בפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת האישור", ו"חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"). במסגרת בקשת האישור נטען כי המשיבה, בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק" או "המשיבה"), גובה ממנוייה שלא פורעים את חשבון הטלפון שלהם במועד תשלום קבוע גם לאחר הפסקת השירות שניתן להם; וכן מנתקת קווים נוספים הרשומים על שם מנויים אלה ואף גובה תשלום קבוע ודמי חידוש קשר בגינם - והכל בניגוד לדין. פתח דבר והצגת נושא הדיון 1. בזק היא חברה ציבורית הפועלת מכוח רישיון כללי שהוצא לה על פי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "הרישיון" ו-"חוק התקשורת"). תנאי התקשרותה של בזק עם לקוחותיה מוסדרים על ידי חוק התקשורת, התקנות שהותקנו מכוחו והרישיון. לענייננו, רלוונטיות בעיקר תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק), התשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות ההפסקה"). תקנות אלה קובעות את המקרים והתנאים שבהם רשאית בזק לנתק, להפסיק או לחדש את השירות למנוי. יובהר כבר כעת, כי ניתוק שירות מוגדר בתקנות ההפסקה כהפסקה זמנית של שירות בזק, ואילו הפסקת שירות מוגדרת כהפסקה מוחלטת שלו. תקנה 6 לתקנות ההפסקה שכותרתה "ניתוק שירות שלא לפי בקשת מנוי" מורה כדלקמן: "6(א) החברה רשאית ללא הודעה מוקדמת לנתק מרשת הבזק הציבורית כל קו מנוי או כל ציוד בזק אחר הנמצא ברשות המנוי, אם התקיים אחד מאלה - (1) המנוי אינו ממלא אחר תקנות אלה, או הוראות החוק, או התקנות כמפורט בתוספת, המתייחסות לשירות בזק; (2) המנוי לא פרע את חשבון התשלומים והחובות שחוייב בהם בעד שירות בזק לאחר שחלפו עשרים ואחד ימים מהמועד שנקבע לתשלומם; (3) פג תקפו של רשיון מיוחד שקיבל המנוי לפי החוק או בוטל הרשיון האמור; (4) החברה קיבלה הודעה, בצירוף אישור או תעודה, כי המנוי נפטר - ואם היה תאגיד - כי חדל להתקיים; הוראה זו כפופה לאמור בתקנה 14(ב) לתקנות תפעול ותחזוקה; (5) ארעה תקלה שמקורה בציוד בזק הנמצא ברשות מנוי הגורמת להפרעה חמורה ונמשכת לרשת הבזק הציבורית, או העלולה לסכן חיי אדם, ואולם במקרה זה תודיע החברה למנוי לאחר הניתוק את הסיבה לניתוק. (ב) הוכרז המנוי פושט רגל, ואם היה תאגיד, החליט על פירוקו מרצון או שבית משפט ציווה על פירוקו, רשאית החברה, לאחר מתן הודעה מוקדמת לנתק כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם כן ניתנה ערבות להנחת דעתו של המנהל הכללי של החברה, להבטחת כיסוי החובות והתשלומים שמנוי כאמור חב בהם לחברה עד לגמר הליכי פשיטת הרגל או הפירוק, לפי הענין. (ג) תיקן מנוי את המעשה או המחדל שהביאו לניתוק השירות, תחדש החברה את השירות למנוי, על פי בקשתו, תוך ארבעה-עשר ימים מיום הגשת הבקשה; חידשה החברה את שירות הבזק למנוי כאמור, ישלם המנוי לחברה בעד חידוש השירות וכן את התשלום הקבוע בעד התקופה שמיום הניתוק ועד יום החידוש." (ההדגשות שלי - ע.ב.). ותקנה 7 שכותרתה "הפסקת שירות שלא לפי בקשת מנוי" מורה כי: "7(א) החברה רשאית להפסיק כל שירות בזק למנוי לאחר שנתנה לו הודעה מוקדמת בכתב, במקרים המנויים בתקנה 6(א)(1) עד (3) ו-(ב). (ב) הודעה מוקדמת כאמור בתקנת משנה (א) לא תינתן למנוי במקרה המפורט בתקנה 6(א)(4). (ג) החברה רשאית להפסיק למנוי שירות התקשרות למאגרי מידע לאחר שבוטל הסכם השירות בין המנוי לבין בעל המאגר. (ד) בעד התקופה שעד למועד הפסקת השירות, ישלם המנוי - בנוסף על כל תשלום שהוא חב בו לפי כל דין - גם את התשלום הקבוע. (ה) הודעה מוקדמת לפי תקנה זו תישלח למנוי בדואר רשום ויצויין בה, בנסיבות המתאימות, כי למנוי ניתנת הזדמנות תוך זמן שייקבע בהודעה - לתקן את המעשה או המחדל שבשלו יופסק השירות". (ההדגשה שלי - ע.ב.). "תשלום קבוע" מוגדר בסעיף 1 לתקנות ההפסקה כתשלום שמשלם המנוי "בעד הרשות לקבל שירות בזק". "שירות בזק" מוגדר באופן רחב כ-"שירות בזק שנותנת החברה (בזק - ע.ב.)". יצוין כי בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (חישוב תשלומים בעד שירותי בזק), התשס"ה-2005 (להלן: "תקנות התשלומים") מוגדר "תשלום קבוע" כתשלום שמשלם המנוי "בעד האפשרות לקבל שירות בזק" - להבדיל מ"רשות"; אך איש מהצדדים לא ראה בכך הבדל משמעותי לענייננו ואף אני איני סבורה כך. מכל מקום, הדבר אינו משפיע על תוצאת הדיון בנסיבות העניין. 2. וזוהי תמצית העובדות שעיקרן אינו שנוי במחלוקת: כאשר מנוי לא פורע את חשבונו בגין קו טלפון שברשותו (להלן: "הקו שבו נצבר החוב"), פועלת בזק באופן הבא - בחלוף 21 ימים מהיום שנקבע לתשלום, מנתקת בזק את הקו לשיחות יוצאות (להלן: "הניתוק הראשוני"); לאחר 10 ימים נוספים מנותק הקו ניתוק מלא - הן לשיחות יוצאות והן לשיחות נכנסות (להלן: "ניתוק דו-כיווני"); ובתום 60 ימים נוספים ממועד הניתוק הדו-כיווני, מנותק הקו ניתוק סופי ומוחלט (להלן: "הפסקת שירות"). יוער כבר כעת כי משך התקופה ממועד הניתוק הדו כיווני ועד להפסקת השירות (60 ימים) הוא מתוקף החלטתה של בזק ואינו קבוע בחוק התקשורת או בתקנות ההפסקה. כאשר מבקש המנוי להסדיר את חובו ולחבר את הקו מחדש נגבים ממנו ריבית פיגורים ודמי גביה בסכום קבוע, שאינם מעניינה של בקשת האישור. בנוסף, בזק גובה מהמנוי דמי שימוש קבועים בגין מלוא התקופה שבה היה קו הטלפון מנותק ועד לחיבורו מחדש וכן דמי חידוש קשר עבור חיבור זה (לעיל ולהלן: "התשלום הקבוע" ו-"דמי חידוש קשר"). יצוין בנקודה זו וכפי שעוד יפורט, כי לטענת בזק גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות לא נעשית כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים - המעטים, לטענתה - שבהם מדובר בתשלום נמוך יותר מדמי ההתקנה שנדרש לשלם מנוי המבקש להתחבר מחדש לאחר הפסקת השירות. אין מחלוקת כי ככל שעל שם המנוי רשום קו טלפון נוסף, אחד או יותר, בין באותה הכתובת ובין בכתובת אחרת (להלן: "הקו הנוסף" או "הקווים הנוספים", לפי העניין), מנתקת בזק לאחר מתן הודעה מוקדמת גם את הקו הנוסף באופן דומה לניתוק הקו שבו נצבר החוב. זאת, גם אם החשבון בגין הקו הנוסף משולם במלואו וכסדרו. כמו כן, כאשר משולם החשבון עבור הקו שבו נצבר החוב והוא מחובר מחדש, גובה בזק גם עבור הקו הנוסף את התשלום הקבוע ודמי חידוש קשר בגין מלוא התקופה שבה היה מנותק. טענות הצדדים בבקשת האישור 3. המבקשים, עו"ד איל גולדנברג ואיתן אלחדז (להלן: "עו"ד גולדנברג" ו-"אלחדז", וביחד: "המבקשים"), הם מנויים של בזק. עקב איחורים בתשלום החשבונות בגין קווי הטלפון שברשותם חויב כל אחד מהמבקשים על ידי בזק, עם הסדרת חובו, בתשלום הקבוע עבור התקופה שבמהלכה היה קו הטלפון מנותק - וגם לאחר הפסקת השירות. בנוסף, חויבו המבקשים בדמי חידוש קשר. בתקופה הרלבנטית, עמד התשלום הקבוע על סכום של 42 ש"ח לחודש ואילו דמי חידוש הקשר עמדו על סכום של 26.6 ש"ח. תעריפים אלה קבועים בתקנות התשלומים, המתעדכנות מעת לעת. בהקשר זה יוער כי לא ברור מכתבי טענותיהם של המבקשים לאיזה נוסח של תקנות התשלומים הם מכוונים ואולם נראה כי כוונתם היא לתקנות התשלומים כהגדרתם לעיל, קרי: משנת 2005. בבעלותו של עו"ד גולדנברג היו שלושה קווים. לאחר ניתוקו של הקו הראשון שבו נצבר החוב ובהתאם להתראות ששלחה בזק לעו"ד גולדנברג, נותקו גם שני הקווים הנותרים באופן הדרגתי. עם הסדרת החוב וחיבורם מחדש של שלושת הקווים, חויב עו"ד גולדנברג גם עבור כל אחד משני הקווים הנותרים בתשלום הקבוע בגין מלוא התקופה שממועד ניתוקם ועד לחיבורם מחדש וכן בדמי חידוש קשר. 4. בעקבות אירועים אלה, הוגשה על ידי המבקשים בקשת האישור. יצוין כבר כעת כי עו"ד גולדנברג מבקש לחבוש לראשו שני כובעים: הן זה של תובע מייצג והן זה של בא כוח המייצג את הקבוצה - ועוד אתייחס לכך. בבקשת האישור, המבקשים אינם מכחישים כי בזק זכאית לגבות את התשלום הקבוע עבור קו שנותק על ידה עקב אי תשלום חשבונות בגינו; אלא שלשיטתם, בהתאם לתקנות ההפסקה זכאית בזק לגבות את התשלום הקבוע רק עד למועד הפסקת השירות ורק עבור קו זה. בהקשר זה נטען בבקשת האישור כי התקופה הסבירה ממועד הניתוק הדו-כיווני ועד להפסקת השירות צריכה לעמוד על 30 ימים בלבד ולא על 60 ימים כפי שנקבע בפועל על ידי בזק ובאופן שרירותי. ואולם טענה אחרונה זו, לעניין סבירות התקופה שבין הניתוק לבין ההפסקה, נזנחה בהמשך ההליכים - ומשכך