1. התביעה שבפנינו התנהלה, בהסכמת הצדדים, בדרך של סיכומים בכתב בצירוף מסמכים, ובית הדין התבקש לתת פסק דין כדין. 2. לטענת התובעת,כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן היא עבדה אצל הנתבעת מיום 1.9.96, כמורה לחינוך גופני עד שהופסקה עבודתה, בדרך של פיטורים, בתאריך 31.12.01. לטענת התובעת, היא זכאית לקבל מהנתבעת מספר תשלומים כדלקמן: א. 34 ימי מחלה אשר עמדו לזכותה לפני התאונה בעבודה שבה נפגעה בתאריך 9.12.99. ב. השתתפות בשכר דירה כפי שאושר על ידי מחלקת התמריצים בגין התקופה שמ- 1.2.00 עד 27.4.00. ג. השתתפות בשכר דירה כפי שאושר על ידי מחלקת התמריצים בגין שנת הלימודים התשס"א, בסך 11,250 ₪. ד. 50% ממשכורתה בגין 3 חודשים מקרן ימי המחלה. ה. 80% ממשכורתה בגין 3 חודשים נוספים מקרן ימי המחלה בהתאם לאישור מתאריך 14.11.01. ו. פיצויי פיטורים ומענק פרישה בשיעור 30%, כפי שאושר לה, בגין כל תקופת עבודתה. ז. סכומים של הפרשים שהיתה צריכה לקבל בהתאם לתלושי שכר שהונפקו לה ושצורפו לכתב התביעה, כאשר הסכומים העולים מאותם תלושים לא שולמו בשל קיזוז בגין חוב הנטען לנתבעת. התובעת מודה שהיא חייבת לנתבעת סך של 10,616.80 ₪, בגין סכום ששולם לה עבור חודשים 2,3,4/00, תקופה לאחר התאונה שבה לא עבדה, כאשר באותה תקופה לא אושר תשלום בגין דמי פגיעה מהמוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). התובעת טוענת שזכאותה צריכה להיחשב בהתאם לשכר אחרון שקיבלה לפני התאונה, בגין חודש 11/99, בסך 4,216.88 ₪. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים המגיעים לה לאחר קיזוז החוב שבגינו היא מודה. 3. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמה, התובעת החלה את עבודתה ביום 1.9.96 אך לא עבדה כל העת ברציפות והיתה הפסקה בין ה- 1.9.97 עד ל- 25.1.98. כמו כן, טענה הנתבעת כי במהלך עבודתה של התובעת השתנה היקף משרתה מעת לעת. התובעת קיבלה הכרה כנפגעת תאונת עבודה ע"י המל"ל החל מיום 9.12.99 ועד ליום 30.1.00, בהתאם לתעודות נפגע בעבודה שהמציאה והגישה התובעת לגזברות הנתבעת ולמל"ל. בתקופה זו קיבלה התובעת שכר מאת הנתבעת והמל"ל החזיר לנתבעת את הכספים. מיום 1.2.00 עד 27.4.00 מנהל בית הספר שבו עבדה התובעת עובר לתאונה דיווח על התובעת כנפגעת בעבודה. בטעות, מאחר והתובעת לא המציאה לנתבעת את התעודות הנדרשות לנפגע בעבודה. בהתאם לדיווח שילמה הנתבעת לתובעת את שכרה בגין התקופה האמורה. רק ביום 21.11.00 הסתבר לנתבעת בהודעה שקיבלה מהמל"ל כי התקופה מיום 1.2.00 עד 27.4.00 לא הוכרה על ידי המל"ל כתקופה המזכה בשכר או גמלה בשל פגיעה בעבודה. רק ביום 24.9.00 העבירה התובעת לידי הנתבעת תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 28.8.00 עד ליום 30.11.00. תעודות רפואיות בגין התקופה הנ"ל נדחו על ידי