1. התובעים הגישו בקשה לביטול פסק-דין, שניתן בתאריך יח' אדר תשע"ב, 12.3.12, ואשר דחה את תביעתם בגין אי הגשת סיכומים. התובעים אף הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול וכן בקשה לאפשר להם להגיש סיכומים מטעמם. 2. הנתבעות מתנגדות לבקשה וטוענות, כי התובעים לא הצביעו על טעם מיוחד, כפי שנתגבש בפסיקת בתי הדין ובתי המשפט, המצדיק היעתרות לבקשה. כמו כן טענו הנתבעות, כי סיכויי התובעים להוכיח את תביעתם נמוכים, זאת מאחר וכל טענותיהם נדחו במסגרת ההליך הזמני וכן בהליך קודם, שהתקיים לפני מותב בראשות סגנית הנשיא - השופטת קציר. העובדות והשתלשלות ההליכים בתיק: 3. התובעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני במסגרתה ביקשו מבית הדין לעכב את כניסתה לתוקף של החלטה מיום 27.10.10 בדבר מינויו של מר אלברט שחף כיו"ר ועדת הייעול של אגף תכנון הנדסי בחברת החשמל, עד למתן החלטה סופית בתביעה העיקרית. 4. לאחר שהנתבעות הגישו את תגובותיהן לבקשה והתקיים דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטה מנומקת. בהחלטתנו קבענו כי לא שוכנענו בשלב הזמני, בטרם שמיעת הראיות בהתייחס לקיומו של נוהג, וטרם שמיעת עמדת המועצה הארצית של העובדים וצד העובדים במערכת היחסים הקיבוצית הקיימת בחברת החשמל, כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק מתן צו זמני שיעכב את מינויו של מר שחף. הוספנו וקבענו כי חברת החשמל תביא לידיעתו של מר שחף כי המשך כהונתו תלוי בהחלטת בית הדין במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת, בסעיפים 8 ו 9 להחלטה קבענו כי טרם הובהר כיצד התמנו נציגי מזכירות המועצה המרכזית וכי יש לברר את טענות התובעים באשר לאופן ניהול הפרוטוקול. 5. ביום 13.11.11, לאחר שהתובעים הגישו את תביעתם המתוקנת והנתבעות הגישו כתבי הגנה מתוקנים מטעמן, התקיים דיון מוקדם בתיק. לדיון זה התייצבו התובעים ובאת כוחם אותה עת, עו"ד הילה גורביץ'- שיינפלד, ב"כ הנתבעת 1 עו"ד חגי ורד וב"כ הנתבעת 4 עו"ד שירן מקאחל. בסיום הדיון ניתנה החלטתנו ולפיה ב"כ הנתבעת 1 ו 4 ימציאו את המסמכים שנדרשו ע"י ב"כ התובעים בדיון ובכלל זאת פרוטוקולים של מזכירות ו/או מליאת המועצה המרכזית לייעול וחסכון לרבות הודעה האם קיימים מסמכים על מינוי בעלי התפקידים הרלוונטיים לכהן במזכירות המועצה המרכזית ו/או במועצה המרכזית, או האם המדובר בהחלטה בעל פה, אשר אינה מתועדת בכתב. כמו כן קבענו כי ב"כ התובעים תודיע בכתב לבית הדין, עם העתק לצד שכנגד, האם אותר מסמך כלשהו ממנו עולה, כי עלתה טענה בנוגע לזהות בעלי התפקידים המאיישים את מליאת המועצה המרכזית או מזכירות המועצה המרכזית לייעול וחיסכון, ואם כן יצורף המסמך המתעדת טענה כזו, שתאריכו לפני מועד הבחירה הרלוונטית לתיק שלפנינו, תוך 30 יום ממועד ההחלטה. בנוסף קבענו כי על ב"כ התובעים להודיע תוך 14 יום ממועד קבלת המסמכים מהנתבעים, האם יש צורך בישיבת הוכחות בתיק ולאיזה צורך, במיוחד לאור העובדה שלתובעים אין מסמכים אחרים. במקביל הורינו לנתבעים להודיע האם הם סבורים שיש צורך בישיבת הוכחות זאת ככל שהתובעים יצרפו מסמך כלשהו הרלוונטי לענין זהות התפקידים כמפורט לעיל. הבהרנו כי במידה והצדדים יסכימו כי אין צורך בניהול הוכחות בתיק, תינתן החלטה בדבר הגשת סיכומים על יסוד כתבי הטענות על נספחיהם ועל יסוד המסמכים הנוספים שיוגשו. 