1. בפנינו בקשה להכיר בתביעת המבקשים כתובענה ייצוגית ובקשה לפטור מאגרה. 2. הרקע לבקשה הינו גביית כספים ללא הרשאה מצד המשיבה לטענת המבקשים למטרת "ביטוח סיעוד" אותו מפעילה המשיבה עבור חבריה. 3. ביום: 01.01.95, נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 ("חוק ביטוח הבריאות") (להלן: "החוק"). מכח סעיף 10 לחוק הנ"ל רשאית קופה"ח להציע לחבריהן תוכניות לשירותי בריאות נוספים שאינם כלולים בסל השירותים והתשלומים לפי חוק ביטוח הבריאות, למעט תוכניות למתן שירותי סיעוד. עפ"י הנטען הפעילה המשיבה תוכנית לביטוח משלים בשם "מאוחדת עדיף", זמן רב טרם כניסת "החוק" לתוקפו. את גביית הכסף עבור ה-"ביטוח המשלים" גבתה המשיבה מחבריה דרך הוראת קבע בבנק עליה היו חתומים המבקשים ושאר חברי הקופה. לטענת המבקשים, המשיבה ניצלה את אחיזתה בהוראת קבע חתומה ע"י המבקשים על מנת לחייבם בסכומים נוספים עבור ביטוח נוסף אותו החילה הקופה על חבריה והוא "ביטוח סיעודי". כנטען ע"י המבקשים הענין המרכזי העומד בלב ליבה של התובענה, נשיאת בקשה זו, הוא גביית כספים ע"י המשיבה מהמבקשים שלא כדין עבור ה-"ביטוח הסיעודי" מתוך הוראת הקבע עליהן חתמו המבקשים למטרות אחרות וטרם החלה המשיבה להנהיג את ה-"ביטוח הסיעודי" ומבלי לקבל הרשאה ו/או הוראה לחייב בגין ביטוח זה. לטענת המבקשים, הם לא היו מודעים לעובדה שהמשיבה חייבה אותם בסכומים נוספים עבור "הביטוח הסיעודי" עד לזמן קצר עובר לבקשה זו. לטענתם, יש להשיב להם הכספים ש-"נגזלו" מהם עפ"י תחשיב קבוע ואישי לכל חבר אשר מגלם בתוכו את סכום החיוב שלטענתם החל בחודש 04/95 ועד לחודש 06/00, בו התגלה החיוב והוצגה הדרישה להפסיקו, מוכפל בסכום שחוייב עפ"י מדריגות גיל אותם קבעה הקופה. המבקשים מבססים את עילתם על העובדה כי לא נכרת כל הסכם בינם לבין המשיבה או מי מטעמה בקשר ל-"ביטוח הסיעודי". אי ידיעתם והסכמתם של המבקשים לצירופם לתוכנית ה-"ביטוח הסיעודי". המשיבה התעשרה ולא במשפט ושלא כדין על חשבון המבקשים. לטענת המבקשים, ובהעדר מידע, קבוצתם כוללת כ - 130,000 חברים (כמועצת המבוטחים ב-"ביטוח הסיעודי"), וגודל חיסכון הכיס הראוי לחישוב לכל אחד מהם הוא בסיכום הממוצע בין שלושת המבקשים שעומד על סך של 1,444 ש"ח. הסעדים אותם מבקשים המבקשים הם: פסק דין הצהרתי שהצירוף של חברי הקופה לתוכנית ה-"ביטוח הסיעודי" נעשתה שלא כדין. סיעוד של השבת הכספים שנגבו מחברי הקופה. 4. טענותיהם של המבקשים לענין התובענה הייצוגית, בתמצית הן כדלקמן: א. התובענה עפ"י המבקשים הוגשה בתום לב. ב. גודלה של הקבוצה מצדיק אישור התובענה כתובענה ייצוגית. ג. כנטען ע"י המבקשים, התובענה עוסקת בשאלה מהותית, שסביר ותוכרע לטובת הקבוצה. ד. הגשת התובענה הייצוגית מוצדקת, הוגנת ועדיפה על תביעות אישיות רבות ונפרדות. ה. המבקשים טוענים כי קיים יסוד סביר להניח כי הם מייצגים בדרך הולמת את ענינם של אלו הנימנים עם קבוצתם. ו. לסיום, נטען כי, ב"כ המבקשים מתאימים לשמש כב"כ של קבוצתם הם. 5. הנימוקים העיקריים שהעלתה המשיבה בהתנגדותה לבקשה הם: א. העדר עילת תביעה אישית. ב. לטענת המשיבה, יש בכוחה להעניק שירותי "ביטוח סיעודי" בניגוד לנטען על ידה. ג. המשיבה טוענת כי הטלת תוכנית ה-"ביטוח הסיעודי" על חברי הקופה נעשתה ע"י הקופה מכח סמכותה עפ"י סעיף 31 לתקנון הקופה. ד. לחלופין, קיימת למשיבה לטענתה הגנה חלופית מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מאחר והקופה העבירה את תשלומי ה-"ביטוח הסיעודי" שגבתה מחבריה לחברת הביטוח "לה נסיונל". ה. לטענת המשיבה, לא קיימת למבקשים עילת תביעה עפ"י חוק הגנת הצרכן מאחר ולטענת המבקשים כלל לא נכרת חוזה בין הצדדים, מה שמייתר את הדיון והעילה עפ"י חוק זה. ו. המשיבה טוענת כי לא ניתן להשתמש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ובתקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991, כמקור סמכות להגשת תובענה ייצוגית מסוג CLASS ACTION. ז. לטענת המשיבה, כאשר אנו באים לבחון את התנאים להתקיימותה של התובענה כתובענה ייצוגית ניתן להיווכח כי אין מקום לקבל את הבקשה. כן נטען עוד, כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב, גודלה של הקבוצה אינו מצדיק תובענה ייצוגית, קיים העדר זהות בעילות ובסעדים בין חברי הקבוצה והמבקשים אינם מייצגים בדרך הולמת את ענינם של חברי הקבוצה. עוד מוסיפה המשיבה, כי יש צורך בבירור עובדות פרטני לגבי כל תובע ותובע, דבר שאינו אפשרי במסגרת תביעה ייצוגית. ח. לסיכום, טוענת המשיבה, כי לא התקיימו התנאים הבסיסיים להכרה בתביעה הייצוגית ולכן יש לדחות את הבקשה. 6. תביעה ייצוגית עפ"י חוק הגנת הצרכן: סעיף 35 א' לחוק הגנת הצרכן קובע לאמור: "סעיף 35 א', תובענה ייצוגית. (א) צרכן או ארגון צרכנים כמשמעו עפ"י סעיף 31 (ג) (להלן: "התובע"), רשאי לתבוע בכפוף להוראות פרק זה בשם קבוצת צרכנים בעילה אשר על פיה הוא יכול לתבוע בשמו ונגד כל אשר הצרכן רשאי לתבוע בשמו. (להלן: "תובענה ייצוגית")". עיון בחוק הגנת הצרכן מלמד כי עילות התביעה המפורטות בו מתרכזות בשלב הטרום חוזי: "חוק הגנת הצרכן מתמקד בעיקר בחלק מהנושאים הצרכניים הקשורים לתהליך של התגבשות חוזה בין עוסק לבין צרכן, דהיינו, החוק מתרכז במניעת העברה של מידע מטעה או בחיוב מסירה של מידע מלא ע"י העוסק לצרכן. הנחת היסוד היא, כי בתנאים של מידע נאות, יוכל הצרכן לכלכל את צעדיו בתבונה ולהתקשר בעיסקה המשיאה את רווחתו. כוונת החוק הינה להגן "על הצרכן מפני מעשי הטעיה או מרמה". (מאמרו של ד"ר משה בר-ניב (בורונובסקי))". גבולה של התובענה הצרכנית ה-"ייצוגית", עיוני משפט כרך יט', עמ' 251, 260). (וכן החלטתו של כב' סגן הנשיא, מ. טלגם, בהמרצה (ביהמ"ש המחוזי ת"א). מס' תיק: 2617/96 ארנון גרפי ואח' נ' "פלאפון" תקשורת בע"מ (לא פורסם). וכן את ההחלטה שבהמרצה. מס' תיק: 24480/97 (ביהמ"ש המחוזי חיפה), יהודה שועלי נ' מנהל מקרקעי ישראל, דינים מחוזי, כרך כו' (9), 753). סבורים אנו, כי צודק ב"כ המשיבה כי חוק הגנת הצרכן ענינו במסירת מידע מוטעה או מניעת מידע בשלב הטרום חוזי, כאשר אחריו נכרת חוזה. הטענה העיקרית אותה מנסים המבקשים לבסס היא כי למעשה לא נכרת כלל הסכם בינם בין המשיבה. המשיבה מנועה מלטעון כי במודעות שפורסמו על ידה בענייננו יש משום כריתת חוזה בינה לבין חבריה. יוצא מכך, כי לאור הטענות בכתב התביעה, אין חוק הגנת הצרכן חל מלכתחילה במקרה שלפנינו. הואיל וכך, וכבר בשל הטעם האמור, אין מקום לאישורה של התביעה הנדונה כתביעה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, מה גם שהמבקשים עצמם אינם מתנגדים בתשובתם לתגובת המשיבה בסעיף 33 כי הבקשה לאישור התובענה שלפנינו תופר כתובענה ייצוגית, תתבסס אך ורק על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, או על תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב - 1991. 7. תביעה ייצוגית עפ"י תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 או תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב 1991: תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת: "(א) היה מספר המעונינים בתובענה אחת גדול, יכולים מקצתם, לבקשת התובע אם הם תובעים, או לבקשת נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית-המשפט או הרשם, לייצג באותה תובענה את כל המעונינים: לא ידעו המעונינים האחרים על דבר התובענה, יודיע להם בית-המשפט או הרשם על הגשתה בהמצאה אישית, או במודעה פומבית אם ההמצאה האישית אינה מעשית מכל סיבה שתיראה לבית-המשפט או לרשם, ככל שיורה בית-המשפט או הרשם לכל מקרה ומקרה. (ב) כל מי שמיוצג בתובענה כאמור בתקנות משנה (א) רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לעשות בעל דין בה". הנה כי כן, הן על שום לשונה של תקנה 29 והן על שום אופיה המיוחד של התובענה הייצוגית, זקוק המבקש להגיש תביעה ייצוגית לקבל את ברכתו של בית-המשפט תחילה שאם לא יעשה כן, לא יוכל ל-ייצג" את קבוצת האנשים הנפגעים שאותה הוא מבקש לייצג. כבר נפסק כי: "תקנה שבסדר הדין בבית הדין לעבודה הזהה לתקנה שבסדר הדין האזרחי הכללי תפורש ע"י בית הדין לעבודה תוך זיקה מירבית לפירוש שניתן לתקנה הכללית".(דב"ע מא/25-2 יחיאל יבלובסקי נ' יצחק מיטלמן, פד"ע 286, 287, מול האותיות ד' - ה'). בבואנו לבחון את התנאים להתמלאותה של תקנה 29 (א) אנו נתקלים בבעיה, שכן תקנה זו מצומצמת ואינה קובעת כללים ברורים ותנאים להתמלאותה. את הפיתרון מוצא לא פעם בית-המשפט בדרך של פניה לחיקוקים ספציפיים שונים בהם ישנה התייחסות מפורשת לתובענה הייצוגית המפרשת את דרישות הסף להכרה בתביעה כתובענה ייצוגית. (ר' לדוגמא: חוק ניירות ערך התשכ"ח - 1968, סעיף 54, חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, סעיף 35 ב' ו, כו'). הדין המנחה שבו פורשה תקנה 29, הוא פסק הדין בענין ערעורים אזרחיים: 79/69, 86/69, פרנקישה פלצאינדוסטרי מרקלה ואח' נ' אוראל רבינוביץ ואח', פד"י כג', (1) 645. (להלן: "פרשת פרנקישה"). בית-המשפט העליון דחה את ערעורם של התובעים בפרשת פרנקישה וקבע הלכה לפיה אדם יכול לתבוע בתובענה ייצוגית רק אם יעמוד בשלושה תנאים מצטברים אלא: (א) כי הוא תובע סעד המשותף לו ולתובעים שהוא מתיימר לייצג. (ב) כי תביעתו מעוגנת באותם מעשים ועסקאות כמו תביעות התובעים שאותם הוא מתיימר לייצג. (ג) כי תביעתו מעוררת שאלה של עובדה או של חוק המצריכה את הכרעתו של בית-המשפט המשותפת גם לתביעת התובעים האחרים. עוד עולה מפרשת פרנקישה כי יש לפרש את התקנה באופן דווקני ומצמצם. הלכה זו, אשר נקבעה לפני שנים לא מעשית ומחייבת גם כיום. (ע"ע 30003/98 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' יהודה מורג ואח', עבודה ארצי, כרך לג' (1), עמ' 17). בית המשפט העליון, מפי כב' השופט (כתוארו דאז) חיים כהן, פס"ד ב-"פרשת פרנקישה" כי: "הטענה היא שבסדרת עיסקאות שנעשו כולן במתכונת אחת, קיבלו המשיבים מאת המערערים וכל יתר הנושים סחורות במרמה ולא שילמו תמורתם. כל אחד מן המערערים והנושים ההם זכאי, לטענתינו, לפס"ד נ' המשיבים על סכום מחירה או ערכה של אותה הסחורה אשר נתקבלה ממנו; ופשיטא שהסכומים הללו שונים לגבי כל נושה ונושה, הכול עפ"י טיבה וכמותה של הסחורה שהוצאה מידיו. פס"ד שיינתן לתשלום סכום פלוני לטובת ראובן, לא יועיל לשמעון במאומה: הלה זקוק לפס"ד אחר, לתשלום סכום פלוני המגיע לו. ייתכן והמצב היה שונה אילולא תבעו המערערים את סכומי הכסף המגיעים להם: אילו תבעו, למשל: פס"ד הצהרתי שסדרת העסקאות כולה