א. ההליך: 1. בפניי בקשה לצו הגנה במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991 (להלן: "החוק") שהוגשה על ידי המבקשת ביום 29.05.11 במעמד צד אחד כנגד המשיבים. 2. המבקשת הינה בת 71 והיא אמם של המשיבים 1 ו-2 וסבתו של המשיב 3 ובעלת נכס מקרקעין בגודל 677 מ"ר בנצרת שבו בנוי בניין מגורים הכולל את דירתה מגוריה ודירתם של המשיבים 1 ו-2. 3. יצוין, כי כעולה מהתדיינויות קודמות בפניי ומהתדיינויות אחרות בפני מותבים אחרים, הרי שעיקר הסכסוך בין הצדדים נובע ממחלוקת מורכבת בעניין הזכויות הקנייניות בחצר הנמצאת במתחם בד הברזנט והמשטח שלפניו עד לגבול של השטח הציבורי. 4. בגין המחלוקת הנ"ל נוצר סכסוך עמוק והצדדים הגישו האחד נגד רעהו לא פחות מ-6 בקשות הדדיות לצווי הגנה בתקופת זמן קצרה ביותר, יחסית. 5. בבקשה דנן שוב נתבקש בית המשפט לאסור על המשיבים להיכנס לדירת המבקשת הנמצאת בקומת קרקע בחלקה 12 גוש 16579 בעיר ***, כן עתרה המבקשת ליתן צו האוסר להטרידה בכל דרך, לרבות חניית רכבים בסמוך לדירתה. ב. טענות המבקשת בבקשה: 6. על פי המבקשת המדובר בסכסוך מתמשך ובהתנכלות חוזרת ונשנית מצד המשיבים, כאשר במסגרתה שפך המשיב מס' 3 בכניסה לבניין המגורים בו מצוי דירת המבקשת דלק ובכך סיכן חייה. המבקשת תיארה מקרים נוספים בהם לטענתה סטר המשיב 3 בפניה וכן תיארה כיצד המשיב 1 איים להשליך לעברה בלון גז וכתוצאה מהפחד נזקקה לטיפול רפואי. 7. עוד צוין, כי המשיבים מאיימים עליה, מקשים את כניסתה לדירתה, מתעללים בבתה ג. אשר חיה יחד עמה ומונעים מקרובי משפחתה לבקר בביתה. ג. הדיון במעמד צד אחד: 8. ביום 29.05.11 התקיים דיון בפני כב' השופטת גורביץ ובמסגרתו שבה המבקשת על טענותיה כפי שפורטו בבקשה. מפאת חשיבות החלטת כב' השופטת גורביץ לפסק הדין שבפניי להלן אצטט חלקים מהחלטתה: "בהחלטתי מיום 8.2.11 (ה"ט 1541-02-11) פסקתי, כי המבקשת לא תעשה כל שימוש בחצר המשמשת מקום לחניית הרכבים וקבעתי, כי תוקף החלטתי תהיה למשך 6 חודשים, דהיינו עד ליום 8.7.11. בהחלטתי מיום 3.5.11 שניתנה במסגרת בקשה לביזיון צו בית משפט מיום 8.2.11 (בתיקים תמ"ש 50051-03-11 ותמ"ש 18800-04-11) כנגד בתה של המבקשת, המתגוררת בביתה, וכנגד בת נוספת, המתגוררת במקום אחר, חזרתי על האמור בצו שניתן ביום 8.2.11 לפיו, החצר תשמש לחניית הרכבים עד למועד פקיעת הצו. יצוין כי כנגד המשיב מס' 3 ניתן צו ביום 27.1.11 במסגרת תיק ה"ט 38104-01-11 לבקשת המבקשת דנן לפיו, עליו להימנע מלהחנות את רכבו בצמוד לגרם המדרגות המוביל לבית אביו והוא נדרש לחנות את רכבו בחניה של דודו. בנוסף נקבע כי תוקפו של הצו יהיה למשך 6 חודשים. המשיב מס' 3 נדרש לכבד צו זה וככל שיופר צו זה על ידו, הרי שיש באמור על פי סעיף 7 ב לחוק מניעת אלימות במשפחה משום עילה למעצר. 