6. הנתבעת 1 פעלה בהתאם להחלטתנו מיום 13.11.11 והגישה ביום 8.12.11 הודעה במסגרתה המציאה את המסמכים אשר אותרו על ידה וביניהם: פרוטוקולים מדיוני מזכירות המועצה המרכזית לייעול וחסכון; פרוטוקולים מדיוני מליאת המועצה המרכזית לייעול וחסכון; כתבי מינוי של נציגי הנהלת חברת החשמל לגופים השונים הנוגעים לייעול וחסכון; והודעות מטעם ועד העובדים בדבר זהות נציגי הוועד למועצה המרכזית לייעול וחסכון. הנתבעת 1 טענה כי מהפרוטוקולים של מזכירות המועצה עולה שבמהלך 15 השנים האחרונות מזכירות המועצה התכנסה 17 פעמים ודנה, במקרה הצורך, בחילוקי דעות שהתגלעו בוועדות הייעול השונות הפועלות בחברת החשמל. זאת, לעומת המועצה המרכזית שהתכנסה בתקופה זו פעמיים בלבד ולא דנה בחילוקי דעות כאמור. לאור הודעה זו הורינו לתובעים בהחלטתנו מיום 8.12.11 להודיע תוך 14 יום האם יש צורך בישיבת הוכחות בתיק ומדוע או שניתן להגיש סיכומים על יסוד המסמכים. כמו כן הפנינו את תשומת לב ב"כ התובעים לכך שלא צורף מסמך כלשהו מטעם התובעים, כאמור בהחלטתנו מיום 13.11.11. 7. התובעים לא פעלו בהתאם להחלטתנו מיום 13.11.11 ולא צרפו מסמך כלשהו לעניין זהות בעלי התפקידים כמפורט בהחלטה והם אף לא פעלו בהתאם להחלטתנו מיום 8.12.11 ולא הודיעו דבר באשר לצורך בקיום ישיבת הוכחות בתיק. לפיכך, ביום 16.1.12 ניתנה החלטתנו בהתייחס למועדים בהם על הצדדים להגיש סיכומיהם לתיק. 8. התובעים לא הגישו סיכומים מטעמם בהתאם להחלטתנו מיום 16.1.12, ולפיכך ניתן על ידנו פסק דין בתיק בתאריך 12.3.12. בפסק הדין הורנו על דחיית תביעתם של התובעים בהתאם לתקנות 49 ו 52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, שעניינן מחיקה או דחיית תביעה בשל אי הגשת סיכומים. 9. בתאריך 6.5.12, כחודשיים לאחר מתן פסק הדין, הגישו התובעים בקשה לביטולו וקביעת מועד לקיום ישיבת הוכחות. התובעים טענו, כי העובדה שהם לא הגיבו להחלטת בית הדין מיום 13.11.11, ולא הגישו סיכומים בהתאם להחלטה מיום 16.1.12, הינה תוצאה של רצף אירועים מצערים ותקלות בתום לב במשרד בא כוחם ואין מדובר בזניחת התובענה על ידם. בתמצית טענו התובעים, כי באת כוחם בעבר, עו"ד הילה גורביץ'-שיינפלד, אשר טיפלה בתביעתם, באופן אישי, נעדרה מעבודתה במשרד, מאז שלהי חודש נובמבר 2011, מועד בו לקה בנה בשטף דם מוחי ואושפז עקב כך, ובשלב מאוחר יותר עזבה את עבודתה במשרד לאחר שמונתה לשופטת בחודש ינואר 2012. התובעים טענו כי בעקבות עזיבתה של עו"ד גורביץ' את המשרד, העברת התיקים לטיפולו של עו"ד עובדיה שלמה נעשתה ללא חפיפה מסודרת, כך שהוא לא היה מודע לקיומו של תיק זה, כמו גם להחלטות שהתקבלו במסגרתו. התובעים טענו, כי כל החלטות בית הדין בתובענה, לרבות פסק הדין מיום 12.3.12, תויקו ישירות בתיק והוצבו בחדר אשר שימש את עוה"ד גורביץ'-שיינפלד ולא הובאו לידיעת עו"ד עובדיה , וזו הסיבה כי הם לא פעלו בהתאם להחלטות בית הדין. התובעים טענו כי נפלו פגמים שונים בהחלטה מיום 27.10.10 על פיה מונה מר אלברט שחף ובנוסף נפלו פגמים בהתייחס להרכבים של חברי המזכירות והמועצה ולכן סיכויי הצלחת תביעתם הינם גבוהים. 