המל"ל מאחר והם מעבר לתקופה שבגינה ניתן לשלם דמי פגיעה. בנסיבות העניין פנתה הנתבעת לתובעת בדרישה להחזרת שכר העבודה אשר שולם לה ביתר ובטעות בגין התקופה מיום 1.2.00 ועד ליום 27.4.00 בסך 14,110.42 ₪. התובעת לא החזירה עד היום את הסכומים ששולמו בטעות. הנתבעת טענה כי לאחר שהתובעת מצתה את ימי המחלה העומדים לזכותה, היא אינה זכאית עוד לשכר דירה וזאת גם אם באותה תקופה היא זכאית לפנים משורת הדין לתשלום על חשבון ימי מחלה בשיעור 50% מהשכר ו/או לתשלום על חשבון קרן ימי המחלה. הנתבעת שלמה לתובעת בטעות השתתפות בשכר דירה בגין התקופה מתאריך 1.2.00 עד 27.4.00. באשר להשתתפות בשכר הדירה בגין שנת הלימודים תשס"א, המכתב המאשר זאת הוצא לתובעת בטעות מאחר והגף לדיור ולתמריצים למורים לא היה מודע לכך שהתובעת אינה עובדת בפועל וכי לא עומדים לזכותה מעבר ל- 34 ימי מחלה. באשר לדרישה לתשלום ל- 3 חודשים ימי מחלה לפי שיעור 50% מהשכר, טענה הנתבעת כי תנאי מקדמי הוא כי התובעת אינה מקבלת גמלה כלשהי מהמל"ל. בדיעבד הסתבר כי התובעת קיבלה גמלה חודשית מהמל"ל ולפיכך, אינה זכאית לתשלום בגין רכיב זה. כמו כן, זכויות עובד הוראה למתן מענק על ידי קרן ימי מחלה, מותנות באי קבלת קצבה כלשהי מהמל"ל לתקופה חופפת וכן כי לא נותרו לה ימי מחלה. הנתבעת טענה כי הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעת, בין היתר בגין פיצויי פיטורים ומענק פרישה קוזזו מחובתה של התובעת לנתבעת. 4. אלה העובדות הצריכות לעניינינו: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמורה לחינוך גופני בבית הספר בכפר פסוטה החל מ- 1.9.96 ועד לסיום עבודתה ב- 31.12.01 (תאריך ניתוק יחסי עובד-מעביד). הנתבעת טענה שלא היתה רציפות בעבודת התובעת במהלך כל התקופה וכן כי היקפי המשרה שלה השתנו. ב. התובעת נפגעה בתאונה שהוכרה על ידי המל"ל כפגיעה בעבודה בתאריך 9.12.99. אושרה זכאותה של התובעת לדמי פגיעה על ידי המל"ל מתאריך 10.12.99 עד 30.1.00. לאחר מכן, ועדה רפואית מתאריך 18.6.00 קבעה לתובעת נכות זמנית והיא קיבלה קצבה חודשית בסך 367 ₪ לחודש עד לתאריך 28.1.01. ג. התובעת קיבלה תשלום שכר מהנתבעת בגין התקופה החל מ- 1.2.00 עד 27.4.00, כאשר לאחר מכן נודע לנתבעת כי תקופה זו לא הוכרה על ידי המל"ל כתקופה מזכה בדמי פגיעה. ד. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבעת בגין תקופת עבודתה מאחר והיא אינה זכאית לגמלה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות). כמו כן, זכאית התובעת למענק פרישה בשיעור אחוז אחד מסכום הפיצויים לכל אחוז מדרגת הנכות שנקבעה לה. בהתאם לנכות שנקבעה לתובעת היא זכאית למענק פרישה בשיעור 30% מפיצויי הפיטורים. הסכומים המגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים ומענק פרישה לא שולמו על ידי הנתבעת אלא קוזזו בגין החוב הקיים. ה. עומדים לזכות התובעת 34 ימי מחלה, שלא שולמו לה. ו. התובעת זכאית לקבל הסכומים העולים מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה המתוקן, בגין חודשים 4/01, 6/01, 8/01, 9/01 ו- 1/02. הסכומים המופיעים בתלושים הנ"ל קוזזו מהחוב של התובעת לנתבעת. 