9. בסופו של יום לא ניתן צו הגנה כבקשת המבקשת, ברם כב' השופטת גורביץ אסרה על המשיבים לתדלק את רכבם ברחבת החצר והדיון במעמד הצדדים נקבע לשמיעה בפניי. ד. הדיון במעמד שני הצדדים: 10. ביום 05.06.11 התקיים דיון בו נכחו הצדדים כולם ובאי כוחם ולאחר שמספר הצעות פשרה שהועלו מטעם בית המשפט לא התקבלו על ידי הצדדים, נחקרו הצדדים על תצהיריהם. 11. בדיון זה הכחישו המשיבים, כי נהגו באלימות כלפי המבקשת. כן הוכחשו כל המקרים והטענות שהמבקשת ציינה בבקשתה לרבות האיום באמצעות בלון גז ושפיכת הדלק. 12. אציין כבר עתה, כי לא שוכנעתי בגרסת המבקשת לגבי האירועים אשר צוינו בבקשה המקורית. נהפוך הוא, לא ניתן לומר כי המבקשת "אינה טומנת ידה בצלחת" ודומה כי אין בלבה כל חשש מפני מי מהמשיבים. 13. מהעדויות שבפניי עולה, כי המדובר במבקשת בת 71 אשר מושפעת רבות מבתה ג. המתגוררת יחד עמה ומלבה את הסכסוך בין הצדדים באמצעות בקשות חוזרות ונשנות לצווי הגנה ותלונות סרק. 14. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמדובר בסכסוך משפחתי קשה, רווי כעסים ומתחים, אשר בסופו של יום עלול להוביל לאלימות קיצונית ונזק בלתי הפיך לכל אחד מן הצדדים והדבר מעלה תהיות ושאלות מה הדרך הראויה למנוע אלימות זו. 15. כאמור, בין הצדדים קיים סכסוך באשר לזכויות הקנייניות בחצר וניכר כי סכסוך זה הוא אשר גרם להשמצות הדדיות, איומים, תלונות וצווי הגנה הדדיים בתכיפות אינטנסיבית ביותר. 16. בעדותה שבה המבקשת ומציינת לגבי זכויותיה בקרקע: ש: מה עוד עשו לך מלבד איומים. ת: מחנים את הרכבים בכניסה לבית שלי, חוסמים לי את הכניסה לדירה. הקרקע זו שלי ומדוע הם עושים את זה? (ראה עמ' 6 שורות 4-6 לפרוטוקול מיום 05.06.11). בהמשך בעמ' 6 שורות 17-23 לפרוטוקול נאמר: ש: האם בגלל זה הגשת את הבקשה. ת: לא. הם רוצים לשלוט על הקרקע ועל הדירה. המשיבים רוצים להשתלט על הכול. ש: מה את מבקשת. ת: הקרקע היא שלי, שלא יתקרבו אליי. שלא יתקינו בלוני גז, שלא יתקינו כלום ולא יתקרבו לקרקע. 17. גרסה זו של המבקשת מחזקת את המסקנה, כי המחלוקת העיקרית הינה קניינית ואינה נובעת ממעשי אלימות שנקטו כלפיה המשיבים. זאת ועוד, עולה חשש כבד מהתנהלות המבקשת, כי על מנת להשיג זכויות כאלו או אחרות בשדה הקניין היא עושה שימוש לרעה בשדה המשפט ובפרט משתמשת במכשיר צו ההגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 באופן מופרז ומוגזם. 18. לא זו בלבד אלא שבעדותה של המבקשת מסרה היא עדות שיש בה כדי לקעקע גרסתה: "ש: את אף פעם לא אמרת שהם לא מציקים לך, ושהם חיים חיי עבודה ובית ולא עושים בעיות. ת: לא. אני כן אמרתי שהם לא עושים צרות. אני לא רוצה שהילדים ייכנסו לבית סוהר. לוחצים עליי עם הרכבים, עם איומים. " (ראה עמ' 7 ש' 21-23 לפרוטוקול)) 19. ובהמשך שבה המבקשת סתרה עצמה בעניין מהותי הנוגע להתנהלותה שלה: "ש: את לא עושה שימוש באלימות, את לא מקללת ולא יורקת. ת: לא יורקת, לא מקללת ולא מאיימת. ש: לא ירקת