10. בסמוך לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ולאור החלטתנו מיום 6.5.12 במסגרתה הפנינו את תשומת ליבם של התובעים לעובדה, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף למעלה מ- 30 יום מהמועד בו נמסר העתק פסק הדין לידי בא כוחם (ביום 14.3.12), הגישו התובעים הודעת הבהרה בה ביקשו להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין מחמת הזהירות. זאת, בנימוק כי מהמועד בו נודע לבא כוחם הנוכחי על קיומו של פסק הדין ( 1.4.12) ובשים לב לפגרת הפסח, המועד להגשת הבקשה במועד בו היא הוגשה, טרם חלף. לחילופין ביקשו התובעים להאריך את המועד להגשת הבקשה מהטעם כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מנסיבותיה האישיות המצערות של באת כוחם בזמנים הרלבנטיים והנסיבות המקצועיות הנוגעות למינויה לשיפוט, הכל כמפורט לעיל. בבקשה חזרו התובעים על הנימוקים שפורטו בבקשה לביטול פסק הדין, המצדיקים לטענתם היענות לבקשה. הן הבקשה לביטול פסק דין, והן הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, נתמכו בתצהירו של עו"ד עובדיה אשר הטיפול בתביעה הועבר אליו. 11. ביום 28.5.12 לאחר עיון בבקשת התובעים לביטול פסק דין, לרבות בקשתם להארכת מועד ובתגובת הנתבעים, ניתנה החלטה אשר במסגרתה דחינו את בקשת התובעים להארכת מועד לביצוע ההחלטה שניתנה ביום 13.11.11 וביום 8.12.11, בהתייחס לאיתור מסמך ממנו עולה, כי עלתה טענה בנוגע לזהות בעלי התפקידים המאיישים את מליאת המועצה המרכזית או מזכירות המועצה המרכזית לייעול וחיסכון. לעומת זאת, בהתייחס לבקשה להארכת מועד לביטול פסק דין על מנת להגיש סיכומים על יסוד החומר שבתיק בלא קיום ישיבת הוכחות, קבענו כי יתקיים דיון בבקשה בתאריך 25.6.12. כמו כן קבענו כי על התובעים לצרף את הסיכומים אותם הם מעוניינים להגיש, אשר לטענתם לא הוגשו מחמת טעות עד ליום 21.6.12, על מנת שבית הדין יווכח האם יש בסיכומים אלה טענות נוספות, מעבר לאלה שכבר הועלו ולגביהן ניתנו החלטות מנומקות. סיכומי התובעים הוגשו בתאריך 21.6.12. 12. ביום 16.7.12 התקיים דיון בבקשת התובעים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, וכן בבקשתם לביטול פסק הדין. הנתבעים טענו, כי התובעים לא הצביעו על טעם מיוחד לביטול פסק דין, וכי בסיכומים שהוגשו מטעם התובעים לא הועלתה כל טענה שלא נדונה או לא הוכרעה. התובעים טענו כי הטעמים שהועלו על ידם בבקשות לביטול פסק הדין עולים כדי טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול וכן, ביטול פסק הדין. ב"כ התובעים ביקש שהות של 48 שעות על מנת להפנות לפסיקה נקודתית בהתייחס לטעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד, התומכת בבקשה. באשר לסיכויי התביעה הפנו התובעים, בין היתר, לסעיפים 6 ו 9 להחלטת בית הדין בבקשה לצו מניעה שם נקבע כי לפחות לכאורה יש לבדוק חלק מהטענות שהועלו על ידם. התובעים הוסיפו וטענו כי הנוהג לו טוענים הנתבעים ולפיו המזכירות מתכנסת ולא המועצה, גם אם הוא קיים, אין משמעו כי המזכירות יכולה להתכנס בהרכב שונה מזה הקבוע בתקנון ו/או בהרכב של חברים שלא מונו ו/או טרם מונו ו/או שמינויים פקע. בסיום הדיון ניתנה החלטתנו ולפיה על ב"כ התובעים להגיש לתיק בית הדין פסיקה התומכת לדעתו בהארכת מועד מטעמים מיוחדים בנסיבות עובדתיות דומות לאלה בתיק שלפנינו וניתנה לב"כ הנתבעים אפשרות להגיב לפסקי הדין שיומצאו על ידי התובעים, לאבחנם או להמציא פסקי דין אחרים בעניין טעמים מיוחדים, וזאת תוך 14 ימים ממועד קבלת הפסיקה מטעם התובעים. 