לפניי בקשה לסעד הצהרתי, לפיו דירת המגורים המצויה בהרצליה ברח' רביבים 7/15 הידועה כחלקה 54/58 בגוש 6577 וכל המטלטלין שבה שייכים למבקשת ואין לגרוש שלה כל זכויות בה ולכן בנסיבות אלו, אין למשיבה או צד ג' זכות לשעבד או לעקל את הדירה. מן הבקשה עולה, כי, בהמרצת פתיחה 9021-08-10 ובפסק הדין מיום 3/1/11, ניתן פסק דין הצהרתי לגבי המטלטלין, המצויים בדירה. בנסיבות אלו, הרי שאיני דנה בבקשה זו. (יוער כי גם המבקשת טוענת כי עקב חוסר תשומת לב לא ביקשה את הסעד בגין הדירה במסגרת אותה בקשה, אלא רק בגין המטלטלין). המבקשת במסגרת הבקשה מפרטת את מסכת חייה הקשה והשתלשלות האירועים והנסיבות בהן לדבריה קיבלה במתנה את הדירה מבנה המנוח. לדבריה, מן הכספים שקיבלה מבנה ומביתה רכשה את הדירה נשוא ההליך. עוד המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי קשה וכי הינה זכאית לפטור מלא מארנונה בגין הדירה ולכן מבקשת היא לקבוע את האמור שעה שהמשיבה הטילה עיקול מיום 10/6/08 ומיום 5/2/09 בגין חובות ארנונה מן העבר. המשיבה בתגובתה, טענה, כי כנגד המבקשת והגרוש שלה, היה תלוי ועומד תיק הוצל"פ 01-30378-99-0, אשר נפתח ביום 15/4/99 ואשר עניינו אי תשלום ארנונה ומים החל מיום 13/7/98 בגין הנכס בו התגוררה המבקשת ביחד עם בעלה ברח' סנה 9/1 בהרצליה. עוד נטען, כי כנגד המבקשת והגרוש שלה ננקטו הליכים מנהליים, מכח פקודת המיסים (גבייה) שעניינם אי תשלום ארנונה ומים לשנים 1998 עד 2002 בנכס נשוא החובות, נוכח תיק ההוצל"פ וההליכים המנהליים הוטל העיקול על המקרקעין נשוא הבקשה שלפניי. בנסיבות אלו, טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, המדובר בחובות של המבקשת עצמה, חובות חלוטים, אשר בגינם הוטל העיקול כאמור. לכן, לטענת המבקשת, כי הדירה נשוא הבקשה ונשוא העיקול הינה דירתה שלה, מכספים אשר קיבלה במתנה או בכל אופן אחר, אין כדי להוות הגנה לעיקולים על חובותיה שלה ואין לקבל הבקשה לפסק דין הצהרתי כאמור. המבקשת, אינה מיוצגת אולם בהתאם לדבריה קיבלה ייעוץ משפטי, קיבלה את תשובת המשיבה אולם לא השיבה עליה עד היום. לישיבה היום, התייצבה המבקשת, ב"כ המשיבה ונציג המשיבה, האחראי על הכנסות העירייה. המבקשת חזרה על הבקשה, שבה ופרטה את מצבה הכלכלי, הנפשי והאישי הקשה והטרגי. עם זאת, הודתה המבקשת, כי בשנים 1998 ועד שנת 2002 התגוררה בדירה ברח' הסנה 9/1 בהרצליה, בגינה הצטברו החובות נשוא העיקולים. המבקשת טענה כי אין ביכולתה לשלם החובות הללו, וכי היא מתקיימת מקצבה ונעזרת בילדיה. מכל האמור לעיל, הרי שעולה, כי דין הבקשה להידחות. החובות בגינם הוטלו העיקולים הינם גם חובותיה של המבקשת, בגין ארנונה ומים לשנים 1998 ועד 2002. פסקי הדין הינם חלוטים בגינם הוטל העיקול כאמור. הדירה נשוא הבקשה הינה דירתה של המבקשת ואין קשר בין גרושיה ומצבה המשפחתי לחובתה לשלם למשיבה כאמור. בנסיבות אלו, הרי שאני דוחה את הבקשה, בהתאם להמלצתי הסכימה המשיבה שלא לחייב המבקשת בהוצאות ההליך ולפיכך כל צד יישא בהוצאותיו. בשולי החלטתי אבקש כי המשיבה תשקוד ותימצא דרך להתחשב במצבה הקשה של המבקשת. ארנונה