רקע כללי: 1. לפנינו תביעה שהגישה חברת א.ב. סייבר ניהול ואחזקה בע"מ (להלן "התובעת") נגד מר לירון הרשקוביץ (להלן "הנתבע"), לתשלום פיצויים מוסכמים, פיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות ופיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת במעשיו ובמחדליו של הנתבע. 2. בנוסף, הוגשה התביעה כנגד חברת נופים קסומים תיירות ונופש בע"מ (להלן "נופים"). מאחר שביום 27.6.06 ניתן נגד נופים צו לפירוק נכסים על ידי ביהמ"ש המחוזי (פשר 1319/06), ומשאף הצדדים לא התייחסו לתביעה כנגד נופים בשלב העדויות והסיכומים, מתייתר הצורך לדון בתביעה ככל שהיא נוגעת לנופים. 3. התובעת היא חברה פרטית. 4. הנתבע הועסק על ידי התובעת כמנהל פעילות התיירות ועסק בפיתוח תחום תיירות הפנים לציבור הדתי לאומי. הנתבע עבד אצל התובעת מיום 1.6.04 לפי הסכם עבודה אישי (להלן "ההסכם") (נספח ב' לכתב התביעה). 5. ביום 16.11.04 חתם הנתבע על זכרון דברים (להלן "זכרון הדברים") (נספח ג' לכתב התביעה). 6. ביום 27.12.04 הודיע הנתבע על הפסקת עבודתו בתובעת בתאריך 15.1.05 (נספח ד' לכתב התביעה). 7. ביום 5.1.05 הוקמה חברת נופים שהנתבע הינו מנהלה (נספח א' לכתב התביעה). 8. מטעם התובעת העיד מר מונייר סילבר- בעליה של התובעת ורו"ח בהכשרתו (להלן "סילבר"), גב' רחל פואה- אשר שימשה בזמנים הרלבנטיים כמנהלת תאום קבוצות במלון קראון פלאזה בירושלים, מר בשארי רחמים- אשר הזמין מהתובעת באמצעות הנתבע חבילת נופש במלון באילת ומר שי ברקוביץ- מנהל הפיתוח העסקי בתובעת (להלן "ברקוביץ"). 9. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. תמצית טענות התובעת: 10. הנתבע הקים בשיתוף עם ברקוביץ, מנהל הפיתוח העסקי של התובעת, מיזם משותף לשיווק ומכירות תיירות פנים לציבור הדתי לאומי. המיזם המשותף התבסס על הידע והנסיון של הנתבע במכירת חבילות תיור ונופש לציבור הדתי ועל הידע של התובעת, באמצעות מר ברקוביץ בעסקים ובמימון. הסכם העבודה עליו חתם הנתבע צורף כנספח ב' לכתב התביעה. 11. לאור הצלחת המיזם, צרפה התובעת לפעילות שלושה עובדים נוספים- גב' סילבי עזרא (להלן "סילבי"), מר דני טולדנו ומר אבירם ברנוי. 12. בחודש אוקטובר 2004 חלה הנתבע באופן קשה ונעדר מעבודתו לתקופה ממושכת של שלושה וחצי שבועות. כתוצאה מכך נכנס המיזם לקשיים ולעודף ניכר בעלויות. לאור זאת הציע הנתבע, עם חזרתו ממחלתו, כי יופחתו תנאי העסקתו בכדי לאפשר למיזם לחסוך בעלויות ולשרוד את התקופה הקשה. ביום 16.11.04 חתם לירון על זכרון דברים בנוגע לתנאי העסקתו החדשים החל מיום 1.12.04. 13. ביום 27.12.04 הודיע הנתבע על עזיבתו את התובעת. בסמוך לאחר הודעת עזיבתו של הנתבע, קיבלה התובעת מכתבים דומים ממר טולדנו ומסילבי. השניים עובדים יחד עם הנתבע בנופים. 14. לתובעת התברר כי בשעה שהועסק על ידיה, פעל הנתבע, בניגוד להסכם העבודה האישי שלו, להקמת תשתית שתשמש אותו בהמשך פעילותו, תוך הסבת נזקים בלתי הפיכים לתובעת. במכתב התפטרותו קבע הנתבע את מועד הפסקת עבודתו ליום 15.1.05. לתובעת התברר כי הנתבע וסילבי היו מעורבים בהקמת חברה חדשה המשווקת ומוכרת חבילות נופש בישראל (נופים), אשר כבר ביום 5.1.05 נרשמה במשרדי רשם החברות ובה מונה הנתבע כמנהל. 