עליהם אף פעם. ת: לא. ש: אני מציג לך תמונה. ת: אני מזהה את עצמי בתמונה. ש: אז על מי ירקת פה בתמונה. ת: לא ירקתי בחיים שלי, אולי על הבן שלי או על מישהו אחר, אולי על הבת שלי, איני יודעת. אני לא אשבע, כי אני לא מוכנה להישבע. אף פעם לא קיללתי. ש: למי את עושה בתמונה שאני מראה לך תנועה מגונה. ת: זו אני? (פונה לבא כוחה). אני מזהה את עצמי, יש אנשים שבאים אליי, ויכול להיות שעשיתי לאחד מהם. זה לא בטוח שעשיתי להם. " 20. הנה כי כן, מעדות זו עולה, כי תחילה טענה המבקשת שמעולם לא ירקה על המשיבים ובהמשך, כאשר הוצגה בפניה תמונה המוכיחה אחרת, שינתה גרסתה ומסרה "אולי על הבן שלי... ויכול להיות שעשיתי את זה לאחד מהם...". 21. ניתן היה לסיים הדיון בנקודה זו ולהורות על דחיית הבקשה של המבקשת נוכח הסתירות המהותיות שעלו בעדותה ושעה שהיא נהגה בעצמה באלימות מילולית ופיסית כלפי זולתה ואין בלבה כל חשש מפניהם (בניגוד להצהרותיה בבקשה ובסיכומים). 22. אלא שמנגד, לא ניתן להתעלם מדבריו החמורים של המשיב 1 כעולה מעמ' 16 שורות 20-27 לפרוטוקול (ובעיקר מהטון בו נאמרו הדברים והתפרצותו) : "ש. לפי דעתך מה יכול ל פתור את הסכסוך. ת. זה לא ייגמר. בגלל ג. ש. אתה חושב שתהיה אלימות בין האחים. ת. לא חושב. ג. מקללת אותי: "ערס" "מניאק" עד מתי אני צריך לתפוס את עצמי. אם היא תתחיל שוב ככה אני אהרוג אותה. עד מתי זה יימשך, ג. היא השטן בעצמו. אני מאשים אתכם מדוע לא תופסים איך באתי ואיך היא מקללת אותי, מדוע היא עושה? היא מתקשרת ואומרת שאני רוצה להרוג אותה. אם בית המשפט לא יעשה משהו, יהיה פה אסון". 23. וכאשר נשאל המשיב 3 אודות הסכסוך השיב, בעמ' 17 שורות 28-30 כדלהלן: "ש. אם כל הסכסוך לא ייפתר, תהיה אלימות במשפחה. לאן אפשר להגיע. ת. לא יודע, רק אלוהים יודע. אמרתי לאבא שלי שאני לא רוצה שבית המשפט ייתן להם עונש, יש אלוהים שיעניש אותם. אם הם מוכנים להישבע שאני אמרתי את הכול... ". 24. אף המשיב 2 לא מסר תשובה ברורה באשר לשאלה האם תהיה אלימות במידה והסכסוך לא ייפתר (ראה עמ' 19 שורות 4-6 לפרוטוקול). 25. דברים אלה שנאמרו מפיהם של המשיבים, מעל דוכן העדים הינם חמורים ביותר. העובדה שהמשיבים מעידים בבית המשפט ומתבטאים באופן מפורש, כי בהיעדר פתרון של הסכסוך תהיה אלימות או שמישהו ייהרג חלילה מדברת בעד עצמה ומלמדת לא רק על המתח העצום בין הניצים, אלא גם על פוטנציאל האלימות הטמון בסכסוך. 26. לטענת המשיבים, הפתרון היחידי הוא דחיית הבקשה ופסיקת הוצאות לחובתה של המבקשת. אינני סבור כמותם. לא שוכנעתי כדברי המשיבים, כי הם הקרבן היחידי ואילו המבקשת הינה התוקפן העיקרי. לא שוכנעתי, כי המשיבים יושבים בחוסר מעש. נהפוך הוא, העובדה שקיים ותלוי צו של בית המשפט בעניין אי השימוש של המשיב בהחניית רכב בסמוך לדירת מגוריה של המבקשת והוא מפר הצו באופן מופגן כעולה מהתמונות שצורפו לבקשה, מעידה על ניסיון התגרות מיותר מצדו. 27. ממכלול העדויות עולה, כי קיים חשש ממשי כי במידה ולא יינתן צו מתאים המפריד בין הצדדים ואוסר עליהם ליצור קשר זו עם זה, עלול להתרגש על המשפחה אסון בדמות פגיעה בנפש. 28. זאת ועוד, אי מתן צו עלול בנסיבותיה של משפחה זו להתפרש כהכשר להתגרות והתנהלות פרובוקטיבית ובכך לבד יש כדי להצית האלימות. ה. המסגרת הנורמטיבית: 29. צו הגנה נתבקש כאמור לעיל במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א - 1991. מטרת החוק הינה לתת סעד מיידי לבני משפחה החשופים לאלימות מאת בני משפחתם. 30. כאמור, ספק רב, אם האירועים שציינה המבקשת בעדותה מספיקים כדי ליתן צו ואולי מספיקים הם בדוחק כדי להיכנס לגדרו של הוראת סעיף 3(3) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 ("התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת"). 31. זאת ועוד, אפילו היה מקום ליתן צו הגנה כאמור, הרי במתן צו הגנה כמבוקש בנסיבות המקרה, לא ייעשה צדק עם הצדדים וחשוב מכך לא תושג המטרה של "הפרדת כוחות" אמיתית, הפרדה שמצריכה איסור גישה והטרדתם של המשיבים על ידי המבקשתת. 32. אלא מאי? המשיבים כלל לא עתרו לצו מתאים בבקשה נפרדת מטעמם ועולה שאלה כפולה: איזה צו ראוי ליתן בנסיבות המקרה ומה מקור הסמכות לעשות כן? 33. השאלה מתעוררת בין השאר לאור העובדה שבית המשפט המחוזי בנצרת קבע באחד המקרים שבהם ניתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, כי "עולה ספק לעניין סמכותו של בית משפט לעשות כן" (ע"א (נצרת) 1215/06 נ.ע. נ' פ.מ. (12/04/2007). לפיכך, מצאתי לנכון להבהיר מקור הסמכות ליתן צו הדדי (בין צו הגנה ובין צו למניעת הטרדה מאיימת) הגם שזה לא נתבקש (מטעם המשיבים) בדרך פורמלית על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ו/או על פי החוק מניעת הטרדה מאיימת. 34. סעיף 2(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 מסמיך את בית המשפט ליתן כל הוראה לפי שיקול דעתו על פי שיקול דעת: "2(ב) צו הגנה יכול שיכיל גם דרישה לערובה הן לקיומו והן להתנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו ובטחונו של בן משפחה, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו." (ההדגשה שלי א.ז.). 35. אף בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בעבר, כי מבחינה משפטית, רשאי בית המשפט לענייני משפחה ליתן צו הגנה "נגדי", גם אם לא הוגשה על-ידי המשיב בקשה לצו הרחקת המבקשת מהבית, וזאת מכוח הוראות סעיף 2(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 (ראה: בר"ע (י-ם) 3320/98 פלונית נ' פלוני, (18/11/1998)). 