1. בערעור זה עומד לפירוש סעיף 127 טז2(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (להלן - החוק), אשר זה לשונו: "(א) הזכאי לדמי אבטלה ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מקצבה עקב פרישה מהעבודה - לא יעלו דמי האבטלה המשתלמים לו לפי פרק זה, בעד כל יום של אבטלה, על השיעור השווה להפרש בין שכרו היומי הממוצע לפי סעיף 127יג לבין הכנסתו היומית מהקצבה האמורה" המחלוקת בין המתדיינים היא על פירוש המילים "פרישה מהעבודה". המוסד לביטוח לאומי טוען כי פירושן - פרישה מעבודה כלשהי, שבה עסק המבוטח בטרם הפך למובטל, בעוד המערערת טוענת כי יש ליתן למלים אלה פירוש מצמצם יותר, דהיינו - כי הן מכוונות אך ורק לפרישה מהעבודה האחרונה של המבוטח בטרם הפך למובטל. 2. העובדות במקרה שלפנינו אינן שנויות כלל במחלוקת והן: א) המערערת עבדה בשעתה, עד שנת 1982, בעירית דימונה וכשפרשה מעבודתה זו החלה לקבל, והיא ממשיכה לקבל, פנסיה חודשית בשיעור של 55% ממשכורתה הקובעת; ב) לאחר הפסקת עבודתה בעירית דימונה החלה המערערת לעבוד בשק"ם, וביום 29.1.1988 פוטרה מעבודתה עקב צמצומים; ג) משלא נקלטה המערערת בעבודה אחרת הפכה זכאית לדמי אבטלה מכוח פרק ו'1 לחוק (ביטוח אבטלה); המוסד חישב את דמי האבטלה המגיעים למערערת, אולם לא שילם לה דבר מאחר שסכום הקצבה שקיבלה מעירית דימונה עלה על סכום דמי האבטלה המגיע לה על-פי החישוב כפי שנערך בידי המוסד. 3. המערערת, שירושו של המוסד לחוק לא נראה לה, תבעה את דמי האבטלה בבית-הדין האזורי וזה דחה את התביעה בקובעו: "נוסח הסעיף הנ"ל ברור לחלוטין, ולמעשה בא לשלול את הזכאות לדמי אבטלה מאדם המקבל קצבת פרישה מעבודה הגבוהה מדמי האבטלה לה הוא זכאי במסגרת תביעתו לדמי האבטלה. כנראה ההיגיון הנעוץ בכך נובע מרצון המחוקק להבטיח שבתקופת האבטלה הראשונית של עובד - יהיה לו מקור פרנסה חלופי ב-6 החודשים הראשונים של חוסר התעסוקה, אך אם יש לעובד מקור פרנסה נוסף כגון מקצבת פרישה מעבודה, אזי יש לקחת זאת בחשבון, ורק אם הקצבה נמוכה מדמי האבטלה - יהיה העובד זכאי להפרש השכר שבין סכום הקצבה לגובה דמי האבטלה שלהם זכאי באותו חודש. בנסיבות המקרה - קצבת הפרישה מהעבודה של התובעת - גבוהה מהשכר היומי שלו היא זכאית במסגרת דמי האבטלה - ועל כן תביעתה נדחית בזאת". 4. טענותיה של המערערת בבית-הדין האזורי ולפנינו היו בעיקר אלה: א) הסעיף בחוק מדבר על פרישה מהעבודה, ולא בכדי נאמר מ"העבודה" עם "ה" הידיעה, ולא נאמר "מעבודה", כך שיש לפרש את האמור כמתייחס למקום העבודה האחרון של המובטל בלבד; ב) מטרת ביטוח אבטלה היא, בין השאר, לשמור על רמת הכנסתו הקודמת של המובטל. רמת הכנסתה הקודמת של המערערת היתה משכורתה מהשק"ם בצירוף הקצבה מעירית