15. נופים הוקמה ופועלת בתחום המתחרה ישירות בפעילות בה עסק הנתבע אצל התובעת. הנתבע ניצל את ההזדמנויות העסקיות שנוצרו לו עקב עבודתו אצל התובעת לרכישת עסקה לחג הפסח 2005 עבור נופים. הנתבע במעשיו הביא לאבדן הזדמנויות לביצוע עסקאות, פגיעה בהתרחבות פעילות המיזם ונזקים בעקבות הסתמכות התובעת כי השקעותיה בנתבע ובנופים יניבו פירות. הנתבע העתיק פרסומים של התובעת לפרסומים של נופים. הנתבע נטל מידע ומסמכים מאת התובעת ונטש את עבודתו אצלה ללא ביצוע תקופת חפיפה כפי שהתחייב בהסכם. הנתבע סיכם עם לקוחות על עסקאות בתנאים טובים יותר מאלה שסוכמו על ידו בפועל מול בתי המלון השונים ומשכך התובעת נאלצה לזכות את לקוחותיה בסכומים ניכרים. התובעת השקיעה במיזם סכומי כסף אשר ירדו לטמיון עם עזיבתו הפתאומית של הנתבע. 16. הנתבע עזב את פעילותו התובעת במפתיע, תוך שהוא מפר את התחיבויותיו כלפיה על פי חוזה העבודה ומסב לה נזקים עצומים. הנתבע הפר את חובת הנאמנות, חובת הסודיות וחובת אי התחרות שבין עובד ומעבידו. הנתבע הביא לסיום יחסי העבודה תוך אי גילוי הנסיבות המלאות והאמיתיות של הפסקת עבודתו אצלה והפרת חובת תום הלב. הנתבע עשה עושר ולא במשפט בכספים שמן הדין היה שיגיעו לידי התובעת בלבד. במעשיו של הנתבע יש משום תחרות בלתי הוגנת וגזל סוד מסחרי לפי חוק עוולות מסחריות. תמצית טענות הנתבע: 17. ברקוביץ וסילבר ניצלו את תמימותו של הנתבע וגרמו לו להתקשר עם התובעת בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה ישירה של הטעייתם. השניים הציגו בפני הנתבע מצגים כוזבים בניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונו. ברקוביץ הציג עצמו כבעל הידע בעסקים ובמימון וסילבר כונה על ידו כ"משקיע". בדיעבד התברר כי השניים ערכו מעין הצגה כדי לצרף את הנתבע לשורותיהם. 18. ברקוביץ וסילבר סיפרו לנתבע כי החברה התובעת הינה חברה ותיקה הפעילה שנים בעוד שהתובעת הוקמה כשבועיים לפני החתימה על הסכם ההעסקה ובעלי מניותיה וחברי הדירקטוריון הינם ברקוביץ וסילבר בלבד. 19. הנתבע לא הציג עצמו כ"מומחה" בתחום התיירות. ברקוביץ חיזר אחר הנתבע על מנת שיחבור לתובעת ותוך שהציג בפניו מצגי שווא והבטיח הבטחות שווא. 20. עם תחילת עבודתו גילה הנתבע כי לתובעת אין משרדים, נכסים או ציוד משלה. הנתבע נענה לבקשת סילבר וברקוביץ כי משרדי התובעת ינוהלו וימוקמו בדירתם של הנתבע ורעייתו. הנתבע ורעייתו נשאו בהוצאות מזון, טלפון, נסיעות, ארנונה, מים, חשמל והוצאות שירות אינטרנט מכיסם. 21. הנתבע גילה כי ברקוביץ מנהל את עסקיו במרמה כלפי לקוחות התובעת. הנתבע אמר לברקוביץ כי אין בדעתו להמשיך ולעבוד אצל התובעת בדרך זו. בחודש אוקטובר 2004 חלה הנתבע. לאחר ששב ממחלתו הודיעו ברקוביץ וסילבר לנתבע כי עליהם להפחית את שכרו ותנאי עבודתו בכדי "להבריא" את התובעת. שכרו של הנתבע הופחת לשכר מינימום והוא החזיר את רכבו ושכר רכב אחר על חשבונו. 22. הנתבע הסכים לחזור לתקופת עבודה קצרה ובעקבות כך נחתם זכרון הדברים אשר החליף את הסכם העבודה. 23. הנתבע הודיע לברקוביץ וסילבר כי בכוונתו לעזוב את התובעת עקב הקשיים והנסיבות שפורטו. השניים לא ביקשו מהנתבע שימשיך בעבודתו אלא שמחו כי לא יצטרכו לשלם לו את זכויותיו. הנתבע דאג להביא מחליף לתפקידו אשר הגיע עם ניסיון מקבוצת "אופיר טורס". הנתבע שילם מכיסו הפרטי כספים לספקים של התובעת. 24. לתובעת היה נוח שהנתבע יעזוב את עבודתו מרצונו בכדי שתוכל לתבוע אותו בגין נזקים שכביכול נזרמו לה עקב סיום עבודתו. 