5. חוב של התובעת בגין שכר ששולם לה עבור חודשים 4/00-2: אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת לא עבדה בפועל בתקופה שמ- 1.2.00 ועד 27.4.00. התובעת קיבלה מהנתבעת שכר בגין התקופה הזו באופן מלא. בתקופה של דמי פגיעה התובעת קיבלה שכר מאת הנתבעת והמל"ל החזיר לנתבעת כספים. תעודות אי כושר לנפגע בעבודה שהגישה התובעת למל"ל בגין התקופה שמ- 1.2.00 עד 27.4.00 לא הוכרו על ידי המל"ל . לכן, הנתבעת לא קיבלה מהמל"ל החזר שכר עבור תקופה זו. התובעת אינה חולקת על כך שהיא אינה זכאית לשכר בגין התקופה שהנתבעת סברה שהיא זכאית לדמי פגיעה ולאחר מכן לא הוכרה על ידי המל"ל. לכן, התובעת מודה בחוב כלפי הנתבעת בגין הסכומים שהיא קיבלה כשכר עבודה עבור התקופה שמ- 1.2.00 עד 27.4.00. מותר לציין שבמידה והייתה לתובעת הסתייגות באשר להכרת זכאותה לדמי פגיעה עבור אותה תקופה, עליה היה להגיש תביעה כנגד החלטת המל"ל. בתקופה של דמי פגיעה הנתבעת שימשה אך ורק צינור לתשלום של הכספים המגיעים לתובעת מהמל"ל. אולם, קיימת מחלוקת באשר לסכום החוב שעל התובעת לשלם לנתבעת. התובעת טוענת שקיבלה בגין החודשים 4/00-2 סך של 11,179.04 ₪ (נטו) כאשר יש לקזז את השכר שאכן מגיע לה בגין 4 ימים בחודש 4/00 שבהם היא עבדה. התובעת מודה שהיא חייבת לנתבעת סך של 10,616.80 ₪ נטו. ברם, הנתבעת טוענת שהסכום של החוב המגיע לה מהתובעת בשל תשלום בטעות הוא בסך 15,397.04 ₪ ברוטו. לדברי ב"כ הנתבעת, סכום זה חושב עבור התקופה שמ- 1.2.00 עד ליום 27.4.00 (לא עד סוף חודש 4/00), הוא כולל את הרכיבים שבתלושי השכר אשר שולמו לתובעת, בתוספת כל תוספות השכר הנגזרות מתשלום זה, כגון חופשת קיץ, דמי הבראה, שכר דירה וכיו'. מאחר והזכאות לשכר עבודה בגין תקופה מסוימת משליכה על רכיבים אחרים, שמשולמים באופן שנתי, כגון חופשת קיץ, דמי הבראה, דמי ביגוד וכו' ולאור הפירוט שנעשה על ידי הנתבעת בתלוש שהונפק בגין חודש 11/00 (נספח ז' לסיכומי ב"כ הנתבעת), אנו מקבלים את החישובים מטעם הנתבעת וקובעים שהחוב של התובעת לנתבעת בגין הסכומים שנתקבלו בשל טעות בגין התקופה שמ- 1.2.00 עד 27.4.00 הוא בסך 15,397.04 ₪ (ברוטו). 6. זכאותה של התובעת לתשלום דמי מחלה: אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאותה של התובעת לפדיון בגין 34 ימי מחלה אשר עומדים לזכותה. המחלוקת הקיימת היא אך ורק באשר לסכום הזכאות בהתאם לשכר היומי הקובע. לטענת התובעת, השכר הקובע הוא כפי שדווח למוסד לבטוח לאומי בגין חודש 11/99, בסך 4,216.88 ₪ . מאידך, לטענת הנתבעת, השכר הקובע של התובעת הוא 2,980.85 ₪, בהתאם לשכר חודש 2/00 שהוא הגבוה ביותר. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי בסכום של תשלום החודשי, שבגינו מדווח למל"ל ולרשויות המס, כלול התשלום שהיא קיבלה מהנתבעת בגין השתתפות בשכר דירה, שהיה באותה תקופה 1,250 ₪ לחודש. תשלום בגין השתתפות בשכר דירה, שהוא במהותו זכות נלווית, הטבה שניתנת לעובד בהתקיים נסיבות מסוימות, אינו חלק מהשכר הקובע לחישוב ימי מחלה. לכן, יש לקבל את החישוב של ב"כ הנתבעת לפי סך של 99.36 ₪ ליום מחלה. סה"כ זכאית התובעת לקבל 3,378.24 ₪, בגין 34 ימי מחלה. לדברי הנתבעת, לסכום זה הוספו רכיבי השכר הנגזרים בגין תקופה זו (חופשת קיץ, דמי הבראה וכיו"ב). לכן, הסכום המגיע לתובעת בגין ימי מחלה הוא בסך של 3,410.35 ₪. 7. זכאותה של התובעת לתשלום ימי מחלה בגין 3 חודשים בשיעור 50% מהשכר: בתקנון שירות עובדי ההוראה (להלן: "התקנון"), מוסדר נושא חופשת מחלה במחצית משכורת (פרק 1). בפרק 1 לתקנון נקבעו זכויות של עובד הוראה למתן חופשת מחלה נוספת במחצית המשכורת. הקריטריונים למתן החופשה כאמור הם כדלקמן: "(1). אם עובד הוראה ניצל את כל ימי המחלה שלזכותו וממשיך להעדר עקב מחלה, יפנה מנהל בית הספר שבו מועסק עובד ההוראה בצירוף תעודת מחלה, למנהל האגף לכוח אדם בהוראה במשרד החינוך התרבות והספורט, אשר יקבע אם לאשר לאותו עובד הוראה המשך חופשת מחלה בתשלום מחצית משכורת עד 3 חודשים בלבד. (2). מנהל האגף לכוח אדם בהוראה יאשר לעובד ההוראה את האמור לעיל בתנאים אלו: א. עובד ההוראה השלים בשירות המדינה לפחות 3 שנים. ב. העובד ניצל את כל ימי החופשה השנתית שלזכותו. דהיינו, חופשת המחלה אינה חופפת את תקופת החופשה השנתית של עובד ההוראה הנוגע בדבר. ג. עובד הוראה שאושרה לו בשנה מסוימת חופשת מחלה במחצית משכורת במשך 3 חודשים, תאושר לו שוב במידת הצורך חופשה כנ"ל לא לפני שעברו שנתיים מהאישור הקודם." בעניינה של התובעת אושרה זכאותה לימי מחלה במחצית המשכורת החל מ- 1.10.00 עד 31.12.00, בהתאם להחלטה של ועדת חריגים. התובעת קיבלה הודעה על כך בתאריך 4.7.01, שצורפה לכתב התביעה המתוקן. הנתבעת טענה כי קיים תנאי מקדמי לזכאות לימי מחלה במחצית המשכורת: שהעובד לא מקבל גמלה כלשהי מהמל"ל. התובעת צירפה אישור מהמל"ל על אי תשלום גמלה ועל סמך מסמך זה אישרה הנתבעת את זכאות התובעת. אולם, בדיעבד הסתבר כי התובעת קיבלה גמלה חודשית מהמל"ל ולפיכך, לדברי הנתבעת, היא אינה זכאית לתשלום בגין רכיב זה. בנוסף, לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לימי מחלה במחצית המשכורת מאחר ונדרש כי לא נותרו לה ימי מחלה. לתובעת נותרו 34 ימי מחלה זקופים לזכותה ועל כן, אינה זכאית לתשלום בגין רכיב זה. באשר לתנאי המקדמי הנטען של אי קבלת גמלה מהמל"ל, אין