אין להידרש לה. עוד טוענים המבקשים כי בזק אינה רשאית, בעקבות צבירת חוב בקו אחד של המנוי, לנתק את הקו הנוסף שבבעלות המנוי ואשר חשבונותיו משולמים כסדרם. לחלופין טוענים המבקשים כי גם אם בזק רשאית לנתק קו נוסף כאמור, היא אינה זכאית לגבות את התשלום הקבוע ממועד הניתוק הראשוני של הקו הנוסף - וקל וחומר לאחר הפסקת השירות בו; וכן אינה זכאית לגבות את דמי חידוש הקשר בגין חיבורו מחדש של הקו הנוסף עם הסדרת החוב בקו האחר - הקו שבו נצבר החוב. בהקשר זה מציינים המבקשים כי בתוספת לתקנות התשלומים מוגדרים דמי חידוש קשר כתשלום שנגבה בקשר עם חיבור קו שנותק "בשל אי סילוק חשבון", ואילו בזק גובה דמי חידוש קשר עבור הקו הנוסף בגין אי סילוק חשבון אחר (קרי: של הקו שבו נצבר החוב). לשיטת המבקשים, יש בכך משום גבייה כפולה ולעיתים אף משולשת - כפי שהיה בעניינו של עו"ד גולדנברג - שלא כדין. 5. חפצם של המבקשים הוא לנהל תובענה ייצוגית נגד בזק, בשמם של "כל מי שהינו או שהיה בעל קו טלפון של המשיבה ונגבו ממנו דמי שימוש חודשיים קבועים ביחס לקו הטלפון האמור, בגין התקופה שבה היה הקו מנותק ניתוק מלא עקב חוב שלא לפי בקשתו ו/או מי שקו טלפון שבבעלותו (קו ללא חוב) נותק עקב אי תשלום חשבון של קו אחר שבבעלותו ואשר נגבו ממנו בגין הקו ללא חוב דמי שימוש קבועים בתקופה שהקו היה מנותק ו/או שנגבו ממנו בקשר לניתוקים האמורים בגין קו ללא חוב דמי 'חידוש קשר'" (להלן: "הקבוצה הנטענת"). להערכת המבקשים, כוללת הקבוצה הנטענת כ-242,000 איש: 132,000 איש שנגבה מהם התשלום הקבוע גם לאחר הפסקת השירות בגין הקו שבו נצבר החוב, ו-110,000 איש שנגבו מהם תשלום קבוע ודמי חידוש קשר עבור הקווים הנוספים. עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור הן הפרת הסכם, הפרת חובה חקוקה, הטעיה, ניצול לרעה של מעמד על ידי בעל מונופולין ובעיקר עשיית עושר ולא במשפט. יובהר כי לב ליבה הוא של בקשת האישור הוא בטענת המבקשים שלפיה בזק גובה ממנוייה כספים מעבר למה שמותר לה בתקנות ההפסקה ובכך מתעשרת על חשבון מנוייה שלא כדין, בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). כלשון המבקשים, "הורתה ולידתה של תובענה זו היא בכך שהמשיבה לא הסתפקה בכל אלה (ריבית פיגורים, דמי גביה והתשלום הקבוע עד למועד הפסקת השירות - ע.ב.) ושלחה את ידה הארוכה אל כיס לקוחותיה תוך שהיא לוטשת עיניה אל דמי שימוש קבועים בגין תקופות ארוכות ביותר בהן הקו מנותק וכן אל דמי חידוש קשר בגין קווים ללא חוב (הקו הנוסף, כהגדרתו לעיל - ע.ב.)". בייחוד אמורים הדברים, לטענת המבקשים, משעה שבזק הוכרזה כבעלת מונופולין בשנת 1995, ובפועלה כפי שתואר לעיל יש משום "הענשה" של לקוחותיה וניצול לרעה של מעמדה, בניגוד לסעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים"). לגרסת המבקשים, התנהלותה של בזק מהווה גם הפרה של הוראות תקנות ההפסקה ושל הסכם ההתקשרות בין בזק למנוייה. עוד נטען בבקשת האישור כי בזק מטעה את לקוחותיה "הטעיה משולשת": ראשית, בזק מציגה בפני המנוי מצג שלפיו אם ירצה לחבר את הקו לאחר הפסקת שירות, יצטרך לרכוש קו חדש ולשלם דמי התקנה בעוד שלמעשה הקו שהיה לו עודנו קיים; שנית, בזק מציגה בפני המנוי מצג שלפיו יש לה זכות לגבות את התשלום הקבוע בגין התקופה שלאחר הפסקת השירות בעוד שידוע לה שהדבר אסור על פי תקנות ההפסקה; ושלישית, בזק מטעה את המנוי בכך שהיא מציגה בפניו מצג שלפיו יש לה אפשרות להגיע בעניין זה להסכמות עימו. לעניין עילת ההטעיה ייאמר כבר כעת כי המבקשים לא ציינו מהו המקור החוקי לה, ובכל מקרה - גם לשיטת המבקשים עילה זו אינה עומדת בבסיס בקשת האישור והיא נבלעת בטענות האחרות של המבקשים, כפי שיבואר בהמשך. הסעדים שנתבקשו בגדר בקשת האישור הם כדלקמן: (א) השבה של כל הסכומים שנגבו על ידי בזק מלקוחותיה ביֶתֶר ובניגוד לדין במהלך שבע השנים שקדמו להגשתה של בקשת האישור (ב) צו עשה המורה לבזק לחדול מגביית התשלום הקבוע ממועד הפסקת השירות ואילך (ג) הצהרה כי בזק אינה רשאית לנתק קו נוסף ובוודאי שלא לגבות כל תשלום בקשר לכך; ולחלופין - מתן צו עשה המורה לבזק שלא לגבות את התשלום הקבוע או דמי חידוש קשר לאחר ניתוק הקו הנוסף (ד) הצהרה כי סטטוס הפסקת השירות צריך להתחיל בתום 30 ימים ממועד הניתוק הדו כיווני ולא בתום 60 ימים. סעד זה נזנח, כאמור, לאחר מכן. הנזק האישי שנגרם למבקשים הועמד על סך של 453.6 ש"ח (יחדיו). הנזק לקבוצה הוערך בבקשת האישור בסכום של 183,106,000 ש"ח. נזק זה חושב על יסוד נתונים שהוצגו במסגרת מסמך רקע שהוגש לוועדה לפניות הציבור שבמרכז המחקר והמידע של הכנסת, שכותרתו "ניתוק משירותים חיוניים בעקבות חובות וחיבור מחדש: חברת החשמל, רשויות מקומיות, חברות הגז, "בזק" וחברות הסלולר" (העתקי עמודים רלוונטיים צורפו כנספח י לבקשת האישור, להלן: "מסמך הרקע"). יוער כי הסכום האמור התקבל בהתבסס על חישוב בהתאם לשיטת המבקשים, שלפיה הסטטוס של הפסקת השירות צריך להתחיל 30 ימים בלבד מיום הניתוק הדו-כיווני. עוד יש לציין בהקשר זה, כי בחישוב הנזק הביאו המבקשים בחשבון גם רכיבים נוספים של תשלומים קבועים עבור שירותים כגון "תא קולי", "שיחה מזוהה" וכיוצ"ב החורגים מהתשלום הקבוע כהגדרתו לעיל. הכללתם של רכיבים אלה בחישוב הנזק מעלה כי לשיטת המבקשים - והגם שלא נטען כך במפורש בבקשת האישור - גביית כספים עבור שירותים אלה לאחר הפסקת השירות נעשית אף היא שלא כדין (להלן: "טענת השירותים הנלווים"). על פי בקשת האישור, הסכומים שעל בסיסם חושבו הנזקים הנ"ל אינם כוללים מע"מ. 6. בזק מצידה טוענת כי היא פועלת בהתאם להוראות תקנות ההפסקה, וכי במקום שאינה פועלת על פיהן הרי שהדבר נעשה דווקא לטובת הלקוח, בידיעתו ובהסכמתו; ראשית דבר, במסגרת תגובתה לבקשת האישור מבקשת בזק לחדד את האבחנה שנקבעה בתקנות ההפסקה בין ניתוק שירות לבין הפסקת שירות: בעוד שניתוק הוא זמני ומספר הטלפון נשמר למנוי, ההפסקה היא סופית ומספר הטלפון לא נשמר למנוי. בהתאם לכך, לאחר הניתוק יכול המנוי לשוב ולהתחבר ללא צורך בהתקנת קו מחדש. לעומת זאת, לאחר הפסקת השירות למנוי כבר לא עומדת הזכות לחדש את קו הטלפון ולקבל בחזרה את המספר שלו, גם אם ישלם דמי חידוש קשר ותשלום קבוע מעת הפסקת השירות ועד לבקשת החידוש. חיבורו של המנוי לאחר הפסקת שירות אפשרית רק על ידי הזמנת קו חדש על כל המשתמע מכך, קרי: תשלומם של דמי התקנה וקבלת מספר חדש. בהקשר זה יצוין כי לטענת בזק, דמי התקנה נדרשים הן ממנוי חדש שלא היה מחובר לרשת החברה מעולם, והן ממנוי שהיה מחובר לרשת החברה בעבר והשירות שניתן לו הופסק. לעומת זאת, המבקשים טוענים כי בנסיבות שבהן בפועל נשמר מספר הטלפון למנוי גם לאחר הפסקת שירות, אין לבזק את הזכות לדרוש ממנו דמי התקנה לצורך חיבור הקו מחדש. חרף העובדה שמנוי הרוצה להתחבר מחדש לאחר הפסקת שירות מחויב בתשלום דמי התקנה, טוענת בזק כי לפנים משורת הדין וככל שהדבר ניתן לביצוע מבחינה טכנולוגית, היא מאפשרת למנוי שהשירות שלו הופסק לקבל בחזרה את מספר הטלפון שלו. זאת בכפוף לתשלום החוב בגינו הופסק השירות, דמי חידוש קשר וכן התשלום הקבוע לתקופה שממועד הפסקת השירות ועד למועד החידוש, אך מבלי שיחויב בתשלום דמי התקנה. כאשר דמי ההתקנה נמוכים מהסכומים האמורים, מופנית תשומת ליבו של המנוי לאפשרות לשלם דמי התקנה תחתם, והכול לפי רצון המנוי ובהסכמתו. בהקשר זה מוסיפה בזק כי אישור התובענה כייצוגית לא יהא "לטובת הקבוצה", כלשון סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, ואף יגרום נזק לחבריה שיידרשו לשלם את ההפרש בין דמי ההתקנה לבין הסכום הנמוך יותר ששילמו בפועל בגין תשלום קבוע ודמי חידוש קשר. עוד טוענת בזק כי תקנות ההפסקה מורות במפורש שהיא רשאית לנתק כל קו מנוי או ציוד בזק אחר הנמצא ברשותו של המנוי אם זה לא פרע את חובותיו בעד שירות בזק, להפסיק את השירות למנוי כזה ואף להימנע ממתן שירות לכל מי שחב לה עבור שירותים. בזק מוסיפה וטוענת כי ניתוקו של הקו הנוסף נעשה רק לאחר שחלפו 14 ימים מיום ניתוקו של הקו שבו נצבר החוב ולאחר משלוח התראה ברורה על ניתוק הקו הנוסף, וזאת על מנת לאפשר למנוי להסדיר את חובו. לשיטת בזק, לא זו בלבד שזכאותה לניתוק הקו הנוסף עולה במפורש מתקנות ההפסקה כאמור, אלא שהיא גם מתחייבת על פי שורת ההיגיון המסחרי; בניתוק הקו הנוסף מקטינה בזק את נזקה ואת היקף נשייתה, כמו גם את הסיכון של אי פירעון שהיא חשופה לו ממילא לנוכח קשיי הגבייה ממנויים חייבים. 