נעשתה תוך כדי תרמית, כי אז ייתכן והיה מקום להרשות להם לתבוע בתביעה ייצוגית, שלגבי סעד הצהרתי שכזה ענינם של כל ה-"מעונינים" שווה הוא וזהה. מה שאין כן שהסעד המגיע לכל אחד מן "המעונינים" אינו זהה אלא שונה, וכשהעילה לתביעת סעד זה אינה תרמית אחת שהפילה קורבנות רבים, אלא עיסקה מיוחדת ומסויימת שנעשתה עם תובע פלוני בלבד. הלכה פסוקה היא, שאין מרשים תביעה ייצוגית לגבי תביעת פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל הפרת אותו חוזה (...) ולא לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם נזק שנגרם להם ע"י אותה פעולה (...) אילולא תבעו פיצויים (על נזק אשר הם, מטבע הדברים, שונים במידתם, מתובע לתובע), אלא תבעו למשל: צו מניעה, אשר הוא מטבע ברייתו, פועל לטובת כל הניזוקים כולם במידה שווה, כי אז תהא התביעה הייצוגית כשרה (...)". במאמרו: "תביעת ייצוג-קבוצתית, מה ועל שום מה" ? "משפטים", כרך ט', עמ' 416, סיכם פרופסור סטיבן גולדשטיין את מצב הדין בישראל כדלקמן: "(...) לפי פסק דין זה מוגבל השימוש בתקנה 29 בדרך כלל למקרים שבהם לכל המעונינים יש "ענין זהה" (או ענין משותף) ו-"ייתכן" שאפשר להגיש תביעת ייצוג-קבוצתית לפי תקנה 29 גם על מנת להשיג פס"ד הצהרתי או מניעה, היינו, תביעות שלפיהן הסעד המבוקש זהה לכל אחד מן המעונינים. אבל בשום פנים ואופן אין להגיש תביעת ייצוג-קבוצתית לפי תקנה 29 במקרה הנובע מסדרת מעשים שלגביהם הסעד המבוקש הוא פיצוי נזק שונה שנגרם לכל אחד מן המעונינים בנפרד". (שם, בעמ' 434). שאלת פירושה של תקנה 29, שב ונדון בפסקי דין אחדים של בתי-המשפט המחוזיים, אך הילכת פרנקישה עודנה בעינה: בית-המשפט העליון טרם הוציא מתחת ידו הלכה חדשה ועדכנית לענין פירוש התקנה, למרות שלמן פסיקתה עברו שנים רבות, ולמרות שבינתיים הסדיר המחוקק בחקיקה את התביעה הייצוגית בנושאים ספציפיים אחדים. השימוש בתקנה 29 הוא נדיר יחסית: ר' בספרו של הנשיא המנוח, ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", (מהדורה שביעית בעריכת השופט ד"ר שלמה לוין, בעמ' 123. הטענה כי מדובר במספר רב של תובעים אפשריים אינה צריכה להיות היסוד להכרת תביעה כתובענה ייצוגית. יש לבדוק את סיכוי המבקש לזכות בתביעתו, שכן פסה"ד בתובענה ייצוגית מהווה מעשה בית דין עבור כל המיוצגים ועלול לסגור את דלתו של בית-המשפט בפניהם לעד. על מבקש להיות מוכר כתובע ייצוגי להצביע על כך שיש לו סיכויים סבירים להצלחה בתביעתו. (עב 301393/97 אמיר חרמוני נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ, (לא פורסם)). על בית-המשפט להשתכנע בקיום יסודות העילה המשמשת בסיס לתובענה (תובענה ייצוגית-יישומים בפסיקה בישראל, משה טלגם, המשפט, גליון 11, 02/01, בעמ' 79). ב-דב"ע מח' 192-3 אלי אלמקייס ואח' נ' תדיראן בע"מ, פד"ע כ' 478, נדונו השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו לדון בבקשה לאשר תובענה כתביעה ייצוגית: (א) התביעה תפתור באחת את תביעתם של כל המעונינים. (ב) אי התרת התביעה כייצוגית עשוי להביא להגשת מאות תביעות לביה"ד. (ג) ההכרה יכול שתהא שונה לגבי עובדים שונים. (ד) תביעה ייצוגית יכולה לגרום להצטרפות מאות שירדו להיות בעלי דין והדבר יסרבל את הדיון. (ה) זהותם של המעונינים ידועה לתובעים. (ו) חזקה על המשיבה כי תנהג כלפי כל עובדיה כפי שייפסק לגופו של ענין. אך יחד עם זאת, כאשר באים לאשר תובענה ייצוגית יש לנהוג איפוק ומשנה זהירות וכך קבע בית המשפט העליון: "בתובענה ייצוגית טמונות מס' סכנות. שימוש לא נכון בה עלול לפגוע הן ביחידי הקבוצה המיוצגים והן במשיבים ובמשק כולו ... יש להיזהר בתביעה ייצוגית המוגשת מתוך מניעים פסולים" ... (רע"א 4556/94 רמי לצת ואח' נ' אברהם זילברשץ ואח', פ"ד מט' (5), עמ' 775). ועוד קבע הנשיא ברק באותו ענין כי בבקשות לתובענות ייצוגית יש לאזן בין השיקולים השונים, הסיכויים למול הסיכונים. ב-ת"א (ת"א) 1553/95 המ' 12915/95 אופנהיים נ' פז-גז, נקבע: "שיקול הדעת של בית-המשפט נועד לאזן בין המטרה החיובית לסייע לנפגע הזעיר לבין הסיכון של העמדת המשיבים בפני תביעות המאיימות עליהם מעצם היותן עצומות מימדים ובית-המשפט לא ייאשר הגשת תביעה ייצוגית בשל עילה בעלת סיכוי קלוש". בנוסף נפסק כי: "ראוי שבית-המשפט יגלה איפוק ולא ישנה או יחדש הלכות בבית הדין לעבודה". ע"ע 300031/98 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' יהודה מורז. ועוד נוסיף כי, תקנה 29 פירשה כך, שהכלל המנחה, אא"כ יינתן הסבר משכנע מדוע לא להפעילו הוא, שבמידה והקבוצה אותה מבקש התובע לייצג היא קבוצה מוגדרת וידועה של אנשים ששמותיהם ופרטיהם מתועדים ורשומים אצל המשיבה הנתבעת, ניתן לאתרם, אין להגיש תביעת ייצוג קבוצתית מכוחה, אפילו מספר התובעים הפוטנציאליים הינו רב. (ת.