הצדדים 1. התובעים הינם זוג נשוי המתגורר בדירה בבניין משותף בראשון לציון. הנתבעת 1 הינה זרוע של המדינה העוסקת בנושאי מים וביוב, שהוקמה ופועלת על פי חוק המים, תשי"ט - 1959. הנתבעת 2 תאגיד מים וביוב, הפועלת על פי חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א - 2001 (להלן: "החוק"). התביעה 2. התובעים הגישו תביעה קטנה נגד הנתבעות, בגין חיובי יתר על צריכת המים בדירתם. התובעים תבעו פיצוי כספי בסך 17,773.60 ₪, לפי החישוב כדלקמן: עודף חיוב עבור צריכת מים בסך של 10,967.23 ₪, חיוב ביתר בגין היטל בצורת בסך של 1,460 ₪, פיצוי עבור אבדן זמן ועוגמת נפש בסך 4,000 ₪, הוצאות משפט בסך 500 ₪, ובתוספת הצמדה וריבית מיום 1.6.12 בסך 846.36 ₪. לטענת התובעים, הנתבעת 2 חייבה אותם ביתר בחשבונות המים בעבור צריכת המים הפרטית, החל מחודש אוגוסט 2003 ועד לחודש אוקטובר 2011. לטענת התובעים, עודף החיוב נובע מכך שמד המים של הדירה, פעל גם ללא צריכה, עקב מעבר אוויר המפעיל אותו ונספר כצריכת מים, וכתוצאה מכך, היו קריאות שגויות מעבר לצריכה בפועל. התובעים טענו כי בחודש נובמבר 2011 התקינו שסתום חד כיווני ("אל חזור"), ובהמשך, בחודש ינואר 2012 התקינו בנוסף מגביל לחץ. החיובים בגין צריכת המים, שהגיעו עד ל-55 קוב לחשבון דו חודשי, ירדו מאז באופן משמעותי לממוצע של 24.4 קוב לחשבון דו חודשי. התובעים חישבו בתביעתם את חיובי היתר עבור צריכת המים לפי ההפרש בין החיוב בפועל לבין ממוצע הצריכה בשנת 2012. דיון 3. לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לבית המשפט, אני קובעת שדין התביעה להידחות, מהטעמים שיפורטו בפסק הדין להלן. התיישנות 4. על חלק מהתביעה חלה התיישנות, וזאת לגבי הפיצוי שנדרש בתביעה לתקופה מעבר ל-7 שנים לפני הגשתה, דהיינו, כל התקופה לפני 06.10.06 (התביעה הוגשה ב-6.10.13). אי הוכחת התביעה בראיות מספיקות 5. לא עלה בידי התובעים להוכיח תביעתם, ולשכנע את בית המשפט, בראיות מספיקות, כי טענותיהם מבוססות, וכן כי טענותיהם נכונות וסבירות יותר מאלו של הנתבעות. התובעים לא הוכיחו בכל ראיה את הטענה העיקרית בתביעתם לפיה עודף החיוב נובע מכך שמד המים לא מדד את הצריכה האמיתית, כי פעל גם ללא צריכת מים, והסתובב גם לאחור ובפולסים. יצוין כי קיים תקן רשמי של מכון התקנים למדי מים (ת"י' 63), שאימץ בשינויים מסוימים את התקן הבינלאומי בנושא זה (4064 iso). במכתב התובע 1 לנתבעת 1 מיום 28.05.12, הוא טען כי מד המים נשלח לבדיקה ונמצא תקין, וכן כי בוצעה בדיקה אם קיימות נזילות נסתרות בדירה ונמצא כי אין נזילות, אך התובעים לא צירפו לתביעתם כל אסמכתא לעריכת הבדיקה לתקינות מד המים או לבדיקת הנזילות. יצוין כי טענה זו נטענה באופן מפורש על ידי הנתבעות בכתב ההגנה, אך התובעים לא טרחו להמציא בדיקות אלו גם בדיון שהתקיים בבית המשפט. התובעים טענו בתביעתם כי התקינו שסתום אל חזור ומגביל לחץ, ומאז חיובי המים ירדו