חולק שהתובעת נדרשה להמציא אישור על כך. מותר לציין שמאחר והאישור הומצא לאחר תקופת הזכאות, האמירה שבו שהתובעת לא מקבלת קצבה היתה נכונה בעת הנפקת האישור, אך לא קיימת מחלוקת שהתובעת קיבלה גמלה בסך 367 ₪ עד לתאריך 28.1.01. על אף הנטען ע"י ב"כ הנתבעת לא עולה מהוראות החלות על הנתבעת לעניין זכאות לתשלום דמי מחלה במחצית המשכורת, כי קיימת דרישה שהעובד לא יקבל קצבה מהמל"ל. מותר לציין כי דרישה זו היא בלתי סבירה במקרה של התובעת, כאשר הגמלה שהיא קיבלה בגין נכות זמנית היא בסכום הרבה יותר נמוך מהסכום שהיא היתה זכאית לקבל בגין ימי מחלה במחצית משכורת. על הנתבעת היה להצביע על מקור משפטי לדרישה שהועמדה בפני התובעת ומשלא עשתה זאת אין לקבל את הטענה. באשר לימי מחלה שהועמדו לזכות התובעת (34 ימים), היא עדיין זכאית לקבל חופשת מחלה במחצית משכורת בגין הימים שנותרו לאחר ניצולם תקופה שאושרה, 58 ימים. באשר לסכום הקובע לתשלום הוא אותו סכום שנקבע לתשלום ימי מחלה, 99.36 ₪ ליום. לכן, זכאית התובעת לקבל בגין ימי מחלה בחציר משכורת (58 ימים), סך של 2,881.44 ₪. 8. זכאותה של התובעת למענק מטעם קרן ימי מחלה של ההסתדרות: הזכאות למענק נקבעה בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד בנושא הקמת קרן ימי המחלה לעובדי הוראה בחינוך הרשמי, מתאריך 24.1.1998. בס' 6 לאותו הסכם קיבוצי נקבעו התנאים להענקת המענק, שהם: א. ניצול של כל ימי חופשת מחלה צבורה. ב. מעמד של עובד קבוע, עובד זמני או לפי חוזה מיוחד, בעל וותק של 3 שנות הוראה בפועל. ג. עבודה בשירות המדינה ביום גמר ניצול ימי המחלה. ד. היעדרות מהעבודה עקב מחלה, במשך 7 ימים רצופים לפחות. ה. ניצול של ימי המחלה המיוחדת שניתנה על ידי המדינה לפי ס' 9 להסכם קיבוצי, אם אושרה לו חופשת מחלה כאמור (הכוונה לחופשת מחלה במחצית משכורת). יש לציין שהתובעת קיימה את כל הדרישות הנ"ל ואכן אושרה לה זכאות לתשלום מקרן ימי המחלה בשיעור של 80% ממשרתה מתאריך 1.1.01 עד 31.3.01. הודעה על הזכאות, מתאריך 30.12.01, צורפה לכתב התביעה המתוקן. נטען על ידי הנתבעת שלא מדובר בזכות המגיעה מהנתבעת מאחר ומדובר בתשלום מקרן ימי המחלה לעובדי הוראה בחינוך הרשמי. ב"כ הנתבעת לא חזרה על טענה זו בסיכומיה וטוב שכך עשתה. זאת, מאחר ומדובר בזכות המגיעה על פי הוראת הסכם קיבוצי מיוחד החל על הנתבעת והיא זאת המחויבת בתשלום כמעביד. אין נפקא מינה שהמקור למימון של התשלום בא מקרן שהוקמה למטרה זו ולא מהנתבעת עצמה. ב"כ הנתבעת טענה שגם תשלום זה מותנה באי קבלת קצבה כלשהי מהמל"ל לתקופה חופפת ומאחר והתובעת היתה זכאית לקצבה, אין היא זכאית לתשלום מכספי הקרן. כמו כן, טענה ב"כ הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לתשלום מאחר ונותרו לזכותה 34 ימי מחלה. באשר לטענה אחרונה, דינה להידחות מאחר וימי מחלה שנותרו נלקחו בחשבון בתקופה של חופשת מחלה בתשלום מחצית משכורת ובתקופה הנידונה בסעיף זה כבר לא עמדו לזכות התובעת כל ימי מחלה שהם. באשר לתנאי של אי קבלת קצבה, גם היא אינה עולה מההוראות שבהסכם הקיבוצי המיוחד או מתקנון שירות עובדי הוראה. אולם, בשונה מהזכאות לימי מחלה במחצית משכורת, בשיקול דעת הועדה לקבוע שיעור לתשלום "שלא יעלה על 80% משכרו של עובד", בהתחשב במצבו הכלכלי והסוציאלי. מאחר והתשלום בשיעור 80% מהשכר (אילו ידעו על כך) הוא השיעור המקסימלי שהועדה היתה רשאית לאשר וסביר להניח שקבלת הקצבה היתה נשקלת לעניין המצב הכלכלי של התובעת, אנו בדעה כי יש להפחית את סכום הקצבה, בסך של 367 ₪ שקיבלת התובעת מהזכאות המקסימלית שנקבעה. התובעת קיבלה גמלה עד ל- 28.1.01 ולכן, יש להפחית סכום זה רק בגין חודש אחד מתוך התקופה שבגינה אושרה זכאותה. השכר הקובע לחישוב הזכאות הוא אותו סכום שאימצנו לצורך חישוב ימי מחלה וימי מחלה בחצי משכורת. לכן, לאחר הפחתת תשלום הגמלה בגין חודש 1.02, זכאית התובעת לקבל סך של 6,513.52 ₪ בגין עילה זו. 8. זכאותה של התובעת להשתתפות בשכר דירה: התביעה בגין עילה זו מתייחסת לשתי תקופות: א. חודשים 4/2000 - 2, שבגינה אינה זכאית התובעת לשכר עבודה וגם לא קיבלה, כפי שנאמר לעיל, דמי פגיעה מהמל"ל. ב. בגין התקופה שמחודש ספטמבר 2000 עד אוגוסט 2001, שנת הלימודים תשס"א. התובעת צרפה לכתב התביעה החלטות מטעם הגף לדיור ולתמריצים למורים במשרד החינוך התרבות והספורט. בהתאם לאותן החלטות, אושרה לתובעת השתתפות בשכר דירה לשנת הלימודים התש"ס בסך 15,000 ₪ ל-12 חודשים ולשנת הלימודים התשס"א בסך 11,250 ₪ ל-12 חודשים. באשר לתקופה של שנת הלימודים התשס"א, אין חולק שהתובעת לא עבדה בה. הוכרה זכאותה בגין התקופה הזו לניצול ימי מחלה בגין 34 ימים ולאחר מכן זכאות לחופשת מחלה בחצי משכורת ולתשלום מקרן ימי מחלה, כפי שנאמר בסעיפים 7, 6 לעיל. ב"כ הנתבעת התייחסה בהקשר לרכיב זה של התביעה להלכה פסוקה באשר להבטחה מנהלית שניתנה שלא כדין. אנו סבורים כי ההלכה הנ"ל אינה רלוונטית לענייננו. החלטות שהוזכרו לעיל אינן מבטיחות תשלום אלא בכפוף להמשך העסקתה של התובעת או לתנאים אחרים אשר מזכים בתשלום ההשתתפות. במידה ותנאים אלה אינם מתקיימים לא יהיה עובד זכאי לתשלום על אף ההחלטה המנהלית. אין מדובר בהבטחה מנהלית מוטעית או שלא כדין, אלא בהחלטה מותנית בקיום תנאי הזכאות. ב"כ הנתבעת בסיכומיה הודתה בזכאות של התובעת לתשלום שכר דירה בסך 1,250 ₪, בגין חודש עבודה אחד עבור התקופה של ימי מחלה שעמדו לזכותה (34 ימים) כאשר לטענתה לא ניתן לשלם שכר דירה עבור 4 ימים. המטרה של ההשתתפות של הנתבעת בתשלום שכר דירה שמשלם העובד היא לתמרץ עובדים להתגורר במקומות מסוימים הסמוכים למקום עבודתם. לכן הרציו העומד מאחורי הזכאות הוא שהעובד יעבוד בתקופה