13. התובעים והנתבעים פעלו בהתאם להחלטתנו (לאחר אורכה שנתבקשה ושניתנה), והגישו פסיקה התומכת, כל אחד בגרסתו. טענות התובעים: 14. בשל נסיבות אישיות של עו"ד גורביץ-שיינפלד, אשר פורטו לעיל בהחלטה זו, והכוללות בעיה רפואית של בן משפחה ולאחר מכן מינויה כשופטת בחודש 1/12, לא בוצעה חפיפה מסודרת בינה לבין עו"ד עובדיה בנוגע להעברת התיקים, לרבות התביעה שלפנינו. עו"ד עובדיה טען, כי למרות שיש אישור מסירה למשרד מ-14.3.12, פסק הדין הובא לידיעתו רק ב-1.4.12, ואז פנה לנתבעים לבקש ביטול פסק הדין, אולם נענה בשלילה. 15 על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, הכרעה בבקשות להארכת מועדים תינתן עפ"י מכלול הנסיבות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים של הצדדים ותוך בחינת חשיבות האינטרס של בעל דין שהגיש את בקשתו באיחור. מדיניות בתי הדין לעבודה הינה ליתן לבעל דין את יומו ולברר את המחלוקת לגופה כאשר את הפגיעה בצד שכנגד ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. על פי הפסיקה, טעם מיוחד הוכר, בין היתר, במקרה בו התרחש אירוע שאינו צפוי מראש ולא ניתן להיערך אליו מראש. בדומה, גם כאשר הסיבה לעיכוב בהגשת הבקשה להארכת מועד לביטול פסק דין נעוצה בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של בעל דין או ששיקולי הצדק מחייבים את שמיעת הבקשה, ניתן לראות בה טעם מיוחד. התובעים ציינו כי אמנם טעות של עורך דין אינה מהווה טעם מיוחד, אך אין מדובר בכלל נוקשה וכאשר לאמור מצטרף נימוק נוסף, ייתכן שניתן יהא לומר כי מדובר בטעם מיוחד. 16. התובעים טענו בסעיפים 5-14 לבקשה, כי יש להם סיכוי טוב להוכיח את תביעתם. טענות הנתבעת 1 והנתבעת 4: 17 הטעמים עליהם מבקשים התובעים להסתמך בבקשתם לביטול פסק הדין ולהארכת מועד להגשת הבקשה, לא הוכרו בפסיקה כטעמים המצדיקים להיעתר לה. המחדלים של התובעים בהגשת הבקשה, כפי שנטענו על ידם, נבעו מטעויות משרדיות ומעומס עבודה אשר על פי הפסיקה לא הוכרו "כטעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. אין בטעות ו/או ברשלנות של בעל דין או בא כוחו, כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד ועל בעל הדין שטעה לשאת במחיר הטעות. בהתאם להלכה הפסוקה, בתי המשפט, ובכלל זה בתי הדין לעבודה, אינם סלחניים בהתייחס לטעויות פרוצדוראליות, במיוחד כשלאלה נלווית התנהגות רשלנית או מזלזלת כלפי הצדדים והערכאה השיפוטית, כפי שנהגו התובעים בענייננו. הפסיקה עליה מסתמכים התובעים אינה תומכת בבקשתם להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ו/או בבקשה לביטול פסק דין , אלא מוליכה למסקנה ההפוכה. הפסיקה אותה צרפו התובעים היא כזו בה נדחו בקשות לביטולו של פסק דין, או לחילופין פסיקה בה התקבלה בקשה לביטול פסק דין בנסיבות השונות תכלית השינוי מנסיבותיהם. 18. התובעים 1 ו-2 נכחו בעצמם בדיון שהתקיים ביום 13.11.11 והיו מודעים היטב לפעולות וללוחות הזמנים שנקבעו. 19. גם אם נכונה טענת עו"ד עובדיה, לפיה נודע לו לראשונה על פסק הדין בתאריך 1.4.2012, הרי היה באפשרותו להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין תוך שבועיים ולעמוד בזמן הקבוע בחוק להגשת הבקשה והוא לא עשה כן מטעמיו ובחר להגיש את הבקשה רק ביום 6.5.2012. 