א. י-מ) 545/91 דאוד עטיה נ' עירית ירושלים (פס"ד תשנ"ג (1) 452; פסה"ד אושר ב-רע"ע 696/92 דאוד עטיה ואח' נ' עירית ירושלים, תקדין עליון כרך 92 (2), תשנ"ב/תשנ"ג, עמ' 418). נבחן אפוא את הבקשה תוך יישומן של ההלכות שנקבעו. ב"פרשת פרנקישה" המוזכרת לעיל נקבעה ההלכה המנחה לעניין התובענה הייצוגית. נקבע, כי אדם יכול לתבוע בתובענה ייצוגית רק אם יעמוד בשלושה תנאים מצטברים אלא: א. כי הוא תובע סעד המשותף לו ולתובעים אותם הוא מתיימר לייצג. ב. התביעה מעוגנת באותם מעשים או עסקאות כמו תביעת התובע. ג. התביעה מעוררת שאלה של עובדה משותפת של עובדה או של חוק,הן לתובע והן לתובעים פוטנציאליים אפשריים. במקרה המונח לפני הסעד המבוקש הוא גם סעד הצהרתי בבית הדין, שיכיר בחיוב חברי ה"קופה" דרך הוראת הקבע בבנק שנתנו ל"קופה" לצורך ה"ביטוח המשלים" ולא לצורך ה"ביטוח הסיעודי", כחיוב שנעשה שלא כדין. הסעד השני המבוקש הוא של סעד השבת הכספים שנגבו ע"י הקופה לצורך הביטוח הסיעודי שלא כדין על פי המבקשים. נקבע בת"א (ת"א) 375/94, המ' 5431/94, מלק נ' B-G ASSISTANCE LTD כי, השימוש בתקנה 29 מוגבל בד"כ למקרים שבהם לכל המעוניינים יש "עניין זהה" (או "עניין משותף") ו"יתכן" שאפשר להגיש תביעת -ייצוג-קבוצתית לפי תקנה 29 גם על מנת להשיג פסק דין הצהרתי או צו מניעה,הינו-תביעות שלגביהן הסעד המבוקש זהה לכל אחד ואחד מן המעוניינים,אבל בשום פנים ואופן אין להגיש תביעת-ייצוג-קבוצתית לפי תקנה 29 במקרה הנובע מסדרת מעשים שלגביהן הסעד המבוקש הוא פיצוי נזק שונה שנגרם לכל אחד מן המעוניינים בנפרד. 8. אבקש להתייחס לכל סעד מבוקש בנפרד. סעד ההשבה הכספי: הסכום אותו נקב המבקש הוא של 1,444 ש"ח לכל תובע וכפול 130,000 תובעים פוטנציאלים לטענתו. גודל חסרון הכיס פורט בכתב הבקשה המקורי בסעיפים 55-58, ובאופן כללי נציין כי הוא חושב לפי ממוצע משוכלל בין הסכומים אותם תובעים שלושת המבקשים בעניין שלפנינו. דרך החישוב לדעתי אינה משכנעת ואינה מבוססת על נתונים מוצקים שיוכלו לאשש את ההשערות בבסיס החישוב של המבקש. "לא תותר, למשל, הגשת תביעות ייצוגית קבוצתית לפי תקנה 29 במקרה הנובע מסדרה של מעשים זהים,שהסעד המבוקש בגינם הוא פיצוי נזק שונה שנגרם לכל חבר בקבוצה" (גולדשטיין ועפרון "התפתחות התובענה הייצוגית בישראל" עלי משפט (תש"ס) 37-38, 27). גם "בהלכת פרנקישה" נפסק ברוח זו. כך אף בפסיקת בתי המשפט המחוזיים לאחרונה- "נראה לכאורה,כי בשל השוני הגדול בקבוצה,יתמקד הדיון העיקרי,בהנחה שהתביעה תצלח בשאלת גובהה הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה...מכאן שהדיון בנזק של כל אחד ואחד מיחידי הקבוצה יהפוך להיות הנושא העיקרי,ודיון כזה לא יהיה ראוי לו שייערך במסגרת הליך אחד,שיהיה מסורבל,ממושך מייגע ולא יעיל" (נקבע ב"פרשת פרנקישה לעיל). 9. לדידי, המקרה המונח לפני הוא מקרה בו יש להתייחס לכל תובע פוטנציאלי בנפרד ובאופן ספציפי, במידה ותוכר התביעה, וזאת מאחר ודרך החישוב של גובהה הנזק האישי של כל תובע פוטנציאלי, כמו גם דרך החישוב של כמות התובעים הפוטנציאלים, אינה מבוססת דיה ואינה מקובלת עלי. הכרה בסכום אחיד תקפח בצורה לא הוגנת קבוצת תובעים (בתיאוריה) שיהיו זכאים לסכום של 3,018 ש"ח (יותר מכפול), מסוגו של המבקש מס' 3, או תזכה ללא הצדקה קבוצת תובעים פוטנציאלים מסוגו של מבקש מס' 2 שיהיו זכאים ל-180 ש"ח במקור, לסכום הגבוהה בהרבה מהמגיע להם (יותר מפי 8 לכל תובע). "דומה בעיני כי מסיבה זו לבדה ניתן היה לדחות את הבקשה -שכן-במקום שבו 'כל צרכן לעצמו', תובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת" (השופטת ברנר, ת"א (י"ם) 1300/96, המר' 4095/96 גורודוסקי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, לא פורסם, בהסתמכות על החלטת השופטת שידלובסקי-אור בת"א (י"ם) 574/93, המר' 1365/93). (באותו עניין ר' גם ;ת"א (ת"א) 576/98 גרונר נ' ביו אומגה (ישראל)בע"מ,דינים מחוזי,כרך לב (2) 502; ת"א (ת"א) 65/97 איגוד הצרכנים בישראל הבלתי תלוי נ' זלר אבלגון ליסינג בע"מ, דינים מחוזי כרך לב (1) 530). זהו אף אחד השיקולים המנחים את בתי הדין -ר' דב"ע 208/98-9 ילנה טיטוב-לאון פלסט תעשיות פלסטיקה בע"מ, עבודה ארצי,כרך לא (1) 321, סעיף 5 (ג) לפסק הדין. במאמר מוסגר יש לציין כי קיימת דעה החולקת על הנפסק בע"א 79/69 הנ"ל,אך זו אינה ההלכה הפסוקה (רע"א 696/92 דאוד עטייה נ' עיריית ירושלים, דינים עליון כרך כד 769; וכן- ת"א (נצ') 749/97 זילברשלג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ,דינים מחוזי כרך כו (9)993; ת"א (נצ') 785/98 זילברשלג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ ,דינים מחוזי כרך לב (5) 15; ת"א (י"ם) 1165/97 שימונים נ' חברה קדישא אחידה לעדת הספרדים,דינים מחוזי כרך לב (2) 783). הסעד ההצהרתי: "התובענה הייצוגית היא הליך יוצא דופן,החורג מהתלם הרגיל של בירור מחלוקות בבית המשפט. חריגה זו יכול שתביא לקיפוח זכויותיהם של תובעים,של נתבעים או של שניהם (...) לתובענה הייצוגית משמעות כלכלית וחברתית גדולה ביותר. היא נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצה של אנשים,שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית,לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוהה ביותר נוכח ריבוי מספרם. פסק הדין בתובענה כזו מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים עם הקבוצה (שאינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה). יש בה כדי להגן על אינטרס היחיד שנפגע ואינו טורח להגיש תביעה; יש בה אינטרס ציבורי לאכיפת הוראות החוק שבגדרו באה התובענה הייצוגית; יש לה ערך מרתיע מפני הפרת החוק; (...) יש בה חיסכון משאבים ומניעת ריבוי תביעות. עם זאת;(...) טמון בה פוטנציאל של פגיעה ביחידי הקבוצה, בנתבעים ובמשק כולו עקב ניצול לרעה של מכשיר זה על ידי קנוניה,הגשת תביעות מנימוקי סחיטה והשתלטות ולחץ לפשרה גם כשאינה ראויה,כאשר הנתבע מוכן לה כדי ל מנע מהתדיינות מתישה ויקרה גם אם חסרת סיכוי היא". דברי כבוד השופטת ט.