דימונה. משכך הדבר הרי הפירוש שנותן המוסד לאותו סעיף בחוק אינו תואם את מטרת המחוקק. המוסד תמך בפסק-הדין שבערעור ומטעמיו, תוך שהוא טוען כי את הדיבור "קצבה עקב פרישה מהעבודה" יש לפרש כמתייחס לקצבה כלשהי כתוצאה מפרישה מעבודה, להבדיל מקצבה המשתלמת שלא כתוצאה מפרישה מעבודה. עוד הוסיף הפרקליט שייצג את המוסד כי מסקנתו זו אף עולה ממטרת המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בעת הדיון בכנסת, שעה שפרק ביטוח האבטלה הוסף לחוק. עד כאן טענות הצדדים. 5. א) סעיף 127 טז2(א) לחוק, נשוא דיוננו, החליף את סעיף 143א(א) לחוק שנוסחו דומה (אף כי לא זהה לחלוטין) לנוסח קודמו (חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 49), תשמ"ג-1983; ב) בפירושו כל חוק, וחוק סוציאלי בכלל זה, עלינו להתחקות אחרי מטרת המחוקק, ואותה נוכל ללמוד בין היתר מדברי ההסבר להצעת החוק ומהדיון בכנסת שקדם לחקיקתו; ג) בהצעת החוק שהביאה לעולם את הפרק ביטוח אבטלה (הצ"ח 928 תשל"א, 146) אנו מוצאים במבוא (בע' 147): "כנגד דמי אבטלה יקוזזו פנסיה מוקדמת ממקום העבודה ודמי פגיעה בעבודה כמשמעותם בחוק, ותופקע הזכות לדמי אבטלה במקרה של תשלום גמלאות או תגמולים לפי חוקים אחרים, המושתתים על שכר". הנוסח המוצע של סעיף 143א היה (שם, בע' 155): "המוסד ינכה מדמי אבטלה המשתלמים לפי פרק ו'1 - (1) סכומים המשתלמים לזכאי כפנסיה ממקום עבודתו עקב פרישתו מעבודתו"; בדברי ההסבר לאותו סעיף נאמר: "סעיף זה בא לאפשר לנכות מדמי אבטלה פנסיה מוקדמת ממקום עבודה וקצבת נכות, כי הן הפנסיה והן הקצבה ודמי האבטלה הם פונקציה של עבודה ושכר הבאים לפצות את המובטל על הפסד שכר. הוא הדין באשר להכנסה מעבודה צדדית בתקופת האבטלה, שגם אותה ניתן לנכות מדמי האבטלה. מאידך, הכנסה שלא מעבודה לא תנוכה, כיוון שאין הצדקה לכך"; ד) בדיון בקריאה הראשונה בכנסת [5] לא נמצא דבר לענייננו, למעט אולי דבריו של שר העבודה בעת הצגת החוק, שאמר כי החוק "המוצע מעניק הגנה זו (נגד אבטלה - מ.ג.) בצורת גמלה מחליפת שכר - המגיעה למובטל כזכות בחוק ולא כחסד": ה) בדיון בקריאה שנייה של החוק [6] הוגשה הסתייגות לסעיף האמור על-ידי חבר הכנסת י' ארידור שהציע לבטל את הניכוי, וכך הוא אומר (בע' 2044): "סעיף זה מתייחס לניכוי מדמי אבטלה של כומים שהמובטל מקבל בדרך אחרת. ברור שאם המובטל מקבל הכנסה מעבודה, יש הצדקה לנכות בצורה מסויימת הכנסה זו מדמי האבטלה. כי במידה שהוא מקבל הכנסה מעבודה הוא איננו מובטל. אין הצדקה לנכות הכנסה מקצבה עקב פרישה מעבודה. אין לזה שום הצדקה. איננו בודקים בחוק זה את מעמדו הסוציאלי של המובטל. איננו בודקים אם יש לו רכוש או אין לו רכוש. איננו בודקים אם הוא מקבל הכנסה מהון או איננו מקבל הכנסה מהון. החוק הזה איננו חוק סעד. זהו חוק ביטוח סוציאלי, בעד הזכויות שהוא רוכש על-פי החוק הזה. גם בעד זכויות הקצבה שלו הוא שילם. מדוע אנחנו צריכים לבוא ולומר שהוא איננו זכאי לקבל דמי אבטלה באותו שיעור שזכאי לו כל אדם אחר, ויש לנכות מדמי האבטלה שלו את הכנסתו מקצבה? הכנסתו מקצבה היא הכנסה שלו. הוא עבד עליה, הוא שילם בעדה. ואם איננו בודקים בחוק זה את מעמדו הסוציאלי, את רמתו הכלכלית, את אפשרויותיו של המובטל משום בחינה אחרת - אין שום הצדקה להיטפל דווקא לאותו מובטל שיש לו הכנסה מקצבה עקב פרישה מעבודה. לכן הצענו למחוק את הסעיף הקטן (א)". על דברים אלה השיבה יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה, חברת הכנסת ש' ארבלי-אלמוזלינו: "לסעיף 143א - מדוע צריך לנכות מדמי אבטלה את ההכנסה מקצבה עקב פרישה? חבר הכנסת ארידור צריך לזכור שבהצעה המקורית היו עוד דברים שצריך היה לנכותם מדמי ביטוח אבטלה. ואלה היו: קצבה של נפגעי ספר, קצבת נכות. הממשלה נענתה לבקשת ועדת העבודה ולהצעתה, והסכימה שיימחקו קצבת נכות וקצבת נפגעי ספר. הוועדה לא היתה סבורה שאת הקצבה עקב פרישה צריך למחוק וליצור מצב שאותו עובד, שהוא עדיין בן 45 ויכול להגיע ללשכת העבודה וקבל עבודה ותהיה לו עוד הכנסה, נוסף על זה יקבל את דמי הביטוח. את העיקרון הזה לא קיבלה ועדת העבודה, ואני מציעה לדחות הסתייגות זאת"; ו) החוק בנוסחו כפי שהתקבל בקריאה שלישית היה: "ניכויים מדמי אבטלה 143א. (א) הזכאי לדמי אבטלה ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מקצבה עקב פרישתו מהעבודה - לא יעלו דמי האבטלה המשתלמים לו לפי פרק ו'1 בעד כל יום של אבטלה על השיעור השווה להפרש בין שכרו היומי הממוצע לפי סעיף 127יג לבין ההכנסה האמורה"; ז) עינינו הרואות - הויכוח בכנסת נסב על השאלה העקרונית אם מוצדק לנכות את קצבת הפרישה מעבודה מדמי האבטלה, אך הוא לא התמקד כלל בשאלה אם מדובר בקצבה בגין עבודתו האחרונה של המובטל או מקצבה המשתלמת בגין כל עבודה אחרת בה עסק בטרם הפך למובטל, ותשובה ישירה לשאלה זו לא נמצא גם בדברי ההסבר בהצעת החוק. 6. נראה לנו כי הדין עם המערערת וזאת מכל אחד מהטעמים כדלקמן: א) בהצעת החוק משנת תשל"א בדבר ביטוח אבטלה נאמר כי יקוזזו "פנסיה מוקדמת ממקום העבודה ודמי פגיעה בעבודה" (סעיף 5ג' לעיל). דמי פגיעה משתלמים עבור תקופה מקסימלית של 26 שבועות מיום הפגיעה (סעיף 48(ב) לחוק). מכאן אתה למד כי הכוונה לתשלומים בגין העבודה, או פגיעה בעבודה בה נפגע המבוטח סמוך לזכאותו לדמי אבטלה; ב) ביטוח אבטלה נמנה עם גמלאות שנועדו להחליף השתכרות של העובד, דוגמת דמי פגיעה ודמי לידה, בשונה מגמלאות אחידות בענפי ביטוח אחרים, שאינן מושפעות מהכנסתו של המבוטח, כגון קצבת זקנה ושאירים וקצבת נכות כללית (ראה לעניין זה דב"ע מט/28 - 0 המוסד לביטוח לאומי - גוטל (לא פורסם); דב"ע תשן/22 - 0 [1]). הכנסתה של המערערת, בטרם הפכה למובטלת, היתה מורכבת ממשכורת בצירוף הקצבה ממקום עבודתה הקודם. פירושו של המוסד מביא לכך שבתקופת האבטלה לא תקבל המערערת כל תשלום בגין המשכורת, ובכך ייפגע העיקרון של תחליף השתכרות; ג) קצבה ממקום העבודה הקדם נובעת ישירות מעבודה באותו מקום עבודה, ואז קיים היגיון כלשהו בניכוי של הקצבה ממקום העבודה שבגינו מגיעה הגמלה שנועדה להחליף את דמי האבטלה, שהרי הן דמי האבטלה והן הקצבה משתלמים על בסיס משכורתו של המובטל ממקום עבודתו האחרון. כך נשמר העיקרון שהמובטל זכאי לדמי אבטלה המבוססים על חלק מהכנסתו בטרם הפך למובטל. "היגיון כלשהו" נאמר, שהרי מרבית העובדים פורשים ממקום עבודתם שקדם להיותם זכאים לדמי אבטלה תוך קבלת פיצויי פיטורים (לעיתים מוגדלים משמעותית), או שהם מבוטחים בביטוח מנהלים או קרן פנסיה, שתחל לשלם את קצבתם רק בהגיעם לגיל 65 (או לעיתים, 60 באשה). החוק מטיב משמעותית עם קבוצה זו, שהיא גדולה בהרבה מזו המקבלת קצבה עקב פרישה עוד בטרם הגיעה לגיל פרישה; ד) יש ליתן משמעות ל"ה" הידיעה, פרישה מ"העבודה". אמנם נימוק זה כשלעצמו אין בו די, שהרי "לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה" (ע"א 165/82 [2], בע' 74 ליד האות ה'). אולם לשון החוק, יחד עם התכלית שאותה בא החוק להשיג, מביאים לאותה מסקנה; ה) שעה שאנו באים לפרש חוק הרי "ראוי לו לשופט, בבואו לפרש את החוק, לשאול את עצמו חוק זה איזה תכלית נורמטיבית, חברתית הוא מבקש להשיג. . . " (ע"פ 71/83 [3], בע' 770). בענייננו בחוק סוציאלי עסקינן, ולכן נוכל לגזור גזרה שווה מדברים שנאמרו רק באחרונה על-ידי בית-המשפט העליון לעניין פירושו של סעיף מסעיפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959, וכך אמר בע"א 712/86 השופט ד. לוין (בע' 423): "חוק הנכים, שבפרשנותו אנו עוסקים בערעור זה, הינו חוק סוציאלי ביסודו ובמטרתו; כל מטרתו היא לפצות חיילים על פגיעות שנפגעו עקב שירותם ובמהלכו. לפיכך נראה לי, כי גם אם היו כפות המאזניים מאוזנות - ראוי היה שהמערער ייהנה מן הספק". והשופט בך (בע' 424): "אמנם שותף אני לדעתו של חברי הנכבד, השופט ד' לוין, כי בחקיקה סוציאלית עסקינן, וכי לכן אין עלינו לגלות נוקשות יתר ביישום החוק, וכי אין לפרש את החוק במקרי גבול נגד החייל הנפגע דווקא". 7. סוף דבר - פירושו הנכון של הדיבור "קצבה עקב פרישה מהעבודה" הוא קצבה עקב פרישה ממקום העבודה האחרון של המובטל. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערת הוצאותיה בשתי הערכאות בסך של 1,000 ש"ח בצרוף מע"מ. דמי פגיעהדמי אבטלה