1. עניינו של פסק הדין שתי תובענות זהות, כדלקמן: תע 106791/07 - בקשתו של י.א. (להלן: "התובע"), בנו של אחיה המנוח של המנוחה, אשר אינו יורש על פי הצוואה - לביטול הוראה בצוואה. תע 106792/07 - בקשה זהה מטעמה של אלמנתו של אח התובע, ר.א. (להלן: "התובעת"), אשר אינה יורשת על פי הצוואה, - לביטול הוראה בצוואה. 2. העובדות, בקצרה המנוחה, ו.ר. ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לבית עולמה ביום 20.4.07 והותירה אחריה צוואה מיום 17.9.2006 (להלן: "הצוואה"). ביום 23.7.07 נתן הרשם לענייני ירושה צו לקיום צוואת המנוחה. שוויו של עיזבון המנוחה רב. כך, למשל שווים של הכספים השיוריים (אשר אינם מחולקים על פי מנות ספציפיות) עומד על סך של כ - 40 מיליון ₪. בסיפא של ס' 2.10 לצוואה, נכתב כדלקמן: "את יתרת הכספים שיוותרו בקופת העיזבון לאחר החלוקה כאמור לעיל, יש לחלק בין מספר ארגוני נכים בישראל. זהות הארגונים ואופן חלוקת הכספים ביניהם ייקבעו על ידי מנהל העיזבון על פי שיקול דעתו". מנהל העיזבון אותו מינתה המנוחה בצוואה הינו עו"ד רן אפק - נכדו של אחיה המנוח של המנוחה, אשר הוחלף בעו"ד שמוליק קסוטו על פי החלטתי. עו"ד קסוטו (להלן: "מנהל העיזבון") הגיש זה מכבר בקשה לקביעת זהות ארגוני הנכים, כאמור בס' זה. 3. לטענת התובעים, בהתאם לסעיפים 28 ו - 29 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה"), מצווה אינו רשאי למסור לאחר לקבוע מי יזכה בעיזבון ובאיזה חלק יחסי. בנוסף נטען כי דרישת המסוימות ההכרחית במקרה זה, כאמור בס' 33 לחוק הירושה היא מטושטשת וכללית מאחר ולמקבל ההרשאה אין הנחיות ברורות, הדרושות לבחירת הזוכה באופן מדויק מספיק, כמו מהו מס' הארגונים, מה ההגדרה של "ארגון נכים", כמה כספים, מתי, כיצד ועל פי אילו פרמטרים יפעיל מנהל העיזבון את שיקול דעתו, וכיו"ב. משמע - יוצא שהוראת הצוואה תולה תוקפה ברצונו של אחר שאיננו המצווה ובכך אותם חלקים רלוונטיים בצוואה אשר תוקפם תלוי ברצונו של אחר, בטלים. 4. לטענת האפוטרופוס הכללי הוראת הצוואה אותה מבוקש לבטל עומדת בתנאי סעיף 29 לחוק הירושה ואין מקום לבטלה. כמו כן נטען כי סעיף 33 לחוק הירושה אינו חל בענייננו, מאחר ומדובר בהוראת צוואה ברורה. 5. לטענת מנהל העיזבון לתובעים אינטרס בביטול ההוראה הנדונה בצוואה שכן לשיטתם היה וביהמ"ש יחליט לקבל את התובענות, הרי שהם יהפכו ליורשים בנכסי העיזבון - זאת בניגוד לרצונה של המנוחה אשר לא ציוותה להוריש לתובעים דבר. בנוסף נטען כי עובדת היותם של התובעים יורשים פוטנציאליים על פי דין, לא צויינה בכתבי התביעה. לפיכך לא הוכח כי בין התובעים לבין העיזבון קיימת יריבות או עילה להגשת התובענה. על כן, כנטען, אין להם מעמד בהגשת התובענות. מהותית מדובר בהתנגדות לקיום צוואת המנוחה, אשר המועד להגשתה על פי החוק והתקנות עבר זה מכבר. התובענות דנן הוגשו בחלוף למעלה מ - 14 חודשים מיום מתן צו קיום צוואת המנוחה וכ - 16 חודשים לאחר שחלף המועד האחרון להגשת התנגדות לקיום הצוואה, מבלי לבקש לשם כך הארכת מועד מביהמ"ש. התובעים מנועים מהגשת התובענות עקב שיהוי קיצוני ובלתי סביר במועד הגשתה. התובעים יכולים וצריכים היו להעלות את טענותיו ביחס לנוסח הצוואה מיד כשנודע להם על צוואה זו, ובהזדמנות הראשונה. לגופו של דבר נטען כי יש להמתין לקביעת ארגוני הנכים, אשר הינם המשיבים הנכונים בתובענות, על מנת שיוכלו להביע בעצמם עמדתם לעניין הטענות המועלות בהן. הוראת ס' 2.10 לצוואה עומדת בהוראות ס' 29 לחוק הירושה, הואיל והמנוחה הגדירה ותחמה בצוואה באופן ברור ומדויק הן את "קבוצת האנשים" שמתוכם יבחרו הזוכים, והן את היקף הנכסים שיעמדו לחלוקה לאותם זוכים. הענקת שיקול הדעת למנהל העיזבון לבחור זוכים מתוך הקבוצה שהינה קבוצה מסוימת ומוגדרת, מקיימת את מבחן השיוך הקבוצתי ואף את דרישת המסוימות. גם הוראת ס' 28 לחוק הירושה אינה רלוואנטית לענייננו, שכן ס' 2.10 לצוואה לא תולה את תוקפו ברצונו של מנהל העיזבון, אלא קובע את רצונה של המנוחה. גם הוראת ס' 33 אינה רלוואנטית ואינה חלה בענייננו, משמדובר בהוראה ברורה, ממנה ניתן להבין בדיוק את ציווי המנוחה. לסיכום נטען כי מקום שהוראת צוואה הינה מלאה ברורה ומפורשת, יש לפעול לקיומה ככתבה וכלשונה, ויש להעדיף את קיום הצוואה על פני ביטולה. 6. במענה לטענות מנהל העיזבון טוען ב"כ התובעים כדלקמן: מנהל העיזבון בעצמו הכיר בתגובתו במעמדם של התובעים בהגשת התובענה. על כן אין למעשה מחלוקת בין הצדדים לעניין המעמד. עוד נטען כי טענותיו של מנהל העיזבון בעניין חלוף המועד להגשת התנגדות לצוואה ושיהוי אינו ממין העניין מאחר ועניינו של ההליך דנן הוא "בקשה לביטול הוראה בצוואה". לא נגרם כל נזק מהעיכוב שחל בהגשת הבקשה לביטול ההוראה בצוואה, או קושי בבירור העובדות משמדובר בשאלה משפטית. לעניין המסוימות בהוראת הצוואה נטען כי המונח "ארגוני נכים" מעורר שאלה של הגדרה מהו "ארגון נכים". לגרסת ב"כ התובעים מדובר בהגדרה בלתי מסוימת הפותחת פתח לרשימה רחבה ורבה של ארגונים אשר עשויים להיכלל בהגדרה האמורה. הוראה זו אינה יוצרת קבוצה מצומצמת דיה לשם קיום מבחן השיוך הקבוצתי הנדרש בפסיקה. לכך מצטרפת ההגדרה הכללית של חלוקת יתרת הנכסים בין הארגונים, ללא מפתח כלשהו. דהיינו, לא נקבעו כל הנחיות ביחס לבחירת המנה שתוענק לכל אחד מהאירגונים שייקבעו. 7. דיון איני מקבלת את הטענות אותן העלה מנהל העיזבון לעניין מועד הגשת הבקשה, שיהוי ומעמד - מאחר ואלה רלוונטיות לשאלות הנוגעות להתנגדות לקיום צוואה, במאובחן מתובענה לביטול הוראת צוואה, כבענייננו. אני סבורה כי בנסיבות דנן, ולאור השאלה המשפטית העולה בתובענה (אשר אינה מצריכה הבאת עובדות נוספות, או הוכחה על דרך חקירה), יש להתייחס לחלותם של ס' 28 ,29 ו- 33 לחוק הירושה, ולהכריע לגופו של עניין. 8. סעיף 28 לחוק הירושה קובע לאמור: "(א) אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו. (ב) הוראת צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה - בטלה". כנלמד, הצוואה הינה מעשה אישי. אין צוואה נעשית אלא ע"י המצווה עצמו והוראת צוואה התולה תוקפה ברצונו של אדם אחר שאיננו המצווה - בטלה. בהתאם לכלל זה, ניתן להבין את הסייג החל בסעיף 29 לחוק הירושה, הקובע בזו הלשון: "אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו...". ס' 29 לחוק הירושה חוזר על העיקרון שבס' 28(ב) ואולם מרכך במידת מה את האיסור הגלום בו. משילוב שני סעיפים אלה, עולה, כי הוראות הצוואה חייבות להינתן ע"י המצווה עצמו. המוריש בעצמו הוא שיקבע בצוואתו הן את זהות הזוכים בעיזבונו והן את החלק היחסי או המנה בו יזכה כל אחד מהם. אין ביכולתו להטיל על אדם אחר לקבוע במקומו מי יהיו הזוכים, או לקבוע את חלקיהם בעיזבון, ואין ביכולתו לקבוע כי תוקף הצוואה יהיה תלוי ברצונו של אדם אחר. צוואה שאיננה עונה לקריטריונים אלו - בטלה, בהתאם לסעיף 33 לחוק הירושה, מאחר שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה. ואולם, את החובה של המצווה לקבוע בצוואתו, בעצמו, את הזוכים בעיזבונו וכן את החלק היחסי או המנה של כל אחד מהם, סייג המחוקק במעט בסעיף 29 סיפא וקבע כי אם ציין המוריש בצוואתו "אנשים שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים שמתוכם יש לבחור מנה", אזי יהא רשאי להטיל את מלאכת בחירת הזוכה (מתוך קבוצת האנשים), או בחירת הנכס (מתוך רשימת הנכסים) על אדם אחר (ראה ע"א 4660/94, ע"א 5056/94, היועמ"ש נ' לישצקי, נה (1) 88). 9. על מנת שהגדרתם של האנשים תענה על דרישת המסוימות לעיל, עליה לעמוד באחד משני מבחנים: *מבחן השיוך הקבוצתי - המצווה מורה לזכות את אחד מחברי קבוצה מוגדרת היטב, או מוסד מתוך קבוצה מוגדרת של מוסדות. המצווה אינו נדרש אלא לציין את שם הקבוצה שמתוכה ייבחר הזוכה, ובכך יצא ידי חובת המסוימות. *מבחן הזיהוי הפרסונלי - המצווה מורה לזכות אחד מקבוצה שאינה בעלת ייחוד מוגדר, אך כל חבריה ידועים ומוכרים למצווה עת ערך הוא את צוואתו. המצווה יכול לנקוב בשמותיהם של אנשי הקבוצה, אך אינו חייב לעשות זאת. הגדרה כללית מדי, או לא ברורה דייה, של הקבוצה, שאינה עומדת במבחן הזיהוי הפרסונלי ואף לא במבחן הזיהוי הקבוצתי, אינה מספקת למקבל ההרשאה את ההנחיות הדרושות לבחירת הזוכה. פועל יוצא מכך שהיא מותירה בידי מקבל ההרשאה שיקול דעת רחב לקבוע את הזוכה עפ"י הבנתו. צוואה הכוללת הרשאה כזאת סותרת את הוראתו המפורשת של ס' 29 רישא לחוק הירושה (ר' ע"א 4660/94; ע"א 5056/94, לשינסקי, לעיל). 10. מן הכלל אל הפרט - לענייננו אני סבורה כי ס' 2.10 לצוואת המנוחה עומד בתנאי ס' 29 לחוק הירושה, המפורטים לעיל, ובפרט ב"מבחן השיוך הקבוצתי"; בציון התיבה "מספר ארגוני נכים בישראל" ציינה המנוחה הן את מטרת ההורשה והן את הגופים המועמדים לזכייה ("ארגוני נכים"), זאת להבדיל ממצב בו מצווה הוריש עזבונו ל"צרכי צדקה", ותו לא (מקרה בו נפסל סעיף בצוואה, על פי הפסיקה -ראה ע"א 433/88 יחיאל ישפה נ' עדנה בן דב מב (4) 601). אני סבורה כי מדובר בקבוצה מוגדרת ומתוחמת דיה, ולראייה בבקשתו של מנהל העיזבון פורטה רשימה מלאה ומסודרת של כל הארגונים הרלוואנטיים. ההגדרה אינה כללית או רחבה במידה אשר אינה מאפשרת התחקות ובחירת הזוכים מתוך הקבוצה. בנוסף, פירטה המנוחה את החלק בעיזבון ממנו יחולקו הכספים ("יתרת הכספים שיוותרו בקופת העיזבון לאחר החלוקה כאמור לעיל") וכן קבעה את זהות האדם שיוציא הוראה זו לפועל ("זהות הארגונים ואופן חלוקת הכספים ביניהם ייקבעו על ידי מנהל העיזבון על פי שיקול דעתו").יש בכך בכדי להעיד על מסוימות ההוראה, ממנה משתמע רצונה הברור של המנוחה עצמה. על כן, ולאור עיקרון העל של חופש הציווי ורצון המצווה, ומשהוראת הצוואה ברורה ומפורטת דיה, אני קובעת כי ס' 28 (ב) לחוק הירושה, אינו חל בענייננו. 11.בנוסף, יש לבחון תוקפה של הוראת הצוואה, אף לאור הוראת סעיף 33 לחוק הירושה. בסעיף זה נקבע: "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין את משמעותה - בטלה". אף מסעיף זה עולה כי המחוקק לא היה מוכן לתת תוקף לצוואה, שבה צוינו אך המטרות שלשמן מבקש המצווה להקדיש את עזבונו, אלא הדרישה היא לכך, שבצוואה ייקבע למי (להבדיל מלשם מה) צוו נכסי העיזבון (ר' ע"א 433/88 יחיאל ישפה נ' עדנה בן דב מב (4) 601). לאור הנימוקים לעיל, ומשהוראת הצוואה בעניינו ברורה ולא משתמעת לשתי פנים אני קובעת כי גם ס' 33 לחוק הירושה אינו חל בענייננו. 12. כעולה מהמקובץ התובענות נשוא תע 106792/07, ותע 106791/07 - נדחות. הארכת מועדצוואהירושההתנגדות לצוואה