שבגינה הוא מקבל השתתפות או, לחילופין, שתתקיים הוראת דין אחרת המזכה בתשלום. כך, נקבע בתקנון שירות עובדי הוראה באשר לזכאים לתמריצים (סעיף 3 הערה ג'): "קבלת התמריצים מוגבלת לתקופת העבודה והמגורים באחד הישובים שברשימה. עזב עובד ההוראה את היישוב ו/או הפסיק לעבוד - יבוטלו התמריצים". באשר לתקופת ימי מחלה, אין חולק שעובד יהיה זכאי להשתתפות בשכר דירה בגין התקופה של חופשת מחלה וכך נאמר בתקנון שירות עובדי הוראה: "בתקופת חופשת המחלה זכאי העובד למשכורת שהיה מקבל בעד אותו פרק זמן אילולא היה חולה והוסיף לעבוד, תקופה זאת נחשבת כתקופת עבודה לכל דבר". על כן, נקבעה באופן מפורש זכאותו של העובד לתשלום של התמריץ בתקופת חופשת המחלה. התובעת זכאית לקבל תשלום בגין 34 ימים (לא רק חודש אחד כטענת הנתבעת) מאחר והזכאות נקבעה בסכום שנתי ואין כל מניעה שהיא תשולם באופן יחסי לאותה תקופה. באשר לתקופה שהתובעת זכאית לקבל תשלום בגין חופשת מחלה במחצית המשכורת או תשלום של ימי מחלה מקרן ימי מחלה, אין מדובר בתקופה של חופשת מחלה המזכה את העובד באותה משכורת שהוא היה מקבל באותו פרק זמן שהוא היה חולה, אילו עבד. מדובר בתשלומים מעבר לזכאות על פי דין שעיקרי מטרתם היא סוציאלית ולכן, אין להשוותם לזכאות לדמי מחלה. לאור זאת, אנו סבורים כי התובעת לא הוכיחה שהיא זכאית לקבל השתתפות בשכר דירה בגין התקופות שנתבעו למעט זכאותה בגין תקופה של 34 ימי מחלה בסך 1,416 ₪. 9. זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורין ומענק פרישה: אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתה וכן מענק פרישה בשיעור 30% מסכום הפיצויים. אולם, קיימת מחלוקת באשר לשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורין ולתקופות שבגינם יש לחשב את הפיצויים. לענין השכר הקובע, כבר הוסבר לעיל (סע' 6) שיש לקבל את הסכום הנטען על ידי ב"כ הנתבעת מאחר והסכום שחושב על ידי התובעת כולל השתתפות בשכר דירה שאינו רכיב של שכר קובע לחישוב פיצויי פיטורין. באשר לתקופת הזכאות, טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה שהתובעת קיבלה מכתב פיטורין בחודש 5/97 ובהתאם לכך שולמו לה פיצויי פיטורין המגיעים לה בגין התקופה שמ-1/9/96 עד 31/8/97. לאחר מכן החלה התובעת את העסקתה שוב אצל הנתבעת בתאריך 26/1/98 בהיקפי משרה משתנים, כפי שפורטו בסעיף 6 לסיכומי ב"כ הנתבעת. פירוט זה נתמך באישור על היקף משרת התובעת שצורף לסיכומים (נספח ה'). טענה זו של הנתבעת, שנתמכה במסמכים, לא נסתרה על ידי התובעת. לאור זאת, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת בנקודה הזו וקובעים כי הסכומים שהתובעת זכאית לקבל בגין פיצויי פיטורין ומענק פרישה הם כדלקמן: א. פיצויי פיטורין החל מ-26/1/98 ועד 31/12/01: 7,877.55 ₪. ב. 30% מענק פרישה מסך הכל פיצוי פיטורים: 2,360.26 ₪. ג. 30% פיצויי פיטורין לתקופה הראשונה מ-1/9/96 עד 31/8/97: 1,190.96 ₪. סה"כ 11,418.77 ₪. 