20 יש לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ואת הבקשה לביטול פסק דין לגופה, נוכח סיכויי התובעים להוכיח את תביעתם. אין בנימוקים אשר פורטו בבקשות ובסיכומים, כל נימוק המצדיק מתן הסעד שהתבקש בתביעה. התובעים חוזרים על טענות שהועלו במסגרת הסעד הזמני בתיק זה ונדחו, וכן במסגרת הליך קודם שנוהל ואשר נדחו גם במסגרתו. 21. ככל שבית הדין ייעתר לבקשה לאורכה להגשת בקשה לביטול פסק דין ויבטל את פסק הדין, יש להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין, נוכח מחדליהם הרבים של התובעים בניהול ההליך. דיון והכרעה: 22. תקנה 52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן גם - "התקנות") עוסקת בבעל דין שלא הגיש סיכומים וקובעת כי: "52. (א)... (ב)... (ג) דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד שבו נדרש להגישו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית הדין אחרת." כלומר, הסנקציה לגבי בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד תהיה הסנקציה הננקטת לגבי בעל דין שלא התייצב לדיון, אלא אם הורה בית הדין אחרת. 23. תקנה 49 לתקנות העוסקת בעניין אי התייצבות בעל דין לדיון קובעת כי: "49(א). לא התייצבו בעלי הדין או מי מהם בתאריך שנקבע לדיון, רשאי בית הדין לדחות את הדיון או את המשך הדיון למועד אחר ולהזמין את בעלי הדין. (ב) ראה בית הדין שבעל דין שלא התייצב הוזמן כדין, רשאי הוא כמו כן - (1) אם הנעדר הוא התובע - לדחות או למחוק את התביעה; (2) אם הנעדר הוא הנתבע - לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)." 24. משאין מחלוקת, כי התובעים קיבלו את החלטת בית הדין המורה להם להגיש את סיכומיהם, ומשהתובעים לא עשו כן במועד שנקבע לכך, היה רשאי בית הדין למחוק את תביעתם או לדחותה כאמור בתקנה 49 לתקנות. 25. בהתאם לתקנה 50 לתקנות תובע שניתן נגדו פסק דין בשל אי התייצבותו לדיון רשאי לבקש את ביטולו תוך 30 יום מהמועד שבו הומצא לו פסק הדין: "50. (א) בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל". 26. בהתאם לאמור ונוכח העובדה, כי ניתן פסק דין בתיק, התובעים היו רשאים להגיש בקשה לביטול פסק הדין או להגיש ערעור על פסק הדין. כאמור, רק בחלוף כחודשיים מיום מתן פסק הדין, הגישו התובעים בקשה לביטול פסק דין ולקביעת מועד להוכחות. משחלף המועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין, היה על התובעים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין והם עשו כן רק לאור החלטת בית הדין מיום 6.5.12, הכל כמפורט בפרק העובדתי להחלטה זו. 27. תקנה 125 לתקנות העוסקת בהארכת מועדים קובעת כדלקמן: "125. מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". 28. אין מחלוקת, כי פסק הדין התקבל במשרד בא כוח התובעים ביום 14.3.12. אין גם מחלוקת, כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 6.5.12, ומשכך הוגשה באיחור. ודוק: טענת התובעים לפיה יש למנות את תקופת 30 הימים מהמועד שנודע לבא כוחם על כך (לשיטתו), אינה מעוגנת בחוק ו/או בדין. נוסיף ונציין כי הדברים אמורים ביתר שאת כאשר ב"כ התובעים לא הסביר מדוע מאז יום 1.4.2012, מועד בו נודע לו לטענתו לראשונה על פסק הדין, אשר ניתן ביום 12.3.2012, הוא לא עשה את המאמצים הנדרשים על מנת להגיש בקשה לביטול פסק דין במועד (11.4.2012) ו/או מדוע לא הגיש כבר אז בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. 