שטרסברג- כהן בעניין 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נגד טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח', פד"י נא' (2) 312 בעמ' 322-323. אכן ,פסק הדין ניתן בהקשר לתובענה ייצוגית לפי פרק ט' 1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, בעוד בחלק זה של החלטתי אני מבקשת לדון בבקשה המתבססת על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי או תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה. עם זאת, ללא ספק יפים הדברים גם כאן). העובדה כי קביעה של בית הדין שהחיוב שביצעה המשיבה, לצורך הביטוח הסיעודי, נעשה שלא כדין תביא לכך שייתכן שיפגעו חברי קופה שאכן נהנים מן ה"ביטוח הסיעודי" והוא משמש אותם ,מיטיב עימם ונחוץ להמשך חייהם,ולכן קביעה גורפת במקרה כמו המקרה שלפנינו הינה בעיתית שכן ייתכן והביטוח הסיעודי בין אם בחרו להיכלל בו ובין אם לאו ,"מציל נפשות" והפיכתו ללא חוקי עלול שתיפגע באותם אנשים הנהנים ממנו או במשתמשים פוטנציאלים בו שיפיקו ממנו תועלת בעתיד. על פי תצהירו של ד"ר יהודה חורב שבכתב התשובה של המשיבה, במאוחדת זהב חברים בו כיום 381,000 מבוטחים. בנוסף אין להתעלם מן העובדה כי מיום תחילת התכנית ועד היום שולמו ע"י חברת הביטוח סך של כ- 130,000,000 ש”ח (מאה ושלושים מליון ש”ח) כתגמולי ביטוח לחברי מאוחדת זהב שהפכו לנזקקי סיעוד (כנטען בתצהירו של ד"ר חורב לעיל בסעיף 10), מה שמחזק טענה זו. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שרק מספר מצומצם של אנשים (259 לפי המשיב) החברים בקופה והנכללים בהסדר של הביטוח הסיעודי, הביעו התנגדות לצירופם לביטוח הסיעודי, וקביעה גורפת של בית הדין שתשפיע על כל מאות האלפים החברים בקופה, והתובעים הפוטנציאלים, אינה פרופורציונאלית וסבירה בעיני. ועוד,יש טעם לדעה כי אם עילת התביעה הנטענת כלל אינה ראויה להתברר במתכונת של תביעה לסעד הצהרתי,ממילא אין מקום והצדקה לאשר כי תביעה זו תתברר כתביעה ייצוגית (ת"א (חי') 3294/95 סלמה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, דינים מחוזי, כרך כז(2) 334 והאסמכתאות המובאות שם),וכן ת"א 4017/95 רשף חן, עו"ד נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו(9) 750). 10. הקבוצה: ההלכה נקבעה בת"א (י"ם) 545/91 עטייה ואח' נ' עיריית ירושלים (פס"ם נ"ג (1) 452 שאושר ברע" (2) תשנ"ב/תשנ"ג בע"מ 418), לעניין תקנה 29 והיא שבמידה והקבוצה אותה מבקש התובע לייצג היא קבוצה ידועה ומוגדרת של אנשים המעוניינים לתבוע וזהותם ופרטיהם ידועים למשיבה וניתן לאתרם,אין להגיש בתביעת ייצוגית קבוצתית מכוח תקנה 29 אף אם קיים מספר רב של תובעים פוטנציאלים. במקרה המונח לפני,טוענים המבקשים כי גם קבוצה בת 259 איש די בה כדי לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית (בסעיף 54 לתשובת המבקשים לתגובת המשיבה לאישור התובענה כייצוגית). המבקשים מנסים להיתלות בהלכה שנקבעה בת"א 2157/99 סמואלס ואח' נ' עיריית רחובות (טרם פורסם). אין עובדות המקרה הנ"ל דומות לעובדות בפרשת סמואלס לעי"ל, שכן במקרה שלפנינו ניתן לומר שהתובעים ידועים למשיבה והם למעשה חברי הקופה ששלחו את המכתב על אי רצונם להיכלל בגדרו של הביטוח הסיעודי, גם אם אין ברשות המבקש את פרטיהם אין בכך כדי להביא לכך שהתביעה תוכר כייצוגית. כבר נפסק ב"פרשת סמואלס", כי די ושמותיהם ופרטיהם מתועדים ורשומים אצל המשיבה (הנתבעת)וניתן לאתרם, אין להגיש תובענה ייצוגית מכוחה. ולכן, נקבל את העובדה שניתן לאתר את הקבוצה הפוטנציאלית לתבוע, קרי-כאלו שהתנגדו לצירופם לתוכנית לביטוח הסיעודי (ואין זה משנה אם המדובר ב259 איש או יותר),ברשומות המשיבה,ולכן אין המקרה נופל לגדרו של פסק דין סמואלס. אין להתעלם מהעובדה ש"הקופה" ,כפי העולה מתצהירו של ד"ר יהודה חורב המצורף לכתב התשובה של ה"הקופה" בסעיף 7 ,דאגה לעדכן את חבריה על התחלתה של התכנית, ועל האפשרות להשתחרר ממנה, ועל העובדה שרק 259 איש כאמור ביקשו להשתחרר ממנה,ולכן לדעתי המדובר במספר אנשים מוגדר וידוע ושנופל בגדרה של ההלכה שנקבעה בפסק דין סמואלס לעי"ל. בנוסף, העובדה שפורסמו הודעות בעיתונות ,כפי העולה בנספח "ה" לכתב התשובה של ה"קופה",המבהירים את העובדה כי חברי קופת החולים יחויבו בביטוח הסיעודי מהווה חיזוק נוסף לטענתי זו. בע"ב 6201/00 (בש"א 03508) הילה וינטרוב נ' שר הבריאות ואח', נדונה בקשה לתביעה ייצוגית בשם כל המבוטחים בביטוח הבריאות במדינה. שם נקבע, כי הקבוצה אותה מתיימרת המבקשת לייצג אינה עשויה מקשה אחת. כמו במקרה זה, גם עלי מקובלת טענת המשיבים כי הקבוצה אותה מתיימרת לייצג המבקשת אינה אחידה ויש לאבחן מתוכה את מבוטחי הקופה אשר רוצים להיכלל במסגרת הביטוח הסיעודי, ואף השתמשו בו ונהנו מיתרונותיו, בין בחלקם ובין במלואם. כנגד אלו עשויים גם לעלות טענת מניעות ,מלאה או חלקית. לעומתם עשויים להיות כאלו אשר מתנגדים להכללתם במסגרת