1. ביום 11.10.10 נחתם הסכם מכר במסגרתו מכרה המבקשת דירה ברח' רוטשילד 68 בחדרה (להלן "הדירה") למשיבה . תמורת המכר שולמה והזכויות בדירה הועברו ע"ש המשיבה . 2. במסגרת הסכם המכר ניתנה למבקשת האפשרות להתגורר בדירה כנגד תשלום דמי שכירות למשך שנתיים מראש. המבקשת שילמה חלק מדמי השכירות . 3. ביום 18.5.11 מסרה המשיבה למבקשת מכתב הדורש ממנה לפנות את הדירה. לאחר שהמבקשת לא פינתה את הדירה הגישה המשיבה לבית משפט זה תביעת פינוי בסדר דין מקוצר ביום 19.6.11 . 4. ביום 20.6.11 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה על דרך של המרצת פתיחה במסגרתה ביקשה , בין היתר , להצהיר כי ההסכם למכירת הדירה בטל ומבוטל וכי המבקשת היא בעלת מלוא הזכויות בדירה ( ה"פ 32253-06-11 ). במסגרת התביעה הנ"ל ביקשה המבקשת סעד זמני המעכב את הליכי הפינוי מהדירה . 5. ביום 27.7.11 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני . נקבע כי הסכם המכר של הדירה ברור מאד ויש ראיות חיצוניות כי אכן מדובר בהסכם מכר. נקבע כי עדות המבקשת היתה לא אמינה בלשון המעטה ונתגלו בה סתירות רבות. נקבע כי גרסת עו"ד אליהו עמר (בעלה של המשיבה), כי איננו מלווה כספים במסגרת השוק האפור וכי לא חשב ולא התכוון להלוות כספים למבקשת - לא נסתרה. נקבע כי המבקשת לא הראתה כי סכום התמורה בהסכם המכר אינו בלתי סביר ולא מתאים לערכי השוק. נקבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת ולכן למרות קלישות הזכות לכאורה יש ליתן סעד זמני. לגבי הדירה נשוא תיק זה, נקבע כי אין מקום לאפשר למבקשת להתגורר בדירה ללא הבטחת תשלום שכר הדירה שסוכם כתשלום מראש עד 12/12/12. לפיכך נקבע כי על המבקשת להפקיד את יתרת דמי השכירות בסך של 39,400 ₪ בקופת בית המשפט עד 5/9/11 כדי למנוע את הפינוי עד ליום 12/12/12. 6. אין מחלוקת כי המבקשת לא הפקידה את הסך של 39,400 ₪ בקופת בית המשפט המחוזי עד עצם היום הזה (סעיף 8 לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה). 7. ביום 14/9/11 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן במסגרתה ביקשה לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה סופית בהמרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי. על פני 22 עמודים הסבירה המבקשת מדוע היא סבורה כי עורך דין עמר ביחד עם המשיבה ובנה אושרי ביצעו כלפיה מעשי תרמית, הונאה והטעיה בניסיון לגזול ממנה שתי דירות שבבעלותה, לרבות הדירה נשוא תיק זה. כיוון שתיק זה וההליך בבית המשפט המחוזי מעוררים שאלות דומות נטען כי מן הראוי לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעה סופית בהליך לבית המשפט המחוזי וזאת משיקולי יעילות וכדי למנוע הכרעות סותרות. 8. בתגובה לבקשה לעיכוב הליכים טענה המשיבה כי הבקשה לעיכוב הליכים מתעלמת מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27/7/11 לפיה עיכוב הליכי הפינוי מותנה בביצוע הפקדה של 39,400 ₪ בקופת בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה , משלא בוצעה ההפקדה, יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן כולה וליתן צו לפינוי המבקשת מהדירה. 9. בתשובה לתגובת המשיבה טוען ב"כ המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא נתבקש ליתן כל סעד בקשר לתביעה דנן והחלטתו בעניין זה נעשתה ללא כל צורך, כפי הנראה מתוך טעות. עוד נטען כי לא מובנת כלל בקשת המשיבה ליתן צו פינוי כנגד המבקשת בטרם נשמעה בקשת הרשות להתגונן. עוד נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מהווה מעשה בי-דין . 10. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה התקיימו אותם טעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים לדחות את בקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. במצב דברים זה מתייתרת למעשה הבקשה לעיכוב הליכים בשל קיומו של עניין תלוי ועומד. 11. בהחלטתו מיום 27/7/11 קבע בית המשפט המחוזי באופן חד משמעי כי אם הנתבעת לא תפקיד את הסך של 39,400 ₪ בקופת בית המשפט המחוזי תוכל התובעת לפעול לפינויה של הנתבעת מהדירה. ככל שב"כ הנתבעת סבור כי בית המשפט המחוזי טעה בהחלטתו, שכן לא נתבקש כלל להכריע בעניין זה, היה עליו לפעול במסלול הקבוע בדין לשינוי ההחלטה. משלא נעשה הדבר, כל הטעמים בעטיים נתבקשתי לעכב את ההליכים (יעילות, מניעת החלטות סותרות) מורים כי עליי לכבד את החלטת בית המשפט המחוזי וליתן לה משקל נכבד בהחלטתי זו. 12. בית המשפט המחוזי היה מודע למשמעות הקשה של פינוי הנתבעת מהדירה בה היא מתגוררת. חרף האמור לעיל, מצא לנכון בית המשפט המחוזי להתנות את המשך הישארותה של הנתבעת בדירה בתשלום דמי השכירות מראש. לאחר שהדבר לא נעשה, התוצאה היחידה האפשרית הינה דחיית בקשת הרשות להתגונן ומתן פסק דין המורה על פינוי הנתבעת מהדירה. 13. אין זה מתקבל על הדעת כי לאחר שבית המשפט המחוזי קיים דיון על פני 29 עמודים בבקשת הנתבעת לסעד זמני והחליט את אשר החליט, אקיים דיון נפרד בבקשת הרשות להתגונן במסגרתה מעלה הנתבעת את אותן טענות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי. כך בפרט בתיק זה בו במסגרת התגובה לבקשה לעיכוב הליכים לא מבקש ב"כ התובעת לחקור את הנתבעת על האמור בתצהירה ולמעשה כתבי הטענות שבפניי מהווים סיכומים בכתב גם במסגרת בקשת הרשות להתגונן כולה. 14. יודגש כי במסגרת התגובה לבקשה לעיכוב הליכים ביקש ב"כ התובעת במפורש לדחות את בקשת הרשות להתגונן וליתן פסק דין וב"כ הנתבעת התייחס לבקשה זו במפורט במסגרת התשובה לתגובה. 15. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב הליכים ואת בקשת הרשות להתגונן ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הוצאות המשפט נפסקו על הצד הנמוך בהתחשב במצבה הבריאותי והכלכלי של הנתבעת כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי ובהתחשב בעובדה כי לא קדם דיון פרונטלי להחלטה זו. 16. פסק דין בדבר פינוי ינתן בנפרד מיד לאחר חתימת החלטה זו . בקשת רשות להתגונןתביעת פינויפינוי