29. לאחרונה דן בית הדין הארצי בע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה ואח' נגד בית הספר אל עהד אלמוצגיה ואח' (4.6.2012), אשר נסיבותיו העובדתיות דומות לנסיבות העניין שלפנינו, והורה על ביטול פסק דין שדחה את תביעת התובעות בגין אי הגשת סיכומים. באותו עניין הגישו התובעות ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעתן נגד הנתבעים בבית הדין האזורי מן הטעם שהן לא מילאו אחר החלטות בית הדין לעניין הגשת סיכומים. בנוסף, בית הדין האזורי דחה את בקשתן לביטול פסק דין ולהארכת המועד להגשת הסיכומים. הערעור שהגישו המערערות היה, הן על פסק דינו של בית הדין האזורי שדחה את התביעה, והן על החלטת בית הדין האזורי שדחה את בקשתן לביטול פסק הדין, בקשה שהוגשה כשלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין ובה נטען, בתמצית, כי סיכומיהן היו מוכנים כ"שלד" לפני המועד הקבוע להגשתם. המערערות שם טענו, כי בשל תקלה משרדית, הסיכומים לא הוגש במועד, מאחר והתיק הועבר למדף תיקים סגורים המיועדים להעברה לארכיב. ב"כ המערערות טען, כי רק בסמוך להגשת הבקשה התגלתה לו התקלה, וכאשר הוא ביקש להגיש את הסיכומים לבית הדין, התברר לו כי כבר ניתן פסק דין לפיו נמחקו התביעות, אך פסק דין לא התקבל במשרדו. בדחותו את תביעתן של המערערות, ציין בית הדין האזורי שם, כי בקשת המערערות לביטול פסק דין לא רק שהוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד להגשתה, אלא שהיא לא נתמכה בתצהיר, לא פורטה בה גרסת ב"כ המערערות מתי וכיצד נודע לו על פסק הדין, והטענות בה אינן מתיישבות עם רישום מסירת דבר הדואר במשרד ב"כ המערערות. בית הדין הארצי בפסק דין מנומק, לאחר שבחן את טענות הצדדים הורה על ביטול פסק הדין הדוחה את תביעת המערערות. בית הדין הארצי קבע כי בית הדין האזורי בחר באפשרות הקיצונית שבין האפשרויות שעמדה לפניו, במיוחד כאשר מדובר באפשרות המגלמת "מעשה בית דין". בית הדין הארצי ציין כי למרות שהתנהלות המערערות היתה רצופה בכשלים ובמחדלים דיוניים, מדיניות בתי הדין הינה לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם. וזו לשון בית הדין הארצי בפסיקתו בעניין עביר קורדייה: " מן הכלל אל הפרט 16. אין חולק כי בדחותו את תביעת המערערות, שלא הגישו את סיכומיהן במועד כפי שקבע בהחלטותיו, בחר בית הדין האזורי בקיצונית שבין האפשרויות שעמדה לפניו. זאת בשים לב לכך, שבדחיית התביעה בנסיבות אלה, טמון "מעשה בית דין" החוסם את המערערות מכל אפשרות למיצוי ההליכים לבירור זכויותיהן מול המשיבים (ע"א 309/89 יעיש פאיז נ' סעידה פאיז, פד"י מג(2) 614, 615). מכאן השאלה אם היה מקום בנסיבות המקרה לנקוט בחמורה מבין האפשרויות כפי שמאפשר הדין. 17. אכן, התנהלות המערערות בהליך לפני בית הדין האזורי, ואף בפני בית דין זה רצופה בכשלים ובמחדלים דיוניים. המערערות נמנעו מלהגיש סיכומיהן במועד על פי החלטות בית הדין; הן אחרו ביותר בהגשת בקשתן לביטול פסק הדין, אליה לא צרפו תצהיר לאימות הנטען בקשר