7. זאת ועוד. לשיטתה של בזק עומדת לה הגנת "מעשה לפי חיקוק" הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שלפיו - "בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, 'מעשה' - לרבות מחדל". בזק טוענת כי משעה שהיא פועלת בהתאם לתקנות ההפסקה - וכך הם פני הדברים לטענתה - ברי שפעולותיה הן סבירות ומקובלות אלא אם כן יימצאו התקנות עצמן בלתי סבירות ובלתי מקובלות. בהקשר זה יוער כי טענה בדבר סבירות תקנות ההפסקה לא הועלתה על ידי המבקשים. עוד יצוין כי בסיכומיה הוסיפה בזק וטענה שפעולותיה חוסות תחת חסינות סטטוטורית מכוח סעיפים 41-40 לחוק התקשורת. לעניין עילת ההטעיה, משיבה בזק כי לנוכח העובדה שהיא פועלת בהתאם לתקנות הגלויות וידועות לכל, לא ניתן לטעון להטעיה. לחלופין, טוענת בזק כי אין מדובר ב"עניין מהותי" בעסקה כלשון סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ולא הוכח כי אלמלא ההטעיה לא היו מתקשרים בעסקה זו; והראיה - המבקשים עודם מנויים של בזק. יצוין כי בתשובה לדברים אלה טוענים המבקשים כי הבקשה לאישור לא הוגשה בעילה לפי חוק הגנת הצרכן ולכן אינה צריכה לעמוד בתנאים הקבועים בו. בהקשר לעילת ההטעיה טוענת בזק גם להעדר הומוגניות הקבוצה. לעניין הנזק שנטען שנגרם לקבוצה, בזק טוענת כי לא ניתן לבסס תובענה ייצוגית על מסמך הרקע שאינו אלא פיסת מידע הכוללת נתונים שגויים ושנמסרה בהליכים שאינם נוגעים לבקשת האישור. לגרסת בזק, מספר המנויים שהשירות שניתן להם הופסק בשל אי פירעון חוב וחודש עם הפירעון הוא קטן עד מאוד מהמספר שהמבקשים טוענים לו, ועומד על כמה מאות בלבד בשנה בממוצע. במילים אחרות, לשיטת בזק טענות המבקשים לעניין היקף הקבוצה ונזקיה הן נטולות כל בסיס. עוד טוענת בזק כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה כייצוגית. לעמדתה, אין למבקשים עילת תביעה אישית משעה שהוסיפו להתקשר עם בזק גם לאחר שידעו את הליכי הגבייה והסכומים הנגבים; ומשכך, נתנו הסכמתם מכללא לגבייה זו. עוד טוענת בזק להעדר עילה לנוכח הכלל שלפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה"; והרי עילת המבקשים היא חיוב שלא כדין של בזק שמקורו באי תשלום חוב של המבקשים עצמם. בנוסף, לגרסת בזק תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין וכן אין יסוד להניח כי עניינים של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בהקשר זה טוענת בזק כי הטענות העובדתיות של המבקשים נטענו כלאחר יד וללא ביסוס כנדרש בתובענה ייצוגית בפרט; וכי המבקשים פעלו בחוסר תום לב ובמקום להסדיר את חובם לבזק, ולחלופין לבקש מיוזמתם את הפסקת השירות - יצרו באופן מלאכותי סכסוך עימה והגישו את בקשת האישור. דיון וגדר המחלוקת 8. לאחר שהוגשו הבקשה לאישור, תגובת בזק ותשובת המבקשים לתגובה זו, התקיים בפניי דיון מקדמי. במהלכו, ויתרו המבקשים על עילת התביעה שעניינה בטענה בדבר סבירות משך התקופה ממועד הניתוק הדו-כיווני ועד להפסקת השירות, והצורך לדון או להכריע בה התייתר. כמו כן ולבקשת המבקשים, התיק נקבע לשמיעת הוכחות. עו"ד גולדנברג נחקר על תצהירו שניתן בתמיכה לבקשת האישור. גב' מטי לקר, שכיהנה בעת הרלבנטית כמנהלת מדור מערכות גביה, נחקרה על תצהירה שניתן בתמיכה לתגובת בזק לבקשת האישור (להלן: "מטי לקר"). 513 כבר בפתחו של דיון ההוכחות ולעניין עילת השירותים הנלווים, טען עו"ד גולדנברג בשם המבקשים כי בזק אינה רשאית לגבות כל תשלום מעבר לתשלום הקבוע - החל ממועד הניתוק הראשוני. בתגובה טען בא כוח בזק כי מדובר בהרחבת חזית. המחלוקת בין הצדדים בעילת השירותים הנלווים לא האריכה ימים, וכשבועיים לאחר דיון ההוכחות הגישו המבקשים הודעה לבית המשפט (להלן: "ההודעה"). בהודעה ציינו המבקשים כי עילת השירותים הנלווים אינה חלק מההליך דנן, ועוד הוסיפו המבקשים כי: "לאור זאת, יתייחסו התובעים בסיכומים רק לעילות האחרות בתיק זה שהן: א. גביית 'תשלום קבוע' כהגדרת מונח זה בתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (תשלומים בעד שירותי בזק) בנוסחם הרלבנטי וזאת בגין התקופה שלאחר 'הפסקת שירות' כהגדרת מונח זה בתקנות הבזק (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק), התשמ"ה-1985. ב. גבייה בגין 'קו ללא חוב', כהגדרת מונח זה בכתב התביעה ("הקו הנוסף" כהגדרתו לעיל - ע.ב.), של תשלום קבוע כהגדרתו לעיל ושל דמי 'חידוש קשר' כהגדרת מונח זה בתקנות התשלומים הנ"ל. " בסיכומים מטעמם הבהירו המבקשים כי גם סוגיית ניתוקו של הקו הנוסף מהווה חלק מעילות התביעה ולא נזנחה על ידם. אלו הן אפוא השאלות הדורשות מענה, למצער מענה לכאורי, בשלב מקדמי זה של הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית: א. האם בזק רשאית לגבות את התשלום הקבוע עבור הקו שבו נצבר החוב, בגין תקופה שלאחר הפסקת שירות? ב. האם בזק רשאית לנתק את הקו הנוסף? ג. האם בזק רשאית לגבות את התשלום הקבוע או דמי חידוש קשר בגין הקו הנוסף? כפי שעולה בבירור משאלות אלה ומטענות הצדדים, ליבת הבקשה לאישור היא בשאלה אם בפעולותיה של בזק יש משום הפרת תקנות ההפסקה והתעשרות שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה הנטענת. המסגרת הנורמטיבית - התנאים לאישור תובענה כייצוגית 9. התנאים לאישור תובענה כייצוגית פזורים על פני כמה מסעיפי חוק תובענות ייצוגיות. מטרתם של תנאים אלה היא ליצור הבחנה בין תובענות הראויות להתברר כייצוגיות, לבין תובענות שיש בהן משום ניצול לרעה של המוסד הייצוגי והן עלולות להסב נזק לקבוצה המיוצגת, לנתבעים או לציבור בכללותו. כידוע, מטרת החוק היא להביא לשיפור ההגנה על זכויות של פרטים באוכלוסייה - ובמיוחד מי שנמצאים בעמדה נחותה מבחינת כוח כלכלי ומשפטי ביחס לתאגידים שונים הפועלים במשק (ראו סעיף 1 לחוק). החוק מבקש לקדם הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות שיש בצידן תועלת ציבורית, ולהסיר מסדר היום תובענות סרק. סעיף 3(א) לחוק קובע כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית רק בעילה מתוך רשימה סגורה של עילות המפורטות בתוספת השנייה לחוק. סעיף 4(א) לחוק מוסיף כי התובע המייצג צריך שיהא בעל עילת תביעה אישית נגד הנתבע; ואולם יוער כי תנאי זה אינו חורץ את דינו של ההליך לחסד או לשבט - שכן על פי סעיף 8(ג)(2) לחוק, בהעדר עילת תביעה אישית ובכפוף להתקיימות שאר התנאים הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית, לבית המשפט סמכות להורות על החלפת התובע המייצג באחר. יצוין כבר כעת כי לנוכח סעיף זה, טענת בזק שלפיה אין למבקשים עילת תביעה אישית אינה מחייבת דחייתה של הבקשה לאישור; מה גם שאינה נכונה לגופה. אין מחלוקת כי בזק גבתה מהמבקשים את התשלום הקבוע גם לאחר הפסקת השירות, וכי בכל הנוגע לעו"ד גולדנברג אף ניתקה את הקווים הנוספים שבבעלותו וגבתה ממנו את התשלום הקבוע ודמי חידוש קשר עם חיבורם. ככל שפעולות אלה נעשו בניגוד לדין - וזוהי הטענה שעומדת ביסוד בקשת האישור - הרי שקיימת למבקשים עילת תביעה אישית. זאת גם אם המשיכו להיות מנוייה של בזק, וגם אם לא פרעו את חובותיהם כלפיה במועדם. סעיף 8(א) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לאשר ניהולה של תובענה כייצוגית בהתקיים מספר תנאים נוספים: "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב." שומה על מי שמבקש לאשר את תביעתו כייצוגית לצלוח משוכות אלה. לצורך הדיון בענייננו, נודעת חשיבות מרכזית לתנאים המנויים בס"ק (1) ו-(2). לפי ס"ק (1), על המבקש בבקשת האישור להראות הן כי קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל הקבוצה, והן כי קיימת "אפשרות סבירה" כי שאלות אלה יוכרעו לטובתה בתובענה. באשר לתנאי בדבר קיומן של שאלות מהותיות משותפות - כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי "נקודת המוצא היא, כי לא נדרש שכל השאלות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית תהיינה משותפות לחברי הקבוצה. די בכך שיש שאלות משותפות של עובדה או משפט שהן 'מהותיות'." [ראו: ע"א 6687/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, סעיף 25 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (20/7/2010)]. בעניין זה