25. התובעת נוהלה במרמה, לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנתבע וכלפי ספקיה ולקוחותיה, לא אפשרה לנתבע לעבוד, קיצצה בתנאי עבודתו והרעה אותם. ההסכם הופר על ידי התובעת ובוטל בין בהסכמה ובין בהתנהגות ובין בדרך של החלפתו על ידי זכרון הדברים. 26. הוראות ההסכם המונעות מהנתבע לעסוק במקצועו ובנסיונו אינן תקפות ונוגדות את חוקי היסוד ותקנת הציבור. 27. לחילופין, היה ויקבע כי הוראות הסכם ההעסקה בתוקף וכי הנתבע הפר הוראות אלו, הפיצויים המוסכמים הינם ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראות מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה. דיון והכרעה: 28. השאלה העיקרית העומדת לפתחנו עניינה, תוקף הסכם ההעסקה עליו חתם הנתבע ושאלת הפרת ההסכם על ידי הנתבע. 29. טענתו המרכזית של הנתבע היתה כי חוזה ההעסקה הוחלף ביום 16.11.04 על ידי זכרון הדברים. טענה מהותית זו של הנתבע נטענה לראשונה במסגרת התצהיר התומך בבקשה לתיקון כתב הגנה. טענה זו דינה להדחות מהנימוקים שלהלן: 30. שוכנענו כי הנתבע, אשר היה באותה עת סטודנט למשפטים, קרא, הבין וחתם על הסכם ההעסקה מרצונו החופשי. לא הובאה בפנינו תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענת הנתבע להתקשרות חוזית עקב טעות או הטעיה. 31. ההסכם עליו חתם הנתבע הינו מפורט ומקיף. בהסכם מספר עמודים סעיפים רבים והוא כולל נושאים כדלקמן: מבוא, הסכם עבודה אישי, תוקף ההסכם, תפקיד, אמון אישי, התמורה, חופשה שנתית, קצובת הבראה, חופשת מחלה, רכב + מכשיר טלפון סלולרי, החזר הוצאות מיסים ותשלומי חובה, שמירת סודיות, אי תחרות, סיום ההסכם, העברת תפקיד והוראות משלימות. ההסכם כולל סעיפים ספציפיים אשר מטרתם להגן על התובעת מפני שימוש בסודותיה המסחריים ומפני תחרות לא הוגנת. כמו כן מפורטים בהסכם הסכומים אותם יחויב הנתבע לשלם לתובעת עקב הפרתו. 32. זכרון הדברים עליו חתם התובע ואשר לטענתו "בלע" את הסכם ההעסקה, הינו מסמך בכתב יד, בעל עמוד אחד בלבד ובו סעיפים בודדים שעניינם שינוי תגמולו של הנתבע (שכר, נסיעות, מכשיר נייד, אחוזי עמלה והחזר הוצאות) ותו לא. 33. לאור האמור, אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה זכרון הדברים בא במטרה להחליף את הסכם ההעסקה. הסכם ההעסקה כולל בחובו הוראות ותנאים רבים אשר אין להם זכר בזכרון הדברים. ברי כי זכרון הדברים, אשר מתייחס לשינוי בתגמולו של הנתבע בלבד, אינו יכול "לבלוע" את הסכם ההעסקה המתייחס למגוון נושאים ולהחליפו. במידה והיו חפצים הצדדים להחליף את הסכם ההעסקה על כל תנאיו ופרטיו בזכרון הדברים, היה עליהם לציין זאת במפורש. 34. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את סעיפי הסודיות ואי התחרות שבהסכם. 35. אין חולק כי נופים עסקה בתחום תיירות הפנים בישראל, הנתבע הודה בכך במפורש (עמ' 21 ש' 6 לפרוטוקול). 36. באשר לתניית אי התחרות הרי שנפסק בעבר: "התחייבותו של המשיב שלא להתחרות במערערת- וזו ההתחייבות היחידה שהופרה על ידי המשיב- אינה מגנה על אינטרס "קנייני" או "מעיין קנייני" של המערערת. היא אינה מגנה על "אינטרס לגיטימי" של המערערת. היא נוגדת את "תקנת הציבור" ועל כן יש להכריז על בטלותה. כל שבקשה המערערת להבטיח לעצמה היא חסינות מפני תחרות. זאת היא אינה רשאית לעשות, שכן חסינות כזו נוגדת את "אינטרס הציבור". לעניין זה אין כל חשיבות לסבירותה או למידתיותה של ההתחייבות שנטל על עצמו המשיב. אין מקום לבחון אם הגבלה לשמונה- עשר חודש היא סבירה או מידתית. ההתחייבות כולה בטלה היא ומבוטלת". (ע"א 6601/96 AES Systems - סער, פ"ד נד(3) 850, 879). 