36. משכך הם פני הדברים, נהיר כי מכוח הוראת חוק זה ניתן ליתן הוראה לרבות למבקשת שיש בה כדי להבטיח שתישמר מפני עצמה ושיקול דעת בית המשפט בהקשר חייב להיתפס כשיקול דעת רחב, שעה שבית המשפט אמון על מתן צו שימנע אלימות כלפי המבקשת, בייחוד שעה שהוא מתרשם, כי אף התנהלות המבקשת עלולה לגרום לתגובה נגדית או לתגובת שרשרת של התנהלות ו/או התנהגות אלימה של צד אחר כלפיה, בחינת "אוי לי ממשפחתי ואוי לי מעצמי...". 37. אלא שבנוסף לכך, הוראת סעיף 2(ח) לחוק העניקה לבית המשפט הדן בהליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה סמכות ליתן צו לפי החוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001: "בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001." (וכן ראה הוראת סעיף 14 לחוק מניעת הטרדה מאיימת). 38. כידוע, החוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב - 2001, הרחיב את האפשרות ליתן הגנה גם לאלה שאינם בני משפחה כהגדרת החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 (וראה לעניין זה בר"ע (י-ם) 179/04‏‏ נס שובל נ' מרים ניסים [פורסם במאגרים]). 39. כבר נקבע, כי פרשנות מצמצמת להוראת סעיף זו מכוונת לנסיבות בהן התקיימו התנאים למתן צו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה כתנאי לסמכותו של ביהמ"ש ליתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. פרשנות מרחיבה להוראת סעיף זו באה להעניק לביהמ"ש את הסמכות לתת צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת גם אם התובענה שבפניו היא לפי חוק למניעת אלימות במשפחה ובלבד שהתקיימו התנאים למתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת גם אם לא התקיימו התנאים למתן צו לפי חוק למניעת אלימות במשפחה (תמ"ש (ת"א) 32952/05 פ.ב.כ נ' מ.ב.כ (08/02/2006)). 40. הפסיקה העדיפה הפרשנות המרחיבה, שכן תכליתן של שתי הוראות החיקוק לעיל הינה לשרת מטרה אחת - להלחם בנגע האלימות הפושה לצערנו בחברה הישראלית. לפיכך נקבע, כי יש להעמיד בידי ביהמ"ש את הכלים להלחם בתופעה זו ולאפשר לו ליתן את הצווים על פי שני חוקים אלה ובלבד שהתקיימו התנאים לפי אחד מהם - מקום והתובענה היא לפי חוק למניעת אלימות במשפחה (ראה בתמ"ש 32952/05 לעיל). 41. מכאן באשר למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כאשר נתבקשה בקשה לצו הגנה במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה. אך מה לעניין מקור הסמכות ליתן צו הדדי, בהיעדר בקשה של המשיב לצו כאמור? 42. כב' השופט עראפאת קבע באחד מתיקי ההטרדה המאיימת כי מתן צו הדדי מתיישב עם רוחו של החוק מניעת הטרדה מאיימת ואלה היו דבריו הנכוחים: "במקרה זה, כאשר מדובר בצדדים מסוכסכים עם מטענים רגשיים ואחרים שליליים, האחד כלפי השני, הדרך הנכונה היא מתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת. צו כזה אינו נושא בחובו אותה סטיגמה הטמונה בצו שאינו הדדי, והוא מיועד אך ורק להרגעת הרוחות ולשמירה על שלוות חייהם של שני הצדדים. צו הדדי, במקרה דנן, ממלא אחר המטרות העומדות בבסיס חוק