1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, בקשה לביטול פסק דין, ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ. 2. פסק הדין עסקינן ניתן ביום 5.2.04 ע"י כב' השופטת הלמן (להלן- "פסק הדין"), לאחר שב"כ התובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית, וכן לא הגיש תגובה לבקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעת (בש"א 1169/04). 3. הבקשה דנן הוגשה ביום 17.5.04, התגובה לבקשה נתקבלה ביום 24.6.2004 אלא שהתיק הובא בפניי לראשונה רק לאחר הגשת הבקשה למתן החלטה ביום 11.10.2004. 4. ב"כ התובע טוען כי עקב "טעות משרדית" לא הומצאו תצהירי העדות הראשית לתיק בית המשפט, וכן עקב "טעות משרדית" הבקשה דנן מוגשת באיחור, ועל כן מבקש הוא הארכת מועד להגשת הבקשה. עוד נטען, כי סיכויי הצלחת התביעה הינם גובהים, ולא יגרם נזק למשיבה באם יבוטל פסק הדין. 5. ב"כ הנתבע התנגד לבקשה, ופירט באריכות את נימוקיו המשפטיים והעובדתיים להתנגדותו לביטול, עיקרם, לצורך הכרעה בבקשה זו, הם: א. ב"כ המבקש לא צירף תצהיר ראוי התומך בבקשה, התצהיר המצורף הינו של התובע (המבקש) עצמו, כאשר הנדרש להצהיר הוא אחד מעובדי המשרד שיש לו ידיעה ממקור ראשון על הטעות המשרדית הנטענת. ב. הבקשה מוגשת באיחור רב ללא כל טעם של ממש כנדרש על פי דין, ו"טעות משרדית" אינה טעם בר הכרה למימוש הזכות להארכת מועד. ג. לב"כ התובע ניתנו מספר ארכות והן תזכורות בטרם ניתן פסק הדין. דיון והכרעה 6. אין כל מקום לקבל את בקשת ב"כ התובע להארכת מועד לביטול פסק הדין, וביטול פסק הדין מהנימוקים שלהלן: א. בבקשתו טוען ב"כ התובע כי עקב טעות משרדית לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, והבקשה לביטול פסק הדין. כתמיכה בטענה עובדתית זו בחר ב"כ התובע לצרף את תצהירו של התובע עצמו - מר מנאסרה עומר. העובדות המפורטות בבקשה אינן בידיעתו של התובע, אלא בידיעתו של ב"כ התובע, ולכל היותר, בידיעת פקידי ב"כ התובע או עובדי משרדו, הווה אומר אין בתצהיר שהוגש כדי לאמת את העובדות המפורטות בבקשה ודומה הדבר לאי הגשת תצהיר בכלל. די בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה, אך גם אם נניח כי עקב "טעות משרדית" נמנע מב"כ התובע להגיש את הבקשה להארכת מועד, עדיין דין הבקשה להדחות. ב. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד, הינו מועד הקבוע בחיקוק (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984), ואין להאריכו ללא טעם מיוחד. ב"כ התובע לא מכחיש בבקשתו כי קיבל את פסק הדין אולם טוען כי עקב "טעות משרדית" לא הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין בזמן, ועל כן מבקש הוא הארכת מועד. בית המשפט בשורה ארוכה של פסקי דין קבע כי על מבקש האורכה לשכנע את בית המשפט שקיימים "טעמים מיוחדים" להאריך את המועד, ואילו "סיבה מספקת" אינה חייבת לעלות לכדי טעם מיוחד. בנוסף הארכת מועד תינתן כאשר האיחור חל מסיבות חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל דין עצמו. (. לעניין זה ראה - ד"ר י' זוסמן , סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, 884) . יפים דבריו של הנשיא שמגר, כתוארו דאז, בב"ש 261/87 -דניאל הופר נ. החברה הישראלית לביטוח פ"ד מא (2) 692: "הזמן שנקצב לפעולה פלונית איננו יכול להיבחן בדרך כלל על פי הצרכים של בעל דין מסוים זה או אחר אלא נדון על פי אמת המידה הכללית, בין זו המקובלת באופן כללי על פי האמור בתקנות ובין זו המופעלת במקרים דומים. גם כאשר ניתנת הוראה ספציאלית מכוח הסמכות המוענקת בחיקוק, אין אפשרות לתת משקל בלעדי לאינטרס של בעל הדין המעוניין, כי שוקלים גם את האינטרס של בעלי הדין האחרים ושל הציבור הרחב. התאמת המועדים למידתו, לצרכיו לרצונותיו של כל בעל דין, יש בה, למעשה, כדי לסכל אפשרות של קיום דיון אשר יביא את ההליכים לסיומם". בנוסף ראה -ב"ש 83/86, ע"א 398/84- אריה סוקול נ' שמואל ישמח ואח', פ"ד מ (1) 577, שם נקבע כי תקלה משרדית אינה מהווה צידוק להארכת מועד, ולו גם בנסיבות שבהן דרוש טעם סביר לכך (ולא טעם מיוחד). ( ע"א 502/82 - קלעאני נ' פרולינגר, פ"ד לח(2) 696, ב"ש 533/84 שגיא ואח' נ' ר. מלניק בניה-שותפות, פ"ד לח(3) 335). ג.הבקשה הוגשה באיחור של יותר משלושה חודשים כאשר הלכה פסוקה היא כי אפילו איחור של יום אחד הינו בבחינת איחור המצריך "טעם מיוחד" כלשון תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. (בש"א 169/87 רלה וינשטיין נ' פועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מא (4) 785, וכן ע"א 6842/00 משה ידידה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904). האיחור במקרה דנן הוא ניכר, ולא סופק לו הסבר מניח את הדעת. 7. לאור האמור, ובהתאם להלכה פסוקה אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ומע"מ. הארכת מועדטעות משרדית