37. כמו כן הלכה היא כי לכל עובד זכות מוקנית לעבוד בתחום התמחותו כחלק מזכותו להגשים את עצמו ומשכך היותן של התובעת ונופים חברות מתחרות אינה מונעת מהנתבע להיות מנהלה של נופים שכן: "אך טבעי הוא, כי העובד יחפש או ימצא עבודה בתחום המצומצם שבו עבד, אם יציעו לו תנאים טובים יותר ושם יוכל לבטא את כישוריו" (ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294). 38. כללי המסחר מחייבים את המעסיק להשלים עם תחרות של עובד שעזב את שירותו בתנאי שהעובד לא מנצל לטובתו את סודות המסחר של המעביד, יחד עם זאת, כאשר מסתיימים יחסי עבודה רשאי העובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בקשר עם עבודתו כדי להנפיק תועלת אישית. 39. הנה כי כן, הלכה היא כי תניית אי התחרות נוגדת את תקנת הציבור במקרים בהם לא הוכח כי קיומו של סוד מסחרי. 40. באשר לקיומו של סוד מסחרי- סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט באמצעים סבירים לשמור על סודותיו". 41. בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט דלעיל, נקבע כי על הטוען לקיומו של סוד מסחרי, להוכיח את קיומו, על ידי תיאור ופירוט הסוד ואין הוא יכול להסתפק בהקשר זה בטענות כלליות. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להראות כי נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי. 42. סעיף 12.3 להסכם הינו סעיף סל הכולל הכל מכל. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת קיומם של סודות מסחריים ספציפיים הראויים להגנת הדין. השתכנענו כי לתובעת אין סודות מסחריים או רשימת לקוחות/ רשימת בתי מלון ייחודית שאינה נחלת הכלל ומשכך אין לה כל אינטרס ראוי להגנה אשר בגינו ניתן להגביל את חופש העיסוק של הנתבע. התובעת, באמצעות הנתבע, עסקה בשיווק ומכירות תיירות פנים לציבור הדתי לאומי, התובעת אינה מחזיקה בנוסחה או בפורמולה סודית כלשהי הראויה להגנה. 43. המידע שהיה מצוי בידי הנתבע, כגון: תוכניות עסקיות, מחירי חופשות וחבילות נופש, שיעור הנחות, פרטים על מבצעים וכו'..., אינו מידע סודי. מחירים ומחירונים של בתי מלון אינם יכולים להחשב סוד מסחרי. מידע זה יכול להינתן לכל דורש ללא כל קושי והינו למעשה נחלת הכלל. 44. לעניין רשימת לקוחות כסוד מסחרי, נפסק כי רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק באם יוכח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיגה ובאם יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלתה "מן המוכן". (ראה לעניין זה: ע"א 9046/96 בן ברוך - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625). בע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ נפסק כי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם היא סודית. 45. התובעת לא הוכיחה כי רשימת הלקוחות נשמרה בסודיות ובוודאי שאין לקבוע כי רשימת בתי המלון הינה סוד מסחרי הראוי להגנה. התובעת לא הוכיחה כי קיים מידע סודי הראוי להגנה וכל שכן לא הוכיחה שימוש בסוד מסחרי כלשהו ומשכך אין מניעה כי הנתבע יעבוד במקום אחר המאפשר לו להביא לידי ביטוי את תחום התמחותו וכישוריו. 46. יחד עם זאת, ועל אף שקבענו כי תניית אי התחרות שבהסכם בטלה וכי לא נעשה שימוש בסודות מסחריים, הלכה היא כי מחובת הנאמנות וחובת תום הלב של עובד כלפי מעבידו, נובעת אף החובה לשמור על "מידע סודי" של המעביד אף אם אין הוא בגדר סוד מסחרי. 47. שוכנענו היא כי הנתבע הפר את חובות האמון, ההגינות ותום הלב שהיה חב לתובעת. הוכח כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת הוקמה חברת נופים כאשר הנתבע מונה למנהלה. שוכנענו כי הנתבע פעל להקמת נופים שעתידה הייתה להתחרות עם התובעת על אותו פלח שוק, שכן אין חולק כי חברת נופים עסקה בתחום תיירות הפנים בישראל. הנתבע עזב את עבודתו בתובעת יחד עם שני עובדים נוספים של התובעת. הוכח כי הנתבע קשר עסקאות עבור נופים בטרם נסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת. כך עולה מעדותה של גב' רחל פואה אשר שימשה בזמנים הרלבנטים כמנהלת תאום קבוצות במלון קראון פלאזה בירושלים (עמ' 11, ש' 7-12), וממכתבה לנתבע (נספח י"א לתצהיר ברקוביץ). 48. בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים [ראו: דב"ע נה 145-3 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו 1 ; א. גולדברג, "תום לב במשפט העבודה" בתוך: ספר בר ניב (הוצאת רמות, תשמ"ז) עמ' 139]. 49. יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת אלישבע ברק : "יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו......" (עע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 23.11.2003). 50. התייחסות מפורשת לחובת הנאמנות של העובד בתקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד מצויה בפסק דינו של בית הדין הארצי דב"ע לו/67-3 פלג - קבוצת הטרקטורים בני ברק בע"מ, פד"ע ח 281 בעמ' 287. 51. לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת. הסעדים: 52. פיצוי מוסכם בגין עזיבת העבודה על פי הסכם העבודה- כאמור, קבענו כי זכרון הדברים אינו בא במקום הסכם העבודה. משכך נבחן להלן את סעיפי ההסכם הרלבנטיים. בהסכם נכתב כדלקמן: "3.3 במקרה בו יפסיק העובד, ביוזמתו, להיות מועסק בחברה במהלך תקופת ההעסקה הראשונית... שלא בעקבות סיבות בריאותיות... המונעות ממנו להיות מועסק בחברה על פי הסכם זה, יחויב לשלם לחברה, מבלי לגרוע מיתר זכויותיה על פי הסכם זה ו/או הדין, את הסכומים הבאים: 3.3.1 במהלך השנה הראשונה מיום תחילת יחסי העבודה- סך של 40,000$; 3.3.2 במהלך השנה השניה מיום תחילת יחסי העבודה- סך של 20,000$; 3.4 העובד מצהיר כי הוא מסכים לחלוטין להגבלה אשר פורטה בסעיף 3.3 לעיל לאחר שבחן את היקפה ומצא שאין היא מגבילה הגבלה מכבידה על יכולתו להפסיק את התקשרותו עם החברה וכי היא נותנת הגנה לגיטימית ומצומצמת ככל האפשר לאינטרסים העסקיים והחיוניים ביותר של החברה. 3.5 העובד מצהיר בזה כי ידוע לו כי ההתחייבות המפורטת בסעיף 3.3 לעיל חשובה במיוחד לחברה, ומהווה תנאי מוקדם להעסקתו של העובד בחברה והובאה בחשבון בקביעת שכרו ותנאי עבודתו..."(ההדגשות אינן במקור, ח.ב.י). 53. בהתאם לסעיף 3.2 להסכם, התחייב הנתבע לעבוד בתובעת במשך שנתיים לפחות. 