10. סכומים שמגיעים לתובעת ושנוכו בגין החוב: אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאות התובעת לסכומים העולים מתלושי השכר שצורפו לכתב תביעה מתוקן, בגין חודשים 4/01, 7/01, 8/01, 9/01 ו-1/02. הסכומים המגיעים לתובעת ושעולים מאותם תלושי השכר לא שולמו לתובעת מאחר והם קוזזו בגין החוב שלה. אנו סבורים כי לצורך החישוב יש להביא בחשבון את הסכומים ברוטו העולים מאותם תלושי השכר, מאחר וכל יתר הרכיבים שנכללו בפסק הדין חושבו בסכומי ברוטו. 11. זכאותה של התובעת לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין: התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. על פי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש לדעת בית הדין. באשר לתשלום בגין דמי מחלה, על פי הוראות חוק דמי מחלה התשל"ו-1976, דין דמי מחלה משתלמים מאת מעביד כדין שכר עבודה לכל דבר. אולם, הזכאות של התובעת לתשלום בגין דמי מחלה התגבשה בתקופת מחלתה לאחר סיום התקופה שבגינה היא קיבלה דמי פגיעה מהמל"ל. תקופה זו החלה בחודש 2/00 ועד להגשת התביעה, ב-7/4/02 חלפה יותר משנה ולכן קיימת התיישנות מהותית בהתאם לסעיף 17 א' (א) לחוק הגנת השכר. מעבר לכך, לגבי הזכאות לפיצויי פיטורין ולדמי מחלה, קיימת טענת קיזוז מחובה של התובעת לנתבעת שכר ביתר, שאיננו במחלוקת. טענת הקיזוז מעידה על מחלוקת של ממש בדבר זכאותה של התובעת לתשלום, אשר מצדיקה לבטל את פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין בהתאם לאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. לכן, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשנ"א-1961. 12. חישוב של זכאות - חוב של התובעת: בהתאם לקביעות לעיל הסכומים המגיעים לתובעת הינם כדלקמן: א. 34 ימי מחלה 3,410.35 ₪. ב. דמי מחלה לפי 50% מהשכר 2,881.44 ₪. ג. ימי מחלה מקרן ימי מחלה 6,513.52 ₪. ד. השתתפות בשכר דירה 1,416 ₪. ה. פיצויי פיטורין ומענק פרישה 11,418.77 ₪. ו. תשלומים המגיעים לתובעת ושנוכו 9,361.02 ₪. סה"כ זכאות התובעת 35,001 ₪. כנגד, החוב של התובעת לנתבעת כפי שנקבע בסעיף 5 לעיל, הוא בסך 15,397.04 ₪. לכן, לאחר קיזוז החוב, זכאית התובעת לקבל סך של 19,604.06 ₪ (ברוטו), אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה של התובעת, מתאריך 1.1.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 13. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,604.06 ₪ (ברוטו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מתאריך 1.1.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,200 ₪. 14. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. רפואהדמי פגיעהדמי מחלה