בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת אירית מני גור) מיום 29.10.2009, שניתנה בגדרי רע"צ 13313-10-09, שלפיה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ (כב' הרשם צחי אלמוג) לדחות את בקשת המבקש בטענת 'פרעתי'. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המשיבה, קומפיוטרסטור מ.ש.ז בע"מ היא הזוכה בתיק ההוצל"פ 26-00576-06-2, והמבקש הינו החייב בתיק ההוצל"פ (להלן: "הזוכה", "החייב" ו"תיק ההוצל"פ"). החייב הגיש בתיק ההוצל"פ בקשה בטענת 'פרעתי' בה טען כי בהתאם להסכם שכרת עימו אדם בשם זלמן וישנקר מטעם הזוכה הוסכם כי כנגד תשלום בסך של 10,000 ₪ יסולק חובו של החייב לזוכה (להלן בהתאמה: "זלמן" ו"ההסכם"). ביום 14.6.2009, לאחר שנחקר החייב ועל סמך מסמכים שהוגשו לו, דחה רשם ההוצל"פ את בקשת החייב בטענת 'פרעתי', בקובעו כי "לאחר עדות החייב בבית המשפט ולאור מסמכים שהוצגו לי, נראה כי נסיבות חתימת ההסכם מוכיחות כי הוא נחתם על ידי זלמן כנראה ללא הבנה מצידו וקרוב ודאי שתוך ניצול מצבו המנטלי והפיזי הירוד, עד שניתן לקבוע במידה רבה של סבירות כי הוא לא הבין כלל על מה הוא חותם". ביום 7.7.2009 פנה החייב לרשם ההוצל"פ בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 14.6.2009, אולם בקשתו נדחתה על ידי רשם ההוצל"פ ביום 14.7.2009. החייב הופנה, כדין, להליכי ערעור (פסקה 2 לבר"ע). ביום 4.8.2009 נפתח לחייב תיק בלשכה לסיוע משפטי בגין הערעור שהתעתד החייב להגיש על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי'. ביום 23.9.2009, לדברי החייב, אושרה בקשתו למתן סיוע משפטי. ביום 18.10.2009 הגיש החייב לבית משפט השלום בהרצליה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי'. לאחר שנתקבלה תגובת הזוכה ותשובת החייב, דחה בית משפט השלום, ביום 29.10.2009, את הבקשה למתן הארכת מועד כאמור, וזו לשון החלטתו: ".. החלטה נשוא בקשת הארכה ניתנה ביום 14/6/09, היינו לפני כארבעה חודשים. לא מצאתי בכל השתלשלות הנסיבות, לרבות הזמן שלקח לקבל סיוע משפטי כדי להצדיק את האיחור. גם לדברי המבקש הסיוע נתקבל ביום 23.9.2009 לפני כשלושה שבועות. ז' המשיבה לסמוך על כלל סופיות הדיון. אף לגופו של ענין בדקתי את סיכויי הערעור של המבקש ואלה קלושים ביותר. החלטת רה"ל בטענת פרעתי מנומקת ומוסברת כדבעי ולא נפל בה פגם. טענת הפרעתי בה טען המערער כי מנוח חתם עמו על הסכם לפיו החוב יפרע בכ-5% מהסכום, היא טענה שנדחתה ע"י רה"ל בין היתר, בשאלת מהימנות העדויות, ומיסמכים רפואים של המנוח. בנסיבות אלה אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה לארכה, הבקשה נדחית". החלטת בית משפט השלום היא מושא הבר"ע שבפניי. החייב מסביר כי העיכוב בהגשת הערעור נבע מכך שפנה לקבלת סיוע משפטי במהלך פגרת הקיץ, כאשר עורכי הדין היו בחופשה, ולכן, בין היתר, בדיקת סיכויי הערעור התארכה. החייב מבהיר כי הוא השתדל ופעל נמרצות להגיש, במועד, ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. עוד טען החייב כי המסמכים הרפואים של מר זלמן, עימו, לטענת החייב, נכרת ההסכם, ואשר עליהם ביסס רשם ההוצל"פ את החלטתו בטענת 'פרעתי', הועברו לרשם רק במהלך הדיון בבקשה בטענת 'פרעתי'. החייב טוען כי לא ניתנה לו ההזדמנות לבחון המסמכים הרפואיים ולחקור בעניינם במסגרת ההליך בבקשה בטענת 'פרעתי'. עוד טען החייב כי רשם ההוצל"פ טעה בקביעותיו לפיהן מר זלמן לא ידע על מה הוא חותם, וכי החייב העביר למר זלמן סכום של 10,000 ₪ במזומן. כן נטען על ידי החייב כי קיימים שני שותפים נוספים לחובו כלפי הזוכה. הזוכה מתנגדת למתן ארכה לחייב להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ. לטענת הזוכה לא הצביע החייב על 'טעם מיוחד' המצדיק מתן ארכה כאמור, וכן עבר זמן רב מאז מתן החלטת רשם ההוצל"פ וכן טוענת כי ערעורו של החייב חסר סיכוי. עוד טוענת הזוכה, כי מר זלמן, עימו לטענת החייב נכרת ההסכם, אינו מוסמך לבצע פעולות כלשהן בשמה ולא היה במצב מנטלי לעשיית פעולות משפטיות כלשהן. דיון דין בקשת רשות הערעור להידחות. בספרו (סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), עומד כב' השופט א' גורן, על הרציונאל שבקביעת מועדים סטטוטוריים לביצוע פעולות משפטיות במסגרת ההתדיינות האזרחית: "מטרת סדרי הדין הקבועים בחוקים ובתקנות היא - שכל בעל דין יביא את טענותיו בסדר מסוים ובאופן מסוים, כדי שיריבו יוכל להתגונן כראוי. לכן קובע המחוקק מועדים כדי לשים קץ לסכסוכים. במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים, שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי. חריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד, תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן הארכה. הקפדה נאותה על לוח זמנים בהליך השיפוטי היא כורח המציאות, שאחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין ולעתים - אף להסב נזק לציבור הרחב" (שם, עמ' 769-768). לפיכך, נקבע כי הארכת מועדים לביצוע פעולות בהליך האזרחי לא תינתן כעניין שבשגרה ולעניין זה מבחינה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בין שני סוגי מועדים שהארכתם מתבקשת - מועד שנקבע בחיקוק לבין מועד שקבע בית המשפט. בענייננו, המועד שנקבע להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי' נקבע בחיקוק, וככזה הארכתו טעונה טעמים מיוחדים שיירשמו. בבחינת טעמים מיוחדים אלה יתחשב בית המשפט במגוון שיקולים, בכללם: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, קיומו של הליך "תלוי ועומד", משך העיכוב, סוג ההליך ומהותו, אינטרס ההסתמכות של בעל הדין שכנגד וסיכוייו הלכאורים של ההליך. עוד הובהר בפסיקה כי אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים ושאלת קיומו של טעם מיוחד תבחן תמיד על פי נסיבות המקרה (גורן, עמ' 770). אכן, נקבע בפסיקה כי אם בעל דין התעכב בנקיטת הליך בשל עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי עשויה טענת העיכוב להתקבל כ'טעם מיוחד' להארכת מועד - כמשמעו בתקנה 528 (בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (להלן: "בג"ץ פלונית")), יחד עם זאת, נקבע, כי אין המדובר בשיקול בלבדי, אלא יש לקחת בחשבון את שאר השיקולים שנמנו לעיל, ובכלל זה סיכוייו הלכאורים של ההליך (בש"א 10861/01 ג'ובראן פהד בחר נ' הקסטודיה דה טרה טנטה). בענייננו, בהתייחס למכלול השיקולים סבורה אני כי צדק בית משפט קמא כשלא האריך לחייב את המועד להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי', חרף העיכוב בהסדרת הייצוג המשפטי. החלטת רשם ההוצל"פ, מושא הערעור לבית משפט קמא, היא החלטה מנומקת המבוססת כולה על קביעות עובדתיות של רשם ההוצל"פ שנקבעו לאחר שמיעת ראיות. בנסיבות אלה, סבורה אני כי סיכויי הערעור שמתעתד החייב להגיש הם נמוכים (לעניין נטיית ערכאת הערעור שלא להתערב בקביעות עובדתיות של רשמי הוצל"פ ראו: רע"א 922/06 ויינשטין נ' הפועלים האמריקאי ישראלי בע"מ; ע"א (מחוזי, ת"א) 1422/09 וייס נ' טרמר). בנוסף, יש לשקול את אינטרס ההסתמכות של הזוכה בהתייחס לסופיות ההליך בטענת 'פרעתי'. כארבעה חודשים חלפו ממועד מתן החלטת רשם ההוצל"פ בבקשה בטענת 'פרעתי' ועד הגשת הערעור לבית משפט קמא. בתקופה זו לא עודכנה כלל הזוכה בכוונת החייב לערער על החלטת רשם ההוצל"פ ובכך שהעיכוב בהגשת ערעור זה נגרם, לכאורה, כתוצאה מהעיכוב שבהסדרת הייצוג בלשכת הסיוע המשפטי. בעניין זה מן הראוי להפנות לדברי כב' השופטת ע' ארבל, בפסק דינה בעניין בג"ץ פלונית, שם מציינת כב' השופטת "כי ככלל, ראוי שבעל דין הנזקק לסיוע כאמור יודיע על כך לבעל הדין האחר, מאחר וככל שחולף הזמן עשוי זה האחרון לפתח ציפייה לגיטימית כי לא יוטרד עוד בהליך ערעורי. מוטב גם כי במקביל לפנייה לקבלת סיוע משפטי יפנה המבקש באופן עצמאי ועוד בטרם קיבל ייצוג לבית המשפט בבקשה להארכת מועד" (פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל). בענייננו, החייב, שהינו אדם צעיר, ייצג את עצמו בהליכים שהתנהלו בהוצל"פ, וביום 14.7.2009 דחה רשם ההוצל"פ את בקשת החייב לעיון חוזר, תוך הפנייתו להליכי ערעור (פסקה 2 לבר"ע). רק כשלושה שבועות מאוחר יותר פנה החייב ללשכת הסיוע המשפטי בבקשה לקבלת ייצוג משפטי. החייב מציין בבקשתו כי במשך כל התקופה שבה בקשתו לקבלת ייצוג משפטי נבחנה בלשכת הסיוע המשפטי, היה מוטרד מהעיכוב בהגשת הערעור. משכך, ראוי היה כי החייב, למצער, היה טורח להודיע למשיבה על כוונתו לערער על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי' ועל העיכוב בהגשת הערעור בשל הפנייה לסיוע משפטי. אמנם ייתכן שלא ניתן לדרוש מכל בעל דין הפונה לסיוע משפטי לעשות כן, אולם סבורה אני כי בנסיבות ענייננו, ונוכח העובדה כי החייב ייצג את עצמו בהליכי ההוצל"פ, יש לזקוף לחובת החייב את מחדלו לעשות כן. לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא שלא להאריך לחייב את המועד להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בטענת 'פרעתי'. סוף דבר בקשת רשות הערעור - נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. בפסיקת סכום ההוצאות הנמוך התחשבתי במכלול נסיבות העניין. רשםהארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור