1 .התובע הינו "מעביד מורשה" כמשמעו בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי [ביטוח פגיעה בעבודה] התשי"ד - 1954 (להלן: "התקנות"). 2. הנתבעת הינה "מבטח" כמשמעותו בפקודת ביטוח רכב מנוע [נוסח חדש] התש"ל - 1970, אשר ביטחה את הרכב נשוא התביעה במועד התאונה נשוא התביעה. 3 .זוהי תביעה כספית בגין הטבה של עלות שכר, ששולמה לשלושה עובדי התובע, אשר נפגעו בתאונות דרכים ונעדרו מהעבודה (כטענת התובע) כלהלן: א.אורית גזונדהייט, תאונת דרכים מיום 16.8.00, היעדרות מעבודה מיום 16.8.00 עד 24.8.00, סה"כ 9 ימי היעדרות. לטענת התובע עלות שכרה הישירה הינה 2,592 ₪; ב.ברק לוי, תאונת דרכים מיום 6.8.00, היעדרות מעבודה מיום 6.8.00 עד 18.8.00, סה"כ 14 ימי היעדרות. לטענת התובע עלות שכרו הישירה הינה 7,454 ₪; ג.דגן גרשט יצחק, תאונת דרכים מיום 12.9.00, היעדרות מעבודה מיום 12.9.00 עד 15.9.00, סה"כ 4 ימי היעדרות. לטענת התובע עלות שכרו הישירה הינה 1,594 ₪. 4 .מעבר לסכומים הנ"ל, התובע טוען כי יש להוסיף לעלות השכר הישירה, גם עלות עקיפה של שווי הטבות סוציאליות ולפיכך הועמדה התביעה על סכום כולל של 13,025 ₪. 5 .הנתבע העלה בע"פ טענות לחלופין נגד התביעה כלהלן. 6 .התובע לא הוכיח את עובדת היותו מיטיב של העובדים, הזכאי לתבוע שיפוי מהנתבעת. זאת מאחר ולא הוכח שהעובדים נעדרו בפועל מעבודתם בתקופת ההיעדרות, ולחילופין לא הוכח שהיעדרות זו היא בשל התאונה. לפיכך לא הוכח שהתובע היטיב את נזקי העובדים בשל התאונות, ועל כך אין לה זכות לשיפוי כלפי הנתבעת. 7 .אין מקום לשיפוי התובע בגין מלוא השכר הרבע שנתי, שכן הוא כולל תשלומים שאינם בגדר יסודות קבע בשכר, כגון תשלומים בעבור "הבראה" והשתתפות בשכר לימוד. לפיכך יש לעשות הפחתה מסוימת, על מנת לקבוע את גובה התשלום (ערך יום היעדרות). 8 .אין מקום לחיוב מעבר לסכומים שהיו משולמים ע"י המל"ל בגין "דמי פגיעה", ללא כל תוספות, כגון בגין תנאים סוציאליים. דיון 9 .תקנה 22 לתקנות קובעת כלהלן: "(א)המוסד רשאי להרשות למעביד פלוני, בתנאים שייקבעו על ידי המוסד, לשלם בשם המוסד דמי פגיעה לעובדיו. (ב) השתמש המוסד בסמכותו לפי תקנה משנה (א), ישולמו דמי הפגיעה על ידי המעביד, במועדים בהם הוא נוהג לשלם שכר לעובדיו והמוסך יחזיר למעביד את הסכומים שהוא שילם, לאחר שהמציא הוכחות על התשלום. (ג) מעביד כאמור בתקנה משנה (א) יהיה זכאי לעמלה בשיעור של 2.5% מדמי הפגיעה ששולמו על ידיו בשם המוסד." סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע כלהלן: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור." סעיף 94 (ב) (1) לחוק קובע כלהלן: "על אף האמור בסעיף 92 (א) יחולו לגבי תקופת הזכאות הראשונה הוראות אלה: (1)היה הנפגע עובד - (א) המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן כל סכום המוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה - הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו - יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה." 10 .בת.א חיפה 9753/04 (שלום חיפה) בנק לאומי נ' כלל, פס"ד מיום 7.5.06 מפי כב' השופטת שרון נתנאל נקבע כלהלן: "ניסוחו של סעיף 328 מבהיר, כי זכותו של המעביד המאושר לחזור אל המזיק שווה, בעניין זה, לזכותו של המל"ל. סעיף 328 כולל את שניהם "בסל אחד", ומחיל אותן הוראות על שניהם, בהתאם לשאלה מי מהם נשא בפועל בתשלום דמי הפגיעה. ראוי להביא כאן, שוב, את סעיף 328, כלשונו, בהדגשות הרלבנטיות... השוואת זכותם של המעביד והמוסד לביטוח לאומי לחזור אל הצד השלישי ( המזיק), כך ששניהם זכאים לחזור אל המזיק בגין דמי הפגיעה/הגמלה בהם נשאו בפועל, כריכת זכותם של המוסד לביטוח לאומי והמעביד, יחדיו, וכן השימוש במונח "דמי פגיעה", המוגדר בסעיף 97 לחוק, הם הנותנים, כי מדובר, גם לגבי המזיק, בדמי פגיעה כמשמעותם בחוק, ולא בכל עלות השכר. התוצאה היא, שאני קובעת, כי זכותו של מעביד מאושר לחזור אל המזיק נקבעת על פי הדין המיוחד - הוא חוק הביטוח הלאומי, ולא על פי הדין הכללי של חוק ההטבה, ועל הצדדים לנהוג לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי. זכות החזרה לפי חוק הביטוח הלאומי הינה לגבי דמי פגיעה/גמלה, כפי שהם מחושבים על פי חוק הביטוח הלאומי, ואיננה כוללת את כל עלות השכר למעביד." 11. בע"א 4521/07,ע"א 4540/07,ע"א 4608/07,ע"א 4621/07,ע"א 4999/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' (מחוזי חיפה) מפי כב' הנשיאה השופטת ב. גילאור והשופטים א. רזי וא. שיף (פס"ד מיום 21.7.08) (להלן: "פס"ד בנק דיסקונט") נקבע כלהלן: "כשאנו באים לבחון את החישוב שנעשה ע"י כל אחד מהמערערים גבי הכספים ששולמו לעובד בתקופת הזכאות הראשונה וביתרת תקופת אי הכושר עד ל-91 הימים, מקובלת עלינו טענת המשיבה שהחישוב צריך להיות מבוסס על רבעון ממנו יגזר הפיצוי עבור ימי ההיעדרות. שווי שכר העבודה יקבע בהתאם לכללים המחייבים בתביעת ניזוק את המזיק גבי 25 ימי עבודה בחודש, הפרשות ותוספות למיניהם הנכללים בשכר (לרבות תנאים סוציאליים), ובלבד שיש להם יסוד של קבע." (עמ' 3 לפסק הדין) "על אף טענותיו המלומדות של ב"כ המערערים ושינוי התפיסה שביקש לערוך בעקרונות יסוד של זכות התחלוף של מיטיבים - מעבידים, מצאנו כי בסופו של דיון גם אם המעביד נכנס לנעלי המל"ל לפי סעיף 94 לחוק הביטוח הלאומי, הוא מגיע לנעלי הניזוק כשהוא תובע השבה לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי או על פי הוראות החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד - 1964 (להלן: "חוק ההטבה"). גובה הפיצוי בתביעת תחלוף נגדרת בתביעת הניזוק לפי המגיע לו על פי חוק המוסד לביטוח לאומי, כמו גם המעביד שבא בנעליו, לא יוכל להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק. לשון אחרת, מעמדו של המיטיב זהה לזה של הנפגע כלפי הגורם החב בפיצויים. המשמעות היא, שהמיטיב כפוף לתקרות הקבועות בחוק הפיצויים, לרבות התקרה של שילוש השכר הממוצע במשק וניכוי מס בגבולות של עד 25% (ראו: א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (1999), סעיפים 449, 453; ע"א 5557/95 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח' פד"י נ"א(2) 724 בעמ' 752,753 (1997)); י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (2005), 397). היקף תביעת המיטיב - המעביד אינו משתנה, גם אם תשלום המעביד לפי סעיף 94 בין ישירות לעובד ובין למל"ל הוא תשלום חובה לפי חוק, כמו מס המוטל עליו, בעוד שזכות התחלוף לפי סעיף 328(א) היא זכות ולא חובה ואפשר והמל"ל מחליט לעיתים לוותר למזיק ולהתפשר עמו, כפי שנרשם גם בע"א 3097/02 שביט מלמד נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י פד"י נ"ח (5) 511 (2004). אמנם בהוראות שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי בדבר היחסים בין המעביד והמוסד לביטוח לאומי, חייב המעביד להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן כל סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה לפי דין, אלא שמישור החובה ביחסים בין שני אלה, בינם לבין עצמם, עובר להיות שווה למוסד ולמעביד כאשר באים להגדרות סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי..."(עמ' 2 לפסק הדין) 12. אני מקבל את טענת התובע, כי זכותו לחזור בתביעה אל הנתבעת, בגין שכר ששילם לעובדים בימי ההיעדרות של התאונות, בגובה דמי הפגיעה שהמל"ל היה משלם. דבר זה עולה במפורש מהחוק. 13. לאור העקרונות שנקבעו בפס"ד בנק דיסקונט, המקובלים עלי, יש לכלול את כל רכיבי הקבע של שכר העובד, בכפוף לתקרות הקבועות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. 14. במקרה זה שוכנעתי ששכר העובד לא כלל רכיבים שאינם קבועים. זאת למעט השתתפות בשכר הלימוד של העובד דגן גרשט. לגבי דמי הבראה לקחתי בחשבון פריסה מעבר לחודש התשלום, לצורך ביצוע חישוב ההטבה. 15. אני מקבל את טענת הנתבעת, כי חובה על התובע להוכיח כי השכר ששולם לעובדים מהווה הטבה בשל התאונות, דהיינו, כי תקופת ההיעדרות הינה בשל התאונות, וכי העובדים נעדרו מהעבודה בפועל. אם לא כן, אין למעביד זכות לחזור אל המבטח. 16. העיקרון, כי המעביד חייב להוכיח את ההטבה לעובד בפועל, כתנאי לשיפוי בגינו, עולה גם מסעיף 22 (ב) לתקנות. זאת מאחר והתקנה קובעת כי המעביד ישלם בשם המל"ל "דמי פגיעה" לעובד והמשמעות היא הטבה, בגין תקופה בה העובד נעדר מהעבודה בשל התאונה. כן התקנה קובעת כי על המעביד להמציא "הוכחות על התשלום" דהיינו, כי מדובר בהוכחה על תשלום הטבה, בניגוד לתשלום שכר בעבור עבודה בפועל. מכאן, שעל מנת שהמעביד יהיה זכאי להחזר מהמל"ל בגין דמי פגיעה ששילם לעובד עקב היעדרות מהעבודה, עליו להמציא "הוכחות על התשלום". 17 .כלומר במקרה של תביעת הטבה נגד מבטח, תנאי בסיסי הוא, שהמעביד ימציא הוכחות על תשלום ההטבה, דהיינו שנאלץ לשלם לעובד בגין התאונה, בתקופה בה נעדר בפועל. אם לא כן, לא מדובר בהטבה. אם העובד לא נעדר בפועל מהעבודה בגין התאונה, התשלום של המעביד לעובד אינו אלא שכר ממש. 18. לעניין זה ראה ת.א 2799/07 (שלום חיפה) בית חולים מאיר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ מפי כב' השופט פרידמן: "תלושי שכר ומסמכים רפואיים הם מסמכים בסיסיים שעל הניזוק לצרף בתביעתו שלו, ואין סיבה שהדין יהיה שונה בתביעת סוברוגציה של המעביד..." 19 .אני מקבל את טענת התובע כי די במכתבי המל"ל, בכדי להוות הוכחה מספקת הן לתקופות ההיעדרות עצמן וכן לכך שהן נובעות מהתאונות. ככלל ביהמ"ש יקבל קביעה של המל"ל בדבר זכותו של נפגע לגמלה או לדמי פגיעה, ואישורו לעניין זה מהווה הוכחה מספקת. הטוען ההיפך, נטל ההוכחה מוטל עליו ובמקרה זה על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. עם זאת עדיין על התובע להוכיח היעדרות מהעבודה בפועל. 20 .על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולסיכומי התובע (על-פי הסכמה דיונית), נחה דעתי שהוכחה תקופת ההיעדרות הנטענת לגבי שלושת העובדים וכי השכר ששולם מהווה הטבה. מנגד אני מקבל את טיעוני הנתבעת, כי יש מקום לחייב אותה בשיפוי הטבה רק כדי גובה "דמי הפגיעה" ולא מעבר לכך. 21 .אני מעמיד את ההטבה על הסכומים הבאים: א.לגבי העובדת אורית גזונדהייט - 1,880 ₪ ב.לגבי העובד ברק לוי - 6,000 ₪ ג.לגבי העובד יצחק דגן גרשט - 780 ₪ סה"כ8,660 ₪. 22 .לאור השיהוי בהגשת התביעה אין מקום לפסוק ריבית לעבר. 23. למרות התוצאה בתיק הספציפי הזה, אני מוצא לנכון להוסיף מספר הערות שיתכן ויסייעו בפיתרון מחלוקות בתביעות דומות, שבין "מעביד מאושר" לבין "מבטח", בעקבות תאונת דרכים של "עובד". 24. דעתי כדעת כב' השופטת תמר שרון נתנאל, כפי שנפסק על ידה בת.א 9753/04 (שלום חיפה) פס"ד מיום 7.5.06, כי יש להשוות את זכות המעביד לחזור אל המבטח כאל זו של המל"ל, מהנימוקים שפורטו על ידה בפסק דינה. כן יש לקבל את קביעת כב' ביהמ"ש המחוזי בפסק דין בנק דיסקונט (לעיל), כי יש לכלול רכיבי שכר על בסיס קבע. כמו כן זכות החזרה כפופה לעקרונות ולתקרות הקבועות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. כמו כן כתב קבלה ושחרור, עליו חותם העובד ישירות מול חברת הביטוח, לא חוסמת את תביעת ההטבה של המעביד. 25. ספק אם בכלל יש לראות את התובע כ"מיטיב", ככל שהוא נושא בעלות שכר העובד מעבר לדמי הפגיעה. התובע "כמעביד מאושר" בחר להיכנס להסדר כולל, בו מצד אחד הוא אומנם משלם לעובד שנפגע "שכר" בתקופת ההיעדרות, אך מהצד השני הוא נהנה מתשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים לגבי כלל עובדיה. זהו הסדר כלכלי שהתובע בחר בו, שכן התובע אינו מחויב לפעול כמעביד מאושר. מכאן שהתובע כלל אינו מיטיב, כי אם פועל מתוך שיקוליו הכלכליים ו/או שיקולים נוספים, במסגרת יחסי העבודה עם כלל עובדיו, לטובתו הוא, בראש ובראשונה. יתרה מזו, התובע לא הוכיח כי במאזן הכולל, בהיותו מעביד מאושר, הפסדיו גדולים מרווחיו, דבר שמטיל ספק בעצם זכות התביעה כמיטיב, מעבר לעלות דמי הפגיעה, כפי שהיו משולמים במל"ל. בעניין זה ציינה כב' השופטת תמר שרון נתנאל בת.א 9753/04 את הדברים הבאים, איתם אני מסכים: "תשלום דמי ביטוח מופחתים מהווה הטבה למעביד המאושר, הטבה ממנה הוא נהנה לגבי כל עובדיו אשר לא נפגעו בתאונות. גם בהעדר נתונים מספריים ניתן להבין כי מדובר בהסדר כולל, ב"עסקת חבילה", אשר מוסדרת בחוק הביטוח הלאומי, כמיקשה אחת, בהסדר כולל מיוחד." 26. לפיכך אציע לצדדים פוטנציאליים, בתביעות מסוג דנן, לפעול על פי הכללים הבאים: א.אישור המל"ל לעניין תקופת דמי הפגיעה, יהיה הוכחה לכאורה לזכות המעביד לחזור אל המבטח; ב. המעביד לא ידרוש מהמבטח השבה של מלוא עלות העסקת העובד בתקופת ההיעדרות, אלא יגביל את דרישתו לרכיבי שכר קבועים המשולמים לעובד, כגובה דמי הפגיעה שהיו מאושרים ע"י המל"ל, לו העובד היה מגיש תביעה בגין תאונת עבודה ישירות למל"ל; ג.דרישת המעביד תהא כפופה לתקרות הקבועות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975; ד.אם המעביד קיבל מהמל"ל החזר בגין דמי פגיעה, מעבר לתקופת הזכאות הראשונה, עליו להראות שתביעתו לא כוסתה למעשה (דהיינו "נבלעת" ע"י החזר המל"ל). לעניין זה ראה הסבר כב' הש' י. פרידמן בת"א 2799/07 שלום (חיפה) בית חולים מאיר נ' אליהו, סעיף 7, מיום 17.4.08. בדיקה זו תהא רלוונטית רק במקרים בהם העובד זכאי לדמי פגיעה מעבר לתקופת הזכאות הראשונה. ה. מבטח לא יסרב לדרישת מעביד בשל העובדה כי שילם לעובד פיצויים בגין התאונה, ו/או כי העובד חתם על "כתב קבלה ושחרור" או מסמך דומה; ו. המעביד יצרף לדרישתו ראיה לכאורה, על פיה העובד נעדר מהעבודה בפועל בתקופת ההיעדרות, כפי שאושרה ע"י המל"ל. ראיה זו יכול שתהא תלוש שכר, בו יש ביטוי לתקופת ההיעדרות כרישום "ימי מחלה", או רישום אחר כפי שיקבע ע"י המעביד, ו/או תצהיר מנהל כח אדם (או בעל תפקיד אחר) על פיו העובד נעדר מהעבודה בפועל בצירוף תצהיר העובד כנ"ל, ו/או ראיה סבירה אחרת ממנה עולה שהעובד נעדר בפועל מהעבודה. 27. נראה שאם הצדדים יפעלו על פי הכללים הנ"ל, הם יוכלו לסלק תביעות של "מעביד מאושר" נגד "מבטח" במהירות וביעילות, תוך כדי חסכון בזמן ובהוצאות, ומבלי צורך להידרש להליכים משפטיים. תוצאה 28. הנתבעת תשלם לתובע 1,880 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה בלבד מיום 16.8.00 ועד היום. 29 .הנתבעת תשלם לתובע 6,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה בלבד מיום 6.8.00 ועד היום. 30 .הנתבעת תשלם לתובע 780 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה בלבד מיום 12.9.00 ועד היום. 31. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 32 .לאור השאלות העקרוניות שעלו בתובענה זו (שבחלקן פסקתי כטענת התובעת ובחלקן כטענת הנתבעת), ולאור הסכמת הצדדים למתן פס"ד מבלי צורך לשמוע ראיות, וכן לאור השיהוי בהגשת התביעה, אין מקום לעשות צו להוצאות. תאונת דרכיםדמי פגיעה