הביטוח הסיעודי. וכבר נפסק כי אין מקום לתובענה ייצוגית במקרה שקבוצת המעוניינים אינה הומוגנית. ועוד נפסק שם, כי גם אם נניח לטובת המבקשת,כי תוצאות הכרעת הדין אמנם תהיה זהה לגבי כל המעוניינים ועל פיה יורה בית הדין על השבת דמי הביטוח הבריאות (הסיעודי במקרה שלפנינו) אשר שולמו בתקופה הרלוונטית, הרי מאחר והתביעה כוללת סעד כספי,הסכום יהיה שונה מאחד לאחד. ההלכה שנקבעה לעניין זה בבית המשפט העליון (בפרשת פרנקישה לעיל) ברורה: תביעה ייצוגית אינה מתאפשרת כאשר הסעד המבוקש שונה לגבי כל אחד מהמעוניינים. במקרה שהתביעה תתקבל, הרי שהסכום אשר יתבקשו המשיבים להשיב שונה ממבוטח למבוטח, הואיל והסכום מחושב על סמך נתונים אישיים ונתונים משתנים של כל מבוטח ומבוטח, נקבע בפרשת וינטרוב לעיל, וזהו לדעתי גם המקרה העומד לפני. הדבר יהיה תלוי בסכום אשר שולם על ידי כל אחד ואחד ובשירותים אשר הוענקו. כן יהא על בית הדין לחשב את ערך השירותים שהוענקו ושלא הוענקו ובגינם דורש המבקש , בשל כלל ציבור המבוטחים, השבה. החישוב עצמו צריך שיהיה אישי לכל מבוטח ומבוטח ועל פי נסיבותיו האישיות ואינו יכול להיות אחיד לגבי כל המעוניינים. "הדיון בנזק של כל אחד מיחידי הקבוצה יהפוך להיות הנושא העיקרי,ודיון כזה לא ראוי לו שיערך במסגרת הליך אחד,שיהיה מסורבל,ממושך,מייגע ולא יעיל". (ת.א. (י"ם) 574/93 שגיא וינבלט נ' משה בורשטיין בע"מ ואח', תקדין מחוזי, 95 (4),תשנ"ה/תשנ"ו-1995 עמ' 193). מכאן שאין מסלול התביעה הייצוגית מתאים למקרה. לעניין זה כבר נפסק כי כאשר כל אחד מהתובעים זכאי לסכום אחר, המחייב דיון נפרד בעינינו על פי הנסיבות האישיות ,לא תאושר תובענה כייצוגית. (דב"ע 208/98-9 דורה אפקטר נ' לאון פלסט תעשיות פלסטיקה בע"מ, עבודה ארצי,לא (1) 321). זאת ועוד, הסעד ההצהרתי המתבקש בעניינו אינו למעשה סעד הצהרתי כפשוטו,אלא משמעותו האמיתית היא סעד כספי מובהק המסתתר תחת כנפיו הרחבות של הסעד ההצהרתי, כל כוונתו היא לדלג על משוכת הסעד האחיד לכל התובעים הפוטנציאלים, שכן ברור למבקש שעומדת בפניו משוכה שתקשה על קבלת בקשתו להתיר לו ולתבוע בתובענה ייצוגית. בתובענה ייצוגית לא ניתן לתבוע סעד הצהרתי כאשר כל מגמתו היא השבת כספים. יחד עם זאת, נציין כי ישנה גישה אחרת לפיה קיימת האפשרות לתת סעד הצהרתי גם כאשר לכל אחד מן התובעים יש תביעה כספית שונה,כל עוד בית המשפט אינו נדרש לפסוק את הסעד השונה ובלבד שנתקיימו התנאים האחרים המכשירים את התובענה. אלא שבמקרה שלפנינו, יהיה חייב בית הדין,אם ייעתר לבקשה ,להידרש לשאלת הסכום הכספי המגיע לכל תובע ותובע באופן פרטני,על פי נתוניו האישיים,הסכומים אותם שילם,הסכומים אותם קיבל מהביטוח הסיעודי וכו', שכן לא ניתן יהא להגיע להכרעה צודקת בעינינו. מכאן, אין מקום ליתן סעד הצהרתי כוללני כפי שהתבקש וכפי שנקבע בפרשת וינטרוב לעיל. כבר נפסק כי, כאשר לא מתבקש סעד זהה לכל התובעים לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 (ומכאן שלא בתקנה 21 לתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה),ולא ניתן לקיים דיון הולם ויעיל של התביעה על דרך של שמיעת תובענה ייצוגית. (ת.א. (חיפה) 1318/99 גדיש קרנות גמלוב ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח',לא פורסם). זאת ועוד, בבואנו לבחון האם יש מקום להתיר לתובענה להיות נדונה כתובענה ייצוגית, יש לבחון לא רק אם הסעד משותף לתובעים, אלא נדרשת גם זהות בעובדות המרכיבות את עילת התביעה. ת"א 1683/95 רם דורון נ' סלקום (לא פורסם). ת"א 375/94 מלק נ' Assistance ltd G-B, דינים מחוזי,לב (1) 354). 11. "כאשר אנו דנים בתובענה ייצוגית וכוללים בה גם אלפי תובעים אנונימיים, עלינו להיות סמוכים ובטוחים שגם לגבי המערכת העובדתית היוצרת את עילתם,תהה זהות מוחלטת עם זו של התובעים אשר יזמו את הגשת התובענה הייצוגית ושאין שוני ביניהם. על כן, חשוב לבדוק האם יש לנו "עניין זהה" לכל המעוניינים בתביעה שלפנינו.גם במובן העובדות היוצרות את העילה". כאמור במקרה שלפנינו העובדות אשר עשויות להקים את העילה לכאורה לכל אחד מן המעוניינים שונות. המבקש טוען כי כמעט מחצית מחברי הקופה אשר משלמים כספים עבור הביטוח הסיעודי, אינם מעוניינים בו בעצם. ברם, חלק מהם קיבל שירותים הנובעים מעצם חברותם בביטוח הסיעודי,כמו גם כספים,בנוסף חלק אחר מהקבוצה אותה מתיימר המבקש לייצג אינו מעוניין להינתק מן הביטוח הסיעודי ומעוניין להמשיך ולהיכלל בו. אין אפשרות להפריד באופן גורף בין הקבוצות ולקבוע שרירותית כי לפחות 130,000 איש (כמחצית המבוטחים בביטוח הסיעודי), אינם מעוניינים בו. מכאן עולה השאלה, כיצד ניתן לברר את הסכום המגיע לכל אחד ואחד, אם בכלל, אם לא יתייחס בית הדין לכל תביעה ותביעה בנפרד. 