54. סעיף 3 מדגיש את הבנת הצדדים באשר לחשיבותו של הנתבע ולהשקעה אשר השקיעה בו התובעת. בסעיף מפורט הפיצוי שישולם לתובעת, לאור השקעותיה, במקרה בו יפסיק הנתבע את עבודתו בתובעת, וללא כל קשר לשאלת התחרות בה. 55. סעיף זה מובן על רקע הסתמכותה של התובעת על כישוריו וידיעותיו של הנתבע בתחום תיירות הפנים וחשיבותו המכרעת להצלחת הפעילות. 56. הנתבע התפטר מעבודתו בתובעת לאחר כחצי שנת עבודה. נסיבה זו כשלעצמה מהווה הפרה של סעיף 3.3 להסכם ומזכה את התובעת בפיצוי המוסכם. 57. טענת הנתבע כי התביעה לפיצוי מוסכם היא אקדמית, נדחית מכל וכל ומוטב לו לא הייתה מועלת. הנתבע טען כי משלא נכללה עילה זו בפרק שכותרתו "סיכום נזקים שנגרמו לתובעת במעשי ומחדלי לירון ו"נופים"" בכתב התביעה, התובעת למעשה לא עתרה בגינם. 58. ברי כי התובעת חילקה את הסעדים בכתב התביעה לסעדים הנתבעים ללא הוכחת נזק ולסעדים אשר יש להוכיח נזק לשם תביעתם. משכך, לא כללה הנתבעת את הפיצויים המוסכמים (ואת הפיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות) תחת הכותרת העוסקת בנזקים אשר טעונים הוכחה. 59. עוד טען הנתבע בסיכומיו כי סעיף 3.3 להסכם בא בסתירה לסעיף 14.1 להסכם שעניינו התפטרות על ידי מתן הודעה מוקדמת. 60. אנו קובעים כי אין סתירה בין הסעיפים הללו. חזקה על צדדים להסכם שלא קבעו בהסכם סעיפים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. הפרשנות הראויה לסעיפים הינה כי לאחר שתסתיים תקופת התחיבותו של התובע לעבודתו בתובעת ("תקופת ההעסקה הראשונית"), יהיה רשאי להתפטר בכפוף למתן הודעה מוקדמת של 30 ימים. עזיבת העבודה במהלך תקופת ההעסקה הראשונית תגרור זכאות של התובעת לפיצויים מוסכמים. 61. בנוסף טען הנתבע כי ככל שהתביעה לפיצוי מוסכם מבוססת על סעיף אי התחרות בהסכם, יש לדחותה. לעניין זה נדגיש כי התביעה לפיצוי מוסכם אינה מתבססת כלל וכלל על סעיף אי התחרות. התביעה לפצוי מוסכם עומדת בפני עצמה ואינה מסתמכת על סעיפים אחרים בהסכם. 62. יחד עם זאת, מקובלת עלינו עמדת הנתבע באשר לסבירות הפיצוי המוסכם. בסעיף 3.6 להסכם נקבע כדלקמן: "על אף שהמגבלה על העובד, המפורטת בסעיף 3.3 לעיל, מקובלת על הצדדים להסכם כסבירה בנסיבות העניין, מוסכם בין הצדדים כי במידה ומכל סיבה שהיא, תחליט ערכאה משפטית כי המגבלה הנ"ל על העובד הינה בלתי סבירה, אך היתה סבירה אילו שונו תנאיה, הרי ששינויים אלה יחוייבו את הצדדים להסכם זה כאילו היו בו מלכתחילה, כך שתוקפו של סעיף זה יישמר". 63. אנו מעמידים את הפיצוי המוסכם על סך 75,000 ₪. בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון קביעתנו באשר להפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב שהיה חב לתובעת, כפי שפרטנו לעיל. 64. פיצוי מוסכם בגין הפרת חובת שמירת סודיות ואי התחרות (סעיפים 12 ו- 13 להסכם)- כזכור, קבענו כי אין לתובעת סודות מסחריים הראויים להגנה. כמו כן קבענו כי תניית אי התחרות המצויה בהסכם, בטלה. סעיף 12.3 להסכם מפרט מהו "המידע הסודי" של התובעת. התובעת טענה כי לאחר התפטרותו העביר הנתבע 174 קבצי מחשב השייכים לתובעת מכתובת הדוא"ל שסופקה לו על ידי התובעת אל הדוא"ל הפרטי שלו. לטענתה, בקבצים אלו קיים מידע סודי השייך לתובעת. לא הוכח בפנינו כי הנתבע נטל מהתובעת מידע סודי באמצעות העברת קבצי מחשב וכן לא הוכח בפנינו כי הנתבע עשה שימוש במידע סודי של התובעת, ככל שקיים. 