מניעת הטרדה מאיימת ומתיישב עם רוחו של החוק" (ראה: ה"ט (נצרת) 2616-05-09 ש' פ'-י' נ' גיל כוכבי, 25/08/2009) 43. ועל כך אוסיף משלי ואדגיש, כי שעה שמדובר בעניין של סדרי דין וסמכות, ניתן וראוי לשלב בין הוראות סעיף 2(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, והוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעייני משפחה המאפשר סטייה מסדרי דין לשם עשיית צדק. בדרך דומה, גם מבלי לומר הדברים במילים אלו ממש, נהג בית המשפט בקריות במקרה אחר עת קבע: "בשים לב לרגישות הסוגייה ובמסגרת הסמכות הכללית המוענקת לביהמ"ש זה, אני מוצאת לנכון ליתן צו איסור הטרדה הדדי, מכוחו ימנעו שני הצדדים מכל התנהגות המהווה הטרדה מאיימת, כהגדרתה בחוק למניעת הטרדה מאיימת, לרבות מעקבים, הטרדות טלפוניות והטרדות באמצעות אנשים אחרים". תמ"ש (קריות) 3171/08 פלוני נ' פלונים (12/03/2008), ההדגשה שלי א.ז.) 44. שימוש במכשירים חקיקתיים אלה, אשר המחוקק העמיד לרשות בית המשפט, בין לשם עשיית צדק ובין לשם מתן הגנה במקרה שיש בו חשש מפני אלימות כלשהי, הינו יפה למקרה דנן. 45. המונח "הטרדה מאיימת" מוגדר בסעיף 2 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב - 2001 כך: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו" 46. בסעיף 2(א) לחוק נקבע, כי יש להניח כי המטריד ישוב להטריד ויפגע בשלוות חייו או בפרטיותו, או בחירותו של אדם אחר (ראה גם: ה"ט (ת"א) 15212/11 ס. ר. נ' י. ר., (20/06/2011)). 47. אשוב לציין וזאת תוך הדגשה, כי בנסיבות המקרה, הוכח שגם המבקשת מטרידה את המשיבים, בין אם מיוזמתה ובין אם היא מופעלת ומוסתת על ידי בתה ג.. 48. שנית, בנסיבות אלה, כל התגרות מצד המבקשת במשיבים עלולה להסתיים באלימות והדברים עולים באופן ברור מעדויותיהם של המשיבים. 49. שלישית וכפועל יוצא מכל אלה מתבקשת דרך פעולה שתגן על המבקשת לא רק מפני המשיבים, אלא בסופו של יום גם מפני עצמה. הדרך היחידה הנראית יעילה בעיני בנסיבות המקרה, הינה מתן צו הדדי. 50. הנה כי כן, התשתית העובדתית בענייננו שהונחה בפני בית המשפט מביאה לתוצאה שיש ליתן צו הדדי, חרף העובדה שצו שכזה לא נתבקש מטעם המשיבים. כאמור, סמכות ליתן צו הדדי כאמור, קיימת גם קיימת. ו. התוצאה: 51. אשר על כן, ניתן בזאת צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת האוסר כדלהלן: 51.1. אוסר על המשיבים להיכנס לדירת המבקשת בקומת הקרקע בחלקה ** גוש **** בעיר ****, להטרידה, לחנות רכבם בצמוד לכניסה לדירתה ו/או לפנות אליה ו/או להטרידה בכל דרך ו/או אופן. 51.2. אוסר על המבקשת להיכנס לדירת מי מהמשיבים ברחוב *** בעיר *** ו/או בכל מקום אחר בו הם מתגוררים, להטרידם ו/או לפנות אליהם בכל דרך ו/או אופן. 51.3. תוקף הצו הינו למשך 6 חודשים מהיום. 51.4. נוכח התוצאה לא ראיתי לנכון ליתן אין צו להוצאות. 51.5.צו הגנהצווים