12. הנימוק האחרון לדחיית הבקשה הוא כי לא השתכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שההכרעה בתיק תהיה לטובת חברי הקבוצה. על פי הפסיקה, על המבקש להיות מוכר כ"תובע ייצוגי" להצביע על כך שיש לו סיכויים סבירים להצלחה בתביעתו. נטל השכנוע על מי שמבקש להיות תובע ייצוגי,הוא נטל כבד יותר ממי שתובע את עינינו בלבד בפני בית המשפט. הערכאות השונות נחלקו בדעותיהן בדבר מהותו של נטל זה,בין השאר-לאור הוראות החוק השונות בדברי חקיקה ספציפיים המסדירים את נושא התובענה הייצוגית (כך למשל,הבדלי הנוסח בין סעיף 54 א' לחוק ניירות הערך לעומת נוסח 54 ב' לאותו החוק - ע"א 2965/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בע"מ, פ"ד נא' (2) 312; בש"א 195/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, עמותה, פ"ד מב (3) 32; ת"א (ת"א) 1365/95 אלי לוי נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, דינים מחוזי,כרך לב' (1) 489-עמדת כב' השופטת פלפל לדרישה הפחותה מדרישת הסיוע במשפט הפלילי והעולה על "דבר מה לחיזוק": ת"א (ת"א) 11464/91 אקרמן נ' מיטלמן, דינים מחוזי כרך לב(1) 361- עמדת השופטת לויט: מידת השכנוע לכאורה הגבוהה יותר מאשר נתבע בסדר דין מקוצר; ת"א (ת"א) 1252/92 אנליסט אי.אם.אס. ניהול קרנות נאמנות נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי, כרך לב (1) 359- עמדת כב' השופט שטרוזמן-סיכויים טובים להצלחה; וסיכום הדעות השונות על ידי כב' השופט גינת בת"א 495/95 סבן נ' להב, דינים מחוזי לב(4) 555. (מתוך ע"ב 301393/97 אמיר חרמוני ואח' נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ). 13. יחד עם זאת, קיימת אחידות בגישה כי המדובר בנטל מוגבר. כמו כן נשמעה דעה כי גם במקרים בהם לא קיימת הוראת חוק מפורשת הקובעת את תנאי הסף בהם על המבקש להיות תובע ייצוגי לעמוד,יש מקום להאחדת תנאי הסף לגבי כל המקרים של תביעות ייצוגיות. כך שהתנאים שנקבעו בחוק הגנת הצרכן או בחוק ניירות ערך ינחו את שיקול הדעת של בית המשפט ביישמו את תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי ומקבילתה-תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. "...כשביהמ"ש מאשר תביעה ייצוגית- והדבר מתפרסם כחוק על מנת שחברי הקבוצה יוכלו להחליט אם הם מעוניינים להישאר חברים בקבוצה-ציבור החברים בקבוצה עשוי להבין מכך שהוגשה תביעה שיש לה סיכויי הצלחה כלשהם,שאם לא כן, ביהמ"ש לא היה מאשרה כייצוגית. ...למרות שהחוק אינו דורש מהתובע,בשלב המקדמי,לשכנע את ביהמ"ש שיש סבירות שיזכה בתביעה למען הקבוצה המיוצגת,עדייו חובה על ביהמ"ש לבחון אם התביעה היא ראויה ורצינית דיה עד כדי להיות תביעה ייצוגית.רצינות וסבירות של תביעה נמדדת עפ"י סיכוי ההצלחה שלה לכאורה. (כב' השופט לויט בת"א (ת"א) 720/95, 709/95 קריצ'מן נ' סלקום ישראל בע"מ, לא פורסם). וכך אף מפי כב' בשופטת שטרנברג-אליעז (ת"א (ת"א) 1134/95 שמש נ' רייכרט ואח', ניתן 15.10.96- "עולה מהמקובץ כי תכליתו העיקרי של מבחן הסיכוי התובענה להגן על קבוצת התובעים מפני מעשי בית דין. ואולם נראה כי ביסוד המבחן עומד גם עניינם של נתבעים למנוע תביעות סרק העלולות לגרום נזק רב ללא הצדקה.תכלית כזאת באה לידי ביטוי למשל בתיקון לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א 1981...שיקולים אלה אינן מיוחדים לענף הבנקאות ויש ליישמם לגבי תובענה ייצוגית. (ור' גם רע"א 6567/97 בזק-חברה ישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל,פ"ד נב(2) 713; ת"א (נצ') 749/97 זילברשלג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, דינים מחוזי כו(9) 993 ; ת"א (י"ם) 1165/97 שימונוב נ' חברה קדישא אחידה לעדת הספרדים, דינים מחוזי כרך לב(2) 783 ; ת"א (ת"א) 1036/97 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ,דינים מחוזי,כרך לב(1) 516). (מתוך-ע"ב 301393/97 אמיר חרמוני ואח' נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, לא פורסם). גם בית הדין הארצי לעבודה עמד על הצורך באחידות הקריטריונים להכרה בתביעה הייצוגית. בפרשת מורג נפסק: "המגמה החקיקתית בנושא התובענה הייצוגית מצאה ביטוי בתשעת החוקים הספציפיים, בהם נקבעו הוראות מיוחדות שבסיסן העיקרי הוא אחיד.יחד עם זאת,לא בוטלו ההוראות הכלליות בנושא זה,שמצאו ביטוי בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובעקבותיהם בתקנה 21 לתקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה. אנו סבורים, כי עצם החקיקה הספציפית בעניין התובענה הייצוגית, והזהירות בה נקטה הפסיקה לגבי חקיקה זו עד היום (ר' גם רע"א 6567/97 בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת,פ"ד נב (2) 713), אין בהם, כיום, כדי להצביע על מגמה ברורה המשליכה אף לגבי שינוי קיצוני של דרך הפרשנות של תקנה 21. מאידך, אין להתעלם מהתנאים החדשניים שנקבעו בחקיקה הספציפית בנושא התובענה הייצוגית, והשאיפה לאחידות בתחום זה. במצב דברים זה, נראה לנו כי יהא זה נכון שבית הדין לעבודה יגלה איפוק ולא ישנה או יחדש הלכות בנושא התובענה הייצוגית בבתי הדין לעבודה, שבסיסו הוא בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי". לאור כל זאת, בית הדין מחויב יהיה לבחון בשלב המקדמי-לאור כתבי הטענות,האם התביעה מקימה לכאורה עילת תביעה המצדיקה ניהולה בדרך של תביעה ייצוגית. יש להדגיש כי אין המדובר בבחינה האם לכאורה קיימת עילת תביעה (שאלה,שאם היינו מגיעים אליה בסופו של דיון למסקנה כי התשובה עליה היא שלילית,הייתה מחייבת מחיקת התביעה על הסף).לפיכך,אין בהחלטתנו בנקודה זו כדי לשלול מהמבקשים ניהול התובענה האישית,וזאת בשונה מניהול התובענה בשם קבוצה גדולה של מעוניינים. (כפי שנקבע בפרשת חרמוני לעיל). ועוד נקבע שם: בבחינה שאלה זו,עלינו להנחות את עצמנו לאור השיקול כי הכרה בתובענה כייצוגית, עלולה ליצור את הרושם על ידי ציבור המעוניינים כאישור מקדמי של בית הדין לכך כי קיימים סיכויים טובים לתביעה וכן כי כל הכרעה שתינתן על ידי בית הדין בסופו של הליך תהווה מעשה בית דין כלפי ציבור המעוניינים, גם אם זו תדחה את התביעה. בשלב מקדמי זה כאשר כל המונח לפני הוא כתבי הטענות,נראה לי כי ניהול התביעה, כתביעה ייצוגית עלול להיתקל במספר מכשולים משמעותיים. כך למשל, יהיה על המבקש להתגבר על הקושי שבתביעת סעד שאינו אחיד לכל תובע ותובע, גם אם הוא טוען ומנסה להשוות בין כל התובעים הפוטנציאלים,מה שלא מקובל עלי כפי שהדגשתי לעיל. שנית, יהיה על המבקשים להוכיח את טענתו כי המשיבה העלימה מחבריה את העובדה כי היא מבצעת את החיוב לביטוח הסיעודי שעשתה, דרך הוראת הקבע שקיבלה מהם,למרות טענת המשיב כי הקופה דאגה ליידע את כול חבריה, גם בדיוור ישיר וגם בהודעות בעיתונים,בנוסף-למרות הטענה כי הניכוי הופיע מידי חודש בחשבונם אצל המשיבה וההודעות שנשלחו על החיוב (ראה נספח "ג" לכתב התשובה של המשיבים). שלישית, המכשול הבא יהיה של חישוב סכום התביעה וההתייחסות לכל הקבוצה כקבוצה הומוגנית-אוכלוסיית החברים בתוכנית הביטוח הסיעודי נחלקת לקטגוריות גיל,מעוניינים ולא מעוניינים,כאלה שנהנו מהביטוח וכאלה שלא וכו'. מעבר לכך, נראה כי יהיה קשה לקבל את החישוב שבבסיסו של ב"כ המבקשים המופיעים בכתב הבקשה,לעניין הסכום הנכון לכל תובע פוטנציאלי ולעניין כמות התובעים הפוטנציאלים. ברצוני להדגיש, כי בשלב זה-בחינת השאלה האם עלינו להכיר בתביעה זו כייצוגית,אינני נדרשת להתייחס לכל טענות ההגנה של המשיבה ולמידת סיכוי ההגנה.בנוסף,ברור כי בסופו של הליך,ההכרעה המשפטית תבוסס במידה משמעותית על הראיות שישכיל כל אחד מן הצדדים להביא.כל אלה אינם רלוונטיים בשלב מקדמי זה. 14. לסיום לא אוכל להתעלם מן העובדה כי,פסקי דין שונים ניתנו בבית המשפט המחוזיים בשאלה האם תקנה 29 מאפשרת הגשת תובענה ייצוגית גם בנושאים שלגביהן לא נחקקה חקיקה מיוחדת המסדירה הגשת תובענות מעין אלה. יש הסוברים כי ניתן לפרש תקנה זו בהרחבה ולראות בתובענה הייצוגית כדין פרוצדוראלי, לפיכך אין מניעה לסמוך על תקנה 29 כמאפשרת הגשת תובענות מעין אלא. מאידך יש הסוברים כי הגשת תובענות ייצוגיות היא עניין מהותי. המחוקק, בחוקים השונים בהם העניק זכות לתובענה ייצוגית, גילה דעתו כי הנושא הוא מהותי ואין להרחיב את תחולת תקנה 29, שכן ניתן להרחיב את תחומי התובענה הייצוגית רק באמצעות חקיקה ראשית. שאלה זו הובאה לדיון בוועדה המייעצת לסדר דין אזרחי. הוועדה קיבלה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה שאין להרחיב את מסגרת תקנה 29 ויש להניח מלאכה זו למחוקק. במכתב מיום 25 במרץ 2001 של היועץ המשפטי לממשלה מר אלייקים רובינשטיין הוא מבהיר את עמדתו: "עמדתי, וכן עמדת מרבית המשפטנים העוסקים בנושא בפרקליטות המדינה ובמחלקת הייעוץ והחקיקה במשרדנו, היא כי הסדרת הגשתן של תובענות ייצוגיות טעונה קביעה מפורשת בחקיקה ראשית. כך נעשה ע"י המחוקק במספר חוקים אשר הסדירו את נושא התובענה הייצוגית בענייני צרכנות,בנקאות וניירות ערך.זו דרך המלך,שננקטה בדין על ידי המחוקק וכל הרחבה של הסדר הקיים לגבי תובענות ייצוגיות טעונה אף היא הסדרה בחקיקה ראשית,הן משום שמדובר בקביעת הסדרים ראשוניים,ברוח פסיקת בית המשט העליון בהקשרים דומים,והן משום שתוצאות של תובענה ייצוגית היא יצירת מעשי בית דין כלפי אדם שלא היה צד להליך ויש לגלות רגישות גבוהה לכך. ..." לדעתנו אפוא, תקנה 29 הקיימת אינה מאפשרת הגשת תובענה ייצוגיות בנושאים אשר לו הוסדרו בחוקים העוסקים בכך, ואף אין אפשרות לתקן את תקנות סדרי הדין על מנת לקבוע הסדר כללי של תובענות ייצוגיות." קשה לנו להתעלם מקביעה זו והקשיים שאי מערימה על מי שתובע לפי תקנה 29 לסדר הדין האזרחי, או לפי תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה כמו במקרה שלפנינו. המבקש בכתב תשובתו לתגובת המשיבים לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, בסעיף 33, אינו מתנגד כי הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית תתבסס אך ורק על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, או על תקנה 21 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. המבקש למעשה זונח את עילת התביעה מכוח חוק הגנת הצרכן שהעלה בכתב תביעתו הראשון. לאור האמור לעיל נטייתי היא להסכים עם המשיב שקשה לקבל את התקנות הללו, 29 ו - 21 כמקור סמכות להגשת התובענה הייצוגית העומדת לפנינו. 15. לטעמינו, בנסיבות העניין יש לבחון כל עניין לגופו ונסיבותיו ויש לאפשר למשיבים או מי מהם את הזכות להליך משפטי במסגרתו ינסו להוכיח, לגבי כל תובע ותובע,כי הוא זכאי להחזר כספי בגין החיוב שבוצע שלא ברשותו מהוראת הקבע שנתן לקופה, וזאת במידה והקופה לא תסכים לפצותו ללא הליך משפטי ולפנים משורת הדין. 16. מכל השיקולים והנימוקים שהובאו לעיל שוכנעתי כי דין הבקשה שבפנינו להידחות. 17. סוף דבר, הבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית,נדחית. 18. בנסיבות העניין ונוכח חשיבותה של השאלה שהתעוררה איננו עושים צו להוצאות, על אף דחיית הבקשה. ביטוח סיעודי