65. מטבע הדברים, הנתבע אכן צבר נסיון כתוצאה מעבודתו בתובעת, ניסיון אשר הביא עימו לעבודתו בנופים. בכך ודאי שאין הפרה של סעיפי הסודיות שבהסכם וטענות התובעת בגין רכיב זה נדחות. 66. פיצוי בגין אבדן השקעות התובעת במיזם- לטענת התובעת השקיעה כספים רבים לצורך הקמה, פיתוח ותחזוקת פעילות תיירות הפנים לציבור הדתי לאומי בנתבעת. לטענתה השקעותיה היו בהסתמך על מצגיו של הנתבע בדבר כישוריו ויכולותיו. זמן קצר לאחר עזיבת הנתבע, קרסה פעילותה של התובעת בתחום זה תוך גרימה לאובדן ההשקעות הרבות שהושקעו בה. 67. טענה זו של התובעת דינה להדחות מהנימוקים שיפורטו להלן. בסיס יחסי העבודה הינו העמדת כוח עבודתו של העובד בתמורה לשכר. הנתבע כעובד התובעת אינו נושא בנטל ההוצאות וההשקעות של התובעת ואין לחייב עובד בהשקעות מעבידו אף אם השקעות אלו ירדו לטמיון. יתרה מכך, השקעות התובעת כגון שכירת משרדים, טלפונים סלולריים, רכישת מחשבים וכדומה (ככל שהיו), אינם יורדים לטמיון ויכולים לשמש את התובעת גם לאחר עזיבת הנתבע. 68. פיצוי בגין "עסקאות הפסד"- לטענת התובעת מכר הנתבע חבילות נופש במחירי הפסד והתובעת נאלצה לזכות לקוחות רבים ולהשיב להם את כספם. 69. התובעת לא הוכיחה רכיב תביעה זה. המצהירים אליהם מפנה התובעת לצורך הוכחת תביעה זו, מר סילבר ומר בשארי, לא נתנו די פרטים ונתונים מהם ניתן לגבש החלטה באשר לאמיתות הטענה ולסכומים שהפסידה התובעת עקב ההתנהלות המיוחסת לנתבע. רואה החשבון שהגיש חוות דעת בעניין זה, כלל לא התייצב לדיוני ההוכחות ומשכך לא נחקר על חוות דעתו. 70. פיצוי בגין "גניבת עסקאות פסח 2005"- לטענת התובעת, עוד בתקופת עבודתו בחברה הכין הנתבע את הקרקע לעזיבתו והזמין חדרים לחג הפסח 2005 במלון קראון פלאזה עבור נופים. טענה זו הוכחה בעדותה של גב' פואה ועל ידי נספח י"א לצתהיר ברקוביץ. פעילות זו מהווה התנהלות בחוסר תום לב כפי שכבר ציינו לעיל. ואולם התובעת לא צרפה בדל של ראיה לצורך הוכחת הנזקים שנגרמו לה עקב התנהלות זו וטענה בכלליות בכתב התביעה כי נגרם לה נזק בסך 60,000 ₪ ובסיכומים תבעה סך של 90,000 ₪. אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל הדרוש לצורך הוכחת רכיב תביעה זה. נציין כי התנהלותו חסרת תום הלב של הנתבע נלקחה בחשבון בפסיקת הפיצוי המוסכם לעיל. 71. פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 56 לחוק זכויות יוצרים- התובעת לא הראתה מכוח מה קמה זכותה לפי חוק זה. 72. פיצוי בגין "אבדן הזדמנויות" ו"פגיעה בהתרחבות המיזם"- תביעה זו דינה להדחות. אין ליחס לנתבע כעובד, אובדן רווחים צפוי של מעסיקו. עובד אינו מתחייב לרווחים של מעסיקו וזכותו לשכר עבודה אינה תלויה ברווחי המעסיק. לכל היותר הייתה לתובעת ציפיה לרווחים לשנת 2005. אין לחייב את הנתבע בסכום כלשהו בגין ציפייה זו. יתרה מכך, התביעה לאבדן הזדמנויות ופגיעה בהתרחבות המיזם לא הוכחה כלל. 73. פיצוי בגין "נזקי הסתמכות"- לא קיים שוני בין תביעה זו לתביעה בגין אבדן הזדמנויות. דין התביעה בגין רכיב זה להדחות מטעם זה. סוף דבר: 74. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין, פיצוי בסך 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 20.6.05 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. ם הבאים. 75. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד פירעונם המלא בפועל. סעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות