הארכת מועד להגשת התנגדות לצו קיום צוואה

זוהי בקשה לסילוק על הסף של התנגדות לקיום צוואה תאור העובדות בקליפת אגוז 1. ביום 6.8.08 הוגשה בקשת התובעת(להלן :"המבקשת") לקיום צוואה. 2. ביום 3.9.08 הגיש הנתבע (להלן :"המשיב ") בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. 3. ביום 8.9.08 ניתנה החלטה על ידי הרשם לענייני ירושה (להלן:"הרשם") המאריכה את המועד להגשת ההתנגדות עד ליום 30.908 4. על החלטת הרשם הוגשה בקשה לעיון חוזר ולאחר מכן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. 5. ביום 5.10.08 הגיש הנתבע "כתב התנגדות" מבלי שביקש קודם לכן הארכת מועד נוספת שכן חל אחור נוסף בהגשת ההתנגדות מיום 30.9.08 עד ליום 5.10.08 . 6. כב' השופטת חני שירה נתנה ביום 25.12.08 החלטה בערעור וקבעה בין השאר שהואיל ולא ניתנה עדיין כל החלטה על ידי כב' הרשם והואיל ובפועל ההתנגדות לא הועברה לבית משפט זה , טרם בשל הנושא למתן החלטה יחד עם זאת היא מצאה להעיר שאין לדחות בקשות של התנגדות על הסף מטעמי פרוצדורה .היא הפנתה לע"א 263/65 בעניין שרייבר שם נקבע שחשוב לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה מאשר לשמור על פורמאליות ועל סדרי דין נוקשים העלולים להיות לרועץ לעשיית צדק.עוד היא הוסיפה שהמבקשת לא הראתה איזה עיוות דין יגרם לה מהארכת המועד לתקופה קצרה. 7. ביום 11.1.09 החליט הרשם להעביר את ההתנגדות לבית משפט זה . 8. הואיל והתיק הועבר לטיפולו של מותב זה ,קבעתי דיון בפני ליום 25.11.09 ניסיתי לשכנע הצדדים שראוי היה להמשיך ולדון בהתנגדות גופה ולתת ביטוי לאחור בהגשת ההתנגדות בתום ההליך, במסגרת פסיקת ההוצאות אך הניסיון לא צלח. 9. הצדדים הגישו עמדתם המנומקת ומכאן החלטה זו . טענות המבקשת 1. עד היום לא נתן הרשם כל החלטה פורמאלית לגבי הארכת המועד השנייה אלא קבע שהוגשה התנגדות והוא מעביר את התובענה לבית משפט זה. 2. ס' 19(ב) לתקנות הירושה מעניק לרשם שיקול דעת להארכת מועד להגשת התנגדות אך משלא הוגשה בקשה להארכת מועד המועד שנקבע על ידו הוא מועד סופי. 3. המועד להגשת התנגדות נקבע בחיקוק (סעיף 17 לתקנות הירושה ) ולכן לשם הארכת מועד יש צורך בטעם מיוחד. 4. הנתבע מזלזל בסדרי הדין ומשום כך יש לסרב לקבל את כתב ההתנגדות 5. הנתבע עשה דין לעצמו והגיש את ההתנגדות 5 ימים לאחר המועד שקבע הרשם. אמנם ב-29.9.08 חל ערב ראש השנה אך לזאת ודאי היה מודע הרשם כאשר נתן את ההחלטה לגבי המועד הנדחה. 6. הפסיקה קבעה שגם אחור בן יום אחד בהגשת ערעור איננו מהווה טעם מיוחד וגם במקרה כזה על המערער צריך ליתן צידוק לאיחורו.עוד נקבע שסדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום אך אין לנהוג בסלחנות כלפי בעל דין המזלזל בסדרי הדין . 7. אין לקבל את נימוקי המשיב בעניין שעות קבלת הקהל אצל הרשם שכן בכל מקרה עומדת לרשות המתדיינים תיבת שירות . טענות המשיב 1. מדובר בבקשה טורדנית וקנטרנית . 2. הבקשה מוגשת לאחר שבית המשפט כבר קיים שני דיונים בבקשת ההתנגדות לגופה. 3. בהתאם ללוח הזמנים ביום 30.9.08 חל א, דראש השנה לאחריו החג עצמו ,ביום חמישי שלאחר מכן, המשרדים של הרשם היו סגורים וביום זה לא ניתן היה לקבל אישור רשמי על מועד ההגשה .היומיים שלאחר מכן היו ימי שישי ושבת וביום ראשון ה-5.10.08 הוגשה ההתנגדות. 4. בעניין בקשה זו הוגשו שתי בקשות לרשם וכן תוספת לערעור.ביום 30.12.08 התייחסה כב' השופטת חני שירה שהחלה לדון בבקשת ההתנגדות גם לעניין שהוא נשוא בקשה זו . 5. יש לראות בהחלטת הרשם להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט זה החלטה ולו במשתמע, שהעתירות למחיקת ההתנגדות למעשה נדחו על ידו. 6. פסק הדין בערעור על החלטת הרשם ניתן ביום 30.12.08 ומאז לא עשה המבקש דבר מכאן שזנח טענותיו. 7. לא היה מקום להגיש בקשה זו בשנית לבית המשפט לאחר שניתנה החלטה בערעור ולאחר שהתקיימו כבר שני דיונים לגופה של ההתנגדות. דיון השאלה המונחת לפתחו של בית המשפט היא האם איחור בן 5 ימים להגשת התנגדות לקיומה של צוואה כשבמהלכם משרדי הרשם היו סגורים מפאת חג וסוף שבוע ,זאת לאחר שכבר קודם לכן הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ,מצדיקה סילוק על הסף של הבקשה. יש לציין שהבקשה לקיום צוואה הוגשה ב -6.8.08 .הנתבע שכר את שירותיו של ב"כ ביום 27.8.08 וכבר באותו יום הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. המבקש סבור שמדובר בהתנהגות מזלזלת מצד הנתבע בהוראות אשר נקבעו בחיקוק מהם אין לסטות ללא מתן הנמקה משכנעת. אכן ראוי היה שהבקשה להתנגדות תוגש על ידי המשיב עוד בטרם חלף המועד הנדחה שקבע הרשם כשקיבל למעשה את הבקשה להארכת מועד . לא היה מקום להמתין עד לסוף המועד הנדחה במיוחד כשידע הנתבע וב"כ שיום לפני סיום המועד חל ראש השנה ולאחריו סוף שבוע . צודק המבקש שעל הרשם היה ליתן החלטה בעניין הבקשה לעיון חוזר שהייתה מונחת בפניו. אמנם העברת הדיון בהתנגדות למתן הצוואה לבית משפט זה, מגלמת בתוכה החלטה לדחיית הבקשה לעיון חוזר אך על הרשם הייתה מוטלת חובה להוציא מתחת ידו החלטה מנומקת . באשר לבקשה לסילוק על הסף. כבר בשנת 1948 הורה כבוד הנשיא (כתוארו אז) השופט זמורה בע"פ 1/48 פד"י א 5, 18 פי"ם כרך א עמ' 513 את הדרך לנהוג בענייני פרוצדורה כדלקמן: " הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק ...וחשוב שהעם יראה ששופטיו נכנסים לטרקלין...ואין נשארים עומדים בפרוזדור ...יש להימנע עד כמה שאפשר מתוצאות....המספקות אולי את השכל המשפטי הפורמאלי ,אבל אינן מספקות את רגש הצדק והיושר" בע"א 1673/93 לירל (טריידינג )בע"מ נ' המגן ,פד"י (2) 697 ,בעמ' 703 קובע כב' השופט בך בהתאם לאותה גישה את הדברים הבאים : " סדרי הדין הינם האמצעי להגיע אל המטרה הצודקת ,ואין הם המטרה עצמה.פעמים רבות שיקולים של עשיית צדק דיונים הם המנחים באופן ששיקולים של שמירה דווקנית על כללי הפרוצדורה נדחקים הצידה" להגשמתה של גישה זו הלכה למעשה נתן המחוקק ביטוי מפורש בסעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה,התשנ"ה ,1995 , כשהתווה את דרך התנהלות ההליכים בערכאה הדיונית הדנה בענייני משפחה. על כך עמד בהרחבה כב' השופט שוחט בספרו בעניין סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (ראה: ש. שוחט,ד.שאווה. "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה" ,מחשבות ,2009 עמ' 314 ) וכך כותבים המחברים בספרם: " תכלית חקיקתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה...הייתה בין היתר ,לאפשר לבית המשפט היושב בדין "לדחוק הצידה "סדרי דין ודיני ראיות.גמישות זו הכרחית בשל טיבו של הסכסוך הנדון לפני בית המשפט לענייני משפחה המתאפיין ברכיבים וגורמים שאינם משפטיים המשפיעים על אופן ניהול ההליכים......זכות זו הוקנתה לבית המשפט לענייני משפחה בסעיף 8 (א) ....הקובע כי בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה,ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק....."זכויות היתר" שפורטו לעיל,שהוקנו ליושב בדין בבית המשפט לענייני משפחה,לא נועדו לקל על האחרון את מלאכתו .האפשרות שניתנה לבית המשפט לענייני משפחה לסטות מסדרי הדין ומכללי הראיות הרגילים היא לעתים קרובות כורח המציאות לשם עשיית צדק וזאת כאשר החלת דרי הדין וכללי הראיות הרגילים עלולה לגרום לעיוות דין ואי צדק" במקרה זה אני סבורה שאי מתן אפשרות להמשיך לדון בבקשת ההתנגדות למתן הצו לקיום הצוואה ,כאשר הבקשה מבוססת על טענות של כשירות המצווה ולאחר שכבר החלו הדיונים לגופם תגרום לעיוות הצדק. ושוב אינני מקלה ראש כלל ועיקר בטענות המוצדקות של המבקשת כנגד התנהלות המשיב בתיק זה אך בשימי על כף אחת של המאזניים את הצורך שלא לגרום לעיוות דין ולעשות צדק מהותי ועל הכף שמנגד את הצורך לעשות צדק דיוני, כאשר לא הובאו בפני כל ראיות מהן אני יכולה ללמוד שיגרם עיוות דין כל שהוא למבקשת מאחור של מספר ימים בהגשת הבקשה,החלטתי להעדיף את הצדק המהותי על פני הצדק הדיוני. ולכן אני סבורה שיש לדחות את הבקשה . אני מוצאת להוסיף עם כל הצניעות ,שלא הרי אחור בהגשת ערעור כאשר התביעה כבר נדונה לגופה בערכאות קודמות כהרי אחור בהגשה של כתב בי"ד לגבי תביעה שעוד טרם נדונה במיוחד כאשר האחור הוא של ימים ספורים . עוד אני מוצאת להדגיש שככלל ההוראה שבסעיף 8 (א) לחוק גוברת עלפני ההוראה שנקבעה בתקנות. הצעתי למבקשת בדיון שהתקיים בפני למחוק את הבקשה ולאפשר לבית המשפט לשקול את ההתנהלות בתיק זה בתום ההליך עם פסיקת ההוצאות אך היא סירבה. לפיכך לאור החלטתי בבקשה , אני מוצאת לשקול בין שיקולי בפסיקת ההוצאות שהחלטתי לפסוק לטובת המשיבה גם עובדה זו .לכן החלטתי לחייב את המשיב בהוצאות בשל ההתנהלות בתיק זה בסך 3,000 ₪ .כל פיגור בתשלום החל ממועד החלטה זו ישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההחלטה ועד התשלום בפועל. הארכת מועדצוואהירושהצו קיום צוואהצווים