לאי הגשת הסיכומים ובעניין אי קבלת פסק הדין; המערערות אחרו בהגשת הערעור לבית דין זה, ולא הגישו בקשת רשות ערעור לעניין דחיית בקשתן לביטול פסק הדין. נתנו דעתנו למכלול המחדלים הדיוניים הללו, הפוגעים בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים, ומכבידים במידה ניכרת על בית הדין ועל ציבור המתדיינים. מנגד עומדת לנגד עינינו זכות הגישה לערכאות, והזכויות המהותיות שהמערערות עותרות להשלמת בירורן, לאחר שכבר הסתיימה פרשת ההוכחות בבית הדין. נזכיר בקשר לכך את מדיניות בית הדין לעבודה כפי שנקבעה זה מכבר בפסיקתו של בית דין זה "לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם." (בר"ע 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ - מיכאל סיגנביץ', מיום 27.12.10 בפסקה 6 וההפניות שם). 18. לטעמנו, בעריכת האיזון בין הזכויות והאינטרסים השונים, ניתן היה להגיע לתוצאה מידתית יותר, וזאת דרך בחירת אמצעי פחות קיצוני מזה שבחר בית הדין, במשולב עם חיוב המערערות בהוצאות משפט. לעניין זה נכונים בעינינו דברי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בפסק הדין בעניין מועבד סעד, ואלה הדברים: "הגם שאיזון האינטרסים תלוי בכלל הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, נראה כי לעיתים נדירות בלבד יוביל הוא לבחירה בחלופה של דחיית התביעה, נוכח המשמעות הקשה הנובעת מכך לזכויותיו המהותיות של התובע. כפי שנקבע בעניין דומה - 'ערכאה שיפוטית צריכה לשאוף תמיד לקיום דיון בגופן של תביעות ולא לסלקן על הסף... באיזון בין זכותו של בעל דין לקיום הדיון בתביעתו לבין יעילות הדיון וזמנו של בית הדין, ניתן למצוא את נקודת האיזון בדחיית הדיון או במחיקת ההליך תוך חיוב בהוצאות משפט של הצד שהתנהגותו הביאה לדחיית הדיון' (ע"ע 655/05 אביבה חיים - ויצ"ו חיפה, מיום 12.12.06)" (ע"ע 25591-07-10 מועבד סעד- ג.י.א.ת. ניהול והשקעות בע"מ מיום 2.6.2011, להלן- עניין סעד). כמו בעניין סעד, ובשים לב לנפסק בעניין אביבה חיים שהוזכר שם, כך גם כאן, אנו סבורים כי באיזון בין האינטרסים הנוגדים לא הייתה הצדקה לדחיית התביעה, וניתן היה להגיע לתוצאה מידתית יותר בבחירת איזו מן החלופות האפשריות האחרות, עליהן עמדנו בהרחבה. זאת, תוך חיוב המערערות בהוצאות בשיעור הולם. 30. יישום הפסיקה דלעיל ולקיחה בחשבון של הנסיבות העובדתיות בתיק זה, מביאים אותנו לתוצאה על פיה, יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, וכן לבקשה לביטול פסק הדין, אולם יש לקחת בחשבון את התנהלות התובעים, אשר נפלו בה כשלים, ולא רק בשל נסיבות אישיות מצערות של באת כוחם (שלו אלו היו פני הדברים, לא היינו מחייבים בהוצאות). אשר על כן, פסק הדין יבוטל בכפוף לכך, שהתובעים/המבקשים ישלמו לכל אחת מהנתבעות/המשיבות 1 ו-4 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪. תשלום ההוצאות בתוך 30 יום מהיום, הינו תנאי לביטול פסק הדין. ככל שההוצאות לא תשולמנה, לא יבוטל פסק הדין. הצדדים יודיעו לבית הדין עד לתאריך 22.11.12, האם שולם סכום ההוצאות. 31. לאחר שהנתבעות תקבלנה את התשלום, עליהן להגיש סיכומים מטעמן תוך 30 יום. 32. מזכירות בית הדין תשלח החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה לבאי כח הצדדים. הארכת מועדביטול פסק דין