יש רלוונטיות להיקף ולמשקל הנודע לשאלות המשותפות אל מול השאלות הפרטניות (שם, בסעיף 27 לפסק הדין) [וראו גם: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, סעיף 11 לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין (5/7/2012), להלן: "עניין עמוסי"]. בנושא קיומה של אפשרות סבירה כי השאלות המהותיות בתובענה יוכרעו לטובת הקבוצה - על פי ההלכה הנוהגת שומה על המבקש להניח כבר בבקשת האישור תשתית מתאימה להוכחת עילות התביעה, הן מבחינה משפטית והן מבחינה ראייתית. בית המשפט מצידו נדרש להיכנס לעובי הקורה, ולבחון אם על סמך תשתית זאת יש סיכוי סביר להכרעה בתובענה לטובת הקבוצה [ראו למשל: רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, סעיף 10 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (26/4/2010)]. שאלת נטל ההוכחה הרובץ לפתחו של המבקש בשלב המקדמי של בקשת האישור והיקף בחינתה על ידי בית המשפט נדונה גם בפסיקה שיצאה לאחרונה מלפני בית המשפט העליון [ראו עניין עמוסי; וכן רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת ציפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, סעיף 59 לפסק דינה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז ופסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר שהיוו את דעת הרוב (11/4/2013)]. פסיקה זו אינה משנה ואף תומכת להבנתי בהלכה העקרונית, הידועה והמקובלת בשיטתנו, שלפיה שומה על מי שמבקש להיות תובע מייצג להרים נטל ראשוני משמעותי ולהעמיד תשתית ראייתית ראויה לכאורה לביסוס עילתו. על התובע המייצג לעשות כן באופן שניתן יהיה לקבוע כי קיימת אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה, שאם לא כן אין לאפשר את ניהול התובענה כייצוגית. לעניין התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק שלפיו על התובענה הייצוגית להיות "הדרך היעילה וההוגנת" להכרעה במחלוקת, נדרש בית המשפט לשקול את היתרונות והחסרונות שבניהול התביעה כייצוגית, בהשוואה לניהול תביעות נפרדות או צירוף תובעים, ואף לחלופות אחרות הקבועות בדין המנהלי והפלילי. במסגרת תנאי זה יש לבחון, למשל, את גודל הקבוצה ואם הוא מצדיק ניהול התובענה כייצוגית; וכן את מידת השונות בין חברי הקבוצה, כאשר שונות גדולה מדי עלולה להביא לאי התקיימות התנאי האמור. בהקשר זה ניתן לומר כי קיימת חפיפה חלקית בין הדרישה שהתובענה הייצוגית תהיה "הדרך היעילה וההוגנת" לבין התנאי שלפיו קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה. כאשר השאלות האינדיבידואליות הן המרכזיות והשאלות המשותפות הן שוליות או אף נעדרות בכלל, לא יהיה זה יעיל והוגן לנהל את התובענה כייצוגית. התנאים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) דורשים שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בניגוד לתנאים הקבועים בס"ק (1) ו-(2), אי התקיימותם של תנאים אלה בדבר ייצוג הולם ותום לב אינו מחייב דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, והחוק קובע מנגנונים המאפשרים הבטחת התקיימות תנאים אלה, כגון בדרך של צירוף תובע או החלפת תובע מייצג או בא כוח מייצג. לסוגיה זו אתייחס בהמשך. מן הכלל אל הפרט שאלות מהותיות המשותפות לחברי הקבוצה והאפשרות הסבירה שיוכרעו לטובתם 10. השאלות הדורשות הכרעה כפי שפורטו לעיל הן שאלות משפטיות בעיקרן. זאת משעה שאין מחלוקת עובדתית שבזק אכן ממשיכה לגבות את התשלום הקבוע גם לאחר הפסקת השירות; מנתקת קווים נוספים למנויים שלא שילמו את חובם בקו שבו נצבר החוב, וכן גובה תשלום קבוע ודמי חידוש קשר גם בגין הקווים האמורים. המחלוקת המשפטית היא, אם בזק רשאית לעשות כן; ומחלוקת זו משותפת לכל חברי הקבוצה. אמנם, לא כל השאלות חלות ביחס לכלל חברי הקבוצה; כך למשל סביר שחלק מחברי הקבוצה כדוגמת אלחדז החזיק בקו אחד בלבד וממילא שאלות הקשורות בקו הנוסף אינן נוגעות לו. אך כפי שנזכר, אין הכרח שכל השאלות יהיו משותפות לחברי הקבוצה. עוד יוער, כי גם אם בקשת האישור בענייננו מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות נוספות שאינן משותפות לחברי הקבוצה, שאלות אלה אינן עומדות בלב בקשת האישור. כזו היא, למשל, השאלה אם הוטעו חברי הקבוצה על ידי בזק ובאיזה אופן. אפנה אפוא לבחון אם קיים סיכוי סביר שהשאלות המשותפות העיקריות שעניינן בטענה בדבר הפרת הדין על ידי בזק יוכרעו לטובת הקבוצה. גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות בגין הקו שבו נצבר החוב 11. כפי שנזכר, אין מחלוקת בין הצדדים - ובדין כך - כי על פי תקנות ההפסקה כלשונן, בזק אינה רשאית לגבות ממנוייה את התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות. סעיף קטן (ד) לתקנה 7 לתקנות ההפסקה מורה באופן ברור כי בזק רשאית לגבות את התשלום הקבוע "בעד התקופה שעד למועד הפסקת השירות" (ההדגשה שלי - ע.ב.). ומכלל ההן נשמע הלאו: גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות נאסרה על ידי מחוקק המשנה. הדברים עולים במפורש גם מהוראת סעיף 10(א) לכללי הבזק (שירותי החברה), התשמ"ז-1986, שלפיה "מנוי ישלם את התשלום הקבוע כל עוד החברה נכונה לתת לו שירות בזק, והשירות לא הופסק לפי תקנה 7 לתקנות ההפסקה" (ההדגשה שלי - ע.ב.). הלשון בה נקט מחוקק המשנה היא, אפוא, ברורה וחד משמעית ומחייבת את המסקנה שלפיה בגביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות פועלת בזק בניגוד לתקנות. בכך ביססו המבקשים תשתית עובדתית ומשפטית מספקת לתמיכה בטענותיהם בהקשר זה. אלא מאי? לשיטת בזק, במקרים שבהם היא גובה את התשלום הקבוע גם לאחר הפסקת השירות, נעשה הדבר לטובת הלקוח, בידיעתו ובהסכמתו. זאת מכיוון שלגרסת בזק, לאחר הפסקת השירות נדרש המנוי לשלם דמי התקנה על מנת להתחבר לרשת בזק מחדש, בדומה למנוי שלא היה מחובר מעולם. בנסיבות שבהן משך הזמן ממועד הפסקת השירות ועד להסדרת החוב וחידוש השירות אינו ארוך מדי וכאשר הדבר "אפשרי מבחינה טכנולוגית", כלשונה - מאפשרת בזק למנוי לשלם את התשלום הקבוע עבור תקופה זו הנמוך יותר מדמי ההתקנה בהם מחויב המנוי. לטענת בזק, במקרים כאלה מופנית תשומת לב המנוי לאפשרות זו והכל נעשה בהתאם לרצונו (ראו למשל סעיפים 51-48 לתגובת בזק לבקשת האישור). 12. דין טענה זו להידחות, בהיותה מבוססת על טענות שלא הונחה להן ולו לכאורה תשתית עובדתית או ראייתית. ואבאר. ראשית דבר, המדובר בטענת הגנה מסוג של "הודאה והדחה" אשר הנטל להוכיחה מוטל על כתפי בזק: "המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320)." [ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן בפסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (16/2/2004)]. בזק לא עמדה בנטל זה ולו לכאורה לצורך שלב זה של הדיון. בכל הנוגע למבקשים עצמם, נטען על ידם כי לא התבקשה וממילא לא ניתנה הסכמתם לשלם את התשלום הקבוע חלף דמי התקנה. המבקשים טוענים כי בזק כלל אינה מבקשת את הסכמת הלקוח כי אם מציגה לו "תכתיב". לא עלה בידי בזק - ולמעט טענה סתמית בדבר "הסכמה מכללא", בזק אף לא ניסתה - לסתור את טענות המבקשים שלפיהן לא נתנו את הסכמתם. ואילו בנוגע לשאר מנוייה, בזק לא העמידה תשתית ראייתית מינימלית להוכחת טענתה, ולו לכאורה, בדבר ידיעת הלקוח והסכמתו לשלם את התשלום הקבוע בנסיבות שבהן מדובר בתשלום נמוך יותר מדמי ההתקנה. לנוכח "מאזן הכוחות" בין בזק לבין המבקשים, בנסיבות המקרה יש לזקוף לחובתה של בזק את אי הצגתה של תשתית כלשהי בהקשר זה. 13. זאת ועוד; אין זה ברור כלל כי פועלה של בזק - אפילו נעשה בידיעת ובהסכמת הלקוח - הוא לטובתו. כך, למשל, הצדדים חלוקים גם בשאלה אם בנסיבות כאמור בזק רשאית בכלל לגבות דמי התקנה מהלקוח; שאם לא כן ברי כי גביית התשלום הקבוע - גם אם מדובר בסכום נמוך יותר - אינה לטובת הלקוח. בהקשר זה סבורים המבקשים כי במצב של חיבור הקו מחדש לאחר הפסקת השירות, בזק אינה זכאית לגבות דמי התקנה אם המספר לא הוקצה בפועל למנוי אחר (ראו למשל בעמ' 13 לפרוטוקול בש' 17-5). טענתה של בזק מנגד, שלפיה היא רשאית בכל מקרה לגבות דמי התקנה ממנוי המבקש להתחבר מחדש לאחר הפסקת שירות, לא נתמכה בביאור ובפירוט עובדתיים כנדרש. ודוק: גם אם נצא מנקודת הנחה כי על המנוי המבקש להתחבר מחדש לאחר הפסקת שירות מוטלת חובה לשלם דמי התקנה, וגם אם נניח שבזק פועלת על פי "נוהל" שלפיו כאשר התשלום הקבוע נמוך מדמי התקנה מובא הדבר לידיעת הלקוח וניתנת הסכמתו - המדובר ב"נוהל" מוקשה ועמום. בתצהירה, ציינה מטי לקר כי "בזק מאפשרת למנוי שהשירות שלו הופסק, אם הדבר ניתן לביצוע, לקבל חזרה את מספר הטלפון שלו, בכפוף לתשלום החוב בגינו הופסק השירות, דמי חידוש קשר וכן התשלום הקבוע לתקופה ממועד ההפסקה ועד למועד החידוש. במקרה כזה לא מחויב המנוי בדמי ההתקנה. כאשר דמי ההתקנה נמוכים מהתשלומים בהם היה המנוי מחויב על פי האמור לעיל - מופנית תשומת לב המנוי לאפשרות זו". בדברים אלה רב הנסתר על הגלוי. האם בכל מקרה - בין אם התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות גבוה מדמי ההתקנה ובין אם הוא נמוך ממנו - מובא הדבר לידיעת המנוי? האם במצבים שבהם התשלום הקבוע נמוך מדמי ההתקנה ו"מופנית תשומת לב המנוי לאפשרות זו" - גם מתקבלת בפועל הסכמתו, או שמא בזק מניחה באופן אוטומטי שכך יעדיף המנוי? כיצד מובא הדבר לידיעת המנוי ועל ידי מי? האם וכיצד ניתן לקבוע כי המנוי הבין את המונחים השונים ואת החלופות כדי לבחור ביניהן בתבונה? שאלות כאלה ודומיהן נותרו ללא מענה. יצוין כי חוק התקשורת, התקנות שהותקנו מכוחו והרישיון שהוצא לבזק קובעים את "כללי המשחק" במערכת היחסים שבין בזק - כשחקן כלכלי משמעותי ורב עוצמה במשק - לבין מנוייה. סעיף 56.2 לרישיון, שנוסחו צורף לתשובת המבקשים לתגובת בזק לבקשת האישור, קובע כי "תנאי הסכם ההתקשרות לא יעמדו בסתירה, מפורשת או משתמעת, להוראות כל דין או להוראות הרישיון; אין באמור לעיל כדי למנוע קביעת הוראות שונות בהסכם ההתקשרות, המיטיבות עם מנוי לעומת הוראות הדין או הרישיון" (ההדגשה שלי - ע.ב.). רוצה לומר, אפילו מתאפשרת סטייה מהוראות הדין או הרישיון וגם בהנחה שסטייה כזו היא לטובת הלקוח - עניין הטעון הוכחה כשלעצמו - שומה עליה להיות מעוגנת בהסכם ההתקשרות. היא אינה יכולה להיעשות במסגרת שיחת טלפון או מכתב או בכל "נוהל" אחר, אם קיים בכלל, שלא ברור מהן הנסיבות האופפות אותו. ככל שבזק אכן רוצה להיטיב עם לקוחותיה - דרכה אינה הדרך לעשות כן. ביסוד הדברים עומדות התכליות של שקיפות ובהירות במערכת היחסים בין בזק למנוייה, לנוכח מעמדה הייחודי של בזק בשוק התקשורת. כפי שעולה בין היתר מסעיף 56.3 לרישיון: "הסכם ההתקשרות יהיה ערוך בצורה נוחה וברורה לקריאה ולהבנה, ויצוין בו בהבלטה כל תנאי או סייג בדבר זכותו של המנוי לבטל את הסכם ההתקשרות או בדבר חובתה של החברה כלפי המנוי; כל התניה בהסכם ההתקשרות תובא במפורש ולא על דרך ההפניה; להסכם יצורף כנספח עותק מלוח התעריפים של החברה, נכון ליום ההתקשרות". זאת ועוד; הסכם ההתקשרות מוגדר ברישיון כחוזה אחיד בין המנוי ובין החברה, וגם בהיבט זה נתונים היחסים שבין בזק למנוייה לפיקוח וביקורת. ה"נוהל" בדבר יידוע הלקוח וקבלת הסכמתו לשלם תשלום קבוע חלף דמי התקנה, ככל שאכן קיים, לא עבר את אותן משוכות המתחייבות על מנת לוודא כי אכן בטובת הלקוח עסקינן ולא בטובתה של בזק על חשבונו. נמצאנו למדים כי טענתה של בזק שלפיה היא פועלת לטובת הלקוח, היא מוקשית גם בהיבט כללי יותר. ייתכן אמנם שטובת הלקוח במקרה הספציפי היא לשלם את התשלום הקבוע הנמוך יותר מדמי ההתקנה - בהנחה שאכן חובה על המנוי לשלמם בנסיבות העניין. יחד עם זאת, אין להלום מצב שבו קיים "נוהג" עמום ונעדר שקיפות לעניין הבחירה בין החלופות, שעל פניו הוא מתכון ליצירת חוסר ודאות ובלבול בקרב הצרכנים. נראה כי מצב כזה הוא דווקא מנוגד לטובתו של ציבור הלקוחות, ולא כנטען על ידי בזק. 14. יתרה מכך; דרך טיעונה של בזק בהקשר זה לוקה בסרבול ואי-בהירות, לשון המעטה, ואף עולות ממנה סתירות פנימיות. וכך נכתב בסעיפים 52-51 לסיכומי בזק: "... מנויים שהגיעו לסטטוס של הפסקת שירות, מנותקים מרשת בזק, אין להם זכות לחדש את קו הטלפון ולקבל חזרה את מספר הטלפון המקורי, והם מחויבים על פי התקנות לשלם דמי התקנה - ואולם אם הדבר אפשרי טכנולוגית, ולפנים משורת התקנות, וכאשר התשלום בגין התשלום הקבוע לאותה תקופה, נמוך מדמי ההתקנה, היא מאפשרת למנוי, לקבל חזרה את מספר הטלפון שלו (אם נשמר עדיין), לשלם את התשלום הקבוע לתקופה (כאשר הוא נמוך מדמי ההתקנה) ואת דמי חידוש הקשר, כקבוע בתקנות (בסך 26.60 ש"ח) - והיא פוטרת אותו מתשלום דמי התקנה. בעצם בזק פועלת במובהק לטובת הלקוח: היא מבטלת הלכה למעשה את הפסקת השירות, הסרת המשאבים, וכך (שוב, אם הדבר אפשרי טכנולוגית, ועדיף כספית למנוי) - שומרת על רצף חיבור ובכך מייתרת את הצורך בהתקנה מחדש ובתשלום דמי התקנה (ההדגשה האחרונה במקור - ע.ב.), - ומשכך, חייב המנוי לשלם את התשלום הקבוע שהרי היה מחובר לבזק. והרי, ברור כי אין המנוי (ודוק, מנוי שלא משלם חשבונות) יכול ליהנות משני העולמות, גם להמשיך להיות מחובר לרשת בזק (ולא לשלם דמי התקנה), וגם לא לשלם את התשלום הקבוע" (ההדגשות שלי - ע.ב.). דברים אלה של בזק מטשטשים את הגבולות בין ניתוק שירות לבין הפסקת שירות - גבולות העולים במפורש מתקנות ההפסקה ושבזק אף טרחה לשרטט בעצמה. כפי שנטען על ידי בזק, בניתוק שירות מספר הטלפון נשמר למנוי, בעוד שלאחר הפסקת שירות מספר הטלפון אינו נשמר לו. בזק מדברת, למעשה, "בשני קולות": מחד גיסא, בזק מבקשת לטעון שעם הפסקת השירות מנותק הקו באופן סופי מבלי שקיימת למנוי זכות לחדשו ולקבל בחזרה את מספרו המקורי, אלא שעליו לשלם דמי התקנה; ומאידך גיסא, בזק טוענת ש"אם הדבר אפשרי טכנולוגית", היא למעשה "מבטלת" את הפסקת השירות כאילו לא היה כל ניתוק והמנוי המשיך להיות "מחובר לבזק". ממה נפשך? או שהמנוי נותק באופן סופי, או שנשמר רצף חיבור. לא ניתן להכריע בשאלה בדיעבד, כפי שמבקשת בזק לעשות. זאת ועוד; כפי שנזכר, לפי תקנות ההפסקה התשלום הקבוע משולם על ידי המנוי "בעד הרשות לקבל שירות בזק"; ובמילים אחרות - כנגד הנכונות של החברה לתת למנוי שירות בזק מחד גיסא, וזכותו של המנוי לקבל שירות כאמור מאידך גיסא. והרי לשיטת בזק, מרגע שהופסק השירות למנוי הוא אינו זכאי עוד לקבל שירות בזק, גם אם ישלם דמי חידוש קשר ואת התשלום הקבוע ממועד הפסקת השירות ועד לבקשת החידוש (וראו למשל סעיפים 12-10 לתצהיר מטי לקר). בנסיבות אלה, מדוע שישלם המנוי את התשלום הקבוע המשולם בשגרה כנגד הזכות - הרשות לקבל שירות בזק - שאינה עומדת עוד למנוי, אף לא לשיטת בזק? תוצאה כזו אינה סבירה. לא ניתן "להחיות" בדיעבד את הרשות לקבל שירות בזק בתקופה מסוימת לאחר שתקופה זו כבר נסתיימה. 15. הדברים עולים גם מעיון בתקנות ההפסקה כמכלול. מחוקק המשנה התייחס באופן נפרד ומובחן לניתוק שירות לעומת הפסקתו, וכן הבחין בין פעולות אלה שנעשות ביוזמת המנוי לבין פעולות אלה שנעשות ביוזמת בזק. עיון בתקנות הנוגעות לניתוק והפסקת שירות ביוזמת המנוי יש בו כדי לשפוך אור נוסף על ענייננו. כך, תקנה 2 לתקנות ההפסקה שעניינה ניתוק שירות ביוזמת המנוי קובעת בסעיף קטן (ג) כי "בעד תקופת הניתוק, ישלם המנוי לחברה - בנוסף על כל תשלום שהוא חב בו לפי כל דין - גם את התשלום הקבוע זולת אם הודיע, יחד עם בקשת הניתוק, שהוא מוותר על מספר הטלפון הרשום על שמו"; תקנה 3 שעניינה הפסקת שירות ביוזמת המנוי קובעת בסעיף קטן (ג) כי "בעד התקופה שעד למועד הפסקת השירות, ישלם המנוי - בנוסף על כל תשלום שהוא חב בו לפי כל דין - גם את התשלום הקבוע" (ההדגשות שלי - ע.ב.). מתקנות אלה עולה בבירור, כי אם יבקש המנוי לנתק את הקו תוך ויתור על המספר או אם יופסק השירות למנוי לבקשתו [תקנה 2(ג) ותקנה 3(ג), בהתאמה] - לא יידרש המנוי לשלם את התשלום הקבוע. לעניין התשלום הקבוע, אפוא, הפסקת שירות כמוה כניתוק שירות תוך ויתור על מספר הטלפון. לשון אחר - התשלום הקבוע משולם עבור שמירת המספר למנוי. ודוק: אין הכוונה לשמירה על המספר בפועל במובן של אי הקצאתו לאחר, שהרי די בכך שהמנוי יודיע כי הוא מוותר על המספר כדי שלא יחויב בתשלום הקבוע, וזאת בין אם בזק הקצתה אותו בפועל למנוי אחר ובין אם לאו. לפיכך ומכוח ההיקש האמור, גם במצב שבו הופסק השירות ללקוח לבקשתו אך בזק טרם הקצתה את מספרו לאחר, לא יהא מחויב המנוי בתשלום הקבוע. בבקשת המנוי להפסקת השירות יש משום ויתור מצידו על מספר הטלפון שלו, והסיבה שבשלה בזק לא הקצתה את מספרו למנוי אחר אינה רלוונטית מבחינתו. כפי שנזכר, גם תקנות 7-6 לתקנות ההפסקה עניינן בניתוק והפסקת שירות, אך לא ביוזמת המנוי כי אם ביוזמת בזק ובהתקיים התנאים המנויים שם; שאחד מהם הוא אי פירעון חשבון במועד. לעניין התשלום הקבוע, איני רואה כל טעם או הצדקה להבחין בין ניתוק או הפסקת שירות ביוזמת המנוי לבין ניתוק או הפסקת שירות ביוזמת בזק - ואף בזק לא יוצרת אבחנה כזו, אלא ההיפך מכך. אמנם ניתן לטעון כי במצב שבו הפסקת השירות נעשתה ביוזמת בזק, לא התכוון המנוי לוותר על מספר הטלפון שלו. אלא שכפי שבזק ציינה, מבחינתה המנוי המצוי בסטטוס של הפסקת שירות אינו זכאי לשמור על מספר הטלפון שלו. כמו כן, וכפי שעולה למשל מעדות אלחדז, ישנם מנויים ששמירת המספר הקודם אינה חשובה בעיניהם, גם במקרים של הפסקת שירות שלא ביוזמתם. סיכומו של דבר: הפסקת השירות למנוי משמעותה בענייננו ויתור על מספר הטלפון שהיה ברשותו - אם הפסקת השירות נעשית מיוזמתו; או נטילת הסיכון על ידי המנוי שמספר הטלפון לא יישמר לו - וכך אף לשיטת בזק עצמה - אם הפסקת השירות נעשתה ביוזמת בזק. כך או אחרת, אם אמנם ארעה הפסקת השירות למנוי במשמעותה כאמור, הוא אינו חייב עוד בתשלום הקבוע על פי תקנות ההפסקה. גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות מנוגדת, אפוא, לתקנות. אף לא עלה בידי בזק להוכיח ולו לכאורה כי גבייה כאמור נעשית בידיעת הלקוח, בהסכמתו או לטובתו. בנסיבות אלה קיים סיכוי סביר כי השאלות המשותפות לחברי הקבוצה בעניין גביית התשלום הקבוע בניגוד לדין יוכרעו לטובת הקבוצה. כפי שעוד יפורט, בעילות אלה של הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט ובשינויים המתחייבים, מתקיימים גם יתר התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות ניתוק הקו הנוסף וגביית התשלום הקבוע ודמי חידוש קשר עם חיבורו 16. כפי שנזכר, אין מחלוקת עובדתית כי בזק מנתקת גם קווים נוספים הרשומים על שם המנוי, ככל שישנם, אם אינו פורע את חובו ביחס לאחד מהם. גם בהקשר זה המחלוקת הנטושה בין הצדדים היא משפטית - האם רשאית בזק לנהוג כך על פי תקנות ההפסקה. תקנה 6(א) לתקנות ההפסקה שצוטטה לעיל קובעת כי בהתקיים תנאים מסוימים, "החברה רשאית ללא הודעה מוקדמת לנתק מרשת הבזק הציבורית כל קו מנוי או כל ציוד בזק אחר הנמצא ברשות המנוי" (ההדגשה שלי - ע.ב.). אחד מתנאים אלה הוא אם המנוי לא פרע את חשבונותיו לאחר 21 ימים מהמועד שנקבע לתשלום. בזק מסיקה מלשון התקנה הנ"ל כי היא רשאית לנתק גם כל קו טלפון אחר שיש לאותו המנוי, ולא רק את הקו שבו נצבר החוב. לעומת זאת, הפרשנות הנכונה לגרסת המבקשים היא כל סוג של קו: קו טלפון רגיל, קו קל, קו שהוא חיבור תשתית לאינטרנט וכו'. בהקשר זה מפנים המבקשים להגדרת "קו מנוי" בתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"ה-1985, כקו המחבר ציוד קצה ראשי למרכזת. מאחר שלפי הגדרה זו קו מנוי אינו רק קו טלפון במובנו הרגיל והמקובל, טוענים המבקשים, נדרש מחוקק המשנה להבהיר בתקנה 6 לתקנות ההפסקה כי בזק רשאית לנתק גם קו מנוי מסוג אחר. במילים אחרות, בזק מייחסת למילה "כל" מובן "כמותי" בעוד שהמבקשים מייחסים לה מובן "מהותי". 17. כידוע, נקודת המוצא לפרשנות חוק היא בלשון שבה נקט המחוקק. בראשית תהליך הפרשנות, שומה על בית משפט לדלות מן הטקסט את האפשרויות הלשוניות הטמונות בו - ובהתאם לכך לקבוע את מתחם הפרשנויות האפשרי [אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה בעמ' 85-81 (1993); להלן: "ברק"]. בשלב השני יש לבחור מבין המשמעויות הלשוניות שלשון החוק סובלת, את אותה פרשנות שמגשימה את התכלית המונחת ביסודו של החוק: "אם מספר משמעויות (לשוניות) מגשימות את תכליתו של הטקסט החקיקתי, יש לבחור באותה משמעות אשר יותר מכל משמעות אחרת מגשימה באופן המלא ביותר את תכליתה של החקיקה. זהו כלל התכלית, אשר מעמיד את התכלית ככלל הפרשני המרכזי. זוהי אמת המידה העיקרית על פיה ניתן מובן לטקסט משפטי. זהו כוכב הצפון של הפרשנות, והציר עליו היא סובבת. זהו 'עקרון העל' של הפרשנות" (ברק, שם, בעמ' 85). ועוד מקובל בשיטתנו כי: תכלית החקיקה היא המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים, אשר דבר חקיקה נועד להגשימם. תכלית החקיקה הינה מושג נורמאטיבי. היא מורכבת מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה ומתכליתו האובייקטיבית. תכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו. זו 'כוונת המחוקק'. תכליתו האובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. זו 'מטרת החקיקה'." [בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, פ"ד מז(1) 749, 763 (1993); ראו גם רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, בפסקה 20 לפסק דינו של כבוד השופט ח' מלצר (2/5/2012)]. 18. ומה בענייננו? על פי מובנה הפשוט, לשון תקנה 6 לתקנות ההפסקה מתיישבת עם הפרשנות של בזק. משמעות המילה "כל" - הטבעית והמקובלת - היא לשון ריבוי; "כלל הדברים", קרי: יותר מאחד. זוהי הפרשנות הסבירה והמבקשים לא הצדיקו סטייה ממנה. פרשנות המבקשים היא מוקשית, ואילו זו הייתה הפרשנות הנכונה אזי המילה "כל" הייתה מיותרת: גם אילו קבעה התקנה שבזק רשאית לנתק "קו מנוי", על פי הגדרתו של מונח, זה ברי כי הייתה יכולה לנתק כל סוג של קו שעונה עליה. העובדה כי המחוקק הוסיף את המילה "כל" אך מחזקת את המסקנה שלפיה בזק רשאית לנתק את כל הקווים שברשות המנוי - ככל שמדובר ביותר מקו אחד. בזק מבקשת לתמוך את פרשנותה גם בתקנה 10 לתקנות ההפסקה, שלפיה - "החברה רשאית להימנע ממתן שירות בזק לאדם שהופסק לו שירות בזק לפי תקנה 7(א) כל עוד לא סילק חוב בעד שירות בזק שקיבל ממנה ושהופסק כאמור". מנגד טוענים המבקשים כי כל שתקנה זו מאפשרת לבזק הוא להימנע מהתקנת קו חדש למנוי שחייב לה כסף בגין קו אחר, אך היא אינה מתירה לבזק להפסיק לתת שירות בגין קו שכבר קיים ושחשבונותיו משולמים כסדרם. טענה זו אין לקבל. לשון התקנה כפשוטה מאפשרת לבזק להימנע ממתן כל שירות, ואינה מוגבלת דווקא להתקנתו של קו חדש. יוער כי למרות שהביטוי "שירות בזק" מופיע בתקנה שלוש פעמים, על פניו נראה כי הפעם הראשונה נבדלת מהשתיים האחרות: היא מתייחסת לשירות אחר שבזק רשאית למנוע מהמנוי (הקו הנוסף), בעוד שהן מתייחסות לשירות המקורי שהופסק בשל אי תשלום חוב (הקו שבו נצבר החוב); והרי אם השירות כבר הופסק, אין צורך להימנע מליתן אותו. 19. לא זו בלבד שלשון תקנות ההפסקה מתיישבת באופן טבעי עם פרשנות בזק; אלא שאף אם אצא מנקודת הנחה שלשון התקנות סובלת גם את פרשנות המבקשים - יש להעדיף את פרשנות בזק הנתמכת גם בהיגיון העסקי והמסחרי. בהקשר זה מקובלת עליי טענתה של בזק שלפיה ניתוק הקווים הנוספים הרשומים על שם המנוי נועד להפחית את נזקיה ואת היקף נשייתה. אכן, ספק או נותן שירותים אינו נדרש להמשיך ולספקם למנוי שאינו משלם את חובותיו כלפיו. העובדה כי מדובר בקו אחר אינה מעלה ואינה מורידה. החשיבות היא בשאלה, האם הקווים כולם רשומים על שם אותו מנוי. במידה שכן, הרי שאי פירעון החוב באחד מהקווים ובייחוד אם מדובר בתקופה ממושכת, אכן מגדיל את הסיכון - המיוחס למנוי ולא לקו - שבזק חשופה אליו. זאת ועוד; האבחנה שמנסים המבקשים ליצור בין הקווים השונים כאשר כולם רשומים על שם אותו מנוי היא אבחנה מלאכותית. מנוי כדוגמת עו"ד גולדנברג שהשכיר את דירתו לאחרים יכול וצריך היה לוודא, אילו רצה בכך, שקו הטלפון בדירה המושכרת יירשם על שם השוכרים ולא על שמו. כל עוד הוא רשום כבעלים בקו - עליו האחריות לפירעון החוב והוא "הכתובת" מבחינת בזק. 20. תימוכין לדברים אלה ניתן למצוא גם בתכלית החוק המסמיך - הוא חוק התקשורת - שמכוחו הותקנו תקנות ההפסקה. על פי דברי ההסבר לחוק זה (ה"ח 1537, 353-352), הוא נועד להסדיר את המעבר משירותי בזק שניתנו עד אז על ידי המדינה באמצעות משרד התקשורת לשירותי בזק שנותן גוף עסקי. הקמתו של גוף כזה, צוין בדברי ההסבר, תביא תועלת לציבור בכך שתשפר את רמת ואיכות השירות הניתנים לו. גם לנוכח תכלית זו אין לזקוף לחובתה של בזק את העובדה שהיא פועלת כגוף עסקי השואף להשיא את רווחיו ולמזער את נזקיו, והכול במסגרת המותר לה על פי דין. יצוין בנקודה זו, כי ספק בעיניי אם ניתן כיום להקביל את שירות הטלפון הבסיסי שמעניקה בזק, לשירותי אספקת חשמל או מים - כפי שחפצים המבקשים לעשות בהקשר של חיוניות השירות. מן המפורסמות הוא כי בשנים האחרונות חלו שינויים מהותיים בשוק התקשורת ובעיקר פתיחתו לתחרות ענפה. חברות נוספות מעניקות כיום שירותי טלפוניה נייחת ואף שוק הטלפונים הניידים התרחב והתבסס, לצד הגדלת היצע המוצרים והוזלת מחיריהם. המסקנה המתבקשת מכל האמור היא, כי בזק רשאית לנתק גם את הקו הנוסף (או הקווים הנוספים) הרשומים על שם המנוי, לצד הקו שבו נצבר החוב. כעת אפנה לברר אם רשאית בזק לגבות בגין הקו הנוסף את התשלום הקבוע מעת ניתוקו ועד לחידושו עם הסדרת החוב וכן את דמי חידוש הקשר. 21. לטענת המבקשים, גם אם בזק רשאית לנתק את הקו הנוסף היא אינה רשאית לגבות בגינו את התשלום הקבוע או את דמי חידוש הקשר עם חיבורו מחדש. מנגד טוענת בזק כי היא זכאית לגבות גם את הסכומים האמורים. בהקשר זה מפנה בזק לתקנה 6(ג) לתקנות ההפסקה. על פי תקנה זו: "תיקן המנוי את המעשה או המחדל שהביאו לניתוק השירות, תחדש החברה את השירות למנוי, על פי בקשתו, תוך ארבעה עשר ימים מיום הגשת הבקשה; חידשה החברה את שירות הבזק למנוי כאמור, ישלם המנוי לחברה בעד חידוש השירות וכן את התשלום הקבוע בעד התקופה שמיום הניתוק ועד יום החידוש". יש לזכור כי תקנה 6 עניינה בניתוק שירות שלא ביוזמת המנוי. כאשר המנוי משלם את חובו ובכך מתקן את המחדל שהביא לניתוק השירות, על בזק לחדש למנוי את השירות על פי בקשתו מחד גיסא; ואילו על המנוי לשלם לחברה בעד חידוש השירות וכן את התשלום הקבוע מיום הניתוק ועד יום החידוש מאידך גיסא. אך זאת, בהנחה שהסטטוס לא השתנה בינתיים מ"ניתוק שירות" ל"הפסקת שירות"; שכן כפי שנדון בהרחבה לעיל, לאחר הפסקת השירות אין להמשיך ולחייב את המנוי בתשלום הקבוע. לעניין דמי חידוש קשר, טוענים המבקשים כי בפרט 16 לתוספת לתקנות התשלומים מוגבלת הגביה לעניין חידוש קשר רק למצבים של "ניתוק בשל אי סילוק חשבון" ולסכום של 26.6 ש"ח (כפי שהיה בזמנים הרלוונטיים לבקשת האישור). אלא שבזק גובה דמי חידוש קשר גם בקשר לחיבור קו שנותק לא בשל אי סילוק חשבון בגינו, כי אם בשל כך שחשבון אחר לא שולם. בכך, טוענים המבקשים, גובה בזק גבייה כפולה ומשולשת מהמותר על פי הדין. טענה זו דינה להידחות. כפי שנקבע, בזק רשאית לנתק קווים נוספים הרשומים על שם המנוי, גם אם החשבונות בגינם משולמים כסדרם, אם המנוי לא פרע את חובו שנצבר בקו אחר. לפיכך, כל אחד מהקווים שנותקו נותק "בשל אי סילוק חשבון" - של אותו מנוי כפי שמופיע ברישומי בזק - ולכן בזק זכאית לגבות את דמי חידוש הקשר בגינו. המסקנה המתבקשת היא כי בזק רשאית לא רק לנתק את הקו הנוסף אלא גם לגבות את התשלום הקבוע בגינו - אך רק עד למועד הפסקת השירות בו - וכן את דמי חידוש הקשר עם חיבורו מחדש. בעילות אלה לא קיים, אפוא, סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה ולכן אין לאשר את התובענה כייצוגית בהקשרן. הגנה מפני חיקוק וחסינות סטטוטורית 22. טענת בזק שלפיה קיימת לה ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] של "מעשה לפי חיקוק" - דינה להידחות. כפי שנזכר, טענת המבקשים היא כי בזק פועלת ומתעשרת על חשבון מנוייה בניגוד לדין. ממה נפשך? מקום שבו בזק פועלת על פי הדין היא אינה זקוקה להגנתו של סעיף 6 האמור; וכך הם פני הדברים בנוגע לניתוק הקו הנוסף ולגביית תשלום קבוע ודמי חידוש קשר בגינו. לעומת זאת, מקום שבו בזק אינה פועלת על פי הדין, ממילא לא יוכל סעיף זה לסייע בידה שכן אין המדובר ב"מעשה לפי חיקוק"; כך הוא בכל הנוגע לגביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות כפי שנקבע לעיל. בהקשר זה בזק לא הפנתה להוראת חוק, תקנות או היתר, שעליהם הסתמכה ומכוחם סברה כי עומדת לה הרשאה חוקית. זאת בשונה מפסקי הדין שאליהם הפנתה בזק בכתבי טענותיה, שם נקבע כי פעולתה חוסה תחת הוראות הדין. 23. גם טענת בזק שלפיה פעולותיה חוסות תחת חסינות סטטוטורית מכוח סעיפים 41-40 לחוק התקשורת אין בידי לקבל. סעיפים אלה מורים כדלקמן: "40. הגבלת אחריות בנזיקין בכפוף לאמור בסעיף 41, בעל רישיון שהוענקו לו על פי סעיף 4(ו) חסינות לענין סעיף זה (בפרק זה - בעל חסינות), עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות בנזיקין אלא - (1) לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו; (2) לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו. 41. פטור מאחריות בנזיקין בעל חסינות, עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות לנזק שנגרם - (1) עקב אי אספקת שירותי בזק ושירותים נלווים, השהייתם, הגבלתם או הפסקתם, הנובעות מפעולה מכוונת של בעל חסינות ככל שזו דרושה לשם ביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק; (2) עקב טעות במתן שירות בזק, טעות במסר בזק או השמטה ממנו, אי מסירת מסר בזק או איחור במסירתו, מסירת מסר בזק למען בלתי נכון או רישום מוטעה במדריך מנויים או בפרסום אחר של בעל החסינות, אלא אם הדבר נגרם ברשלנות חמורה". המקרה דנן אינו נכנס לגדר המקרים המקנים לבזק חסינות, שכן הפסקת אספקת שירות בזק למבקשים נבעה מפעולה מכוונת של החברה לצורך גביית חוב ולא לשם ביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק. לכן גם טענה זו נדחית. עילת ההטעיה וניצול מעמד לרעה על ידי מונופולין 24. כפי שנזכר, המבקשים טוענים כי פועלה של בזק עולה גם כדי הטעיית המנויים וכן ניצול לרעה של מעמדה של בזק כמונופולין. בכל הנוגע לעילת ההטעיה, המבקשים לא ציינו מהו מקורה החוקי, הגם שהדגישו כי בקשת האישור אינה נסמכת על חוק הגנת הצרכן. מכל מקום, מטענותיהם העובדתיות של המבקשים נראה כי עילת ההטעיה נשענת על אי גילוי אי חוקיותן של פעולות בזק, כך שלמעשה עילת ההטעיה נבלעת בעילה בדבר אי חוקיות. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס: "ככלל, כאשר נקבע כי מעשה או מחדל לא היה חוקי, יש לתור אחר תרופתו של הנפגע בגדרן של התוצאות הנובעות מן הפגם של אי החוקיות. אין מקום לייחס למפר, בכל מקרה של אי חוקיות, גם הטעיה הנובעת מכך שהוא לא גילה שהוא פעל שלא במסגרת הדין. עמד על כך, אך לאחרונה, בית משפט זה באומרו כך: 'מקום שבו לא היה בגילוי כדי להכשיר פעולה מסוימת, לא ניתן לומר כי קמה עילה של הטעיה. כאשר ידוע כי פעולה מסוימת אינה כדין חובת הגילוי מתייתרת ואת מקומה תופסת החובה לנהוג כדין. משכך, יש לתקוף את הפעולה בדרך המלך - לפי הדין האוסר את הפעולה - ולא על פי עילה עקיפה של הטעיה' (ע"א 2505 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ (טרם פורסם, 9.12.08), פיסקה 14; ראו גם, ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 11.12.08), פיסקה 6 (להלן - עניין אביב))" [רע"א 5765/02 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' עיטל זילברשלג, בפסקה 33 לפסק דינו (26/8/2009)]. נראה כי הגיונם של דברים יפה גם לעניין ניצול מעמד לרעה לפי סעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים, ככל שמדובר בפעולות בזק המנוגדות להוראות הדין. לעומת זאת, כאשר בזק פועלת בהתאם לדין כפי שנקבע לעיל ביחס לניתוק הקו הנוסף ולגביית תשלום קבוע ודמי חידוש קשר בגינו - לא ניתן לקבוע כי בזק מנצלת לרעה את מעמדה כמונופולין. פעולות המותרות על פי הדין אינן יכולות להיחשב, כשלעצמן, כניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי לשם פגיעה בציבור. בנסיבות אלה אין סיכוי סביר כי שאלות הנובעות מעילות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה, ודי בכך כדי לדחות את בקשת האישור בהקשרן. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין 25. כפי שנקבע לעיל, קיים סיכוי סביר כי השאלות המשותפות לחברי הקבוצה לעניין גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות - בין בקו שבו נצבר החוב ובין בקווים הנוספים - יוכרעו לטובת הקבוצה. בנוגע לגודל הקבוצה טוענת בזק כי יש "מעט מאוד מקרים" (יחסית למספר המנויים שלה) של מנויים שהשירות להם הופסק והם ביקשו להתחבר לאחר מכן. לגרסת בזק מדובר במאות בודדות מדי שנה, כאשר רק לחלקם הוצע לשלם תשלום קבוע שהיה נמוך יותר מדמי ההתקנה. בזק לא הוכיחה טענה זו ולו לכאורה; אך גם אם הטענה תתקבל, הרי שאף לשיטת בזק הקבוצה בעילת תביעה זו מונה אלפי אנשים על פני שבע שנים. בשלב זה של אישור התובענה כייצוגית לא נדרש לקבוע מהו היקפה המדויק של הקבוצה ומהו גובהו המדויק של הנזק שנגרם לה וכיצד לחשבו. די בכך שהמבקשים הוכיחו לכאורה כי נגרם להם וליתר חברי הקבוצה נזק בר פיצוי כדי לקבוע כי קיימת "קבוצה" המצדיקה את אישור הבקשה כייצוגית וכי ניהול ההליך כתובענה ייצוגית הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. במיוחד אמורים הדברים משעה שגם לשיטת בזק נסיבותיהם של המבקשים משותפות למנויים רבים נוספים. בהקשר זה ייאמר כי הנתונים המלאים והמדויקים, בין היתר לעניין היקף הקבוצה והנזק שנגרם לה, מצויים על פניהם בידי בזק; ואלה יתבררו בבוא העת. ייצוג וניהול ענייני הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב 26. לגרסת בזק, הטענות העובדתיות של המבקשים נטענו כלאחר יד וללא ביסוס כנדרש בתובענה ייצוגית. עוד טוענת בזק כי במקום להסדיר את חובם לבזק כמתחייב, ולחלופין לבקש מיוזמתם את הפסקת השירות - המבקשים יצרו באופן מלאכותי סכסוך עימה והגישו את הבקשה לאישור. בנסיבות אלה המבקשים אינם ראויים לשמש כתובעים מייצגיים, והגשת הבקשה לאישור נגועה בחוסר תום לב. מנגד, העלו המבקשים הסברים שונים לאי תשלום החוב על ידם במועדו. כפי שעלה בחקירתו של אלחדז, נקלע למצב כלכלי בעייתי שהקשה עליו להסדיר את חובו לבזק במועד. גם עו"ד גולדנברג הסביר כי ביקש לברר את החוב ואת מקורו בטרם ישלמו, שכן הקו שבו נצבר החוב היה מותקן בדירה שהשכיר לאחרים ולא נעשה בו שימוש ישיר על ידו. הסברים אלה הם מתקבלים על הדעת, ומכל מקום אין לזקוף לחובתם של המבקשים את אי תשלום החוב במועד באופן המונע מהם לשמש כתובעים מייצגים עבור כלל הקבוצה; ואף אין בהגשת הבקשה לאישור משום חוסר תום לב. כמו כן וכפי שצוין, ניתן להניח כי הנתונים המלאים לעניין היקף הנזק שנגרם לקבוצה בגין הגבייה לאחר הפסקת השירות, מצויים בידי בזק ויתבררו בהמשך ההליך; ובהקשר לגבייה זו העמידו המבקשים תשתית ראייתית מספקת לצורך שלב זה של הדיון. תובע מייצג המבקש לשמש גם כבא כוח מייצג 27. להלימות הייצוג יש היבט נוסף, אשר לא נטען על ידי בזק אך דורש התייחסות בנסיבות העניין. הדברים מכוונים לעובדה שעו"ד גולדנברג מבקש מבית המשפט שיאפשר לו לחבוש לראשו "שני כובעים": הן לשמש כתובע מייצג והן להתמנות לתפקיד בא כוח מייצג בתובענה ייצוגית נגד בזק. אילו הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת האישור להידחות כליל, היה הדיון בסוגיה זו מתייתר. משהגעתי לתוצאה שונה, אדון אפוא בדבר. השאלה אם יכול אדם אחד לשמש הן כתובע מייצג והן כבא כוח מייצג טרם הוכרעה בבית המשפט העליון. בפסק דין שניתן לאחרונה נמנע כבוד הנשיא א' גרוניס מלהתייחס לשאלה לנוכח העובדה כי טענת המשיבה שם בהקשר זה תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי [רע"א 1690/14 כפיר בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (10/4/2014)]. דעתי היא כי לנוכח הוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות והתכליות שעומדות ביסודו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. החוק מורה כי תובענה ייצוגית תנוהל הן על ידי תובע מייצג והן על ידי בא כוח מייצג, כאשר הראשון הוא בעל עילת התביעה האישית המשמשת יסוד לתובענה הייצוגית כולה (סעיף 4 לחוק) ואילו האחרון הוא בעל המקצוע האמון על ייצוג האינטרסים של כלל חברי הקבוצה (סעיף 17 לחוק); וככזה, עליו להיות גורם עצמאי ובלתי תלוי. החוק לא רק מייעד תפקידים שונים לתובע המייצג ולבא כוח מייצג, אלא אף מחייב כי כל אחד מהם יאושר באופן פרטני על ידי בית המשפט (סעיף 8 לחוק), מאפשר הסתלקות רק של אחד מהם מההליך (סעיף 16 לחוק), ומורה לפסוק שכר שונה לכל אחד (גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, סעיפים 23-22 לחוק). ודוק: הדרישה כי תובענה ייצוגית תנוהל הן על ידי תובע מייצג והן על ידי בא כוח מייצג והאבחנה בין גורמים אלה אינן פורמאליות גרידא; הן נחוצות על מנת להגן על ענייני הקבוצה, ובכדי להבטיח שחבריה לא ייפגעו מניגוד עניינים שעלול להתעורר בין טובת התובע המייצג לבין טובת הקבוצה. ניגוד עניינים כאמור יכול להיווצר, למשל, במצב שבו עולה הצעת פשרה או הסתלקות הרצויה לתובע המייצג אך פוגעת בקבוצה; או כאשר לפי שיקול דעתו של בא הכוח המייצג רצוי להוסיף תובעים מייצגים אך התובע המייצג אינו מעוניין בכך [ראו דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בת"צ (מרכז) 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (5/4/2012)]. דעה דומה שלפיה אין זה ראוי שעורך דין ישמש הן כתובע המייצג והן כבא כוח בתובענה ייצוגית הובעה בפסיקה נוספת של בית המשפט המחוזי [ראו ת"א (ת"א) 1437/09 פלד נ' אול יו ניד בע"מ (11/6/2012); ת"צ (ת"א) 1934/09 גולדנברג נ' אקסלנס נשואה גמל ופנסיה בע"מ (29/4/2012); ת"צ (י-ם) 42356-09-12 בת חן מימון נ' עיריית בית שמש (19/1/2014). ראו גם החלטתי בת"צ (ת"א) 2728/07 עו"ד צבי שילה נ' ספרינט מוטורס בע"נ (18/2/2013), הגם שהדברים נאמרו שם למעלה מן הצורך]. ערה אני לעובדה שעו"ד גולדנברג אינו מבקש להיות בא כוח מייצג יחיד. עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין, משעה שעו"ד עדי קסטנבאום (להלן: "עו"ד קסטנבאום") המבקש לשמש כבא כוח מייצג לצד עו"ד גולדנברג הוא שותפו של האחרון, הבעייתיות המתוארת לעיל לא באה על תיקונה. לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא קיים יסוד סביר שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת, כמצוות ס"ק 8(א)(3) לחוק - הגם שלא מנימוקיה של בזק. חרף כך ובהתאם לאמור בס"ק 8(ג)(1) לחוק, אין באי התקיימות תנאי זה כדי לשלול את אישור התובענה כייצוגית. בנסיבות דנא, משעה שאלחדז מבקש אף הוא לשמש כתובע מייצג, אני מורה כי אלחדז ישמש כתובע המייצג ואילו עו"ד גולדנברג ועו"ד קסטנבאום ישמשו כבאי כוח אלחדז והקבוצה. סוף דבר 28. התוצאה היא שדינה של בקשת האישור להתקבל ככל שהיא נוגעת לגביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות - בין בקו שבו נצבר החוב ובין בקו הנוסף - וכך אני מורה. כן אני מורה כי הדיון בתובענה יתמקד בעילה של השבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ובעילה של הפרת חובה חקוקה. למען הסר ספק, בקשת האישור נדחית ככל שהיא נוגעת לניתוקו של הקו הנוסף; לגביית דמי חידוש קשר עם חיבורו; ולגביית התשלום הקבוע עבורו בגין התקופה שעד להפסקת השירות. על פי דרישת סעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות נקבע כי: א. הגדרת הקבוצה התובעת היא "כל מי שהינו או שהיה בעל קו טלפון של המשיבה ונגבו ממנו דמי שימוש חודשיים קבועים ביחס לקו הטלפון האמור גם לאחר הפסקת השירות ביוזמת המשיבה עקב אי פירעון חוב בקו הטלפון האמור או בקו טלפון אחר שבבעלותו". ב. התובע המייצג הוא איתן אלחדז ובאי הכוח המייצגים הם עו"ד איל גולדנברג ועו"ד עדי קסטנבאום. ג. עילות התביעה הן הפרת תקנה 7(ד) ותקנה 10 לתקנות ההפסקה וכן התעשרות שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, והשאלות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה הן אלה הכרוכות בקיומן של עילות אלה. ד. הסעדים הנתבעים הם השבת דמי הגבייה שנגבו שלא כדין במהלך שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, בתוספת מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית; וכן מתן צו עשה המורה לבזק לחדול מגביית התשלום הקבוע ממועד הפסקת השירות ואילך. 29. באי הכוח המייצגים יפרסמו הודעה על אישור התובענה כייצוגית, כאמור בסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. הודעה זו תכלול את הפרטים הנדרשים על פי סעיף 14(א) לחוק, בהתאם להחלטה זו. נוסח ההודעה יוגש לבית המשפט לאישור בתוך 14 ימים, כנדרש על פי סעיף 25(ד) לחוק. ההודעה תפורסם בשלושה עיתונים יומיים, לפחות באחד מהם במדור כלכלי, והמשיבה תישא בהוצאות הפרסום. עותק של ההודעה, לאחר פרסומה, יישלח למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס תובענות ייצוגיות. בזק תגיש כתב הגנה בתובענה הייצוגית בתוך 45 ימים כאמור בתקנה 5 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. אני קובעת את התיק לקדם משפט בתובענה הייצוגית ליום 14.7.14 שעה 10.00. בזק תשלם לבאי כח המייצגים שכר טרחה בגין שלב זה של הדיון בסך של 50,000 ש"ח. דמי שימוש