי עילת התביעה הינה הפרשי שכר להם זכאי התובע בשל הודעת המבקשת על העברתו לדירוג חוקרים וקבלת הפרשי שכר רטרואקטיביים החל מתחילת העסקתו. ואילו בתביעה מושא החלטה זו עילת התביעה הינה פיטורים פסולים שנעשו, לטענת המשיב, בניגוד לנוהל קליטת חוקרים לפיו יש ליתן לחוקר חדש 5 שנות ניסיון ופיטוריו כרוכים בפרוצדורה ארוכה. מכאן שלא התקיים במקרה זה השתק עילה המקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק דין קודם. השתק פלוגתא - סוגית הפיטורים של המשיב והנסיבות אשר הביאו לפיטוריו לא הועלו כפלוגתא בתביעה הראשונה, למשיב לא היה את יומו בבית הדין בכל הנוגע לנסיבות פיטוריו, העד מטעם המבקשת נשאל שאלה אחת בלבד לעניין מכתב בקשי שהוא לטענת המשיב המניע לפיטוריו. כמו כן בפסק הדין, בית הדין כלל לא התייחס לעניין נסיבות סיום העסקתו של המשיב בכלל ולמכתב בקשי בפרט ולא קבע כל ממצא בעניין, מכאן שלא מדובר בפלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם בין המתדיינים. נוכח האמור הנני סבורה כי לא התקיים במקרה זה השתק. 7. דחיה על הסף בשל התיישנות - כעולה מכתבי הטענות שבתיק, הצדדים לא חלוקים בעובדה כי מכתב בקשי הגיע לידיעתו של המשיב בסמוך לפני הדיון שהתקיים בחודש מרץ 2004 בתביעה הראשונה. על בסיס מכתב זה מבסס המשיב את עילת התביעה בתיק מושא החלטה זו . סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע- " נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". נוכח האמור הרי שתקופת ההתיישנות באשר לעילת נסיבות פיטורי המשיב החלה בחודש מרץ 2004 ומשהתביעה שבבסיסה עומדת עילת הפיטורים הוגשה בחודש 11/07 התביעה מושא החלטה זו טרם התיישנה. 8. דחיה על הסף בשל שיהוי - הלכה פסוקה היא כי דוקטרינת השיהוי, להבדיל מהתיישנות, הינה דוקטרינה המתאימה עצמה לנסיבות של כל מקרה ומקרה וכי ההתיישנות הינו הגבול העליון של טענת השיהוי. באשר לטענה לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי נפסק כי "השיהוי כשלעצמו אינו מצדיק עדיין דחיית תביעה למתן סעד.... לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענת שיהוי. כדי שיעשה כך, חייבים להתקיים תנאים מסוימים, הקשורים בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואלה טעונים הוכחה, לפני שימצא בית המשפט יסוד לדחות תביעה מחמת שיהוי". (דב"ע מז/15-3 , אפנר יצחק - מפעלי הדסה לחינוך, עבודה ארצי, כרך כ (2), 242). משטענת שיהוי בענייננו לא הוכחה לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה מנימוק זה. עוד מצאתי לציין בעניין זה כי המשיב הגיש ערעור על פסק הדין בתביעה הראשונה ופסק הדין של בית הדין הארצי המורה על מחיקת הערעור, בהסכמת הצדדים, ניתן בשנת 2007 (התאריך המדויק מחוק) וגם מטעם זה אין מקום לטענת שיהוי. 9. דחיה על הסף מחמת מניעות - לעניין המניעות טוען המשיב, בכתב התביעה מושא תיק זה כי תוך כדי התנהלות ההליך המשפטי בתביעה הראשונה ותוך שהתכונן לדיון ההוכחות הגיע לידיו מכתב בקשי. כן טוען המשיב כי דווקא קביעת בית הדין בתביעה הראשונה כי המשיב היה בדירוג חוקרים רק מיום 1.4.95 ועד ליום 31.7.98 (שלוש שנים וארבעה חודשים) עומדת בבסיס התביעה מושא תיק זה שפיטוריו קודם לחלוף חמש שנים היו בניגוד לנוהל קליטת חוקרים. נוכח האמור שוכנעתי כי המשיב לא הגיש את התביעה במועד סמוך לפיטוריו מחמת סיבה אובייקטיבית שלא היתה בשליטתו ומשכך אין לקבל את טענת המבקשת בעניין דחית התביעה על הסף מחמת מניעות. 10. לכל זאת אוסיף עוד כי; הלכה היא בבית הדין לעבודה כי סעד של סילוק על הסף ינתן במשורה ובמקרים חריגים וכי בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופא על פני מחיקתה על הסף. "בית הדין לעבודה אינו נוטה למחוק תביעה על הסף ונטייתו תהיה לאפשר לתובע לבסס את תביעתו". (דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז 3, 14; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ ואח' - אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518). 11. באשר לטענת המבקשת כי על המשיב היה להגיש בקשה לפיצול סעדים- תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) הדנה בסוגית פיצול סעדים קובעת, בין היתר, כלהלן: "(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד. (ב)מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. (ג) תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת...". בע"א 830/86 ס.א.ר חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון) ואח' נפסק כי: "חייב התובע לכלול בתביעתו את כל הסעדים בגין עילה אחת, שנולדה בטרם הגשת התביעה". כאמור לעיל, העילה בתביעה מושא החלטה זו והעילה בתביעה הראשונה אינן זהות. משכך ומשהתקנה הדנה בפיצול סעדים מורה כי יש להגיש בקשה לפיצול סעדים שעה שמדובר במספר סעדים הנובעים מעילה אחת הנני סבורה כי המשיב לא נדרש להגיש בקשה לפיצול סעדים במקרה זה. 12. מצאתי עוד להוסיף כי לא ברור מדוע המשיב בחר שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין בתביעה הראשונה בה לא הותר לו לזמן את בקשי לעדות ומדוע בחר "לשבת על הגדר" בלשון המבקשת, ולהמתין למתן פסק הדין בסוגיה. עם זאת, באיזון הראוי בין דחית התובענה על הסף לבין האפשרות ליתן למשיב את יומו בבית הדין ונוכח כל האמור לעיל החלטתי כאמור שלא לדחות את התביעה על הסף. 13. נוכח כל האמור , הבקשה לדחית על הסף נדחית. 14. המבקשת תגיש כתב הגנה מטעמה בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. עם הגשת מלוא כתבי הטענות יועלה אלי תיק לקביעת המשך ההליכים. 15. לעיון עם הגשת כתב הגנה ולא יאוחר מיום 30.5.08. 16. לאור כל האמור לעיל, לרבות בס' 12 להחלטה - לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות. השתק פלוגתאדחיה על הסףהשתק / דיני מניעות