רקע וטענות הצדדים מונחת לפניי בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף. לאור חשיבותו של הרקע להגשת הערעור, הוא יפורט להלן: ביום 9.12.08 הגישה המשיבה נגד המערערת בבית משפט קמא שתי תביעות בסדר דין מקוצר בגין חובות ארנונה (ת"א 21396/08 ו- ת"א 21397/08) (להלן: "התביעות"). ביום 15.3.09 הגישה המערערת בקשות רשות להתגונן. ביום 20.10.09 נדחו הבקשות למתן רשות להתגונן על ידי כב' רשמת בית משפט השלום (דאז) השופטת ת' נמרודי (להלן: "הרשמת"). בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה ביום 2.11.09 בקשה למתן פסק דין בצירוף פסק דין פורמאלי לחתימה. ביום 14.12.09 הגישה המערערת בבית משפט קמא ערעור על החלטת הרשמת מיום 20.10.09. ביום 8.8.11 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת מ' אביב) את ערעור המערערת. ביום 2.10.11, ניתן, לבקשת המשיבה, פסק דין. ביום 3.10.11 הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית משפט קמא מיום 8.8.11. ביום 15.11.11 נדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ת' בזק רפפורט) בקשת רשות הערעור שהגישה המערערת. ביום 27.12.11 הוגש הערעור שבכותרת על פסקי הדין מיום 2.10.11. זהו, אפוא, הרקע להגשת הערעור שבכותרת. 2. יש לציין, כי עיון במערכת "נט המשפט" העלה, שביום 17.12.09 נתן כב' הרשם דאז, נמרוד פלקס, פסק דין בשני התיקים מושא ערעור זה, ביחד עם תיקים נוספים שנדונו לפניו. לא ברור, על כן, מדוע ביום 2.10.11 ניתן פסק דין פעם נוספת, הפעם על ידי כב' הרשם, בן שלו. נוכח העובדה שהצדדים לא התייחסו לפסק הדין שניתן ביום 17.12.09, לא אתייחס אליו גם אני. 3. ועוד יש לציין, כי במסגרת הבקשה שלפניי, העלתה המשיבה מספר נימוקים המצדיקים, לטעמה, לדחות את הערעור על הסף. בין היתר טענה, כי הערעור לא הוגש במועד וכי לא הופקד עירבון על ידי המערערת. ואולם, טענות אלה נדחו על ידי כב' הרשם (השופט מ' בר-עם), בהחלטתו מיום 8.2.12. בנסיבות אלה, החלטה זו תעסוק בנימוקים האחרים שהעלתה המשיבה בהקשר זה. 4. יצויין, כי בהחלטתי מיום 17.2.12 קבעתי, שהבקשה לסילוק על הסף תידון תחילה, ולצדדים ניתנה אפשרות להשלים בקצרה את טיעוניהם בעניין זה. לאחר שהצדדים ניצלו אפשרות זו, הגיעה העת להכריע בבקשה. 5. לטענת המשיבה אין למבקשת זכות ערעור על פסקי הדין מיום 2.10.11, מאחר שהיא כבר ניצלה את זכות הערעור שעמדה לה, במסגרת הערעור שהגישה בבית משפט קמא על החלטת הרשמת מיום 20.10.09, ואין היא יכולה, כך נטען, להגיש ערעור שני בזכות. המשיבה טוענת עוד, כי על פי הפסיקה, כאשר בעל דין ניצל את זכותו לערער על "החלטה אחרת", הרי שלא עומדת לו אפשרות לערער בזכות פעם נוספת על אותה ההחלטה, במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי עובר להגשת הערעור דנן, הגישה המערערת בבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא מיום 8.8.11, וזאת, כך על פי הטענה, משום שידעה שאין לה זכות קנויה לערער בפעם השנייה. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט בנימוק שאין מקום להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אשר "נבלעה" בפסק הדין, תוך שבית המשפט הפנה את המערערת לאפשרות להגיש ערעור על פסקי הדין ככל שהיא סבורה שנכון לעשות כן. המשיבה טוענת עוד, כי מתן אפשרות לערער בזכות פעם שנייה על החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן תיצור אנומליה פרוצדוראלית ותגרום לניצול שלא בתום לב של סדר הדין האזרחי. על פי הטענה, לבעל דין אשר ימתין למתן פסק דין בעקבות דחיית בקשתו למתן רשות להתגונן, תעמוד זכות ערעור פעם אחת בלבד (לבית המשפט המחוזי). לעומת זאת, בעל דין אשר לא ימתין למתן פסק הדין, אלא יזדרז להגיש ערעור בזכות על דחיית בקשת הרשות להתגונן (על ידי רשם בית המשפט), יזכה באפשרות להגיש ערעור נוסף בזכות גם במקרה שהערעור שיגיש על החלטת הרשם יידחה. המשיבה סבורה כי אין לאפשר מצב זה, וטוענת עוד כי גם הפסיקה תומכת בעמדתה. 6. המערערת מתנגדת לבקשה. לטענתה, שתי דרכים עומדות בפני מי שמבקש להשיג על החלטת רשם שאיננה פסק דין: האחת, להגיש ערעור בזכות על החלטת הרשם בבית המשפט בו מכהן הרשם. והשנייה, להמתין למתן פסק דין על ידי הרשם, ולהגיש ערעור בזכות על פסק הדין לערכאת הערעור. לטענת המערערת, במקרה זה היא פעלה בהתאם לדרך הראשונה מבין השתיים, והיא הגישה ערעור על החלטת הרשמת בבית משפט קמא. משנדחה הערעור, היא הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה הדוחה את הערעור. לטענת המערערת, בהחלטתו קבע בית משפט זה (כב' השופטת בזק-רפפורט), כי מאחר שניתנו ביום 2.10.11 פסקי דין בתביעות הנ"ל, הרי שממילא "נבלעו" בהם החלטות הרשמת מיום 20.10.09, והם ניתנים לערעור בזכות. המערערת סבורה כי די בהחלטה זו של בית המשפט זה כדי להביא לדחיית הבקשה לסילוק הערעור על הסף, וטוענת עוד, כי המשיבה מתעלמת מהחלטה זו. דיון והכרעה 7. אכן, על פני הדברים, אין לאפשר מצב בו בעל דין פוסח על שני הסעיפים, ומנהל הליכים כפולים בשני מסלולים נפרדים. אלא שבמקרה זה, כך טוענת המערערת, היא "פעלה בהתאם לאפשרות א' - לערער על ההחלטה - משערעורה נדחה המשיכה ב'אותו קו' והגישה בר"ע כנגד ההחלטה לדחות את הערעור" (סעיף 3 ל"תגובה לבקשה לסילוק הערעור על הסף"). המערערת ביקשה, אפוא, למצות את ההליכה במסלול הדיוני בו היא בחרה, ועל כן היא פנתה לבית משפט זה והגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 8.8.11. אלא, שבקשת הרשות לערער נדחתה על הסף, מטעם דיוני, תוך שבית המשפט הביע דעתו, כי הדרך הראויה ללכת בה היא בהגשת ערעור על פסק הדין מיום 2.10.11. המערערת הלכה בדרך עליה הצביעה בית משפט זה בהחלטתו מיום 15.11.11, והגישה ערעור על פסק הדין מיום 2.10.11. משעשתה כן, אין לסלק את ערעורה על הסף, ויש לדון בו לגופו. 8. התוצאה היא, אפוא, שאני דוחה את הבקשה לסילוק הערעור על הסף. הצדדים יפעלו בהתאם להחלטה מיום 14.2.12. 9. אומר לסיום, כי אינני מקבל את טענת המשיבה לפיה על הערעור שבכותרת להידון במותב תלתא, בהתאם להוראות 37(א)(2) לחוק, וזאת כיוון ששווי שתי התביעות עולה על 300,000 ₪. הטעם לכך הוא, שמדובר בשתי תביעות שהוגשו על ידי המשיבה בנפרד, כאשר במועד הגשת התביעות לא עלה סכום כל אחת מהן, בנפרד, על התקרה הנ"ל. משכך, בהתאם לסעיף 37(ב)(9) לחוק, הערעור יידון לפניי כדן יחיד. 10. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה בסכום של 2,500 ₪. בקשת רשות להתגונןרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור