1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבש"א 1113/05 (במסגרת תיק עיקרי ד"מ 6049/03 - בפני כב' השופטת שרה שדיאור), אשר דחתה את בקשת המבקשת ל"עיון חוזר" ול"עיכוב ביצוע" של החלטה קודמת של בית הדין בבש"א 16813/04 בה חויב בא כוחה של המבקשת בתשלום הוצאות אישיות בסך של 1,000 ש”ח. 2. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: 2.1. ביום 16.12.04 ניתנה החלטת בית הדין קמא בבש"א 16813/04 ובה, בין היתר, חוייב ב"כ המבקשת בתשלום הוצאות אישיות (להלן - החלטת החיוב). 2.2. המבקשת פנתה לבית הדין קמא בבקשה לעיין מחדש בהחלטת החיוב ולחלופין לעכב את ביצועה (בש"א 1113/05). ביום 15.2.05 נתן בית הדין קמא את החלטתה ובה דחה את הבקשה (להלן - ההחלטה בקשר לעיון מחדש) מהנימוקים הבאים: לגבי הבקשה לעיון חוזר: קבע בית הדין כי אין לו סמכות לעיין מחדש בהחלטתו "באשר הפניה צריכה שתהיה לערכאת ערעור" וכי גם לגופו של ענין היתה הצדקה בחיובו של ב"כ המבקשת באופן אישי. לגבי הבקשה לעיכוב ביצוע: קבע בית הדין כי נוכח סיכויי הערעור והעדר הוכחה לכך שהנזק אינו בר תיקון אין מקום להעתר לבקשה. 2.3. ההחלטה בקשר לעיון מחדש הומצאה לב"כ המבקשת ביום 9.3.05. 2.4. ביום 16.3.05 הגישה המבקשת, בין היתר, בקשת רשות ערעור ולחילופין בקשה להארכת מועד (בש"א 313/05). בקשות אלו התייחסו הן להחלטת החיוב והן להחלטה בקשר לעיון מחדש. 2.5. ביום 5.6.05 נתנה כב' הרשמת גליקסמן החלטה בבקשה להארכת מועד (ההחלטה הומצאה לב"כ המבקשת ביום 9.6.05). החלק בבקשה המתייחס להחלטת החיוב נדחה; לגבי החלק בבקשה המתייחס להחלטה בקשר לעיון מחדש - קבעה הרשמת הנכבדה כי היא הוגשה בתוך המועד ולכן לא נדרשת הארכת מועד. עוד קבעה הרשמת כי בקשת רשות הערעור תרשם רק לאחר שיומצא העתק נוסף, ותשולם האגרה. 2.6. ביום 19.6.05 - לאחר שחלף המועד ומבלי שנתבקשה אורכה - הגישה המבקשת את התגובה בהתאם להחלטת הרשמת מיום 5.6.05. ביום 22.11.05 - בעקבות בקשת המשיב להורות על מחיקת הבקשה של המבקשת - הבהירה כב' הרשמת בהחלטתה כי הואיל ולא שולמה אגרה בגין בקשת רשות הערעור על פי ההחלטה מיום 5.6.05 לא נפתח תיק בקשת רשות ערעור. 2.7. ביום 6.12.05 הוגשה הבקשה הנוכחית להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בקשר לעיון מחדש. הפעם אגרה שולמה כדין. 3. נימוקי הבקשה הם: 3.1. ביום 19.6.05 הוגשה הודעת המבקשת בהתאם להחלטה מיום 5.6.05. ההודעה כללה העתק הנוסף של בקשת רשות הערעור ותגובה לענין הייצוג. לענין האגרה נטען בבקשה כי להודעה הנ"ל צורפה אגרה אך בדיעבד התברר כי בשל טעות בתום לב האגרה לא שולמה בפועל. 3.2. בקשת רשות הערעור נסבה על הטלת הוצאות אישיות על בא כוחה של המבקשת. זהו הליך חריג ביותר, ועל כן אין לחסום את הדרך לבחינת החלטה זו. 4. המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה: 4.1. ההחלטה המקורית אשר עוררה את שלל ההליכים הנדונים, ניתנה ביום 16.12.04, כלומר- לפני יותר משנה. 4.2. הבקשות השונות אשר הגישה המבקשת הינן בקשות מיותרות, אשר הוגשו שלא לפי הכללים. 4.3. באת כוחו של המשיב נאלצה להגיב לכל אחת מן הבקשות ולבזבז על כך מזמנה, ללא שנפסקו הוצאות בגין הליכים אלו. 4.4. המבקשת לא טרחה לבדוק מה עלה בגורלן של ההודעה והבקשה מיום 19.6.05, מאז מתן ההודעה הנ"ל חלפו יותר מחמישה חודשים. 4.5. המבקשת לא פירטה בבקשתה מהי אותה טעות בתום לב אשר בשלה לא שולמה האגרה. גם התצהיר אשר הגיש בא כוחה של המבקשת לא מועיל, כיוון שהוא אינו מפרט את נסיבותיה של אותה טעות. 5. בפתח הדברים אתייחס לזהות המערער. הלכה היא, כי אם בגדר התדיינות בין בעלי דין מכריע בית הדין גם בזכויותיו או במעמדו של אדם אחר הניצב לפניו, כי אז נתונה לאותו אדם זכות ערעור על ההחלטה שניתנה, ככל שהיא נוגעת במישרין אליו. כך נפסק, למשל1, בבש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ה(1) 670, בעמוד 676: "...דיון במחלוקת נספחת להליך הפורמאלי הוא מעשה שכיח בבתי המשפט. טול למשל את המקרה שבו חייב בית-משפט של ערכאה ראשונה פרקליטו של בעל דין בתשלום הוצאות אישיות. הפרקליט אינו בעל דין פורמאלי בהליך, ואף-על-פי-כן השתרש הנוהג, שהפרקליט יכול לערער על חיובו; טול מקרה שני: נתמנה מומחה על-ידי בית המשפט, והוא טוען שקופח בשכר שנקצב לו; כבר פסקנו, שרשאי המומחה לערער על ההחלטה שפגעה בו, אף-על-פי שהוא לא היה בעל דין פורמאלי בהתדיינות המקורית...". 6. אם כן במקרה הנוכחי היה על ב"כ המבקשת להגיש בעצמו - ולא ע"י המערערת - ערעור בזכות על ההחלטה לחייבו באופן אישי בתשלום הוצאות. יחד עם זאת, משב"כ המבקשת לא בחר באפשרות הנכונה2, לא אדחה את הבקשה רק מן הטעם הזה ואבחן האם יש טעם מיוחד וטעם בכלל במתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בקשר לעיון מחדש. 7. כידוע, על מנת שיוארך המועד להגשת ערעור, על המבקש הארכת מועד להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. על המקרים בהם יוכר "טעם מיוחד" אמר בית המשפט העליון3: "... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". 8. במקרה שלפנינו, לא נתן ב"כ המבקשת כל הסבר או פירוט המניח את הדעת באשר לאותה "טעות בתום לב" אשר בשלה לא שולמה האגרה, או באשר לסיבה שמנעה ממנו לבדוק מה עלה בגורלה של בקשת רשות הערעור אשר הגיש, במשך כחצי שנה. 9. זאת ועוד, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, במקרים מסויימים, "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה4". כאשר שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור. ואכן, בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור5. והשווה גם ע"א 5075/02 ברדוגו נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ח(2) 860; ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ו(1) 366; ורע"א 11087/04 ליסטרני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(3) 3580. הדרך הנכונה תמנע מצב בו במקרה של דחיית הערעור עלולה המבקשת להיות מחוייבת בהוצאות משפט נוספות. ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פד"י נ"ה (2) 904. בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נ"ד(4), 702. דב"ע 8/98-9 סיגל עזר נ' תנופה שירותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ. 10. במקרה הנדון אין כל טעם במתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בקשר לעיון החוזר. כפי שנפסק פעמים רבות הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפני בית דין זה6, הליך של עיון מחדש ייעשה לפי שיקול דעת של בית הדין במקרים נדירים ובמקרה שחל שינוי בנסיבות. אין זה המקרה שבפנינו. הדרך להשיג על החלטת בית הדין קמא לחייב בהוצאות היתה בהגשת ערעור. המועד להגשת ערעור חלף ובקשה להארכת המועד נדחתה. משכך הפכה החלטת החיוב לחלוטה, ומשהפכה לחלוטה אין סיכוי לערעור. שכן, לא ניתן ליצור זכות ערעור או להאריך את המועד להגשת ערעור 'בדלת האחורית', קרי, באמצעות שימוש בהליך של עיון מחדש שבכלל אינו מעוגן בתקנות. 11. אכן צודק ב"כ המבקשת כי חיוב ב"כ של צד הוא הליך חריג ויוצא דופן, אלא שכאמור "חסימת" הליך הערעור במקרה זה לא נובעת מ"האיחור" אלא מכך שהאפשרות לערער על החלטת החיוב כבר נחסמה בהחלטת הרשמת מיום 5.6.05. 12. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,000 ש”ח בתוספת מע"מ, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. היה ולא ישולם הסכום במועדו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל. הארכת מועדתום לב