באופן משמעותי, אך לא הוכיחו בכל ראיה כי לאורך השנים אכן הייתה חריגה במדידות המים עקב אי התקנת השסתומים. מלבד צילום של מד המים, לא הוצג לבית המשפט כל מסמך ו/או קבלה, בדבר רכישת והתקנת השסתומים הנטענים בכתב התביעה. כמו כן, התובעים לא הציגו חוות דעת מומחה התומכת בטענתם כי צריכת המים ביתר נוצרה כתוצאה מתנודתיות במערכת להגברת לחץ המים. האחריות על תקינותה של משאבת המים והמערכת להגברת לחץ המים בבניין המשותף בו מתגוררים התובעים, מוטלת על התובעים ועל שאר דיירי הבניין באמצעות ועד הבית. מערכת זו הינה חלק מהרכוש המשותף, ואינה נמצאת באחריות הנתבעות. לא ניתן לשלול את כי צריכת המים שנמדדה, נבעה כתוצאה מהשימוש במים על ידי התובעים או בשל אי תקינות משאבת המים של הבניין המשותף או עקב סיבות אחרות. התובעים לא הציגו לבית המשפט מדידת צריכת המים מתקופה קודמת לצורך השוואה לצריכת המים בדירה בה מתגוררים כיום. שינויים בצריכת המים עשויים לנבוע מהשינויים במספר הנפשות המתגוררות בבית. התובעים טענו בדיון בבית המשפט כי במשך כל התקופה רק הם התגוררו בדירה, בעוד שלפי מכתבם מיום 28.5.12 הנוכחות בדירה היא של 2-4 דיירים, אך לרוב רק שניהם בדירה. אי התערבות בית המשפט בסבירות פעולת רשות ציבורית 6. יש לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה היא פעלה באופן סביר וראוי, ואל לבית המשפט להתערב בכך. הנתבעת 1 טענה והוכיחה כי בעקבות תלונות צרכנים, בשנת 2011, היא בחנה באופן מעמיק את הטענה בדבר אי תקינות מדי המים ואי תקינות מדידת המים. מונה צוות בדיקה מקצועי שבחן את מגוון הנושאים הקשורים בתקינות מדידת המים בישראל. הצוות המקצועי כלל גם מהנדסים ומומחים נוספים, וביצע ניסויי מעבדה ובדיקות שטח. הוגש דו"ח ביניים מפורט, המפורסם באתר רשות המים, וצורף לכתב ההגנה. הצוות המקצועי בדק, בין היתר, את השפעת התקנת שסתום אל חזור על מערך מדידת המים. חוות הדעת שהתקבלה על ידי הצוות המקצועי העריכה כי ההשפעה של התקנת השסתום על דיוק המדידה הינו כ-1%-2% לרעת הצרכן. ניסוי במכון התקנים הראה חוסר עקביות בנוגע לכיוון גודל ההשפעה, אולם, בד"כ התקבלו תוצאות לטובת הצרכן בשיעור של עד 0.7%. מסקנות הצוות המקצועי היו כי אמינותו של שסתום האל חזור מבחינה מכנית היא נמוכה, וכי קיימים אחוזים גבוהים מאד של ירידה בתפקוד. לא הומלץ להתקין באופן גורף שסתום אל חזור במדי מים דירתיים, וכן הומלץ לבצע התקנה רק לאחר ביצוע רביזיה לתקן הקיים לשסתום, ולבצע את ההתקנה במועד התקנת מדי המים. הנתבעת 2 פועלת מכוח החוק ולפי הוראות הנתבעת 1. לא קיימת הוראה לפיה על הנתבעת 2 להתקין שסתום על חזור או שסתום מגביל לחץ. לא הוכח על ידי התובעים בכל ראיה כי הנתבעות או מי מהן פעלו בניגוד להוראות החוק החל עליהן, לרבות כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011. שיהוי בהגשת התביעה ואי הקטנת הנזק 7. התביעה הוגשה בשיהוי רב, ולאחר