בפניי בקשת הנתבע 2 לביטול פסק דין שניתן כנגדו ביום 16.9.13, לאחר שחלף המועד הארכה שניתנה לו להגשת כתב הגנה ובכל זאת לא הוגש על ידו כתב הגנה בתיק. התביעה הוגשה ביום 6.12.12 כנגד הנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 1 (להלן: "הבת") היא בתו של הנתבע 2 (להלן: הנתבע"). מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לניידת של המשטרה, בסך כ- 6,300 ₪. בכתב ההגנה שהגישה הבת ביום 18.3.13, באמצעות עו"ד סולומון, טענה הבת כי אף שהרכב נשוא התביעה רשום על שמה, הרי שהיא לא נוהגת בו, וכלל אינה יודעת לנהוג ברכב כדוגמתו שהינו רכב ידני. לטענתה, מי שנהג ברכב בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה הינו אביה, הנתבע. ביום 17.4.13 התרתי לתובעת הגשת כתב תביעה מתוקן, על דרך צירופו של אביה כנתבע, וביום 21.4.13 הוגש כתב תביעה מתוקן כאמור. ביום 17.7.13 הוגשה ע"י התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע. לבקשה צורף אישור מסירה מיום 23.5.13 ותצהיר שליח. מיד בסמוך לאחר הגשת הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, ביום 17.7.13, הוגשה בקשה מטעמו של הנתבע 2, באמצעות עו"ד סולומון, בה התבקשה הארכת מועד להגשת כתב הגנה. ביום 24.7.13 ניתנו שתי החלטות - האחת על גבי הבקשה להארכת מועד בה נאמר כי לפנים משורת הדין המועד להגשת כתב הגנה מוארך עד ליום 15.9.13 וכי התיק נקבע לתזכורת ליום 16.9.13; והשניה על גבי הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה בה נקבע כי בשים לב לארכה שניתנה להגשת הגנה ההכרעה בבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה תידחה ליום 16.9.13. משהובא התיק לעיוני ביום 16.9.13 בהתאם למועד התזכורת שנקבע, ולא נמצאה בו הגנה מטעם הנתבע, ניתנה החלטה על גבי הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה ולפיה זו מתקבלת, וניתן פס"ד. ביום 29.9.13 הוגשה "בקשה בהולה לביטול פסק דין כנגד הנתבע 2". בבקשה נטען, בתמצית, כי בשל מצבו הבריאותי של הנתבע, פעל עו"ד סולומון באופן עצמאי להגשת הבקשה ליתן ארכה להגשת כתב הגנה, וכי הדבר צויין עוד בבקשה להארכת מועד מיום 17.7.13. עו"ד סולומון ביקש באותה בקשה ליתן לו את השהות המספקת להודיע לנתבע על ההליך נגדו ולהכין את הגנתו כנדרש. דא עקא, רק ביום 2.9.13 עלה בידו לפגוש את הנתבע ולהסביר לו כי הוגש נגדו כתב תביעה ועליו להתגונן. בשל חגי תשרי לא היה סיפק בידי הנתבע להגיע למשרדו של עו"ד סולומון על מנת לשקוד על הכנת כתב הגנה ועריכת תצהירים. כאשר נפגש עו"ד סולומון עם הנתבע ביום 17.9.13 גילה את דבר מתן פסק הדין ממש בטרם עלה בידו להגיש בקשה לארכה נוספת. יחד עם זאת, כך נטען, דין הבקשה להתקבל מאחר והתובעת הטעתה את בית המשפט באופן חמור לסבור כי אכן בוצעה מסירה. באישור המסירה ובתצהיר השליח צויין כי המסירה בוצעה לידי חאלד בנו של הנתבע, אולם בנו של הנתבע, חאלד אבן בארי ז"ל, נפטר לפני כ- 4.5 שנים. לכן, לא ייתכן כי מדובר בהמצאה כדין. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעת מיום 13.10.13 ובתשובה לתגובה מיום 20.10.13, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לפנים משורת הדין ראוי יהיה להורות על ביטול פסק הדין בכפוף לפסיקת הוצאות. לאור התוצאה, איני סבור כי יש צורך להכריע בטענות העובדתיות בנוגע להמצאה. אעיר כי מחד, מוטב היה אילו נמנעה התובעת מלטעון כי הטענה בדבר פטירת הבן אינה נתמכת בראיה כדוגמת תעודת פטירה בעוד שגרסתה נתמכת בתצהיר השליח. מעבר לכך שלתצהיר השליח אין משקל רב באשר לזהות המקבל (לא פורט מס' בנסיבותיו של עניין זה, עו"ד סולומון מייצג את הבת בתיק דנא. עו"ד סולומון אף ייצג את הבת במסגרת הבקשה להחזרת תפוס בנוגע לרכבה, במסגרת ההליך הפלילי, בקשה שנדחתה תוך קביעה כי הבעלות המעשית ברכב היתה של הנתבע - כך עולה ממסמכים שצירפה לכתב ההגנה מטעמה. עו"ד סולומון ייצג את הנתבע במסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגדו בנוגע לאותו אירוע פלילי בגדרו נגרם, לטענת התובעת, הנזק לניידת - כך עולה מנספחי כתב ההגנה אשר הנתבע נטל לעצמו חירות לצרף לתשובתו לתגובה. ברור כי משנטל על עצמו עו"ד סולומון להגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה בשם הנתבע, וזאת כמייצגו של הנתבע (פרטיו אף מוזנים בנט המשפט כמייצגו של הנתבע לכל דבר ועניין), וביקש בשם הנתבע הארכת מועד להגשת כתב הגנה, והנתבע אף קיבל ארכה כמבוקש, אין נפקות של ממש לטענות בדבר פגמים בהמצאה. אין כל "קשר סיבתי" בין פגם כלשהו בהמצאה לבין אי-הגשת הגנה במועד. אי-הגשת הגנה במועד לא נבעה אלא מכך שהנתבע ובא כוחו, אשר ידעו היטב כי כתב הגנה אמור להיות מוגש עד ליום 15.9.13 שאם לא כן עלול להינתן פסק דין בהעדר הגנה, נמנעו במפגיע מהגשת הגנה במועד ונמנעו במפגיע אף מעשיית המינימום המתבקש והוא הגשת בקשה להארכת מועד קצרה נוספת להגשת הגנה. לא הוברר מה מנע הגשת בקשה מעין זו להארכת מועד נוספת, ויש ממש בטענת התובעת כי התנהלות הנתבע בהקשר זה גובלת בזלזול בהחלטת בית המשפט. על אף האמור לעיל ראיתי לנכון, כאמור, להיעתר לבקשה. ההלכה היא כי בדיון בבקשה לביטול פסק דין יש ליתן משקל רב יותר לקריטריון בדבר סיכויי ההצלחה. אין ממש בטענת התובעת לפיה הנתבע לא התייחס כלל לסיכויי הצלחתו בתיק למעט האמירה כי עסקינן בכתב תביעה מופרך והזוי. הנתבע ציין, ואף בתצהירו, כי לא פגע כלל וכלל ברכב המשטרה. בשים לב להכחשה גורפת זו, כאשר מדובר בתביעה בשל נזק רכוש שנגרם בתאונה, לא ניתן לומר כי סיכויי הצלחתו של הנתבע בתיק נמוכים. במיוחד כך הדבר, כאשר מנגד לא הוגש עדיין תצהיר של נהג הניידת או של מי מהמעורבים באירוע. קל וחומר כאשר מן המסמכים עולה לכאורה כי יש ממש בטענתו לפיה האישום והעובדות הנוגעים להיזק לניידת נמחקו מכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו ואשר בו הורשע. לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות ראוי להעדיף בירור ענייני של התביעה. עם זאת, התנהלות הנתבע במישור הדיוני היתה לא ראויה, וגרמה לתובעת להוצאות. סיכומו של דבר - אני מורה על ביטול פסק הדין. אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,200 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט, תוך 30 יום מהיום. כתב הגנה יוגש לתיק תוך 14 ימים מהיום. החלטה בדבר מועד ישיבת הוכחות תישלח בנפרד.הארכת מועדכתב הגנהמסמכים