א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא הנדל) מיום 10.9.08 בתיק בר"ע 511/08 בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד(השופטת וולפסון) מיום 5.12.07 בתיק בש"א 2615/06. ב.בשנת 2006 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים. המבקשים הגישו בקשה לדחייתה על הסף, בהתבסס על "כתב ויתור" עליו חתם המשיב. לשיטת המשיב נפלו פגמים בחתימה על כתב הויתור, ובפרט עושק. בית המשפט קיים שתי ישיבות הוכחות לבירור טענות הצדדים, והורה על הגשת סיכומים. ביום 5.12.07 נקבע כי לא ניתן לדחות את התביעה על הסף, והוטעם "הבסיס לבקשה מעוגן בהערכת ראיות אשר אינה יכולה להעשות בשלב זה". בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה. נקבע, כי בית משפט השלום "יישם נכונה את הדין הרלוונטי", ועם זאת נאמר שיתכן "שמוטב לו בית המשפט היה נמנע מלערוך בירור עובדתי במסגרת הבקשה לדחייה על הסף ותחת זאת להתרכז בתיק העיקרי". עוד הוזכר, כי "התביעה מגלה עילה, וזכותו של כל צד להביא את ראיותיו... היה ויתברר בסיומו של הליך שהתביעה נשענה על בסיס רעוע, ניתן לשקלל נתון זה על ידי הטלת הוצאות". ג.כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען, בעיקר, כי שגו בתי המשפט קמא ביישום ההלכות לגבי השימוש בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. נטען כי "כתב ויתור" מצדיק דחיית תביעה על הסף (ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר (לא פורסם)), וככל שהעלה המשיב טענה של עושק, "לאור העדויות והראיות שנשמעו, בוודאי שהתשובה לשאלה זו שלילית" (סעיף 47 לבקשה). עוד נטען כי בתי המשפט, שנדרשו לקיומה של עילת תביעה, יישמו בטעות את ההלכות הנוגעות למחיקת תביעה - בעוד שכאן מדובר בדחיה לפי תקנה 101(א)(3). הוטעם, כי ההחלטות מהוות "עיוות דין", ומכאן הצדקה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ד.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, במובהק אין היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה שרק בגינה נשקלת ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). שנית, רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לרשות ערעור ניתנת במשורה, בודאי שעה שבית משפט השלום סבר כי אין בידו תשתית לדחיית התביעה ללא בירור עובדתי נוסף (רע"א 1026/07 הרשקוביץ נ' החברה הישראלית לטבק (מ.ט.) בע"מ (לא פורסם). ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008),214). ככלל התערבות ערעורית בהחלטה המורה על המשך בירור ההליך צריכה להיות זהירה ושקולה (רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסם); רע"א 5423/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם); רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES (לא פורסם)).לא למותר לציין, כי המבקשים מודים שבקשת הדחיה מחייבת הכרעות עובדתיות, אלא שלדעתם די היה בדיונים שהתקיימו - אך בנסיבות אלה, של צורך בהכרעות כאלה, בודאי שאין מקום להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית, אף אם עדיף היה כי בנסיבות "תאחד כוחות" בהילוכה הדיוני באשר לבירור העובדתי, כפי שציין בית המשפט המחוזי. ולבסוף, סבורני כי לא ניתן לעת הזאת לקבוע כי נגרם למבקשים "עיוות דין" - שכן זכויותיהם המהותיות לא הוכרעו, וככל שהם מלינים על הוצאות העלולות להיגרם, ניתן לפצות על כך, לפי הצורך, בפסיקת הוצאות. הדברים נאמרים, כמובן, בלא הבעת דעה לגוף המחלוקת המהותית בתיק. ה.דחיה על הסף מטבעה היא צעד דרסטי. נטען בפי המבקשים כי העדר עילה, שבית המשפט המחוזי לא קיבל, אינו בסיס לדחיה על הסף אלא למחיקה על הסף. אכן, תקנה 101 אינה כוללת היעדר עילה כעילת דחיה על הסף, אך אחד מיסודותיה הוא "כל נימוק אשר על פיו סבור הוא (בית המשפט - א"ר) שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע" (ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, 2007); ואולם, המדובר - כפי שציין גם בית המשפט המחוזי - בצעד מרחיק לכת, אף כי פשיטא שיהיו מקרים כאלה של תביעות סרק מסוג זה או אחר. לכן, כדברי המחבר קשת (הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מה' 15, 2007), 641) מגמת בתי המשפט היא שלא לגזור - ככל האפשר - דין סילוק על תביעה שהוגשה. ציין הנשיא שמגר בע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו פ"ד מ(2) 668, 672-671: "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבחר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין". כך גם בנידון דידן. ו.אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. ערעורדחיה על הסף