בפני בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ אשר סרב לבקשת המבקשת להורות על סגירת תיק ההוצל"פ בעקבות החלטה שניתנה לביטול פסק הדין. נגד המבקשת הוגשהתביעה בת.א. 9776/07. המבקשת לא הגישה בקשת רשות להתגונן במועד וביום 29.10.07 ניתן נגדה פסק דין על ידי כב' הרשם פוני בבית משפט השלום בירושלים. ביום 18.11.07 נפתח תיק ההוצל"פ נשוא הליך זה. המבקשת טענה שהיא לא קיבלה את ההזמנה לדין ואף לא את האזהרה בהוצל"פ ונודע לה על קיומו של ההליך רק כאשר הוטל עיקול על נכסיה. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין וכב' הרשם פוני הורה ביום 20.11.11 על ביטולו. על החלטה זו הוגש ערעור וביום 17.4.11 ניתנה החלטה של כב' השופטת עירית כהן אשר קיבלה את הערעור והורתה על החזרת פסה"ד מיום 29.10.07 על כנו. בעקבות מתן החלטה זו שילמה המבקשת לב"כ המשיבה סך של 5,640 ₪ סכום אשר מהווה לטענתה את הסכום שבו חויבה בפסק הדין. ביום 24.5.11 הוגשה בקשה לרשם ההוצל"פ אשר התבקש לעכב הליכים ולסגור את תיק ההוצל"פ. על פי הנטען בבקשה, היה על לשכת ההוצל"פ לסגור את תיק ההוצל"פ מיד עם קבלת החלטת כב' הרשם פוני על ביטול פסק הדין. כב' הרשם קטוביץ נתן ביום 24.5.11 החלטה בה דחה את הבקשה משום שאין כל תועלת בסגירת התיק ופתיחתו מחדש וזאת מבלי שנדרשה תגובת המשיבה. על החלטה זו הוגשה הבר"ע שבפני. ב"כ המבקשת טוען כי טענה כב' הרשם בכך שלא הורה לסגור את תיק ההוצל"פ שכן עם קבלת החלטה המבטלת את פסה"ד, היה צריך מיד לסגור את תיק ההוצל"פ. לדבריו "לא קיים מצב ביניים שבו מחד, בוטל פסה"ד, ומאידך, עדיין תיק ההוצל"פ "תלוי ועומד" (סעיף 11 לבקשה). המבקשת טענה כי לסגירת התיק ופתיחתו יש גם השלכה כספית שלא הובאה לביטוי בהחלטת כב' הרשם. המשיבה טענה כי מתן החלטה לביטול פס"ד לא מביאה בהכרח לסגירת תיק ההוצל"פ. על מנת שתיק ההוצל"פ יסגר צריך בקשה של מי שניתן נגדו פס"ד ובוטל, לסגור את התיק, וגם אז רשם ההוצל"פ לא חייב לסגור את התיק אלא "רשאי" לעשות כן וזאת בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 המורה כך: "בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב שהיה לפני הביצוע...". הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות, לאחר שניתנה למבקשת רשות להגיב לתגובת המשיבה ובתגובה טענה שיש הבדל בין החזרת המצב לקדמותו לבין סגירת התיק. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שאין מקום לקבל את הבקשה. הלכה ידועה היא, הנובעת מהוראת סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, כי מתן החלטה לפיה פס"ד שניתן והחלו בהליכים לביצועו, ובוטל לאחר מכן, אינה מביאה בהכרח לסגירת תיק ההוצל"פ שנפתח לצורך ביצוע פסה"ד. השאלה אם לסגור תיק אם לאו נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ. כמובן שבזמן שפסה"ד מבוטל אין לאפשר נקיטת הליכים, ואולם אין חובה להורות על סגירת התיק. הדברים נכונים גם כאשר מוגשת בקשה לסגירת תיק הוצל"פ מיד כאשר מתקבלת החלטה על ביטול פס"ד. וקל וחומר שהם נכונים בנדון דנן, בו הוגשה לראשונה בקשה להורות על סגירת תיק ההוצל"פ רק לאחר שהערעור על ההחלטה המורה על ביטול פס"ד התקבל, ופסה"ד הוחזר על כנו. במקרה כזה בודאי שאין מקום להורות על סגירת תיק ההוצל"פ ופתיחתו מחדש. לפיכך, בדין הורה כב' הרשם, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה, על דחיית הבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ. טענת המבקשת לפיה יש בתשלום כשבוצע כדי להביא לסגירת התיק הינה בקשה בטענת פרעתי ואם המבקשת טוענת שפרעה את כל החוב עליה להגיש בקשה מתאימה. ואולם, כאמור, ההחלטה שלא לסגור את תיק ההוצל"פ בעקבות ביטול פסה"ד ולפותחו מחדש בעקבות קבלת הערעור על ההחלטה לביטול פס"ד, ניתנה כדין ובסמכות ואין מקום להתערב בה. אני דוחה איפוא את הבקשה ומחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ שישולמו מתוך כספי הערובה שהפקידה המבקשת. את יתרת כספי הערובה יש להחזיר למבקשת. הוצאה לפועלביטול פסק דין