שפסקו חיובי היתר הנטענים. אם התובעים סברו כי קיים חיוב חריג במים עוד משנת 2002, היה עליהם לפנות לנתבעות באותו מועד או בסמוך לכך, ולא להמתין שנים רבות אחר כך. גם אם היו התובעים תומכים טענותיהם בראיות מספיקות ומוכיחים את תביעתם לחיוב מים ביתר, הרי שמאז שעלה חשד בליבם בשנת 2002 לחיובים מוגזמים כטענתם, עברה תקופה של מעל 10 שנים, בה יכלו לפעול ולהתקין את השסתום אל חזור שעלותו נמוכה ביותר ואת מגביל הלחץ, ובכך להקטין את נזקם, אך הם לא פעלו כך. התובעים צרפו לתביעתם מספר מכתבים שכתבו רק לנתבעת 1, החל מאמצע שנת 2012, כלומר, לאחר התקנת השסתומים כנטען והירידה בצריכת המים, ולא בזמן אמת. למכתבים אלו צורף אישור המשלוח בדואר רשום וכן התשובות שהתקבלו. המכתב היחיד שצורף לתביעה מתקופה קודמת להתקנת השסתומים הוא מחודש אוגוסט 2008, ומופנה לנתבעת 2. בתקופה זו התובעים שהו בחו"ל למשך שנתיים, וזהו המכתב היחידי שלא צורף אליו אישור משלוח בדואר רשום ולא צורפה כל תשובה למכתב. מטעמים אלו, יש לקבל את טענת הנתבעת 2 כי מכתב זה כלל לא התקבל אצלה. אי המצאת פניה לנתבעת 2 בזמן אמת, דהיינו, בזמן שלטענת התובעים מד המים לא קרא את הצריכה בפועל, פגעה ביכולתן של הנתבעות לבדוק את הטענות ולטפל בהן, ופגעה ביכולתן גם להתגונן מפני התביעה. אי מיצוי ההליכים 8. סעיף 108 לחוק קובע כי הנתבעת 1 תברר תלונות של צרכנים, ובלבד שפנו תחילה לחברה הנוגעת בדבר. מלבד מכתב פניה של התובע 1 לנתבעת 2 מיום 03.08.08, שכאמור, לא התקבל אצל הנתבעת 2, התובעים לא הציגו כל אסמכתאות נוספות באשר לפניותיהם במהלך השנים לנתבעת 2 בטענות אלו, אלא רק פניות לנתבעת 1, ועל כן, לא מיצו את ההליכים שנקבעו בחוק. הנתבעת 1 במכתב התשובה לתובעים מיום 11.04.13, ציינה כי מדובר בבעיה שהאחריות לתיקונה חלה על הדיירים, קרי, ועד הבית, והמליצה לתובעים ולנציגי הדיירים לבצע בדיקה מעמיקה של תשתיות המתחם לרבות איתור נזילות, תקינות משאבות וכו'. עוד הוסיפה הנתבעת 1, כי קיים אינטרס משותף הן לדיירים, הן לספק המים, והן לרשות המים לרדת לשורשו של מקרה זה, וכי הנתבעת 2 הביעה נכונות מלאה לפעול בשיתוף פעולה, ותאום עם הדיירים ככל שיידרש. אף במהלך הדיון, הנתבעות הציעו לתובעים למחוק את תביעתם, והודיעו כי הם מוכנים להמשיך לנסות לעזור לתובעים במקרה שלהם ולהבין את הבעיה לעומק, אך התובעים סירבו ועמדו על תביעתם. סוף דבר 9. לאור הנימוקים שפורטו בפסק הדין אני מוצאת כי דין התביעה להידחות. משלא התקבלה תביעת התובעים בנוגע לחיובי היתר, ממילא יש לדחות גם את יתר הנזקים הנטענים בדבר הוצאות משפט, עוגמת נפש והפרשי הצמדה וריבית. 10. התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך 500 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום. לא ישולמו ההוצאות במועד, ישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - מרכז בלוד, תוך 15 ימים. בנייןבתים משותפיםמים