לפניי בקשה מטעם המערערת למחיקת הערעור שבכותרת. 1.ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב יפו בעתירה לפסילת זכייתה של משיבה 2 במכרז להספקת שירותי ניקיון, אותו פרסמה המערערת, עיריית בת-ים, בחודש נובמבר 2006. בעתירה שהגישה משיבה 1 נטען לפגמים בעריכת האומדן מטעם העירייה לעלויות ביצוע עבודות הניקיון. משיבים 4-3 הצטרפו להליך לבקשתם כ"ידידי בית המשפט". בפסק הדין (מיום 14.4.2008) הורה בית המשפט קמא על ביטול המכרז וקיומו של מכרז חדש תחתיו, במסגרתו יוכן אומדן עלויות ביצוע המבטיח את זכויות העובדים. יצוין כי בפסק הדין לא חויבה המערערת בהוצאות מי מבעלי הדין. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין, יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע. נטען בבקשה כי אם לא יעוכב פרסומו של מכרז חדש יהפוך הערעור לתיאורטי ואקדמי בלבד. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין דחה (ביום 4.8.2008) את הבקשה לעיכוב ביצוע. זאת לאחר שלא מצא כי בעריכת מכרז חדש צפוי להיגרם נזק או הכבדה ממשית למערערת. 2.ביום 23.9.2008 הגישה המערערת בקשה למחיקת הערעור. נטען בה כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהורה על ביטול המרכז ופרסום מכרז חדש והעובדה שהמכרז החדש עתיד להתפרסם בתוך מספר ימים בודדים, הופכת את הערעור לתיאורטי. משיבה 2 מסכימה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. משיבים 1, 3 ו-4 מסכימים אף הם למחיקת הערעור, אך עומדים הם על פסיקת הוצאות. 3.משיבה 1 טוענת כי נאלצה לשאת בעלויות בסך 12,629 ₪ נוכח הטיפול בנושא הערעור, ולפיכך יש לחייב את המערערת בהוצאותיה. היא מוסיפה כי הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה עוד ביום 4.8.2008, אך המערערת בחרה להמתין עם הגשת הבקשה למחיקת הערעור למעלה מחודש ימים ובכך למעשה גרמה למשיבה 1 הוצאות מיותרות. נטען עוד כי המערערת המתינה חודשים ארוכים מאז מתן פסק הדין ועד לפרסום המכרז החדש, ורק עתה, בסמוך לפני המועד להגשת סיכומי המשיבים ולאחר שמשיבה 1 החלה בהכנת סיכומיה, הודיעה המערערת על פרסום מכרז חדש. המערערת, מצידה, הודיעה כי היא מותירה את עניין ההוצאות למשיבה 1 לשיקול דעת בית המשפט. 5.משיבים 4-3 עומדים כאמור גם הם על פסיקת הוצאות לטובתם. הם מציינים כי בית המשפט קמא קיבל את כל טענותיהם וקבע כי המערערת כשלה בשמירת זכויות העובדים. מסיבה זו הורה בית המשפט על ביטול המכרז ולא הסתפק בביטול ההתקשרות עם משיבה 2. נוכח הפגמים המובהקים שנפלו במכרז ראוי היה, כך טוענים משיבים 4-3, כי המערערת תזדרז לבטל את המכרז. תחת זאת היא בחרה להגיש ערעור, לבקש עיכוב ביצוע ולאפשר את המשך הפגיעה בזכויות העובדים עוד חודשים ארוכים. נטען כי מחיקת הערעור ללא פסיקת הוצאות תהווה פרס לרשות שסרחה ותאפשר המשך הפקרת זכויות העובדים. המערערת, מנגד, סבורה כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת משיבים 4-3, שכן צירופם להליך נבע מיזמתם שלהם וכפועל יוצא בחרו הם לשאת בעלויות המשפטיות הכרוכות בו. 6.לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי יש למחוק את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות משיבה 1. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך, למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם,12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)). 7.בענייננו, קיים לכאורה טעם המבהיר את מניעיה של המערערת למחיקת ההליך. חרף האמור, לא שוכנעתי כי ראוי לפטור אותה מתשלום הוצאות למשיבה 1 בגין הכנת סיכומים. המערערת עמדה על קיום ההליך עד סמוך למועד הגשת סיכומי המשיבים. התנהלותה העמידה את משיבה 1 בפני הצורך להכין סיכומים. יש לזכור כי גם לאחר שנדחתה בקשתה לעיכוב ביצוע, השתהתה במשך חודש ומחצה טרם חזרה בה מן הערעור. הודעתה על מחיקת הערעור הוגשה בסמוך לפני המועד בו היה על המשיבים להגיש סיכומיהם (5.10.2008). כן יש לזכור כי בסופו של יום, טענות המערערת לא באו לכלל בירור ודיון ואין כל יסוד לקבוע כי יש להן אחיזה וכי ההליך היה מוצדק. אכן, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי, ככלל, כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). בנסיבות המקרה שלפניי, כאשר ההליך נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, גם אם המחיקה נעוצה בסברת המערערת כי הערעור הפך תיאורטי, עליה לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיבה 1 עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתה להוצאות. יחד עם זאת, איני סבורה שיש לפסוק הוצאות למשיבה 1 בגין תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע משלא נפסקו הוצאות בהחלטתו של כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין. על פסיקת ההוצאות בשלב זה להתמקד בחסרון הכיס שנגרם בקשר לבירור הערעור עצמו. בשים לב לכלל נסיבות העניין, יועמד הסכום על 7,500 ₪. 8.אשר למשיבים 3 ו-4, משיבים אלה צורפו להליך בבית המשפט המחוזי, לבקשתם שלהם, במעמד של "ידיד בית משפט". מכאן שגרירתם להוצאות אינה רובצת ישירות לפתחה של המערערת. בנוסף, משיבים 3 ו-4 לא ציינו כי נגרם להם חסרון כיס כתוצאה מהגשת הערעור והתנהלותה הדיונית של המערערת. אמנם גם משיבים 3 ו-4 הגישו תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, אך כאמור אין מקום לפסוק הוצאות בגין הליך משני זה במסגרת מחיקת הערעור. משיבים 3 ו-4 לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי הוציאו הוצאות בקשר עם הערעור גופו. בקשתם להוצאות התמקדה בפגמים הנטענים בהתנהלות המערערת. ואולם, ראוי לזכור כי פסיקת ההוצאות באה, ככלל, לשפות את בעל הדין על חסרון הכיס שנגרם לו בשל עלות התדיינות השיפוטית ולא כאמצעי עונשי וכדרך לביטוי מורת רוח ממעשיו של בעל הדין כך במיוחד שעה שמדובר בפסיקת הוצאות במסגרת סיום הליך לבקשת יוזם ההליך, מבלי שההליך הגיע לכלל דיון והכרעה לגופם של דברים. אשר על כן, טענות המשיבים 3 ו-4 כלפי המערערת אינן מהוות בסיס מספיק לפסיקת הוצאות. הבקשה לפסיקת הוצאות למשיבים 3 ו-4 נדחית אפוא. סיכומו של דבר, לבקשת המערערת אני מורה על מחיקת הערעור. המערערת תשלם למשיבה 1 שכר טרחת עורך דין בסך 7,5000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל. מכרז